ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד לקסמן דוח-א תא תנועה-27102429787 :


8

בתי המשפט

בית משפט לתעבורה ת"א - יפו

ת 023894/09

בפני:

כב' השופט עופר נהרי

תאריך:

02/11/2009

מדינת ישראל

בעניין:

המאשימה

נ ג ד

לקסמן דב

הנאשם

הכרעת - דין

כלפי הנאשם הוגש כתב אישום ובו נטען כי ביום 5.5.08 בעת שנהג ברכב ובעת שהרכב היה בתנועה, השתמש הנאשם בטלפון שלא באמצעות דיבורית, וזאת בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר ונשמעו לפיכך הראיות.

מטעם התביעה העיד השוטר מר אלברט חמו ובמסגרת עדותו הוגש הדו"ח שערך (סומן ת/1).

מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו ובמסגרת עדותו הוגש טופס פירוט שיחות יוצאות ממספר מנוי נתון השייך לנאשם על פי עדותו (סומן נ/1); טופס פירוט שיחות יוצאות ומסרונים יוצאים ממספר מנוי אחר השייך גם הוא לנאשם על פי עדותו (סומנו נ/3 ו – נ/4); טופס פירוט שיחות יוצאות ממספר מנוי נוסף השייך על פי עדותו של הנאשם לרעייתו של הנאשם (סומן נ/5) ותצלום של צג טלפון (סומן נ/2).

לאחר שהתרשמתי באופן ישיר מן העדים ונתתי דעתי לראיות, למיכלול טיעוני הצדדים בסיכומיהם, ולסימני האמת העולים מכל אלה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הנאשם להרשעה בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

לא היתה מחלוקת כי הנאשם נהג בזמן האירוע במכונית וכי המכונית היתה בתנועה.

אף לא היתה מחלוקת בפי הנאשם עצמו על כי אגב נהיגה זו הוא אחז בידו מכשיר טלפון נייד.

הנאשם מיקד חלק ניכר מן החקירה הנגדית שחקר את השוטר בסוגיה האם יכול היה השוטר לראות את שטען השוטר כי ראה.

השוטר העיד כי הבחין בנאשם כשהנאשם נוהג ומחזיק בטלפון בצבע שחור ביד ימין בגובה החזה שלו ומדבר בזמן נסיעה.

הנאשם טען כי השוטר סונוור מהשמש בכיוון הסתכלותו אל עבר רכבו של הנאשם; טען כי השתקפות בחלון רכבו יכולה היתה להפריע לשוטר בתצפיתו אל תוך רכבו; ואף חקר את השוטר בקשר לתקינות ראייתו של השוטר.

אלא שניכר שחקירת של השוטר בכיוון זה של חקירה היתה בכל הכבוד במידה רבה מיותרת, שכן הנאשם עצמו הודה כאמור כי החזיק בידו מכשיר טלפון נייד אגב נהיגה ותנועה, והרי את זה ראה השוטר.

יתרה מכך, מסתבר כי השוטר גם הבחין נכון בכך שהנאשם (שהיה לבד ברכבו) מדבר, שהרי הנאשם עצמו העיד כי דיבר בטלפון אגב כך, אלא שלטענת הנאשם הוא עשה כן באמצעות מכשיר טלפון אחר אשר לזה האחרון יש דיבורית ודיבר באמצעותו באמצעות דיבורית.

זאת ועוד: השוטר ידע לפרט הן את צבעו של מכשיר הטלפון שבו אחז הנאשם והן את העובדה כי המכשיר נאחז בידו של הנאשם בגובה החזה שלו.

אני סבור כי יכולתו של השוטר לפרט פרטים ספציפיים אלה תומכת אף היא בכך שהיתה לשוטר תצפית טובה וללא הפרעה.

ואם גם ראה השוטר את הנאשם מדבר, והנאשם הרי מאשר לא רק שהחזיק מכשיר טלפון נייד בידו אלא גם היה אכן עסוק בדיבור, מסתבר כאמור כי השוטר דייק בהבחנתו וראה את כל אשר טען כי ראה.

אלא שהמחלוקת בתיק זה מתמקדת למעשה בהיבט שונה, הנובע מטענת הנאשם כי אכן נהג ברכב והרכב היה בתנועה ואף אחז בידו במכשיר טלפון נייד ואף דיבר במכשיר טלפון נייד, אלא שלטענת הנאשם השימוש שנעשה על ידו במכשיר טלפון נעשה לא במכשיר הטלפון שאחז בידו אלא במכשיר טלפון אחר שהיה ברשותו ובאמצעות דיבורית במכשיר אחרון זה.

טענת הנאשם היא כי שכשם שיכול היה דרך משל לאחוז בידו כל חפץ אחר כגון, לדבריו, סיגריה או כריך, כך אחז בידו, כחפץ, במכשיר טלפון ואולם לא עשה שימוש במכשיר זה.

הנאשם הסכים כי בהתנהלות שכזו אגב נהיגה יש מן הפגיעה בבטיחות הנהיגה, אך עמדתו היא שאם גירסתו העובדתית תתקבל אזי אין מקום להרשיעו בעבירה הספציפית שיוחסה לו בכתב האישום.

אלא שגירסתו העובדתית של הנאשם בקשר עם אי שימוש בטלפון הנייד שאחז בידו איננה מתקבלת על ידי.

ואסביר:

הנאשם שב ונשאל מדוע למעשה היה מצוי מכשיר הטלפון הנייד בידו תוך כדי נהיגה ומצאתי כי הנאשם התקשה להשיב על כך.

הנאשם אישר כאמור כי מכשיר הטלפון הנייד היה בידו באותה עת אגב נהיגה וטען כי" אולי" העביר אותו כחפץ ממקום למקום.

מעדותו של השוטר עולה כי אחיזת מכשיר הטלפון על ידי הנאשם התמשכה על פרק זמן, וזאת לנוכח תיאורו של השוטר אודות האופן שבו עקב במבטו אחר הנאשם, ועצם תיאורו בדבר אחיזת המכשיר קרוב לחזה.

השוטר לא תיאר מצב דברים שבו הנאשם מעביר או מוריד מכשיר טלפון אלא מצב שבו הנאשם אוחז במכשיר טלפון בגובה החזה שלו.

הנאשם העיד כי ראה לראשונה את השוטר רק בצומת עצמו עת ביקש השוטר מהנאשם לפתוח את החלון. (מדובר, על פי כל העדויות, בצומת מרומזר בו נעצר הנאשם לנוכח האור האדום ברמזור).

הנאשם עצמו סיפר כי באותו זמן, עת פנה אליו השוטר וביקש לפתוח את החלון, הטלפון הנייד הנ"ל היה בידו.

אלא שהשוטר העיד כי ראה את אחיזת הטלפון בידו של הנאשם עוד לפני כן, במהלך תנועתו של הנאשם אל עבר הרמזור האדום.

צא ולמד שהנאשם אחז במכשיר הטלפון בידו כברת זמן ומרחק ודבר זה איננו תומך בהשערתו של הנאשם כי אך העביר את מכשיר הטלפון הנ"ל כחפץ ממקום למקום.

זאת ועוד: בתגובתו הספונטנית של הנאשם על אתר אין למצוא אמירה של הנאשם לשוטר על כי אחז בטלפון אחד ודיבר בטלפון שני, והנאשם אף נמנע בכל הכבוד מלהשיב בהקשר זה לשאלה שהופנתה אליו על ידי בית המשפט. (ראה השאלה והתשובה בעמ' 6 שורות 5-9 לפרוטוקול).

הנאשם לא הגיש, ולא פעל להגיש, טופס פירוט שיחות נכנסות למכשיר הטלפון שאחז בידו.

הנאשם סיפר כי יש לו 4 מכשירי טלפון וכי שניים מהם לא פעילים אך גם לא תמך ענין אחרון זה בדבר חוסר פעילותם של שני המכשירים הנוספים, בכל אישור.

ואף זאת יש לדעת: הוצאתה לפועל של שיחת טלפון איננה הדרך היחידה לעשות שימוש בטלפון. כך, למשל, אף נסיון חיוג או בדיקת הודעות שהתקבלו במכשיר טלפון הם בגדר "שימוש" וכך גם פעולות רבות אחרות שניתן לעשות בתיפעול מכשיר הטלפון אגב נהיגה ושאינן בהכרח דיבור בטלפון.

לציין כי הנאשם ידע לזכור פרטים רבים ואף ידע לצלם מיד את הצג של אחד ממכשירי הטלפון שהיו ברשותו ואף העיד כי ידע מיד כשעוכב בקשר למה עוכב, אך מנגד, התקשה כאמור בכל הכבוד להסביר מדוע החזיק מכשיר טלפון נייד בידו אגב נהיגתו ברכב.

השוטר עשה עלי רושם אמין בעדותו ולמעשה, וכפי שכבר צויין, עדותו של השוטר נתמכת בעדותו של הנאשם עצמו.

אף הזהרתי את עצמי כנדרש כי עדותו של השוטר היא עדות יחידה מטעם התביעה.

לסיכום: עלה לטעמי בידי התביעה לעמוד בנטל ההוכחה ולא בידי הנאשם לנטוע ספק סביר, ומכאן שאני מרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

ניתנה היום ט"ו בחשון, תש"ע (2 בנובמבר 2009) במעמד הצדדים.

עופר נהרי, שופט

ש.ב.ל.


מעורבים
תובע:
נתבע: לקסמן דב
שופט :
עורכי דין: