ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד עלאם בן חסן פשאפשה :


98

בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בנצרת

פלילי 000068/09

בפני:

כב' השופטת אסתר הלמן

תאריך:

02/11/2009

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נ ג ד

עלאם בן חסן פשאפשה ת.ז. 926440553

הנאשם

נוכחים:

בשם המאשימה עו"ד רז ולטר.

בשם הנאשם עו"ד פוקרא פתחי, מטעם הסניגוריה הציבורית.

הנאשם בעצמו, הובא על ידי הליווי.

גזר דין

1. הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות אלימות שביצע כלפי המתלוננת, אשתו, בשתי הזדמנויות שונות, ובעבירות של כניסה לישראל שלא כדין, החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית והיזק לרכוש בזדון.

2. העובדות פורטו בהרחבה בהכרעת הדין. בקצרה יאמר, כי הנאשם, תושב הרשות הפלסטינאית, נשא לאשה את המתלוננת בשנת 2005.

ביום 15/01/09, בשעות אחר הצהריים, נתגלע ויכוח בין בני הזוג, על רקע חשדו של הנאשם, כי אשתו מקיימת קשר רומנטי עם אדם אחר; עקב חשד זה, הפליא הנאשם במתלוננת מכותיו, תוך נקיטת אלימות קשה, שכללה הכאתה באמצעות כלים וחפצים, לרבות כבל חשמלי, תלישת שיערותיה וניפוץ בקבוק זכוכית על ראשה, חתך את המתלוננת באמצעות סכין בגבה והכה אותה בכל חלקי גופה עד זוב דם, מכות קשות, עד כי שיניים תותבות נפלו מפיה, נגרמו לה המטומות בחלקי גוף רבים, שערה נתלש, נגרם לה חתך בבטנה, נפיחות, שטפי דם תת לחמיות, רגישויות מעל עצמות הפנים ושברים בשיני החרסינה. המתלוננת אושפזה עקב כך ל-3 ימים ונזקקה לטיפול רפואי.

כשנה עובר לאירוע זה, על אותו רקע, תקף הנאשם את המתלוננת והכה אותה בכל חלקי גופה.

כאמור, ביצע הנאשם מעשים אלו בהיותו שוהה בארץ שלא כדין. בעת שנתפס, נתפסו ברשותו 0.51 גרם חשיש, שהנאשם הודה בהחזקתם.

3. הנאשם כפר בעבירות האלימות שיוחסו לו, אולם, הורשע בסופו של דבר, לאחר שמיעת הראיות בעבירות הבאות:

כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 והחזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973, על פי הודאתו, ובעבירות שביצוען הוכח מעבר לכל ספק סביר, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי 333 בצירוף סעיף 335(א)(1)+(א1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, (מספר מקרים), עבירה לפי סעיף 380 בצירוף סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 379+382(ב)(1) לחוק העונשין, איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין והיזק לרכוש בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

4. ב"כ המאשימה עתרה להטלת עונשים מחמירים, אשר ישקפו את חומרת מעשיו של הנאשם, את הנסיבות המחמירות בהן בוצעו המעשים, את עברו הפלילי המכביד, העדר חרטתו והפגיעה במתלוננת. לעמדתה, העונש הראוי צריך להתבטא במאסר בפועל לתקופה שלא תפחת מ-6 שנים, מאסר מותנה, קנס ופיצויים למתלוננת. בנוסף, ביקשה ב"כ המאשימה להורות על הפעלתו של מאסר מותנה, בר הפעלה, בן 4 חודשים שהוטל על הנאשם בת.פ. 07-11-4960, וזאת במצטבר לעונש שיוטל עליו בהליך זה.

5. ב"כ הנאשם מיקד טיעוניו בנסיבות האישיות החריגות של הנאשם, אשר לדבריו, נמצא בארץ מאז שנת 1992, לאחר שגויס על ידי שרות הבטחון הכללי, ומאז תרם לבטחון המדינה, תוך סיכון חייו ובטחונו, בנוסף, הועסק כמדובב מטעם משטרת ישראל וביצע את המשימות שהוטלו עליו בהצלחה. הנאשם מנותק מבני משפחתו מזה כ-15 שנה, לא זכה להפגש עימם, ואף לא יכול היה להשתתף בלווית אמו שנפטרה במהלך תקופה זו.

עוד הדגיש ב"כ הנאשם את מצבו הבריאותי של הנאשם, וטען, כי הנאשם סובל מלחץ דם, מכשל מתמיד בכליות, בעיה בטחול ומסוכרת. כן נטען, כי מאז מעצרו של הנאשם, הוא לא זכה לביקור כלשהו, הוא סובל ממצוקה קשה, ונאלץ להתמודד לבד עם קשיי המעצר.

בשים לב לאמור, מבקש ב"כ הנאשם, להתחשב בקציבת עונש המאסר בקשיים המיוחדים עימם יאלץ הנאשם להתמודד, העדר התמיכה, לרבות התמיכה הכלכלית, הצפי כי הנאשם לא יזכה לחופשות ולא לביקורים וכי לא יזכה לשחרור מוקדם, שכן לא יהא מי שיכין עבורו תוכנית רש"א.

בקשר לעבירה של כניסה לישראל שלא כדין, ציין ב"כ הנאשם, כי למעשה, גם לאחר הרשעתו הקודמת של הנאשם בעבירה על חוק הכניסה לישראל שלא כדין, בעקבותיה הוטל עליו המאסר המותנה בר ההפעלה, הוא לא גורש מן הארץ, מן הטעם שאין לאן לגרשו, שכן נשקפת לו סכנת חיים באזור מגוריו. לאור האמור, מבקש ב"כ הנאשם, להפעיל את המאסר המותנה שהוטל על הנאשם בגין עבירה זו באופן חופף.

באשר לעבירה של החזקת סם לשימוש עצמי, נטען, כי מדובר בסם מסוג חשיש בכמות מזערית. יתירה מכך, מבקש ב"כ הנאשם לקבוע, כי העובדה שעבירות האלימות בוצעו כשהנאשם היה תחת השפעת סמים ואלכוהול, מהווה נסיבה מקילה, שכן, מצבו איננו דומה למי שפעל במודעות מלאה.

הסניגור טען עוד, כי למתלוננת נגרם נזק גופני, אולם, היא החלימה ואיננה סובלת מממצא רפואי המחייב טיפול. ב"כ הנאשם ביקש שלא לשקול לחובתו של הנאשם את ניהול ההליך על פי זכותו ולא למצות עימו את הדין, נוכח כל המפורט לעיל.

6. הנאשם הסתפק בדברי בא כוחו ולא ביקש להוסיף עליהם דבר.

דיון והכרעה:

7. דומה, כי אין צורך לשוב ולהרחיב את החובה להטיל עונשים מחמירים על עבריינים, הנוקטים באלימות קשה כלפי בנות זוגן.

בקצרה אפנה ל - ע"פ 6758/07 - פלוני נ'. מדינת ישראל, שם נאמר:

"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג; באלימות במשפחה, נגישותם של קרבנות העבירה למערכת המשטרתית או למערכות הסיוע האחרות היא ענין מרוכב וקשה, הטעון רגשות חזקים, פחדים ואימה. הבושה, והרצון לשמור על שלמות המשפחה הופך לא אחת את התלונה על אלימות במשפחה למהלך קשה וטעון. לא אחת, קיימת תלות כלכלית ורגשית של בן הזוג המוכה בבן הזוג המכה, ותלות זו גם היא מקשה על חשיפת הפגיעה. גורמים אלה ואחרים בשילובם, משווים מימד מחמיר לעבירות אלימות במשפחה. נפוצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קרבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה".

8. במקרה זה נקט הנאשם כלפי בת זוגו, אלימות חמורה, שנמשכה על פני מס' שעות, וגרם לה

לחבלות בכל חלקי גופה. ניתן להתרשם מן הטראומה אותה חוותה המתלוננת מתוך עיון

בתמונות שצולמו סמוך לאחר מכן (ת/3+ת/30).

9. לא מדובר במעידה חד פעמית. הנאשם נקט באלימות כלפי אשתו, כשנה לפני האירוע

החמור שהביא להגשת התלונה, אך המתלוננת חששה להתלונן כנגדו במשטרה. גם לעבירות

שביצע הנאשם ביום 15/01/09 לא ניתן להתייחס כאל מעידה חד פעמית או חוסר שליטה רגעי, שכן הנאשם לא חדל ממעשי האלימות במשך מס' שעות, ולא הניח למתלוננת לנפשה, גם כשזו נמלטה ממנו מחדר אל חדר בתוך הבית. המתלוננת הצליחה לחמוק מידיו של הנאשם, רק לאחר שהוא התעייף ונרדם.

10. כמפורט לעיל, הנאשם לא בחל כמעט בשום אמצעי בכדי לפגוע באשתו, נטל לידו בקבוקים,

מאפרות, תנור חימום ואף סכין, ותקף או ניסה לתקוף באמצעותם את המתלוננת.

11. היותו של הנאשם נתון תחת השפעה של אלכוהול וסמים איננה מהווה נסיבה לקולא. הנאשם היה מודע היטב למעשיו, לפני שהחל במסכת האלימות כלפי אשתו, דרש ממנה להתקשר אל אותו אדם שנחשד בקשרים עימה, כשזממו זה לא יצא אל הפועל, גבר כעסו של הנאשם והוא מצא פורקנו בנקיטת אלימות כלפיה.

12. עברו הפלילי של הנאשם מלמד על נטייתו לשימוש באלימות. בעבר ביצע עבירות מן החמורות ביותר שיש. הנאשם נדון בשנת 1993 למאסר עולם בבית משפט צבאי בגין עבירות של חטיפה, חברות בהתאגדות בלתי חוקית ורצח. בנסיבות שפורטו בטיעוני בא כוחו, ריצה הנאשם מאסר למשך כשנתיים בסך הכל. בשנת 2003 הורשע הנאשם בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין ותקיפת בת זוג. מדובר בבת זוגו הקודמת. בהמשך הורשע שוב בתיק 4960/11/07, בעבירות על חוק הכניסה לישראל, נדון ל-4 ימי מאסר בלבד, (שהם ימי מעצרו), אך הוטל עליו מאסר מותנה של 4 חודשים, אשר היה תלוי ועומד כנגדו בעת שביצע את העבירות נשוא הרשעתו כאן.

גזר הדין בת.פ. 4960/11/07 אימץ הסדר טיעון, במסגרתו סוכם גם, כי העונש המותנה יחל כחודש לאחר גזר הדין, בכדי לאפשר לנאשם להסדיר שהייתו בארץ, במסגרת בקשה לאיחוד משפחות שהגיש, אך מעמדו ככל הנראה, לא הוסדר עד היום.

13. מול שיקולים אלו לחומרא, לרבות הפגיעה שנגרמה למתלוננת, לגופה ולנפשה, עומדים שיקולים לקולא, הנעוצים במסכת חייו הלא פשוטה של הנאשם ובקשיים יוצאי הדופן, עימם הוא עתיד להתמודד במסגרת מאסרו, כפי שפירט הסניגור בהרחבה.

14. מצבו הבריאותי של הנאשם לא הוכח, כך גם לא הוכחה מידת תרומתו למדינה, למרות זאת, אצא מנקודת הנחה, כי הנאשם לא שוחרר ממאסר העולם שהוטל עליו, מבלי שנדרש לתרום למדינה, בדרך שככל הנראה, סיכנה את בטחונו והביאה לניתוק קשריו עם בני משפחתו וסביבתו הקודמת.

15. באשר לעבירה של כניסה לישראל שלא כדין, לא ניתן להתעלם מן הנסיבות המיוחדות בהן בוצעה, כאשר מדינת ישראל, ככל הנראה, על רקע החשש לשלומו של הנאשם, איננה עושה לגירושו מן הארץ.

16. לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים לחומרא ולקולא, אני דנה את הנאשם לעונשים

הבאים:

א. 54 חודשי מאסר בפועל, שימנו מיום מעצרו, 15/01/09.

ב. אני מורה על הפעלת המאסר המותנה שהוטל על הנאשם בתיק 4960/11/07 בן ה-4

חודשים, בחופף כולו למאסר שהוטל עליו בהליך זה, כך שסה"כ ירצה הנאשם 54

חודשי מאסר בפועל.

ג. 12 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, והתנאי הוא, שבמהלך תקופה זו לא יעבור

הנאשם עבירת אלימות מסוג פשע.

ד. 4 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, והתנאי הוא, שלא יעבור במשך תקופה זו,

עבירה על חוק הכניסה לישראל, או עבירה של החזקת סם מסוכן לשימוש עצמי.

ה. הנאשם ישלם פיצויים למתלוננת בסך 25,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

ניתן והודע היום, ט"ו בחשון, תש"ע (2 בנובמבר 2009) במעמד הנוכחים.

הלמן אסתר - שופטת

ב"כ הנאשם: אני מבקש, כי הפיצויים שהוטלו על הנאשם ישולמו לאחר שחרורו מן הכלא וכן לפרוס אותם לתשלומים.

ב"כ המאשימה: אני מתנגד לבקשה, יש סמכות לפנות למרכז לגביית קנסות, כדי לבקש פריסת הפיצויים. בשלב הזה, העובדה שהוא שילם או לא שילם, יכולה להישקל, כאשר יגיע עניינו לועדת השחרורים. מכל מקום, אני חושב, כי בנסיבות המפורטות, בית המשפט לא צריך להקל עליו מעבר למה שניתן.

החלטה

הפיצויים למתלוננת ישולמו ב-50 תשלומים, חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 01/12/09.

ניתנה והודעה היום, ט"ו בחשון, תש"ע (2 בנובמבר 2009) במעמד הנוכחים.

הלמן אסתר - שופטת

חנה


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: עלאם בן חסן פשאפשה
שופט :
עורכי דין: בשם המאשימה עו"ד רז ולטר