ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד זילברמן :


88

בתי המשפט

בית משפט מחוזי נצרת

פ 000082/09

בפני:

כב' סגן הנשיא, השופט כתילי תאופיק

תאריך:

02/11/2009

בעניין:

מדינת ישראל

באמצעות

פרקליטות מחוז צפון

המאשימה

נ ג ד

ישראל זילברמן ת.ז. 024866709

ע"י ב"כ עו"ד

עו"ד חליחל איאד

הנאשם

נוכחים:

בשם המאשימה - עו"ד גדי צפריר

הנאשם – בעצמו (הובא ע"י שב"ס)

בשם הנאשם - עו"ד עלי חליחל

גזר דין

1. הנאשם בתיק זה הודה בעובדות כתב האישום מיום 9.3.09 (להלן: "כתב האישום"), והורשע על-פי הודאתו בשתי עבירות של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); עבירה של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245 לחוק העונשין; ובעבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

2. על-פי עובדות כתב האישום, לנאשם נודע על בעיה בה נתקל אבי שיינברג המכונה ז'אק (להלן: "ז'אק"), להחזיר לידיו המחאה חתומה אותה מסר, יחד עם שותפו אלירן, לאחר בשם חטואל. הנאשם הודיע לז'אק כי ידאג לו, ויגבה משותפו של ז'אק, אלירן, סך של 15,000 ₪. עוד הודיע הנאשם לז'אק כי עליו לשלם לו סך של 10,000 ₪.

למחרת היום, בתאריך 17.2.09, נפגש הנאשם עם ז'אק והבהיר לו כי עליו לשלם סך של 15,000 ₪ על מנת שלא להסתבך עם מחזיקי ההמחאה, וכן הסביר לז'אק על קשריו עם המשפחות הכי חזקות בארץ וש"אנחנו יכולים להעלים בנאדם בלי שאף אחד ידע".

בערבו של אותו יום התקיימה פגישה בין הנאשם, אדם בשם ביטון, ז'אק, אלירן ומעסיקו של אלירן. למרות שז'אק הבהיר כי אלירן אינו חייב לו כסף, התעקש הנאשם כי חובו של אלירן לז'אק מגיע לכדי 20,000 ₪. בסופו של דבר, ולאחר שהבין כי יכולותיו הפיננסיות של אלירן מוגבלות, הסכים להעמיד את סכום "החוב" על 4,500 ₪, כשהנאשם אומר לאלירן: "כדאי לך לקחת את העסקה הזאת, בגלל שלא כדאי לך להסתבך". במעמד זה חתמו אלירן וז'אק על הסכם לפיו התחייב אלירן לשלם לז'אק סך של 4,500 ₪.

למחרת, ביום 18.2.09, ביקש הנאשם להיפגש עם ז'אק אך האחרון כיבה את מכשיר הטלפון הנייד ולא ניתן היה להשיגו. הנאשם התקשר לאלירן וביקש ממנו לפגוש אותו לידי דירתו ל ז'אק. השניים ניגשו לדירתו של ז'אק, שם דפק הנאשם בחוזקה על הדלת עד שהעיר את ז'אק משנתו. ז'אק התלבש והתלווה אל הנאשם, ואילו אלירן עזב את המקום כשהנאשם מודיע לו שיוריד לו סכום של 500 ₪ מ"החוב".

תוך שהנאשם וז'אק נוסעים, אמר הנאשם כי שילם עבור ההמחאה סך של 15,000 ₪, ולכן על ז'אק להעביר לידיו סכום זה עד לשעה 17:00. ז'אק התחייב לעשות כן, והנאשם הסיעו בחזרה אל דירתו כשהוא מודיע שיחזור ב-17:00 לאסוף את הכסף.

בשלב זה התקשר ז'אק אל המשטרה וביקש את עזרתם. בהמתינו לניידת משטרה, קיבל ז'אק שיחת טלפון מן הנאשם שהורה לו להצטרף אליו לנסיעה. ז'אק יצא מביתו ועלה על רכבו של אלירן בו המתין הנאשם. השלושה נסעו לביתו של אדם בשם ויקטור עטר (להלן: "ויקטור"), שזימנם אליו לאחר שאלירן שיתף אותו בכך שהנאשם וביטון מנסים לחלץ ממנו סכום כסף שאינו חייב להם. בביתו של ויקטור, בנוכחות אנשים נוספים, הגיעו הנוגעים בדבר להסכמה לפיה אלירן לא חייב לז'אק דבר, וחתמו על הסכם ברוח זו.

מביתו של ויקטור נסעו הנאשם, ביטון וז'אק, לסניף בנק בצפת, על מנת שז'אק יעביר לנאשם סכום של 15,000 ₪, כפי שהתחייב. בדרך שאל הנאשם את ז'אק אם יש ברשותו כרטיס אשראי. משהשיב ז'אק בחיוב נטלו הנאשם וביטון את הכרטיס, נכנסו לחנות והחלו למדוד בגדים. השניים ביקשו מבעל החנות לבדוק האם חברת האשראי מאשרת משיכה של 2,000 ₪. הסכום לא אושר והשלושה עזבו את החנות מבלי לרכוש דבר. כשהגיעו אל סניף הבנק בדק ז'אק את יתרת החשבון באמצעות מכשיר הכספומט, והודיע לשניים כי אין כרגע כסף בחשבונו. הנאשם ציין באזני ז'אק כי עליו לשלם את הכסף עוד באותו יום. ז'אק התקשר לבנק המנהל את חשבונו בארצות-הברית, ושוחח עם אחד הפקידים שם כשהשיחה במצב "רמקול" והנאשם וביטון מקשיבים לנאמר. ז'אק נתן לשניים להבין שלמחרת אמור להיכנס לחשבונו סכום כסף. הנאשם וביטון שחררו את ז'אק לאחר שאיימו עליו כי אם לא יעביר לידיהם את הכסף עד לשעה 14:00 למחרת, יבולע לו.

כשהגיע ז'אק לדירתו סיפר את הדברים לחברתו, ועל פי עצתה התקשר לנאשם ואמר לו כי אם לא יראה לו את ההמחאה שלכאורה פדה עבורו, הוא לא יקבל את הכסף שדרש. הנאשם, בתגובה, צעק על ז'אק ואיים עליו כי אם לא ישלם את הכסף עד למועד שהקציב לו, הדבר יעלה לו בחייו.

למחרת, ביום, 19.2.09, הגיע הנאשם לאסוף את ז'אק מביתו והשניים נסעו אל סניף הבנק. בדרכם נעצר הנאשם על-ידי המשטרה.

3. לאחר מעצרו, ביום 1.3.09, הובא הנאשם לבית המעצר בצפת לאחר דיון בהארכת מעצרו, שם הבחין בחוקר רס"מ יעקב גרידיש (להלן: "החוקר"), אשר חקר אותו בתיק זה. הנאשם פנה אל החוקר ואמר לו שידאג לשלם מיליונים כדי שהחוקר יסולק מן המשטרה, וכן כי יגיש נגדו תלונה במחלקה לחקירות שוטרים. החוקר איחל לנאשם "שיהיה בריא", ובתגובה הנאשם צעק לעברו כי ישנת עבריינים בעקבות החוקר והם יחסלו אותו.

טיעונים לעונש

4. המאשימה מבקשת כי נטיל על הנאשם עונש של 18 חודשי מאסר, וכן מאסר על תנאי וקנס. בטיעוניו ציין בא-כוחה כי לנאשם עבר פלילי בעבירות של סחיטה באיומים, ושהעונשים הקודמים שהוטלו עליו, ושלא מנעו את חזרתו על המעשים, מדגישים את הצורך להחמיר בעונשו בתיק זה.

5. הסניגור הגיש לעיוני אסופת פסקי-דין מהם הוא מבקש ללמד כי רף הענישה המקובל בעבירות מן הסוג הנדון נע בין הטלת 6 חודשי מאסר לנשיאה בדרך של עבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר בפועל במקרים בהם ביקשו בתי המשפט להחמיר. לטענתו, השוואת העובדות במקרים המחמירים עם עובדות כתב האישום כאן מלמדת כי יש להקל עם הנאשם, שכן אין מדובר ב"עבירה הקלאסית" של סחיטה באיומים, שעניינה גביית דמי חסות. הסניגור הציג את המקרה כניסיון של הנאשם לסייע בפתרון "סכסוך" שפרץ בין ז'אק לבין אלירן, כשז'אק בעצמו ביקש את התערבות הנאשם. עוד ביקש הסניגור לציין כנסיבה מקלה את העובדה כי הנאשם לא הפיק טובת הנאה ממעשיו, ולא נקט אלימות בעת ביצוע העבירות.

הסניגור הפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, כנימוק נוסף להקלה בעונשו. הוא ציין את מסכת חייו הקשה, כשהוריו התגרשו בהיותו בן 3 שנים והנאשם גדל עם אימו בצל מצוקה כלכלית קשה. עוד ציין את היותו של הנאשם המפרנס היחיד במשפחתו, ואת העובדה שגדל ללא דמות אב, כשהוא בעצמו משמש סמכות הורית לאחיו.

גיליון הרשעותיו, כך נטען, מצביע על כך שעד הגיע הנאשם לגיל 30 הוא קיים אורח חיים נורמטיבי.

כעת מבקש הנאשם לפתוח "דף חדש" בחייו, ועל כן מבקש הסניגור להסתפק בתקופת מעצרו כעונש ראוי, המאזן בין חומרת העבירה, נסיבותיה ונסיבותיו האישיות של הנאשם. למרות שבתקופת המעצר נשא הנאשם גם מאסר בתיק קודם, מבקש הסניגור לקבוע כי את עונשו בתיק זה ישא בחופף לעונש המאסר האחר.

דיון והכרעה

6. ניסיונותיו של הסניגור להפחית מחומרת המעשים אותם ביצע הנאשם, ולהציגו כמי שניסה לעזור בפתרון סכסוך כספי, אינם מתיישבים עם עובדות כתב האישום, בהן הודה הנאשם, ואין לקבלם. העבירות אותן ביצע הנאשם הן חמורות, כשכל מטרתו הייתה להטיל על המתלוננים אימה ופחד על מנת שיעבירו לידיו כספים. לנאשם לא הייתה כל כוונה לסייע בפתרון סכסוך זה או אחר, ואין לראותו כמי שנקלע להתרחשויות לבקשתו של ז'אק, כפי שטוען סנגורו.

הנאשם ניצל מידע שהגיע אליו במטרה להלך אימים על אדם שנקלע למצוקה, איים עליו ועל חברו, במטרה לקבל מידיהם סכומי כסף נכבדים. תעוזתו של הנאשם מלמדת על הזלזול שהפגין כלפי החוק ומערכות האכיפה, כשניסיונו הקודם לימד אותו, ככל הנראה, שסיכוייו להיתפס אינם גדולים, ושגם אם ייתפס הוא לא ישלם על מעשיו בחירותו. הנאשם אף הגדיל לעשות, והחליט לאיים על השוטר שחקר אותו לאחר שנתפס והבין כי הפעם לא יצליח להתחמק ממאסר.

אין במעשיו ודבריו של הנאשם בדל של ראיה המצביעה על חרטה, אפשרות שיקום או כל נסיבה מקלה אחרת. עניין יחיד העומד לזכותו, הוא עניין הודאתו בעובדות כתב האישום, והזמן השיפוטי היקר שחסך בהודאתו זו, אולם גם זאת יש לשקול בהסתייגות, מאחר והודאתו של הנאשם באה רק לאחר 4 ישיבות הוכחות והעדתם של 10 עדי תביעה.

7. באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, עליהן עמד הסנגור, לא מצאתי כי הן מצדיקות התחשבות והקלה במקרה דנן. עובדת היותו של הנאשם בן להורים גרושים שגדל בצל מצוקה כלכלית אינה מהווה צידוק להתנהגות עבריינית מכל סוג שהוא, ואזכור הדברים בעלמא אינו יכול להועיל לנאשם. יש לזכור כי מדובר בנאשם בן 38 שניסיון חייו אמור להועיל לו בבחירותיו. הנאשם העומד לפניי אינו עלם צעיר שסטה לראשונה ממסלול חיים נורמטיבי, אלא אדם בוגר שבחר באורח חיים עברייני. "ממרומי" גילו לא ניתן לומר עוד כי ילדותו הקשה, לכאורה, היא שהביאה אותו עד הלום, ולקבל זאת כנימוק להקלה בעונשו.

