ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סולימאן מרון - משטרת ישראל :


בית הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

בש"א 3503/09

30/10/2009

השופט, חיים ארמון

נציג ציבור (עובדים): מר יוסי לוי

נציג ציבור (מעבידים): מר מוני סגל

בפני:

מרון סולימאן

בענין:

המבקש

ע"י עו"ד יצחק טיבי

נ ג ד

מדינת ישראל - משטרת ישראל

המשיבה

ע"י עו"ד ארנון חזון

ה ח ל ט ה

1. בבקשה שבפנינו עותר המבקש למתן צו זמני שימנע את העברתו מתפקידו כראש משרד קהילה ומשטרה בתחנת ירדן של משטרת ישראל, לתפקיד של קצין חקירות בתחנת משגב של משטרת ישראל.

2. עם הגשת הבקשה, הופנתה תשומת לב ב"כ המבקש לאמור בסעיף 93א(א) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971 (שתיקרא להלן: "פקודת המשטרה"), סעיף שאליו עוד נתייחס להלן. ב"כ המבקש התבקש להסביר מדוע לדעתו יש לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בבקשה.

3. ב"כ המבקש הגיב על ההחלטה והעלה טיעונים בענין סמכותו העניינית של בית הדין. משכך, נקבעה הבקשה לדיון במעמד שני הצדדים. במקביל - הגישה המשיבה בקשה לסילוק בקשת המבקש על הסף בטענה של חוסר סמכות עניינית.

4. בעת הדיון בבקשה, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שלפיה, בשל הליכים שהתעתדו להיות בתוך המשטרה - לא יתקיים דיון בבקשה במועד שנקבע לדיון, אלא ב"כ המבקש יודיע מאוחר יותר אם הוא עומד על קיום דיון בבקשה. אם יתברר שלא - תימחק הבקשה ללא צו להוצאות, ואם יתברר שכן - תועבר הבקשה למתן החלטה בשאלת הסמכות העניינית.

5. ב"כ המבקש הודיע (לאחר הארכת המועד לעשות כן), כי המבקש עומד על קיום דיון בבקשה.

6. לפיכך, בהתאם להסכמה הדיונית בין הצדדים, וגם בהתאם למתחייב מההגיון - עלינו לדון כעת בשאלת הסמכות העניינית. אין טעם לקבוע דיון בבקשה לגופה, אם יתברר שאין אנו מוסמכים עניינית לדון בה.

7. בסעיף 93א(א) לפקודת המשטרה, נאמר:

"תובענה הבאה להתנגד לשימוש בסמכויות הנתונות לפי פקודה זו לענין מינויו של קצין משטרה בכיר, קביעת שוטר לתפקיד, העברתו מתפקיד לתפקיד או ממקום למקום בתפקיד, העלאתו בדרגה או הורדתו מדרגתו, השעייתו מתפקידו, פיטוריו מן החיל, הארכת שירותו מחמת שעת חירום, עיסוקו בעבודה מחוץ לתפקידיו במסגרת המשטרה, או שחרורו מן השירות - לא תיחשב כתובענה הנובעת מיחסי עובד ומעביד לענין סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969.".

מכאן, שככלל - תובענה בענין העברת שוטר מתפקיד לתפקיד - אינה מצויה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

8. מה, אם כן, טענותיו של המבקש בענין הסמכות העניינית? בחינת הודעתו של ב"כ המבקש בענין הסמכות העניינית, מעלה כי טענותיו בענין זה נחלקות לשני חלקים; האחד - כאן מדובר בתובענה מכח חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או המנהל התקין), התשנ"ז-1997 (שייקרא להלן: "חוק הגנה על עובדים"), ולפיכך - התובענה היא בסמכות בית הדין לעבודה. השני - לפי פסיקת בית המשפט העליון - נכון לקבוע שלבית הדין לעבודה יש סמכות לדון בתובענה מסוג זה, גם על פי פקודת המשטרה.

להלן נבחן את שני חלקי הטיעונים האמורים.

9. אכן, בין טענותיו של המבקש כנגד העברתו לתפקיד אחר, מצויה גם הטענה שההחלטה על העברתו לתפקיד אחר נובעת מכך שביום 24/6/09 הוא פנה בקבילה אל נציב קבילות השוטרים.

ואכן, פגיעה בעובד בשל הגשת קבילה כגון זו שהוגשה על ידי המבקש, היא הפרה של סעיף 2 לחוק הגנה על עובדים. ואכן, סעיף 3(א) לחוק הגנה על עובדים קובע כי לבית הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לדון בתובענה מכח חוק הגנה על עובדים.

אולם, לדעתנו, את שאלת הסמכות העניינית של בית הדין לדון בתובענה, יש לבחון בראש ובראשונה על פי הסעד המבוקש, ואת החלת החוקים בענין בחינת הסמכות העניינית, יש לעשות תוך זיקה לשאלת ההוראה הספציפית אל מול ההוראה הכללית.

הסעד המבוקש בבקשה שבפנינו עוסק במניעת העברתו של המבקש לתפקיד אחר במשטרה. בענין זה, הביע המחוקק את דעתו, בחוק ספציפי (פקודת המשטרה), כי תובענה הבאה להתנגד לשימוש בסמכות מכח פקודת המשטרה בין השאר בענייני העברת שוטר מתפקיד לתפקיד, לא תיראה כתובענה בין עובד לבין מעביד לפי חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

הוראה זו, בסעיף 93א(א) לפקודת המשטרה, שהיא ייחודית לשוטרים, גוברת - לדעתנו - על ההוראה הכללית האמורה בסעיף 3(א) לחוק הגנה על עובדים, בענין סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בתובענות מכח חוק הגנה על עובדים.

כלומר, הגם שככלל, עובד שטוען שמעבידו פגע בו בניגוד לסעיף 2 לחוק הגנה על עובדים, אמור לברר את תביעתו בבית הדין לעבודה, הרי שכשמדובר בשוטר, וכאשר הסעד המבוקש הוא סעד מבין אלה המוזכרים בסעיף 93א(א) לפקודת המשטרה, הרי שהבירור אינו אמור להיות בבית הדין לעבודה, כשם שבירור עניינים כאלה לגבי משרתי הקבע בצה"ל אינו אמור להיות בבית הדין לעבודה.

10. לפיכך, אנו דוחים את טיעוני ב"כ המבקש הנובעים מהוראות סעיף 3(א) לחוק הגנה על עובדים.

11. הטיעונים בענין פסיקתו של בית המשפט העליון, מבוססים על הערותיו של בית המשפט בבג"צ 5770/05 נ'ו' נ' משטרת ישראל (פס"ד מיום 23/8/06). בפסק הדין האמור אכן העיר בית המשפט העליון כי המצב הנוכחי, כפי שהוא על פי סעיף 93א(א) לפקודת המשטרה, הוא מצב ש"דורש שינוי" וכי ראוי שבית הדין לעבודה (או כלשונו של בית המשפט העליון באותו פסק דין: "בית הדין לענייני עבודה"), יהיה מוסמך לדון בתובענות בעניינים אלה, אך גם אם היינו מסכימים שהמצב "דורש שינוי", הרי שבפועל - המצב טרם שונה.

השינוי - אם יהיה - אמור להיעשות על ידי המחוקק, או לפחות - על ידי פסיקה מחייבת של בית המשפט העליון, אולם בית המשפט העליון עצמו, אף שהביע את דעתו על כך שדרוש שינוי, טרם קבע כי הפרשנות הנכונה של סעיף 93א(א) לפקודת המשטרה, היא פרשנות המתעלמת מהוראתו הברורה של אותו סעיף. משבית המשפט העליון עצמו, אף שהביע את דעתו על הצורך בשינוי, נמנע מלקבוע פרשנות אחרת של פקודת המשטרה - אין אנו סבורים שעלינו לעשות זאת, באופן שיהא מנוגד לפרשנות המילולית של סעיף 93א(א) לפקודת המשטרה.

12. לפיכך - אנו דוחים גם את טיעוני ב"כ המבקש הנובעים מהסתמכות על פסיקת בית המשפט העליון.

לסיכום

13. הבקשה שבפנינו אינה בקשה המצויה בתחום הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה. לפיכך, אנו דוחים אותה.

14. נדגיש כי דחיית הבקשה נעשתה בשל חוסר סמכות עניינית בלבד, ואין בה כדי ליצור מעשה בית דין בעניינו של המבקש.

15. לכאורה, משמצאנו כי אין אנו מוסמכים לדון בבקשה, היינו יכולים להעביר את הבקשה אל בית המשפט העליון, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, אלא שהחלטנו שאין מקום לעשות כך, בשל השוני הפרוצדורלי המשמעותי בין בקשה המוגשת לבית הדין לעבודה לבין עתירה המוגשת לבית המשפט הגבוה לצדק.

לפיכך, ככל שהמבקש עומד על כך שעניינו יידון בפני ערכאה שיפוטית, יתכבד המבקש ויגיש עתירה מתאימה.

16. אין אנו מחייבים את המבקש בהוצאות משפט, וזאת הן מאחר שלאחר הדיון האחד שהיה בבית הדין - לא נדרשה המשיבה להתייצב, והן מאחר שאף שדחינו את טענות המבקש בענין הסמכות העניינית, אין מקום לקבוע שלא היה להן בסיס.

ניתנה היום, ט"ו בחשון תש"ע, 2 בנובמבר 2009, בהעדר הצדדים.

______________ _______________ ________________

חיים ארמון, שופט נציג ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעבידים)