ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גבארין נגד בטוח לאומי-סניף ירוש :


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

בל 010411/08

בפני:

כב' השופט אייל אברהמי

נציג ציבור מר ממליה נוריאל

נציג ציבור מר פיקל ברוך

02/11/2009

בעניין:

גבארין היאם

תובעת

נ ג ד

בטוח לאומי-סניף ירושלים

ע"י ב"כ עו"ד

יפה רוטשילד

נתבע

פסק דין

רקע עובדתי

1. בפנינו תביעה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן: "החוק").

2. כעולה מתעודת עובד ציבור שהגיש הנתבע, ביום 28.5.98 הגישה התובעת לנתבע תביעה להבטחת הכנסה כהורה יחיד עם ילדים והצהירה על היותה פרודה מבעלה. תביעתה של התובעת אושרה מ-5/98 ועד 5/03. תביעה חוזרת להבטחת הכנסה מחודש 2/04, בה עלה כי התובעת מתגוררת עם בעלה כבר משנת 2001, אושרה מאז ועד 4/08.

3. בעלה של התובעת הינו תושב שטחים, במקור מסעיר שבנפת חברון, ללא אשרת שהייה ועל כן שולמה לתובעת גמלה כהורה יחיד עם ילדים.

4. הנתבע טוען כי במסגרת חקירה שערך, מסרה התובעת בהודעתה מיום 1.11.06 כי בעלה השתכר 2000 ₪ לחודש במשך השנים האחרונות. בהתאם, עדכן הנתבע לתובעת הכנסה חודשית בגובה 2000 ₪ רטרואקטיבית לחמש השנים האחרונות ומשכך נוצר לתובעת חוב בגובה 42,322 ₪ כאשר יתרת החוב בחודש 3/09 עמדה על 38,157 ₪. כנגד חוב זה מלינה התובעת בתביעתה זו.

5. כמו כן עקב נתונים שעלו באשר לנכסים שונים שבבעלות התובעת שילם הנתבע לתובעת גמלה בשיעור של 80% החל מ- 2/04 ועד 5/08, כאשר במועד זה נדחתה תביעתה של התובעת מהטעם שלא המציאה מסמכים שנתבקשה להמציא ביחס לנכסים האמורים לשם הערכתם על ידי שמאי, בהתאם לס' 19 לחוק.

גדר המחלוקת

6. הפלוגתאות שנקבעו הן כדלקמן:

1. האם לתובעת הכנסות מנכס והכנסות מעבודת בעלה.

2. האם כדין נשללה תביעת התובעת בשל חוסר שיתוף פעולה.

3. בכפוף לאמור לעיל, מה שיעור הגמלה שלה זכאית התובעת.

7. בדיונים שהתקיימו בפנינו העידו התובעת עצמה, חוקר הנתבע מר וסים, חוקר הנתבע מר נועם פשה וגב' אפרת פורת אשר הגישה תעודת עובד ציבור. נציין כי בתחילת ההליך התובעת יוצגה על ידי הסיוע המשפטי באמצעות עו"ד דיק, אך במהלך הדיון הופסק ייצוגה משנמצאה לא זכאית לקבלת סיוע משפטי.

נטל ההוכחה

8. הכלל הוא כי נטל ההוכחה בתביעות על פי חוק מחוקי הביטחון הסוציאליים מוטל על התובעת. (דב"ע נב/0-100 המוסד לביטוח לאומי – אמנה אערער פד"ע כה 107, 111; דב"ע נא/0-108 עבדאללה עודה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כג 480, 484; דב"ע ל 0-10 דוידיאן נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ב 3, 9). נטל ההוכחה מוטל אפוא על כתפי התובעת, אשר נקדים ונאמר כי כפי שנראה להלן, לא הרימה אותו ולא הוכיחה את תביעתה.

דיון והכרעה

הכנסות בעלה של התובעת מעבודה

9. כעולה מטפסי התביעה לנתבע מחודש 5/98 (נ/3) ומחודש 5/02 (נ/5) התובעת לא דיווחה כלל על הכנסות שלה או של בעלה וטענה כי היא נפרדת. כאמור, אין מחלוקת כי התובעת מתגוררת עם בן זוגה משנת 2000 או 2001, לאחר שנפרדו לזמן מה עקב תקיפה (סעיף 4 לתצהירה), ועל כן מסתבר שהיא מסרה מידע שאיננו נכון בלשון המעטה לנתבע.