גיליון הרשעותיו של הנאשם מלמד כי אין מדובר באדם שומר חוק בדרך כלל, וכן כי הורשע בעבר בעבירות דומות לאלה המתוארות בכתב האישום. ודוק, את המעשים המתוארים לעיל ביצע הנאשם לאחר שהוכרע דינו בתיק אחר, ובטרם נגזר שם עונשו!

למרות עברו המכביד, הנאשם לא נדון עד כה לעונש של מאסר בפועל. הנאשם לא ניצל את ההזדמנויות שניתנו לו בעבר על מנת לשפר את דרכיו, אלא בחר להמשיך בדרכו הקלוקלת מתוך ציפייה שמעשיו ימשיכו להשתלם לו גם בעתיד. נראה לי כי הגיעה העת למצות עם הנאשם את הדין.

8. גם האינטרס הציבורי מחייב להחמיר עם הנאשם. החמרה זו מתחייבת בעבירות של סחיטה באיומים, שגילוין קשה, בשל פחד הנסחטים להתלונן ולהעיד, וביצוען קל, שעה שמבצעי העבירה אינם נדרשים, על-פי-רוב, אלא ללשון חלקה ובוטחת וחזות מאיימת. תוצאות המעשים קשות, ועיקרן בשיבוש חייהם ושלוותם של אזרחים תמימים, שסדר יומם הופך להיות נשלט על-ידי משטר של אימה ופחד. עמד על הדברים כב' השופט ס' ג'ובראן ברע"פ 1729/07 עאייד עטאונה נ' מדינת ישראל (לא פורסם):

"העונש המכסימאלי בגין סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין הינו - מאסר שבע שנים ובאם נעשה המעשה או המחדל מפני איום או הטלת אימה או במהלכם, דינו - מאסר תשע שנים. מכאן מסקנתנו, כי העונש אותו הטיל בית-משפט השלום של 9 חודשי מאסר בפועל הינו קל יתר על המידה ואיננו משקף כלל וכלל את חומרתה של העבירה. חמורה בעיניי הקלות הבלתי-נסבלת בה מתבצעות עבירות חמורות מעין אלה שכמותן מוזכרות במקרה זה, לאור יום וללא כל מורא מהחוק. סחיטת כספים בדרכי אלימות מטילה אימה על הנסחטים ועל בני משפחותיהם ומשבשת עד למאוד את התנהלות המסחר במקומותינו. החמרת הענישה בעבירות שכאלה במידה מהותית מתבקשת מן המציאות".

9. לסיכום, במסגרת הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 24 חודשי מאסר, מתוכם 17 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו בגין תיק זה, והיתרה על תנאי למשך 3 שנים, כשהתנאי הוא שהנאשם לא יבצע בפרק זמן זה עבירות רכוש ואלימות שיורשע בגינן.

ימי המאסר אותם נשא הנאשם במסגרת ת"פ 1314/08 (שלום אשדוד) לא ינוכו מן העונש שהוטל עליו בתיק זה.

ב. קנס בסכום של 10,000 ₪ שישולם תוך 90 ימים מיום מתן גזר-הדין, או 100 ימי מאסר תחתיו. היה והנאשם לא ישלם את הקנס, הוא ישא את עונש המאסר הקבוע תחתיו במצטבר לעונש הקבוע בסעיף 9.א. לעיל.

זכות ערעור על גזר הדין לביהמ"ש העליון תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום ט"ו בחשון, תש"ע (2 בנובמבר 2009) במעמד הצדדים.

תאופיק כתילי, סגן נשיא


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: ישראל זילברמן
שופט :
עורכי דין: עו"ד חליחל איאד,פרקליטות מחוז צפון