ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד מור תד-א תא תנועה-144/2007 :


בתי המשפט

בית משפט לתעבורה ת"א - יפו

תד 011201/08

בפני:

כב' השופט עופר נהרי

תאריך:

02/11/2009

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נ ג ד

מור דלילה

הנאשמת

הכרעת דין

כלפי הנאשמת הוגש כתב אישום ובו יוחסו לה עבירות של נהיגה בחוסר זהירות בניגוד לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, סטיה שלא בבטחה בניגוד לתקנה 41 לתקנות התעבורה, ואי מסירת פרטים בעקבות תאונת דרכים שתוצאתה נזק לרכב אחר וזאת בניגוד לתקנה 145(א) לתקנות התעבורה.

הנאשמת כפרה ונשמעו לפיכך ההוכחות.

מטעם התביעה העידו העדים הבאים :

בוחן התנועה המשטרתי מר יוסף ירקוני (ע.ת. 1) .

הגב' לילך שלום (ע.ת. 2).

מר דורון קציר (ע.ת. 3).

לבקשת התביעה הוגשו המסמכים הבאים :

סקיצה, חוו"ד ותרשים, שערך ע.ת. 1 (סומנו ת/1, ת/2, ת/3).

הצעת מחיר ממוסך בקשר עם תיקון רכבם של ע.ת.2 ו- ע.ת. 3 (סומנה ת/4).

פתק עליו רשם עפ"י הטענה ע.ת. 3 את פרטי רכבה של הנאשמת (סומן ת/5).

הודעת הנאשמת במשטרה (סומנה ת/5 צ.ל. ת/6).

מטעם ההגנה העידה הנאשמת הגב' דלילה מור.

לבקשת הנאשמת הוגשו המסמכים הבאים :

הודעת ע.ת. 2 במשטרה (סומנה נ/1).

עותק מזכר משטרתי בקשר עם עדה בשם טלי עבאדי (סומן נ/2).

לאחר שהתרשמתי באופן ישיר מן העדים, נתתי דעתי לראיות ושקלתי את מיכלול טיעוני הצדדים בסיכומיהם, מסקנתי היא כי דין הנאשמת להרשעה בכל העבירות שיוחסו לה בכתב האישום.

אפתח תחילה והסביר את היסוד להרשעתה של הנאשמת בעבירה של אי מסירת פרטים :

בדיון ההוכחות שהתקיים, הסתבר גם מפי הנאשמת עצמה כי למעשה אין היא חולקת על כך שהתרחשה תאונת דרכים בה ניזוקה מכוניתו של ע.ת. 3.

ואצטט לענין זה מדבריה של הנאשמת עצמה :

"לשאלת הבהרה של בית המשפט... אני משיבה כי אין לי מחלוקת על כך כי היה שפשוף בתאונה זו בין רכבי לבין רכבם של המעורבים" (מתוך דבריה של הנאשמת בבית המשפט בעמ' 7 שורות 6-7 לפרוטוקול).

ובהמשך העידה הנאשמת :

"היה מגע של שפשוף קל בין המכונית שלי לשלו. סביר להניח שהשפשוף היה בכנף ימנית קדמית שלי לבין החלק הכנף השמאלית אחורית שלו". (מתוך עדותה של הנאשמת בעמ' 9 שורות 12-14 לפרוטוקול).

הנאשמת אף הסכימה להגשת המסמך ת/4 (הצעת התיקון מהמוסך) ואמרה לפרוטוקול את הדברים הבאים:

"אין לי התנגדות. להיפך, אני רציתי בעצמי להגיש זאת מדובר בסך הכל במכה של 300 ₪. זה אפילו גם נתון למשא ומתן גובה הנזק". (מתוך דבריה של הנאשמת בעמ' 4 שורות 17-18 לפרוטוקול).

נמצאתי אומר לפיכך כי הוכח כדבעי שהתרחשה באירוע דנן תאונת דרכים בה היתה הנאשמת מעורבת עם מכוניתה, וכי בתאונת דרכים זו נגרם נזק.

במאמר מוסגר אבהיר לנאשמת על רקע דבריה על כי מדובר "רק במכה של 300 ₪." כי עוצמת הפגיעה ושיעור הנזק אינם מעלים או מורידים כאשר עסקינן בחובה שקבע המחוקק למסור פרטים בעקבות אירוע תאונתי שבו התרחשה פגיעה ונגרם נזק.

תקנה 145 (א) לתקנות התעבורה מורה בבירור לנוהג רכב המעורב בתאונה או בפגיעה ברכב אחר ונגרם נזק לרכב האחר, למסור בו במקום לנוהג הרכב האחר את כל הפרטים המנויים בתקנה.

האם פעלה הנאשמת כמצוות התקנה ?

התשובה היא שלילית.

מסתבר כי הנאשמת בחרה שלא למסור את פרטיה.

הנאשמת סיפרה כי סירבה לתת לע.ת. 3 את הפרטים ותחת זאת עמדה לדבריה על כך שע.ת. 3 יעשה שימוש בטלפון הנייד שברשותו ויזמין שוטר, ומשלא הסכים ע.ת. 3, לדבריה, לעשות כן, אזי אמרה הנאשמת לע.ת.3 כי הוא יכול לרשום את מספר הרכב שלה, ואז, לדבריה, נסעה היא מן המקום. (ראה הודעתה ת/5 של הנאשמת, בשורות 8-10, שם).

הן ע.ת. 2 והן ע.ת. 3 העידו כי הנאשמת כלל לא ביקשה שיוזמן שוטר למקום וציינו כי אילו כך היה נעשה אזי דווקא היו זוכים לקבל מהנאשמת את פרטיה.

אני מאמין לעדי התביעה על כי הנאשמת לא ביקשה זימונו של שוטר, ואני אף מוצא תימוכין לכך בכך שהנאשמת נאלצה להודות כי במשך למעלה משנה לאחר האירוע היא אף לא פנתה בשום שלב מיוזמתה למשטרה אלא הגיעה למשטרה רק כאשר הצליחו לאתרה וזימנו אותה לחקירה.

אך יתרה מכל אלה: מדובר בתאונת נזק בלבד ללא נפגעים בגוף (ועל כך אין, ולא היתה, כל מחלוקת בין הצדדים), ולפיכך זימונו של שוטר או אי זימונו של שוטר למקום, איננו מהווה כלל תנאי או צידוק להפרת חובת מסירת הפרטים.

ועוד אוסיף ואבהיר : גם רמת הנימוסים של נהג מעורב בעקבות תאונת דרכים איננה תנאי למסירת פרטים.

הנאשמת סיפרה כי היא נעלבה מדברי ע.ת. 2 ו- ע.ת. 2 בעקבות התאונה, על כי אמרו לה כי איננה יודעת לנהוג.

ע.ת.2 וע.ת.3 סיפרו כי דווקא דיברו בנימוס ובנועם אל הנאשמת וכי הנאשמת היא זו שקיללה אותם קללות נמרצות.

כך או כך, אין פטור מחובת מתן מסירת פרטים בעקבות תאונת דרכים, גם מקום שרמת הנימוס של המעורב איננה הולמת את הציפיות.

לא נטען כי ע.ת. 2 ו – ע.ת. 3 איימו על הנאשמת, וכאמור, למרות שלדברי הנאשמת היא עמדה על כך שיוזמן שוטר, לא טרחה היא, כך מסתבר, לפנות למשטרה בשום שלב לאחר שעזבה את מקום האירוע מבלי למסור את הפרטים לאמור.

הנה כי כן, הוכח עד כה ללא כל ספק כי מתקיימים ביחס לנאשמת כל יסודות העבירה נושא תקנה 145 (א) לתקנות התעבורה באירוע זה.

כעת נותר לבחון האם עלה בידי התביעה להוכיח כי הנאשמת גם אחראית לקרות התאונה במובן זה שביצעה סטיה עם רכבה שלא בבטחה ונהגה בחוסר זהירות.

בהקשר זה אומר כי עדי התביעה עשו עלי רושם אמין ביותר.

עדותם של עדי התביעה היתה ישירה, עניינית וקוהרנטית.

אני מאמין לעדי התביעה כי הם נעו עם רכבם בנתיב השני מימין וכי הנאשמת ניסתה להידחק עם רכבה מן הנתיב השלישי מימין (שאיננו מיועד לנסיעה בכיוון זה) וכי כך פגעה במכוניתם.

הנאשמת אף סיפרה כי מיהרה אותה עת לבית המשפט.

לא אדע אם בהכרח החפזון של הנאשמת הוא שהביא להתנהלותה ולתאונה, אך כן אדע שעדותה של הנאשמת בקשר להתרחשות התאונה היתה מהוססת בכל הכבוד. (והדבר גם בא לידי ביטוי בדבריה כפי שנרשמו בעמ' 8 שורות 16-17 לפרוטוקול).

זאת ועוד: הנאשמת העידה כי רכבם של המעורבים הגיעה מימין לה ואילו היא, לטענתה, נעה בנתיב השני מימין.

אילו כך היה הדבר לא מצאתי בנסיבות אלה מדוע יסטה ע.ת. 3 אל עבר רכבה של הנאשמת.

אני נותן כאמור אמון בעדותם העקבית של ע.ת. 2 ו- ע.ת. 3 על כי הנאשמת ניסתה להידחק בעומס התנועה מן הנתיב השלישי מימין (שאיננו מיועד כאמור לנסיעה בכיוון זה) לנתיב השני מימין, וכך גרמה לתאונה.

המסקנה המתבקשת היא לפיכך שהנאשמת כשלה באירוע זה גם בעבירות האחרות שיוחסו לה, והן סטייה שלא בבטחה ונהיגה בחוסר זהירות.

באשר למסמך נ/2 הרי שתוכנו מלמד כי הגב' טלי עבאדי לא ראתה את אירוע התאונה ומכאן שגם לא יכולה היתה לשפוך אור על האופן שבו התרחשה התאונה.

לאחר כל זאת אני מרשיע את הנאשמת בכל העבירות שיוחסו לה בכתב האישום.

ניתנה היום, 2.11.09 במעמד הצדדים.

עופר נהרי, שופט

קלדנית : שולמית יוסף


מעורבים
תובע:
נתבע: מור דלילה
שופט :
עורכי דין: