ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלמה אלבס נגד יצחק אזולי :

1

בתי המשפט

בית משפט לשכירות ת"א

ש 000081/07

בש"א 30/08

בפני:

כב' השופטת עידית ברקוביץ'

תאריך:

17/07/2008

בעניין:

שלמה אלבס ז"ל

ע"י ב"כ

עו"ד בן עמי ו/או יניב עורקבי

המבקש

נ ג ד

יצחק אזולאי

ע"י ב"כ

עו"ד מאיר כסיף

המשיב

החלטה

בפני בקשה לתיקון פרטי המבקש, כך שבמקום המנוח שלמה אלבס ז"ל (להלן: "המבקש" או "המנוח"), יירשמו יורשיו מר אלבס אשר והגב' מזרחי מיירז שלי, כמבקשים.

המבקש נפטר לאחר שהחל ההליך המשפטי והצדדים חלוקים בשאלת השלכתה של עובדה זו על תוצאות ההליך.

רקע

1. המשיב הוא הבעלים של דירה ברח' ווסרמן 10, תל אביב (להלן: "המושכר").

המנוח החזיק במושכר כדייר מוגן.

2. תחילתו של הליך זה בבקשת רשות להעברת מושכר בדמי מפתח שהגיש המנוח.

לאחר שהחל הדיון בבקשת הרשות, נרשמה בפרוטוקול מיום 22.10.07 הצעת הסכם מפורטת, אשר עיקריה הם:

"1. ימונה שמאי מטעם בית המשפט אשר יעריך את שווי הדירה וכן את שווי דמי המפתח...

4. לאחר קבלת חוות דעת השמאי, יהיו רשאים הצדדים להעלות טיעוניהם בכתב ולהציג מסמכים. לכל צד יוקצבו 14 יום.

5. בכפוף לביצוע ההסכם האמור, מוותר המבקש על בקשתו להעברת השכירות והיא תידחה .

6. בית המשפט יתן פסק דין בדרך של פשרה מכח סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט ללא הנמקה ויקבע את הסכום שישלם המשיב למבקש (תוך שיתן דעתו לשאלה, מהו חלקו של הדייר היוצא בדמי המפתח), כן ייקבעו בפסק הדין הסדרי התשלום ומועד העברת החזקה" (להלן: "ההצעה" או "ההסכמה").

ב"כ המשיב נתן הסכמתו להצעה במהלך הדיון מיום 22.10.07, וב"כ המנוח נתן הסכמתו בהודעה מיום 25.10.07.

3. בהחלטה מיום 29.10.07 קבעתי כדלקמן:

"לאור הסכמת המבקש להצעה שנרשמה בפרוטוקול ומאחר שבדיון ניתנה הסכמת המשיב, הריני מאשרת את ההסכמה המפורטת בעמ' 4-3 לפרוטוקול ונותנת לה תוקף של החלטה. כתב מינוי למומחה ניתן במקביל".

4. בהמשך לאותה החלטה מונה מר א. ליפה כשמאי מטעם בית המשפט. חוות דעתו הוגשה ביום 20.1.08 (להלן: "חוות הדעת").

5. ביום 27.1.08 עתר ב"כ המבקש למתן החלטה. ב"כ המשיב, השיב לבקשה ובהחלטה מיום 10.2.08 נקבע:

"1. הסכמת הצדדים כפי שנרשמה לפרוטוקול ביום 22.10.07 וקיבלה תוקף של החלטה ביום 29.10.07 מחייבת את הצדדים.

2. אין מקום לעתירה המועלית על ידי הנתבע בסע' 17 ג' לתשובתו, שכן משמעותה היא, ביטול ההסכמה בדיעבד על פי תוצאות פסק הדין.

3. בהתאם להחלטה מיום 31.1.08 רשאי המשיב להגיש טיעוניו במועד שהוקצב.

4. פסק הדין יינתן בתום המועד שהוקצב להגשת הטיעונים".

6. לאחר הדברים האלה, ביום 07.02.08 הודיע ב"כ המשיב כי המבקש הלך לעולמו ועל כן ביקש להפסיק את ההליך ולהחזיר את החזקה בדירה למשיב. ב"כ המנוח הגיש כתב תשובה והמשיב הגיש תשובה מטעמו.

ביום 3.4.08 התקיים דיון במעמד הצדדים וניתנה לב"כ המבקש האפשרות לעתור לתיקון פרטי המבקש.

7. ביום 12.5.08 הגיש ב"כ המבקש בקשה לתיקון פרטי המבקש ולהחלפתו על ידי יורשיו, היא הבקשה שבפני. ב"כ המשיב הגיש תשובתו ובהמשך הוגשה גם תשובת ב"כ המבקש.

דיון ומסקנות

8. עיקר המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם לאחר פטירת המבקש עדיין עומדת בעינה עילת התובענה.

שאלת השלכת מותו של בעל דין על מהלך הדיון, מוסדרת בסימן ד' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקסד"א").


תקנה 36 לתקסד"א קובעת:

"לא תפוג תובענה על שום שאחד מבעלי הדין מת או פשט את הרגל, ובלבד שעילת התובענה בעינה עומדת; ואם מת אחד מבעלי הדין בין גמר הדיון לבין פסק הדין, לא תפוג התובענה אף אם אין עילתה קיימת עוד אלא מותר ליתן פסק דין".

תקנה 38 לתקסד"א קובעת:

"מת בעל דין ... רשאי בית המשפט או הרשם להורות... כי... היורשים... יהיו לבעלי הדין, או שתומצא להם הודעה בדרך ובצורה שנקבעו להלן ובתנאים שייראו לבית המשפט או לרשם, והוא יתן צו בדבר המשך המשפט כפי שייראה לו".

9. בטרם אדון במחלוקת האמורה אציין, כי לכאורה, ניתן להכריע בבקשה אף בלא להיכנס לעובי הקורה בשאלת קיומה של עילת התובענה וזאת לאור הסיפא של תקנה 36 לתקסד"א המתייחסת לסיטואציה בה נפטר בעל דין לאחר גמר הדיון ובטרם מתן פסק הדין. על פי התקנה במקרה כזה, מותר ליתן פסק דין.

המונח "גמר הדיון" אינו מוגדר בתקנות ואף לא מצאתי הגדרתו בפסיקה. באופן פשוט, גמר הדיון משמעותו סיום שלב הסיכומים ואולם, סבורני כי בנסיבות מסוימות ניתן לפרש את המונח "גמר דיון" שבתקנה האמורה כמתייחס באופן דווקני לבעל הדין אשר חלקו בדיון נגמר.

וביישום לענייננו - הצדדים ויתרו על הבאת ראיות. הוסכם כי ימונה שמאי מטעם בית המשפט, אשר לאחר קבלת חוות דעתו יגישו הצדדים טיעונים בכתב ובהמשך יינתן פסק דין בדרך של פשרה ללא הנמקה.

המבקש נפטר ב- 2/2008 לאחר שגובשה ההסכמה האמורה ולאחר שניתנה חוות דעת השמאי והוגשו טיעוני המבקש.

בשים לב לכך שב"כ המבקש כבר הגיש טיעוניו ולא נותרה פעולה שעליו לעשות, הרי שהמבקש סיים את חלקו בדיון בטרם הלך לעולמו כך שניתן לראות בכך את "גמר הדיון" במשמעות התקנה.

על כן, בין אם קיימת עילת התובענה ובין אם לאו, הרי משנפטר המבקש לאחר שהסתיים חלקו בדיון, "מותר ליתן פסק דין".

10. להלן, אתייחס למחלוקת בעניין קיומה של עילת התובענה לאחר מות המנוח.

לטענת ב"כ המשיב, כאשר דייר יוצא שהיה ערירי במושכר, נפטר לאחר משלוח תצהירים, אך לפני שהושלמו ההליכים וניתן פסק דין של בית הדין לשכירות, חוזר המושכר לבעליו ולעזבונו של הדייר לא מגיע מאומה.

ב"כ המשיב תומך את טענתו בשורה של פסקי דין ובכללם פסקי דין שניתנו כנגדו בהיותו אפוטרופוס של דיירת יוצאת (ת.ש. 57/80, ע"א 371/80, ע"א 270/80).

מנגד, טוען ב"כ המנוח, כי ההסכמה מיום 22/10/07 וההחלטה שאישרה אותו מחייבים את הצדדים גם לאחר פטירת המנוח.

לטענת ב"כ המנוח, הצדדים הסכימו לפינוי המושכר כנגד תמורה כספית שתשולם על ידי המשיב. לענין שיעור התמורה, הסמיכו הצדדים את בית הדין לפסוק בדרך של פשרה, כך שמדובר בהסכם מגובש וסופי, המחייב גם לאחר מות המבקש.

11. סקירת הפסיקה מלמדת על אבחנה בין שני מצבים:

מצב אחד- מקרה בו נפטר דייר יוצא לאחר שהחל בהליכים להעברת המושכר לדייר מוצע, אך בטרם ניתן פסק דין הנעתר לבקשה.

במקרה כזה נקבע, כי לא מספיק שדייר יוצא פתח בהליכים לפי חוק, אלא עליו להמשיכם עד לקבלת הרשאה. מאחר שהזכות של "דייר יוצא" אינה עוברת לעזבונו תוך כדי הליכי בית דין, הרי שעם פטירת הדייר, פגה עילת הבקשה ויש לדחותה ( ע"א(חיפה) 5/83).

בע"א (י-ם) 511/95 עזבון המנוח יעקב כהן נגד רבקה גולדמן, היתה דעת הרוב כי מות דייר אינו מקים עילה להעניק את דמי המפתח ליורשיו והמושכר חוזר לבעליו. נקבע, כי אין לבודד את הפן הכלכלי של דמי המפתח מכלל הזכויות המוענקות לדייר מוגן וליורשיו על פי החוק, מבלי להעמיד מולם את חסרון הכיס הנגרם לבעל הבית לאורך השנים. מנגד, כב' השופטת פרוקצ'יה בדעת מיעוט, מצאה לנכון להבחין בין זכותו של הדייר המוגן במושכר אשר איננה עוברת לעזבונו ( אלא עפ"י סעיף 20 לחוק), לבין זכותו של הדייר לדמי מפתח, אשר הינה זכות כספית העוברת לעזבונו. מכל מקום, דעת הרוב היא המחייבת ועל כן אילו היה ממשיך הדיון בבקשת הרשות והמנוח היה נפטר קודם למתן הרשות על ידי בית הדין, היה דינה של בקשתו להידחות.

מצב שני- מקרה שבו נפטר הדייר לאחר שנכרת הסכם מחייב בינו לבין בעל הבית להחזרת החזקה כנגד תשלום והוחל בביצוע ההסכם. במקרה כזה, אשר נדון בע"א (ת"א) 2017/01, נקבע כי חובת התשלום עבור הפינוי עומדת בעינה גם לאחר מותה של הדיירת. (ע"א (ת"א) 2017/01 עזבון המנוחה רבקה גולדשטיין ז"ל נ' גלבלום מיכאל ). בר"ע שהוגשה לבית המשפט העליון- נדחתה ( רע"א 7558/04).

12. הסיטואציה העובדתית במקרה הנוכחי מצויה בתווך, בין שני המצבים האמורים: מחד, המנוח נפטר בטרם הסתיימו ההליכים בבקשת הרשות, אך מאידך הושגה הסכמה עקרונית להחזרת החזקה במושכר כנגד תשלום. הקושי נעוץ בשני מוקדים: הן בכך שההסכמה לא כללה את שיעור התשלום ואת מועד העברת החזקה, והן בכך שהמבקש נפטר בטרם החל ההסכם להתבצע.

כפי שיפורט להלן, לאחר ששקלתי את הדברים בכובד ראש, הגעתי למסקנה , כי המקרה הנוכחי דומה יותר למצב השני.

בעניננו, כאמור, הסכימו הצדדים ל"מפנה" בהליך המשפטי. הגם שההליך החל כבקשת רשות להעברת מושכר, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה תוחזר החזקה למשיב כנגד תשלום.

לענין זה נקבע:

"אכן, זכות הדיירות המוגנת הינה זכות אישית אשר אינה עוברת ליורשי הדייר המוגן, אין היא חלק מנכסי העזבון ועוברת היא רק מכח התנאים הקבועים בחוק. לכן צדק בית משפט קמא עת קבע כי הגב' פיין, נכדתה של המנוחה, לא יכלה לזכות בזכות הדיירות המוגנת עת נפטרה סבתה, ולכן היה עליה לפנות את הדירה, וכך אף עשתה במהלך הדיון בבית משפט השלום. אולם פינוי הדירה, כפי המוסכם בהסכם אמור היה להתבצע בכפוף לתשלום יתרת התמורה עליה הוסכם למנוחה, דבר שלא קרה." (עא (ת"א) 2017/01 עזבון המנוחה רבקה גולדשטיין ז"ל נ' גלבלום מיכאל ). בר"ע שהוגשה לבית המשפט העליון- נדחתה ( רע"א 7558/04).

בהבדל מזכות הדיירות המוגנת אשר לא עברה ליורשי המנוח, הרי הזכות הכספית המעוגנת בהסכמת הצדדים, עברה ליורשיו .

את ההסכמה שהושגה בין הצדדים ביום 22/10/07 יש לבחון על פי דיני החוזים.

הצדדים הסכימו להחזרת החזקה במושכר אל המשיב כנגד תשלום. אמנם הצדדים לא סיכמו את שיעור התשלום ואת מועד החזרת החזקה, אולם מסרו את ההכרעה בסוגיות אלה לבית הדין בדרך של פשרה ללא הנמקה.

בכדי שההסכמה תקבל תוקף של חוזה מחייב, אמורות להתקיים שתי דרישות: גמירות דעת ומסוימות.

ההצעה שנרשמה לפרוטוקול בדיון מיום 22/10/07 הועלתה כאמור בפרוטוקול "לאחר דין ודברים ממושך ובהמלצת בית המשפט" .

המשיב נתן הסכמתו לפרטי ההצעה במהלך הדיון ואילו המנוח נתן הסכמתו בהודעתו מיום 25/10/07. בכך התגבשו כוונה ורצון משותף של שני הצדדים להסכמה כפי שנרשמה לפרוטוקול. על כן, התקיימה דרישת גמירות הדעת.

לענין מסוימות והשלמת פרטים, קובע סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973:

"פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה- לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים".

משהסמיכו הצדדים את בית הדין לקבוע את שיעור התשלום ואת מועד העברת החזקה, הרי יש לראות בהסמכה זו, השלמת מלוא הפרטים הנדרשים.

נוכח טיב ההסכמה והסמכת בית הדין להשלמת הפרטים, התקיימה דרישת המסוימות.

לאור האמור, מחויבים שני הצדדים ויורשיהם לפעול על פי ההסכמה.

13. המשיב תולה יתדותיו בחוק עשיית עושר ולא במשפט וטוען כי "המבקשים הם בגדר טפילים משפטיים הגוזלים את רכושו ועמלו של המשיב, אין להם כל זכות במושכר, אך אוחזים בגרונו של המשיב" ( סעיף 20 לתגובת המשיב).

הגם שניתן להבין לליבו של המשיב החשוף לחיוב תשלום עבור מושכר אשר אילולא ההסכמה יכול היה לקבלו לחזקתו בלא תשלום, אין בידי לקבל את טענתו, וודאי שלא בנוסחה הבוטה.

המשיב, משיקוליו הוא, בחר להגיע להסכמה עם הצד שכנגד ומשהושגה הסכמה זו, הוא מחויב בה, אף אם בדיעבד הוא מצר עליה.

גם טענות המשיב לענין היעדר תום לב מצד המבקשים, איננה במקומה. שני הצדדים מחויבים לנהוג זה בזה בתום לב ובהגינות והעובדה כי המבקשים עומדים על זכותם לאכיפת ההסכמה, אין בה כשלעצמה חוסר תום לב.

הריני ערה לכך שעם שינוי הזמנים ולאור חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, יש לפרש את חוק הגנת הדייר בדרך הצמצום באופן שימזער את הפגיעה הקניינית בבעל הבית ואולם, עדיין אין בכך כדי להצדיק פגיעה גורפת בזכויותיו של הדייר ויורשיו.

14. לטענת המשיב, אם יותר תיקון פרטי המנוח, קמה לו זכות אוטומטית להגשת כתב הגנה. אינני מקבלת טענה זו. בהתאם לתקנה 26 לתקסד"א:

"הוסף או הוחלף בעל דין, יתוקן כתב התביעה לפי הצורך, אם לא הורה בית המשפט או הרשם הוראה אחרת".

תקנה 38 לתקסד"א, המתייחסת למותו של בעל דין, מסמיכה את בית המשפט ליתן "צו בדבר המשך המשפט כפי שיראה לו".

בעניננו, אין מקום להגשת כתבי טענות מתוקנים. ההצדקה לתיקון כתבי טענות קיימת כאשר כתבי הטענות המקוריים לא מגלים את העובדות המקשרות את בעל הדין החדש למשפט הקיים. לא כך במקרה הנדון, כאשר החלפת פרטי המבקש ביורשיו, נעשית בשל מות המבקש אשר אינו יכול להיות בעל דין בפני עצמו. המבקשים הם יורשיו של המבקש ובאים בנעליו לכל דבר וענין בלא להעלות טענה לזכות עצמאית חדשה. הדברים מקבלים משנה תוקף, נוכח הסכמת הצדדים למתן פסק דין בלא הבאת ראיות. לאור האמור, חרף שינוי פרטי המנוח, אין מקום להתחיל את המשפט מחדש.

15. בסיום תגובתו טוען ב"כ המשיב כי אין זה מתפקידו של בית הדין לשכירות להיכנס לעובי הקורה ולדון בבעיות המשפטיות הנכבדות הטעונות הכרעה. לשיטתו, התיק חייב להיסגר.

אין יסוד לטענה. משהגיעו הצדדים להסכמה בדבר החזרת החזקה כנגד תשלום במסגרת דיון בבית הדין, והסמיכו את בית הדין ליתן פסק דין בדרך של פשרה, הוקנתה הסמכות העניינית לבית הדין והמשיב מנוע מלכפור בסמכות זו. פטירתו של המבקש אין בה כדי לשלול את הסמכות שהוקנתה לבית הדין מכח הסכמת הצדדים.

16. מן המקובץ עולה, כי הזכות לקבלת דמי מפתח כנגד החזרת החזקה, כפי שעוגנה בהסכמת הצדדים, עומדת בעינה גם לאחר פטירת המנוח.

בכפוף להחזרת החזקה במושכר לידי המשיב, זכאים יורשי המנוח לקבל מהמשיב את הסכום שייקבע בפסק הדין .

אשר על כן, הריני נעתרת לבקשה, מאשרת את תיקון פרטי המבקש ומורה על סיום ההליך מהשלב בו הופסק .

הואיל וטרם הוגשו טיעוני המשיב, יגיש המשיב טיעוניו בתוך 14 יום מהמסירה.

בתום מועד זה יינתן פסק דין.

לתזכורת פנימית ביום 18/9/08.

ניתנה היום י"ד בתמוז, תשס"ח (17 ביולי 2008) בהעדר הצדדים

­

עידית ברקוביץ', שופטת

קלדנית: ג. יסכה.