ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אברהים עבד אל קאדר :


בתי המשפט

בית משפט השלום כפר-סבא

בש 005094/09

בתיק עיקרי: פ 002632/09

בפני:

כב' השופטת ניצה מימון-שעשוע

תאריך:

03/11/2009

בעניין:

מדינת ישראל

המבקשת

נ ג ד

אברהים עבד אל קאדר

המשיב

החלטה

בפני בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבת רכב, היזק בזדון לרכב, נהיגה בפסילה וללא ביטוח. בכתב האישום נטען, כי הנאשם נראה נוהג ברכב הגנוב בטייבה בבוקר יום ה-20.10.09, כאשר הרכב נגנב ממקום חנייתו בקלנסואה בין ה-18.10.09 בערב ל-19.10.09 בבוקר.

המחלוקת היא לגבי קיום ראיות לכאורה.

אין חולק, כי המשיב פסול לנהיגה על פי גזר דין שניתן בנוכחותו והיה מודע לכך שהוא בפסילה. לטענת ב"כ המשיב, אין די ראיות לכאורה לביסוס הטענה כי הוא נהג ברכב הגנוב או יצא ממנו. לחילופין, אין די ראיות לכך שהוא היה הנהג ולא הנוסע ברכב, ולחילופי חילופין – ניתן להרשיעו לכל היותר בהחזקת רכב שהושג בפשע או בשבל"ר, ולא בגניבה ובהיזק בזדון, וזאת לנוכח חלוף הזמן הרב (יממה וחצי) ממועד הגניבה ועד למעצרו.

מדו"ח השוטר זיו טביב עולה כי השוטר הבחין במשיב ובאחר יוצאים יחד מהרכב הגנוב, לאחר שהחנו אותו ברחוב בטייבה. באותה עת ישבו השוטרים טביב ופרנקו ברכב של הביטוח הלאומי, אותו החנו ברחוב והמתינו, כשבין הרכבים מפריד רכב חונה אחד בלבד. הוא ציין כי מצד הנהג ירד בחור שחבש כובע קסקט לבן. לאחר שהשניים יצאו מהרכב הלכו לעבר סימטה, ובינתיים בדק השוטר את הרכב, כי אופן הנסיעה והחניה עורר את חשדו. הבדיקה החזותית העלתה כי מדובר ברכב הגנוב. השוטר נסע ברכבו אחרי השניים שנכנסו לסימטה, ובינתיים חזרו לכיוון הרחוב ורכב השוטרים חסם אותם. אחד מהשניים החל להימלט והשני עוכב והועלה לרכב השוטרים למרות התנגדותו. במזכרים שרשם השוטר טביב באותו יום, ציין כי הבחור השני שירד מהרכב הגנוב, מדלת הנוסע, חבש כובע כהה. לעומת זאת המשיב, שירד מדלת הנהג, חבש כובע לבן ולבש חולצה אפורה עם סמל פומה.

השוטר יהודה פרנקו מסר אף הוא את תיאור שני הבחורים שראה יורדים מהרכב, נכנסים לסימטה וחוזרים ממנה, וציין כי הבחור שירד מדלת הנהג חבש כובע קסקט לבן ולבש חולצת T כחולה-אפורה וג'ינס כחול, ואילו השני שברח לבש חולצה שחורה וג'ינס כחול.

שני השוטרים ציינו כי ברכב הגנוב היו סימנים בולטים של רכב גנוב – חיבור חוטים בסוויץ', עשן מהמנוע, מכות, פנסים שבורים.

המשיב נשאל בחקירתו לגבי מעשיו בבוקר המעצר, וטען כי הלך ברגל מביתו לבית חברו נור, העיר אותו בצעקה ולאחר שהלה ענה לו מבפנים, הלך למכולת לקנות שתיה וסיגריות. אחרי 10 מ' מהבית, עצרה אותו ניידת, ואדם נוסף שהיה ברחוב והגיע מהכיוון הנגדי, אדם שאינו מוכר לו שחבש כובע לבן ולבש חולצה שחורה, ברח מהשוטרים. בגלל שלא היתה למשיב ת"ז עליו, העלו אותו לניידת. בתחילת הרחוב, לא בצד שממנו הגיע לביתו של נור – מרחק 200 מ' ממקום שעצרו אותו, ראה את הרכב הגנוב – סובארו עם פגיעה בחזית – עומד. הוא הכחיש כי ראה בעבר את הרכב הגנוב והדגיש כי כשהגיע לנור לא הגיע מהכיוון בו עמד הרכב. כשנאמר לו שטביעות אצבע שלו נמצאו על הרכב, אמר כי יתכן שהרכב חנה ברחוב ביום או בלילה הקודם, והוא עבר שם ונגע בו מבחוץ.

בגרסת המשיב נפלו סתירות: בהודעה הראשונה אמר כי אינו יודע אם נור שמע אותו קורא לו, אך בן דודה שלו ראה את המשיב כשבא. לעומת זאת, בהודעה השניה אמר כי נור ענה לו מתוך הבית. כמו כן, אמר לשוטר לפני החקירה כי הבחור שברח היה עם אזיק אלקטרוני ושאינו רוצה להלשין עליו, אך בהודעתו טען כי אינו מכיר אותו וכי ראה שהיה עליו אזיק אלקטרוני למרות שהבחור לבש מכנס ג'ינס ארוך.

גרסת המשיב עומדת בניגוד לדו"חות השוטרים, המעידים על יציאתו מהרכב הגנוב ממושב הנהג, ולגבי היותו יחד עם בחור אחר שיצא מהרכב והלך עמו רגלית כברת דרך לתוך הסימטה ובחזרה ממנה, ושלא היה במרחק של 10 מ' ממנו והגיע מכיוון אחר, כטענתו.

תיאור לבושו של המשיב ע"י השוטרים בדו"חות (חולצה אפורה, כובע לבן) תואם את לבושו בפועל בעת מעצרו. ברחוב לא היו עוד אנשים כך שלא יתכן, גם היפותטית, שהשוטרים בלבלו בין המשיב לבין עוברי אורח אחרים.

התנהגות המשיב בעת עיכובו כפי שתוארה ע"י השוטרים, מלמדת על עצבנות וחשש.

לטביעת האצבע על מכסה המנוע של הרכב הגנוב לא קיים בשלב זה הסבר המקים ספק סביר, שכן מדובר ברכב שנגנב רק יום וחצי קודם מעיר אחרת, והמשיב לא נתן הסבר ממשי לנגיעתו במכסה המנוע של רכב שלדבריו כלל לא מוכר לו. לדבריו, ביום האירוע הגיע מכיוון אחר ולא עבר ליד הרכב. מדובר ברכב שיש עליו סממנים חיצוניים בולטים של רכב גנוב שעבר תאונה חזיתית, כך שהדעת נותנת שאילו חנה הרכב ברחוב יום קודם, והמשיב נגע בו, היה מצבו החריג-התאונתי מעורר את תשומת ליבו של המשיב והוא היה זוכר אותו.

בנוסף, במצבו המתואר, אין זה רכב שיכול להמכר בשוק הפתוח מבלי לעורר חשד כבד להיותו גנוב, כך שהחזקה התכופה קמה לגביו ויוצרת בסיס סביר להרשעת המחזיק בו בעבירת גניבת הרכב. לכל הפחות, קיימות ראיות לכאורה לעבירה של קבלת רכב גנוב ביודעין (סעיף 413י'), שדינה זהה לגניבת רכב (סעיף 413ב').

לפיכך אני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו.

למשיב הרשעה קודמת בעבירות שבל"ר, הכשלת שוטר ונהיגה בפסילה, בו טרם נגזר דינו מאחר שלא התייצב במשך 9 חודשים לדיונים שנקבעו ובשירות המבחן אליו הופנה.

לעניין עילת המעצר, קיימת עילה של מסוכנות לציבור המשתמשים בדרך עקב נהיגה בפסילה (שלאור ההרשעה הקודמת לא היתה חד פעמית) וכן עילה של חשש להתחמקות מהדין, לנוכח אי התייצבותו לדיונים. ההתעלמות החוזרת, לכאורה, מגזר הדין בו נפסל הרשיון, מעידה על כך שהמשיב אינו מתייחס ברצינות להוראות בית המשפט בעניינו והדבר משליך על היכולת לתת בו אמון כי יקיים תנאי חלופת מעצר שיושתו עליו.

לפיכך, החלופה שניתן לשקול היא חלופה של ערב מהימן בתוספת איזוק אלקטרוני. אני מורה כי שירות המבחן יכין תסקיר מעצר שיבדוק את החלופות שיוצעו ע"י המשיב.

נדחה למתן תסקיר ליום 30.11.09 שעה 12:00.

המשיב ישאר במעצר עד החלטה אחרת ויובא ע"י שב"ס.

ניתנה היום ט"ז בחשון, תש"ע (3 בנובמבר 2009) במעמד הצדדים.

ניצה מימון-שעשוע, שופטת