ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד זכאים פא-ירושלים-דר-39136/08 :


60

בתי המשפט

בבית משפט השלום

בירושלים

פ 008333/08

בפני:

כב' השופט אלכסנדר רון

תאריך:

02/11/2009

מדינת ישראל

בעניין:

המאשימה

נ ג ד

רונן זכאים

הנאשם

ב"כ המאשימה – עו"ד יפעת כהן אזולאי

ב"כ הנאשם - עו"ד רובינשטיין

הנאשם

נוכחים:

החלטה

1. החלטה בבקשה כי אורה על פסילתי.

2. ברקע לבקשה זו נסיבות מעט מיוחדות, הנובעות מהחלטת בית המשפט המחוזי להחזיר את התיק לשמיעת מספר עדויות נוספות.

א. כלפי הנאשם הוגש כתב אישום שייחס לו (לאחר תיקונו) שתי עבירות של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות (וכן עבירת רכוש שאינה רלוונטית להחלטה זאת).

ב. בית המשפט שמע את הראיות, וביום 14/5/09 ניתנה הכרעת הדין שהרשיעה את הנאשם בדקירתם של שנים, זאת למרות שאלה האחרונים סירבו להפלילו. משקל של ממש ניתן לשתי קלטות ותמליליהן, שתיעדו לכאורה את דברי אלה שנדקרו ושהוקלטו ללא ידיעתם. מהאמור בקלטות (בצירוף ראיות שונות נוספות, בכללן כשלי מהימנות מצד הנאשם עצמו) למד בית המשפט על אחריות הנאשם לדקירות. בנסיבות העניין סברתי, כי, מן הצד האחד, לא עמדה התביעה בכל דרישות הפסיקה בדבר קבילותם של תמלילים אלה (בפרט הלכת שניר; עיין - להלן), אך מן הצד השני, הוספתי וקבעתי, כי בנסיבות הענין ניתן ללמוד מדברי העדים אישור לתמלילים אלה. על יסוד מסקנה זו ושאר הראיות שהיו בפניי, הורשע הנאשם.

ג. בית המשפט המחוזי חלק על דעתי, שניתן ללמוד מדברי העדים כי מאשרים הם את הקלטות ובדרך זו להכשיר את הקלטות, ואולם, בנסיבות הענין, סבר בית המשפט המחוזי כי ראוי להחזיר את התיק לשמיעה מחודשת של העדויות הנחוצות לבחינת קבילותן. בצד האמור, הורה בית המשפט המחוזי, לחזור ולשמוע אחת העדות בתיק, אורית אליהו, ולקבוע ביחס אליה ממצאי מהימנות. וכך חתם בית המשפט המחוזי את החלטתו:

"לנוכח האמור לעיל, הגענו למסקנה כי אין מנוס מהחזרת התיק לבית משפט קמא, על מנת שיאפשר לתביעה להביא ראיות להוכחת קבילותן של הקלטות ת/5 ו-ת/6, ועל מנת שיקבע ממצאי מהימנות ביחס לעדותה של אורית אליהו, כמו גם ביחס להודעתה שהוגשה לבית המשפט (ת/16), ויגיע למסקנה אילו משתי האמרות של עדה זו הוא מעדיף" [סעיף 14 לפסה"ד המחוזי].

נאמנת עלי, כמובן, מצוות בית המשפט המחוזי, ולאורה נתכנסו הצדדים לדיון שנקבע.

ד. עם פתיחת הדיון בפני העלה ב"כ הנאשם את הבקשה לפסילתי.

3. במוקד בקשת הפסילה, כמובן, העובדה שביחס לנאשם כבר קבעתי את עמדתי. ואכן, אין ספק, שמגולמת בהכרעת הדין שניתנה כלפי הנאשם עמדתי כלפיו: וכי היכן אמור בית המשפט ליתן ביטוי לעמדתו ביחס למעשי הנאשם אם לא בהכרעת הדין?!. אין על הפרק מצב דברים מן הסוג אליו נקלע מידי פעם בית המשפט, בו עולה השאלה, שאולי קבע בית המשפט את עמדתו כלפי בעל הדין שבפניו, קודם שהגיע ההליך לשלב מתן פסק הדין. אף הנאשם אינו טוען שזהו המצב. עם מתן הכרעת הדין מוסמך בית המשפט, ולמעשה זו אף חובתו, לומר את דברו ביחס לנאשם שבפניו בצורה ברורה, וכך נעשה. למותר להוסיף, שבמסגרת הכרעת הדין, ומתוקף סמכותי, התייחסתי, ולא במעט, גם למהימנות הנאשם, למהימנות גירסת האליבי שמסר ושהופרכה, נושא, אגב, שבית המשפט המחוזי לא סבר כלל להעיר לגביו, למעורבותו בעבירת רכוש למחרת היום ועוד.

4. מובטחני, שנתן על כך את דעתו גם בית המשפט המחוזי בשעה שהחליט להימנע מלהורות על העברת התיק לשמיעה מחודשת בפני מותב אחר, ודומה, אף ניתן להבין את שיקול דעתו. שאלת קבילות התמלילים, שהיא העיקרית ושבעקבותיה ניתנה ההחלטה האמורה, ניתן לכנותה כ"טכנית", ואין היא נוגעת כלל למהימנות הנאשם, נושא שלגביו ברור היה גם לבית המשפט המחוזי, שדעתי, ברורה היא. ביטוי ברור לכך יש בסוף סעיף 12 לפסק הדין המחוזי, שם, ביחס לשאלת קבילות התמלילים, נכתב מפורשות, כי: "המדובר בעניין טכני, ומנגד האישומים הנדונים הם אישומים חמורים, שיש עניין ציבורי רב בבירורם". דיון טכני זה, לדעת בית המשפט המחוזי, ויש לכבד את עמדתו, אין מניעה שייערך גם בפני אותו שופט, שביחס לשאלות אחרות הכרוכות בפרשה, כבר קבע את עמדתו. ער אני לכך, שנתבקשתי, בנוסף, לחזור ולשמוע את העדה אורית אליהו ואף לקבוע ביחס אליה ממצאי מהימנות, ואולם עדה זו ממילא לא ראתה את הדקירות, וניתן בנקל להבין, שבית המשפט המחוזי לא סבר שבשביל עדה זו מוצדק להעביר את התיק לשמיעה מחודשת בפני מותב חדש [סעיף 13 לפסק הדין המחוזי].

5. לטענת ב"כ הנאשם, אף אמרתי לו, אגב דיון אחר בו הופיע בפני, כי אני בטוח גם עתה שפסק הדין נכון [עמ' 155 שורה 7 לפרוטוקול]. לא זכור לי משפט זה, אך ייתכן שאמרתי דבר ממנו השתמע, שלדעתי, אכן, עשה הנאשם את המעשים המיוחסים לו. ואולם, דומני, שאין לכך חשיבות יתירה נוכח נסיבות העניין, המצביעות בבירור על כך, כי, מכל מקום, כבר מוסמך הייתי לגבש את עמדתי ביחס לנאשם. ויותר מכך. שעה שעל הפרק בעיקר שאלת קבילות הקלטות, טענת הסניגור משונה מעט, אפילו נאמרו דברים ברוח זו: נשתכח ממנו, משום מה, מה כתבתי על קבילות הקלטות באותה הכרעת דין, שלגביה סבר ששמע מפי התבטאות המצדדת בנכונותה. לפיכך אזכיר לו את שנכתב בעניין זה: "על בית המשפט להקפיד הקפדה יתירה בכל הקשור למכלול הדרישות שהן תנאי לקבילותן של ראיות מן הסוג שעל הפרק. ניתן ללא כל קושי לקבוע שאין הקלטות והתמלילים ממלאים כיאות את הדרישות שפורטו, בין היתר, בע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל. הדברים כה ברורים, שלא ניסתה כלל התביעה לרפאם..." [עמ' 123 להכרעת הדין]. בנסיבות אלה, אם בכלל, התביעה היתה זו, שצריכה היתה לשקול לבקש את פסילתי לאחר שהוחלט על החזרת התיק אלי לבחינה מחודשת של שאלת קבילות הקלטות...

6. סוף דבר - על יסוד כל האמור, נדחית הבקשה.

ראוי לקבוע ללא דיחוי מועד לשמיעת הראיות, כמצוות בית המשפט המחוזי.

ניתנה היום ט"ו בחשון, תש"ע (2 בנובמבר 2009) במעמד הצדדים.

אלכסנדר רון, שופט

ב"כ הנאשם: בנסיבות העניין אבקש מועד סמוך לתזכורת לשקול את צעדי.

החלטה

לתזכורת צדדים ליום 9.11.09 בשעה 12:00.

יובא באמצעות שב"ס.

ניתנה היום ט"ו בחשון, תש"ע (2 בנובמבר 2009) במעמד הצדדים.

אלכסנדר רון, שופט



מעורבים
תובע:
נתבע: רונן זכאים
שופט :
עורכי דין: