ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ראובן נגד מדינת ישראל :


1

בתי המשפט

בבית המשפט השלום בירושלים

א 004049/04

לפני:

כבוד השופט שמעון פיינברג- סגן נשיא

ראובן אלסטר

בעניין:

התובע

אהוד ילינק ואח'

ע"י ב"כ עוה"ד

נגד

מדינת ישראל - משרד הבטחון

באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

הנתבעת

פסק דין

1. בפני תביעה על סך 1,170,360 ₪ שהוגשה על ידי התובע, מהנדס ומודד מוסמך במקצועו בגין שירותי תכנון, ייעוץ, מדידות ושירות הנדסה אחרים עבור משרד הבטחון.

2. בטרם הגשת כתב ההגנה, הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה תצומצם התביעה באופן שיוסרו ממנה הפריטים המצוינים בסעיפים 13(ב) ו- 13(ג) לכתב התביעה. סכום התביעה, ללא שני הסעיפים הללו, מסתכם בסך של 519,508.90 ₪, כאשר סכומים אלה הינם נומינליים למועדי ביצוע העבודות (1996-1997). התובע ביקש להוסיף לסכומים אלה ריבית והפרשי הצמדה כדין.

3. בקדם המשפט שהתקיים ביום 12.12.05, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר מינויו של מומחה מטעם בית המשפט לבדיקת טענות הצדדים. אותו מומחה, המהנדס אריה לבנטין, ביקש להשתחרר מתפקידו ובית המשפט מינה במקומו כמומחה את ד"ר אורי שושני. ד"ר שושני הינו מהנדס אזרחי ומודד מוסמך, המשמש חבר הוראה בכיר בפקולטה להנדסה אזרחית והסביבתית בטכניון, שבניסיונו המקצועי ניהול פרוייקטים רבים. הוא אף שימש יועץ לשר הביטחון ומילא תפקידים ציבוריים רבים אחרים.

4. לאחר הגשת חוות הדעת של המומחה ביום 22.8.07, התקיים קדם משפט ביום 26.11.07, שבעקבותיו הגיעו הצדדים להסדר נוסף, לפיו הנתבעת תשלם לתובע סך של 180,000 ₪ + מע"מ על חשבון דרישותיו, וזאת מבלי לפגוע בטענות הצדדים. הסכמה נוספת הייתה כי על אף האיחור בדרישה למשלוח שאלות הבהרה למומחה על ידי הנתבעת, תהא הנתבעת רשאית לשלוח שאלות הבהרה למומחה, וזאת לאחר שאלה יועברו לעיונו של ב"כ התובע, אשר רשאי להוסיף לאותן שאלות, שאלות משנה משלו. הוסכם כי לאחר כל אלה "התיק יוכרע על פי מימצאי המומחה וחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה". למען הדיוק יצוין, כי במהלך הישיבה הביע ב"כ התובע את הסכמתו להצעה. הסכמת הנתבעת באה בהודעה שהוגשה לבית המשפט ביום 30.12.07.

5. הנתבעת אכן שלחה למומחה שאלות הבהרה בהתאם להסדר, והמומחה מסר תשובות לשאלות הבהרה ביום 24.11.08.

6. ביום 25.11.08 הגיש ב"כ התובע בקשה למתן פסק דין על פי מימצאי חוות הדעת והתשובות לשאלות ההבהרה. לבקשה צורף תחשיב של הסכומים שהמומחה אישר לזכות התובע בחוות הדעת ובשאלות ההבהרה. על פי התחשיב, קבע המומחה כי הנתבעת חייבת לתובע בגין העבודות שבמחלוקת סך של 390,277.08 ₪, נכון למדד יוני 1996.

7. ביום 27.11.08 קבע בית המשפט קדם משפט נוסף ליום 8.12.08. בעקבות אורכה שהתבקשה על ידי הנתבעת לצורך השגת ההתייחסות של היועץ המשפטי של משרד הביטחון (אשר אמור היה לשהות בחו"ל עד ליום 4.12.08 בהתאם לאמור בבקשה), נדחה הדיון מיום 8.12.08 ליום 11.12.08.

8. בדיון שהתקיים ביום 11.12.08 ביקשה ב"כ הנתבעת לחקור את המומחה, תוך העלאת טענות שונות ביחס למסקנותיו. ב"כ התובע התנגד לבקשה וטען כי הבקשה מנוגדת להסדר הדיוני שקיבל תוקף של החלטה של בית המשפט.

9. בפסק דין שניתן ביום 11.12.08 בתום הדיון קבע בית המשפט, כי בקשת ב"כ הנתבעת שהועלתה במסגרת הדיון מנוגדת להסדר הדיוני, שאליו הגיעו הצדדים. עוד קבע בית המשפט כי על פי ההסדר הדיוני, הותר לנתבעת לשלוח למומחה שאלות הבהרה, למרות שחלף המועד למשלוח השאלות. בנסיבות אלה, מנועה הנתבעת להתנער מההסדר הדיוני, מאחר ושני הצדדים הסתמכו עליו ופעלו על פיו והתובע שינה את מצבו לרעה. בית המשפט קבע כי במהלך הדיון לא העלתה הנתבעת כל הסתייגות לעניין החישוב שצורף לבקשתו של ב"כ התובע, ולכן אימץ את הנתונים הכלולים בו. בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי וחייב את הנתבעת לשלם לתובע בהתאם לנתונים שבתחשיב התובע. כמו כן, חוייבה הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ וכן הוצאות משפט.

10. הנתבעת הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים שנדון בע"א 3050/09. בדיון שהתקיים ביום 27.4.09 בערעור, הגיעו הצדדים בהמלצת בית המשפט להסדר לפיו פסק הדין של בית משפט קמא יבוטל. הוסכם, כי הצדדים יגישו לבית המשפט קמא סיכומים בכתב, ובהתאם להסדר הדיוני, יינתן על ידי בית המשפט פסק דין מנומק. למען הסר ספק, הובהר כי המערערים (הנתבעת שבפנינו), לא יבקשו לחקור את המומחה וזאת לאור ההסדר הדיוני. ההסדר קיבל תוקף של פסק דין.

11. בעקבות ההסדר בבית המשפט המחוזי, הגיש ב"כ התובע סיכומים ביום 7.6.09. הנתבעת הגישה את סיכומיה ביום 3.8.09, אליהם צורפו נספחים הכוללים ראיות שונות, מבלי שביקשה רשות לכך ומבלי שרשות כזו ניתנה לה.

12. ביום 19.10.09 ניתנה החלטה, בה ביקש בית משפט מב"כ התובע הבהרה באשר לטענה שיש לקזז סך של 43,293 ₪ ששולם לתובע ביום 10.5.97. ביום _____ הגיש ב"כ התובע תגובה שבה ________.

13. ההסדר הדיוני, שהצדדים הגיעו אליו בבית משפט זה, שאף אושר פעם נוספת בהסדר שאליו הגיעו הצדדים בבית המשפט המחוזי, נותן תוקף מכריע למימצאי המומחה בחוות דעתו ובתשובות לשאלות ההבהרה. משמעות הדבר היא שהצדדים הסכימו שבית המשפט יסטה מסדרי הדין הרגילים ויאמץ את קביעותיו של המומחה כפי שייקבעו.

14. הכלל הוא כי בעלי הדין רשאים להגיע ביניהם להסדר דיוני, שחזרה ממנו כפופה לכללי ההשתק, המונעים מן הצד שנהנה מהסדר מלטעון ולהוכיח טענות, אפילו הן נכונות, הכופרות בתוקף ההסדר. השתק זה חל מכוח חובת תום-הלב, המונע מהצד שנהנה מהסדר לכפור במצב שבעטיו ניתן סעד במשפט ובשבעקבותיו הצד האחר שינה את מצבו לרעה) רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' דליה מור, פ"ד נו (1) 577, 590 ובספרו של א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, 251).

15. על אף הכלל האמור התיר בית המשפט העליון בע"א 4384/90 ואתורי נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נא (2) 171,189 (להלן: פסק דין ואתורי) חזרה מהסדר דיוני בשל נסיבותיו המיוחדות של המקרה שנדון לפניו. לדבריו, "הסדר דיוני המגביל את מספר הראיות שהצדדים היריבים יכולים להביא ואת סוגן, עשוי לייעל עד למאוד את הליך הבירור. לכן, ככלל, יש לברך על הסדרים כאלה, וכל עוד אין בכך כדי לגרוע מיכולתו של בית-המשפט לעשות משפט, זכאים הצדדים לצפות ולדרוש שההליך ינוהל על-פי המתכונת שנקבעה בהסדר שעליו הסכימו מראש. אך בהסדר אין משום קדושה; ואם מתברר שניהול ההליך על-פי ההסדר הדיוני לא יאפשר לבית-המשפט להכריע במחלוקת האמיתית שבין הצדדים, רשאי בית-המשפט להתיר סטייה מן ההסדר (הדגשה שלי - ש.פ.)".

16. באותו מקרה, אמנם, התיר בית המשפט העליון סטייה מההסדר הדיוני, אך זאת לאחר שהוכח כי עצם כריתתו לא היה הולם את צורכי הבירור וההכרעה שבמחלוקת באותו מקרה. למסקנה זו הגיע בית המשפט העליון לאחר שנוכח כי לצורך הכרעה בשאלת החבות של הנתבעת, שהועמדה להכרעה שם, נדרשו ראיות חיצוניות שלא נכללו במסגרת ההסדר הדיוני בין הצדדים.

לא בכדי שבפסק דין מאוחר יותר, בו נדרש בית המשפט העליון לשאלת תוקפו של ההסדר הדיוני שנכרת שם, לא התיר בית המשפט חריגה מן ההסדר הדיוני, לאחר שנוכח כי ההכרעה בסכסוך שהועמד לפניו לא נזקקה לראיות חיצוניות מעבר לראיות בכתב שהוגשו לבית המשפט במסגרת ההסדר הדיוני ( ע"א 4140/97 חברת האוניברסיטה העברית בירושלים נ' הסתדרות נשים ציוניות הדסה באמריקה אינק).

פסק דין נוסף שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, העוסק בשאלת תוקפו של ההסדר הדיוני, שנותן תוקף מחייב לקביעותיו של מומחה, מאפשר סטייה מהוראות ההסדר שבין הצדדים כאשר קיים פגם כלשהו באוטונומיית הצדדים במעמד ההתקשרות בהסדר הדיוני או בהוראות ההסדר הדיוני עצמן (ראו בש"א (מחוזי-ת"א) 8296/04 כץ יהושע נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ).

17. ומן הכלל אל הפרט: המקרה שלפנינו אינו נופל במסגרת אותם מקרים יוצאי דופן, בהם קיימת הצדקה לסטות מהוראות הסדר דיוני, המגביל את הבאת הראיות במשפט. במקרה דנן, נדרש המומחה מטעם בית המשפט לברר את החשבונות שהיו במחלוקת בין הצדדים, ולצורך כך הוצג לפניו מלוא החומר הראייתי שהיה בידי הצדדים, מבלי שמי מהצדדים טען כי היה צורך בראיות נוספות שלא הובאו לידיעתו של המומחה. במסגרת ההסדר הדיוני העניקו הצדדים משקל ראייתי מכריע לחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, ולא הותירו שום פתח אפשרי להצגת ראיות נגדיות העשויות להפריך במשהו את מסקנותיו שבמסגרתה. הצדדים גם לא טענו לפני כי לא היה בכוונתם מלכתחילה להעניק תוקף ראייתי מחייב לחוות הדעת. כפי שציינתי לעיל, הנתבעת מנועה מלהתנער מההסדר הדיוני גם מהטעם שבמסגרת ההסדר זכתה לייתרון דיוני - הארכת מועד למשלוח שאלות הבהרה למומחה, למרות שמועד למשלוח שאלות הבהרה כבר חלף. בנסיבות אלה, אין כל הצדקה לחרוג מההסדר הדיוני, ופסק-הדין צריך להנתן על סמך מסקנותיו של המומחה בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה.

18. אף על פי כן, ניסתה הנתבעת שוב ושוב להתנער מההסכמה. הניסיון הראשון היה בדיון שהתקיים ביום 11.12.08. הניסיון השני היה במסגרת הערעור. הניסיון השלישי היה בסיכומים שהגישה בפני בעקבות פסק הדין בערעור. סיכומים אלה משתרעים על פני 27 עמודים. ניכרת בהם ביקורת נוקבת על המומחה ועל מסקנותיו. מופיעים בהם ביטויים כגון, "הפתרון אשר הוצע על ידי ד"ר שושני, לא רק שהוא שעטנז... אלא הוא משולל היגיון פנימי" (סעיף 61 לסיכומים). "... נפלו פגמים חמורים ומהותיים בחוות הדעת, עד כדי איון משקלה כליל." (סעיף 82 לסיכומים). "נשוב ונדגיש, כי לבית משפט מסורה הסמכות להתעלם כליל מחוות דעתו של המומחה." (סעיף 92 לסיכומים). לאורך כל הסיכומים לא היה כל ניסיון להביא נימוק משפטי כדי להצדיק סטיה של בית המשפט מההסדר הדיוני, או ניסיון להתמודד עם קביעתו של בית המשפט בפסק הדין הקודם, לפיה התקבלה טענת התובע, שהנתבעת מנועה מלהתנער מהסכמתה מכוח כללי ההשתק. נראה כי ב"כ הנתבעת יצאה מתוך נקודת הנחה כי הסדרים דיוניים בבית המשפט כלל אינם מחייבים את המדינה (!) גישה זו מקוממת.

19. ההתנהגות הנפסדת של ב"כ הנתבעת בתיק זה החלה עוד בשלב משלוח שאלות הבהרה למומחה. כפי שציין המומחה בתשובות לשאלות הבהרה, במספר הזדמנויות היה ניסיון במסגרת שאלות ההבהרה להטעות ולסלף (ראה תשובות לשאלות ד(6), ד(7), ד(8) ו- ז(14).

20. בהתעלמות המופגנת של ב"כ הנתבעת מההסדר שקיבל תוקף של החלטה של בית המשפט קמא ותוקף של פסק דין של בית משפט לערעור, אני רואה זלזול מופגן בבית המשפט על שתי ערכאותיו, שלא לדבר על כך שצורפו ראיות לסיכומים, מבלי לבקש או לקבל רשות מבית המשפט.

21. ההתנהגות של ב"כ הנתבעת בתיק זה מהווה התנהגות לא נאותה של עורך דין. קל וחומר שזו התנהגות לא נאותה של פרקליטה המייצגת את מדינת ישראל.

22. בכוונה לא ציינתי את שמה של הפרקליטה בפסק הדין. אני לא רואה בכך עניין אישי אלא כעניין מערכתי ביחס לאופן שבו הפרקליטות צריכה לייצג את המדינה.

יש לצפות מהפרקליטות שתשים לנגד עיניה שיקולים של הגינות ואמת לפני שיקוליה הכספיים של המדינה.

חזקה על פרקליט המדינה שהוא יידע להסיק את המסקנות המתבקשות מהמקרה הנדון.

23. לאור כל האמור, לא מצאתי לשנות במאום מהמסקנה שבפסק הדין הקודם, לפיה יש לאמץ את מסקנות המומחה במלואן.

קיימת רק נקודה אחת המחייבת שינוי. טענת הנתבעת באשר לתשלום שהתובע קיבל על חשבון העבודות בשנת 1997 מתקבלת. יוטעם, כי לא מדובר בעניין שנמסר לבדיקה אצל המומחה. המומחה התבקש לבדוק את החשבונות שהגיש התובע, ולא לבדוק מה הם התשלומים שהתקבלו כנגד החשבונות. לפיכך, יש לנכות את הסכום שהתקבל, יחד עם הסכום ששולם במסגרת ההסדר הדיוני בבית המשפט. מבחינה פרוצדורלית, צדק ב"כ התובע כאשר טען בסיכומיו שהעניין חורג מההסדר הדיוני. ברם, מאחר והתובע הודה בקבלת התשלום, הצדק מחייב הורדת סכום זה מהכספים שישולמו לו.

24. אשר על כן, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 390,277.08 ₪ בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 15.7.1996 ועד לתשלום בפועל. מסכום זה יש לנכות סך של 43,293 ₪ אשר שולם לתובע ביום 10.5.1997, וכן סכום נוסף של ה- 180,000 ₪ + מע"מ ששולם לתובע ביום 21.1.08.

25. בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד, בסכום המשקף את העבודה המשפטית שהושקעה במהלך הדיון לפני הגשת הערעור ואחרי פסק הדין שבערעור, והנותן ביטוי להתנהגות הלא ראויה של ב"כ הנתבעת כמפורט לעיל, בסך 50,000 ₪ + מע"מ וכן הוצאות משפט.

26. המזכירות תשלח העתקי פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

העתק נוסף של פסק הדין יישלח לפרקליט המדינה.

ניתן היום ט"ז בחשון, תש"ע (3 בנובמבר 2009) בהעדר הצדדים.

שמעון פיינברג, שופט

סגן נשיא


מעורבים
תובע: ראובן אלסטר
נתבע: מדינת ישראל - משרד הבטחון
שופט :
עורכי דין: אהוד ילינק