10. באשר להכנסות מעבודה מסרה התובעת בהודעתה מיום 1.11.06 (נ/9) כך:

"ש. במה את ובעלך עובדים?

ת. אני עקרת בית ולא עובדת כבר 5 שנים ולפני כן עבדתי בניקיון (לתשומת לב, כי על עבודה זו לא דווחה התובעת, ואף הנתבע לא התייחס לכך). בעלי עובד כסבל במוסררה מזה 5 שנים, מאז שהפסיק לעבוד במסעדות במגזר היהודי. ...

ש. כמה ימים בשבוע בעלך יוצא למוסררה?

ת. 5 ימים בשבוע מלבד שישי שבת.

ש. כמה הוא משתכר ליום?

ת. 100 ₪ בממוצע, תלוי בנגלה." (ההוספה וההדגשות אינן במקור, א.א)

11. לאור דברים מפורשים אלה של התובעת, כעולה מתעודת עובד הציבור, עדכן הנתבע לתובעת הכנסה חודשית בגובה 2000 ₪ רטרואקטיבית לחמש השנים האחרונות מהכנסת עבודתו של בעלה כסבל. משכך, נוצר לתובעת חוב בגובה 42,322 ₪ כאשר יתרת החוב בחודש 3/09 עמדה על 38,157 ₪. הודעה על כך נשלחה לתובעת כבר ביום 30.11.06, עת הוחל בקיזוז החוב.

12. התובעת איננה מכחישה את עצם עבודתו של בעלה, אלא חולקת על גובה ההכנסה. כך, בכתב התביעה טענה התובעת (שבאותו מועד לא היתה מיוצגת) כי משכורתו החודשית של בעלה נעה בין 1000 ל-1500 ש"ח:

"...בעלי תושב שטחים שהצהרתי שעובד עבודה מזדמנת... בערך יוצא לו בין 1000-1500 ₪ ואין לי מושג למה הדרישה להחזר חוב..."

(ההדגשה אינה במקור, א.א.)

13. לעומת זאת בתצהירה (סעיף 6) פחת לפתע הסכום משמעותית להכנסה חודשית בגובה 700-1000 ₪ לערך. בתצהיר מיום 10.11.06 (נ/14) שהגישה התובעת לנתבע, הצהירה התובעת על הכנסת בעלה בגובה 1,000 ₪.

14. מדבריה בעדותה עולה למעשה, כי אינה חולקת על עיקרי הדברים שמסרה לחוקר הנתבע מר נועם פשה בהודעתה כאמור (נ/9), לפיהם בעלה עובד מזה תקופה כסבל לעת מצוא במוסררה ומשכורתו היומית בסביבות 100-120 ₪, כאשר קודם לכן עבד במסעדה:

התובעת: אמרתי שבעלי עובד פועל נודד לא באופן קבוע ולא עם תלוש. אם יש לו עבודה הוא עובד. בעלי יוצא בשביל לעבוד לא מוכנים לקבל אותו. כל יהודי שיעסיק אותו ישלמו 4000 ₪ קנס אם יעסיקו אותו. מה שאנחנו אומרים שהוא הולך למוסררה מקבל 120 ₪ לפעמים 100 ₪. ...

החוקר: אמרת שבעלך עובד במוסררה כסבל. הוא עבד במסעדה. בעבר עבד אצל יהודים במסעדה .

התובעת: אולי ב 89 אבל הפסיק לעבוד כי אין לו אישורים. עכשיו הוא עובד סבל.

החוקר: שאלתי כמה פעמים בשבוע יוצא בעלך למוסררה אמרת 5 ימים כל שבוע חוץ משישי שבת אח"כ שאלתי אותך כמה מרוויח ביום אם הוא עובד ולוקח הובלה כמה יוצא לו ביום. ....

(פרוטוקול עמ' 16 ש' 13-16, עמ' 17 ש' 1-6) (ההדגשות הוספו, א.א.)

15. מהדברים עולה כי התובעת אכן מסרה לחוקר את שנכתב בהודעתה וכי הדברים לא הומצאו על ידו. התובעת נטלה לעצמה יד חופשית בהגדרת סכומי הכנסתו של בעלה – ברצותה מגדילה וברצותה מפחיתה, בטווח שבין 2000 ₪ ל-700 ש"ח. אנו סבורים, בהתאם להלכה שנקבעה בענין, כי יש לתת משקל משמעותי יותר לדבריה בהודעתה שנאמרו לפני הדיון המשפטי - ולא לגרסתה המשתנה בהליך עצמו - ואשר לפיהם השתכר בעלה 2000 ₪ בחודש החל מ-11/01. נמצא אם כן, כי בדין החשיב לה הנתבע חוב גמלה ביתר בגין הכנסות בעלה מעבודה בסך 2000 ₪ לחודש. ככל שהכנסות בעלה השתנו התובעת רשאית להצהיר על כך לנתבע בתביעה חוזרת להבטחת הכנסה.

הכנסות מנכס

16. נציין כבר מעתה כי התובעת לא היתה אמינה בלשון המעטה. גרסאותיה של התובעת השתנו כמה וכמה פעמים במהלך ההליך וגם קודם לכן ובחלקן הן סותרות זו את זו. לאור כך נתקשינו לבור את גרסתה של התובעת מבין שלל הגרסאות שהציגה.

17. אין חולק כי התובעת מתגוררת בבית שבבעלותה בעיסוויה אותו בנתה על אדמת אביה (נ/5, נ/9). כעולה מהודעותיה יש לה יד בנכסים נוספים, כפי שיפורט להלן.

18. בהודעתה לחוקר הנתבע מיום 15.3.93 (נ/1) מסרה התובעת כי לה ולבעלה בית בסעיר אותו בנה בעלה:

ש. היכן הבית הפרטי שלכם נמצא?

ת. הבית נמצא באיזור חברון בכפר סעיר.

ש. מתי בניתם הבית שלכם בסעיר?

ת. בעלי בנה הבית שלנו בכפר סעיר מזה כשנה אחת בערך וקיבלנו קנס מהמנהל האזרחי.

ש. האם יש לך מסמכי הבית שלכם בסעיר?

ת. כן יש לנו.

19. כשנשאלה על כך בעדותה ענתה התובעת תשובה מתחמקת שממנה עולה כי אכן בהחלט ייתכן שישנו נכס שלה ושל בעלה בסעיר:

ש. ב93 הגרסה שלך היתה שבעלך בנה בית שלכם בסעיר.

ת. זה מה שאמרתי לו? אני לא זוכרת שאמרתי לו שום מילה על הבית.

(פרוטוקול עמ' 10 ש' 18-19)

20. בהודעתה מיום 18.2.03 (נ/7) מסרה התובעת כי חמיה נפטר לפני 7 שנים ובבעלות הוריו חלקת אדמה של 10 דונם למרעה ובית אחד ישן בן שלושה חדרים בו מתגוררות אימו ואחיותיו. באותו זמן חלקת האדמה לא חולקה בין היורשים. בהמשך המציאה התובעת צו ירושה (נ/11). גם בהודעתה מיום 1.11.06 (נ/9) מסרה התובעת כי בעלה קיבל בירושה מאביו המנוח חלקת אדמה בסעיר:

ש. האם יש לכם נכסים אחרים מלבד הדירות כאן?

ת. לבעלי חלקת אדמה בחברון אשר קיבל מאביו בירושה אך איני יודעת מהו שטחה.

21. בהודעתה מיום 1.11.06 (נ/9) שנגבתה על ידי החוקר נועם פשה מסרה התובעת כי בית מגוריה בעיסוויה בו נחקרה הינו בבעלותה והם מתגוררים בו משנת 1997 לערך. לדבריה שם מדובר בבית של 100 מ"ר, כולל 3 חדרי שינה וסלון ומטבח ושירותים. כשנשאלה על הדירה הצמודה לדירתה מסרה כי "היא גם כן בבעלותנו ושטחה 80 מ"ר ומורכבת מחדר שינה וסלון ומטבח ושירותים ומתגוררים בה בני הנשוי אדהם ואשתו ג'זאן והיא בהיריון."

22. התובעת אמרה בעדותה ביחס לדירה הצמודה לדירתה אשר בבעלותה ובה מתגורר בנה כך:

ת. מהדירה שלי נתתי חלק לבן שלי אחרי שהוא התחתן.

ש. יש לו חדר שינה , סלון ושירותים.

ת. כן

(פרוטוקול עמ' 11 ש' 11-13)

23. התובעת אישרה את חתימותיה על ההודעות שמסרה לחוקרי הנתבע (פרוטוקול עמ' 4 ש' 22-23, עמ' 6 ש' 12-17). נמצא אם כן כי מהודעותיה של התובעת עולה כי יש בבעלותה ובבעלות בן זוגה מספר נכסים מלבד דירת מגוריהם בעיסוויה: דירת מגורים סמוכה בה מתגורר בנה, בית פרטי שלהם בסעיר, חלק מירושת חמיה המנוח בסעיר הכוללת חלקת אדמה של 10 דונם והבית שעליה.

24. בדיון שבפנינו טענה התובעת בתצהירה כי הבית בו התגוררו חמיה (שנפטר) וחמותה בסעיר איננו שייך לחמותה אלא לאחיה של חמותה וכי החמות גרה בשכירות בענאתא זה שלוש שנים. אולם, בדיון מיום 8.9.09 שינתה התובעת טעמה וטענה לפתע כי בית חמותה בסעיר שייך לחמותה, שקיבלה אותו מהוריה והיא גרה שם (פרוטוקול עמ' 17 ש' 12-13). כמו כן טענה התובעת כי לחמיה המנוח לא היה כל רכוש והציגה מסמך של המרשם הפלסטיני לפיו לא ידוע שיש לחמיה נכס שרשום על שמו (פרוטוקול עמ' 18 ש' 5-6). הנתבע התנגד לתוכנו של המסמך מאחר שהרישומים אינם מדוייקים, בהיותם משקפים רק את המצב משנת 1995 והלאה ולא קודם לכן. כמו כן התנגד הנתבע לתוכנו של המסמך מאחר שהמסמך הינו ללא מספר ת"ז, עורך המסמך לא נחקר, והמסמך איננו אחראג' קיד (פרוטוקול עמ' 18 ש' 7-12).

25. בהתייחס לטענות הנתבע ובהתחשב בסתירות שנתגלעו בגרסת התובעת בענין זה, אנו קובעים כי המשקל שיש לייחס למסמך זה הינו נמוך ביותר אם בכלל, ולא ניתן לשלול על פיו קיום נכסים לחמי התובעת המנוח.

26. בהתייחס לאמינות התובעת, נעיר כי אמנם התובעת ניסתה ליצור רושם כאילו אין לסמוך על מילתה שלה, מאחר שהיא סובלת מהזיות, אך התרשמנו כי התובעת ניסתה ליצור רושם זה בכוונה תחילה בכדי שתוכל לסובב בכחש את הנתבע ובית הדין. מחד טענה התובעת כי היא אינה זוכרת במענה לשאלות הנתבע וכי היא הוזה, ומאידך עלה בבירור כי היא איננה כה מנותקת מהמציאות כפי שניסתה להציג עצמה. התובעת הגישה תביעות חוזרות ונשנות להבטחת הכנסה, לנכות כללית (עבורה ועבור בתה, נ/11), לקצבת ילדים וכן הלכה לקבל ייצוג מהסיוע המשפטי והתרשמנו כי היא מודעת ביותר לזכויותיה. כמו כן נראה בבירור כי התובעת אף מודעת לסתירות הבעייתיות בגרסאותיה ובחרה במכוון להסתתר תחת כסות של ליקוי נפשי כהצדקה גורפת לשכחתה וסתירותיה.

ש. ב 2004 שהגשת תביעה להבטחת הכנסה אמרת חמי נפטר, יש בית בסעיר ... מקריאה מההודעה גם זה הזיה מה שכתוב בתביעה להבטחת הכנסה.

ת. אני לא זוכרת מתי אמרתי את זה. תמיד יש לי הזיות. אם אני אומרת לך שיש לי 4 בתים את מאמינה לי? יש לי הזיות תמיד.

(פרוטוקול עמ' 10 ש' 20-23)

אולם, באורח פלא, בנוגע לדרישת המצאת מסמכים מסתבר כי זכרונה הינו מדוייק ועדכני והתובעת בוחרת להשליך על הנתבע את העדרם של המסמכים שנתבקשה להמציא:

ש. ביקשו ממך מסמכים על הבית הזה שתצלמי אותו מכל הכיוונים וישלחו לשמאי. למה לא הבאת

ת. אני לא הגשתי לך , לעו"ד.

ש. למה לא הבאת מסמכים על הבית.

ת. הגשתי אולי זה הלך לאיבוד במל"ל. שלחתי להם לפני 8 חודשים פעמיים כבר. לפני שהם הפסיקו לתת לי את הקצבה נתתי להם מסמכים.

(פרוטוקול עמ' 11 ש' 14-19)

נמצא אפוא כי גרסתה של התובעת, על רקע הודעותיה השונות לאורך השנים, אינה סבירה ומעלה רושם שנוצרה לצורך הדיון המשפטי.

27. עולה אם כן, כי הבית בו מתגורר בנה של התובעת הינו בבעלותה ועל כן יש לזקוף לה הכנסה הימנו בהתאם לחוק. כמו כן יש לזקוף לתובעת הכנסה מחלקו של בעלה בירושת אביו המנוח.

28. משכך, לאור הנתונים על נכסים שעלו בהודעות התובעת והסתירות שנתגלעו בגרסתה, ברי כי הנתבע נדרש למסמכים שונים ביחס לנכסים לשם קבלת חוות דעת שמאי לנכסים. כפי שנראה להלן, משהתובעת לא המציאה את המסמכים שנדרשה להם ביחס לנכסים, לא ניתן היה לקבוע שיעור הגמלה לה היא זכאית ובדין אפוא דחה הנתבע תביעתה מחמת העדר שיתוף פעולה.

סירוב לשתף פעולה

29. סעיף 19 (א) לחוק קובע חובה על מקבל גמלה לשתף פעולה עם הנתבע כדלהלן:

(א) לצורך קביעת הזכאות לגימלה או המשך תשלומה, חייב התובע גימלה, לפי דרישת המוסד לביטוח לאומי.

(1) למסור למוסד לביטוח לאומי כל ידיעה או מסמכים שברשותו או באפשרותו לקבלם, לרבות תצהירים. ...

בסעיף 19 (ב) לחוק נקבעה סנקציה בעקבות אי קיום החובה האמורה, אשר הנתבע רשאי להפעילה לפי שיקול דעתו:

(ב) כל עוד לא קוימה דרישה לפי סעיף קטן (א) רשאי המוסד לביטוח לאומי לעכב את הטיפול בתביעה, להפסיק תשלומה של גימלה או להחליט על אי מתן גימלה.

30. בית הדין הארצי עמד על מטרת הסעיף באמרו דברים היפים ביותר לענייננו:

"סעיף 19(א) ו-(ב) לחוק הבטחת הכנסה מחייב את המבוטח לשתף פעולה עם חקירת המוסד, וכן מסמיך את המוסד להפסיק תשלום גימלה, אם המבוטח אינו משתף פעולה. המוסד אינו יכול לגלות בעצמו כל פרט הנוגע לזכאות מבוטח לגימלה, ולכן על המבוטח למסור פרטים רבים ולשתף פעולה עם חקירת המוסד. בדב"ע מו/0-42 צאלקאקשוילי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ז 323 נאמר, כי המבקש גימלת הבטחת הכנסה חייב להתנהג בתום לב, ולמסור פרטים נכונים. על סעיף 19 לחוק נאמר בדברי ההסבר להצעת החוק (ה.ח. תש"ם, בע' 8), כדלקמן:

"...[הסעיף בא] להעניק למוסד סמכות רחבה לחקור ולהשיג כל מידע הדרוש לו לצורך החלטה בתביעה לגמלה או לצורך המשך תשלומה, וכן לחייב כל אדם במסירת ידיעות שברשותו בקשר לכך. סמכויות אלה דרושות כדי לאפשר למוסד להפעיל מערכת בקרה יעילה ולהבטיח תשלום גמלה לאלה הזכאים לכך בלבד".

...

במקרה שלפנינו, דרישת המשיב למערערת להמצאת פרטים על האדמות, שעל פי הודעתה יש לה אינטרס בהן, הינה סבירה. המאמץ הדרוש מהמבוטחת להמציא פרטים על מקרקעין בבעלותה או ברשותה אינו גדול, ואילו חקירה על ידי המוסד במקרה של המבוטחת המצהירה שהיא בעלת זכויות במקרקעין, יטיל עליו עומס רב. בנסיבות המקרה דנן, דרישת המוסד סבירה גם לאור הקושי של פקידי המוסד לחקור היום ביו"ש. על כן, לא טעה המשיב משהפסיק את תשלום הגימלה, בעקבות סירובה של המערערת להמציא פרטים על אדמותיה.

(דב"ע נד/197-04 אמינה עסעס – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 19.2.95))

(ראה גם עב"ל 1428/01 גבר סובחי נ' המל"ל (טרם פורסם, ניתן ביום 18.1.04); דבע נד/141-04 אבי שאלנה נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) ; עב"ל 1262/00 בר נוי נ' המוסד לביטוח לאומי עבודה ארצי לג (16) 32 ; דב"ע / 21-04 אל סנה היתר נ' המל"ל עבודה ארצי לא (1) 369 ; ב"ל (י-ם) 11828/05 עביד הישאם נ' המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, ניתן ביום 9.5.06)).

31. בענייננו, משהנתבע חזר להפנות תיקים לשמאות נדרשו לשם כך בעניינה של התובעת מסמכים נוספים על אלה שהיו בתיק מחודש 2/04 (שרטוט של חלקת האדמה של 2 דונם וצילום הבית מרחוק - נ/13). על כן נשלחה ביום 9.4.08 לתובעת דרישה להמצאת מסמכים ביחס לחלקת האדמה בגודל 10 דונם של חמיה והנכסים שעליה וכן תמונות הדירה הצמודה לדירתה. ביום 30.4.08 נשלחה תזכורת וביום 22.5.08 נדחתה התביעה לאור אי המצאת מסמכים מספיקים לנכסים. לא שוכנענו כי התובעת מסרה את המסמכים הנדרשים כטענתה (פרוטוקול עמ' 11 ש' 18-19) ומכל מקום לא הוכיחה מהם אותם מסמכים וכי מדובר במסמכים שנתבקשה להמציא.

32. דבריה של התובעת לא היו מהימנים בעינינו ובייחוד נתקשינו להאמין לטענתה ביחס לשליחת המסמכים שנדרשה זה פעמיים לפני כ-8 חודשים, על רקע טענותיה באשר לזיכרונה המעורפל והזיותיה ככל שהדבר נגע לסתירות בהודעותיה. יתר על כן, התובעת אף לא המציאה את המסמכים האמורים לנתבע במהלך הדיון לצורך תביעה חדשה, כאשר לו אכן היה מדובר במסמכים שנשלחו פעמיים לא היתה בעיה להמציאם בשלישית ואף לא מסרה באילו מסמכים המדובר.

33. הנתבע התרה בתובעת וחיכה זמן סביר להמצאת המסמכים שנדרשו, אך התובעת בחרה שלא לעשות כן. אין ספק כי לתובעת נקל יותר להמציא פרטים ותמונות עבור נכסים הנמצאים בשטחי הרשות הפלשתינית מאשר לנתבע ואף בשל כך מוצדק לדרוש הימנה המצאתם. לכל הפחות ביחס לתמונות הדירה שסמוכה לדירתה ובה מתגורר בנה אין כל נימוק היכול להסביר מדוע נמנעה התובעת מלמסרן. משכך, החלטת הנתבע על דחיית תביעתה של התובעת בשל אי שיתוף פעולה הינה סבירה.

34. משקבענו אפוא כי בדין נדחתה תביעת התובעת בשל אי שיתוף פעולה, ממילא לא נדרשנו לקביעת שיעור הגמלה לה זכאית. היה והתובעת תגיש גמלה חדשה בצירוף כל המסמכים הנדרשים, (בהתאם להמלצת בית הדין, ראה פרוטוקול הדיון עמ' 14 ש' 15-16), יידרש הנתבע לבחון את שיעור הגמלה לה זכאית התובעת בהתאם לנכסים שברשותה ולהכנסה מעבודת בעלה.

סוף דבר

35. לסיכום, מכל האמור לעיל עולה כי בדין יצר הנתבע לתובעת חוב רטרואקטיבית לאור זקיפת הכנסות בעלה מעבודה כעולה מדבריה. כמו כן, לאור הנתונים שעלו ביחס לנכסי התובעת ובן זוגה, משלא נענתה התובעת לדרישת הנתבע להמצאת מסמכים בנוגע לנכסים, רשאי היה הנתבע לדחות תביעתה מחמת העדר שיתוף פעולה לפי סעיף 19 לחוק. אשר על כן, אין מנוס מדחית התביעה.


התביעה נדחית איפוא.

בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום 2.11.09 בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

נציג ציבור

נציג ציבור

אייל אברהמי,אב"ד

שופט

010411/08בל 730 לימור



מעורבים
תובע: גבארין היאם
נתבע: בטוח לאומי-סניף ירושלים
שופט :
עורכי דין: יפה רוטשילד