ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גריס סלים נגד שר הפנים :


בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בירושלים

בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים

עת"מ 492/05

לפני:

כבוד השופטת מוסיה ארד - נשיאה

25/10/2009

1. גריס סלים אעמיה, ת.ז. 984491522

2. רמזי גריס אעמיה, ת.ז. 915517064

3. רמי גריס אעמיה, ת.ז. 915517072

4. ראאד גריס אעמיה, ת.ז 901739904

בעניין:

ע"י ב"כ עו"ד

אהרן גבע

העותרים

נ ג ד

שר הפנים

ע"י ב"כ עו"ד אפרת קרונברגר

באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

המשיב

פסק דין

רקע והליכים קודמים

1. ביום 20.7.06 ניתן על ידי פסק דין אשר דחה את העתירה שבכותרת. עניינה של העתירה בבקשת העותרים לקבל רישיון לישיבת קבע בישראל, אשר התבססה על הטענה כי עותר 1, אבי המשפחה, התגורר בתחום ירושלים בעת שנערך מפקד האוכלוסין במזרח ירושלים בשנת 1967. בפסק הדין נקבע כי העותרים לא עמדו בנטל ההוכחה הכבד להוכיח את טענתם בראיות אובייקטיביות חד-משמעיות. כן נקבע כי נתונים שונים אשר הובאו על ידי המשיב סותרים את טענת העותרים.

2. ביום 27.8.06 הגישו העותרים ערעור על פסק הדין (עע"מ 6909/06 גריס אעמיה נ' שר הפנים). מספר חודשים מאוחר יותר ביקשו העותרים להגיש במסגרת הערעור ראיה חדשה – צילומי דפים מתוך ספרי בקשות ביקור של ראש הכנסייה היוונית אורתודוכסית לשנים 1960-1980 (להלן – ספרי הביקורים). בצילומי הדפים מתועדים ביקורים אשר ערכו אנשי הכנסייה היוונית אורתודוכסית בבית העותרים בירושלים לרגל אירועים שונים. למסמכים אלה נלווה אישור מטעם הכנסייה היוונית אורתודוכסית, ממנו עולה כי המסמכים נדרשו על ידי העותר עוד ביום 15.11.04, אך מסירתם לידיו לא התאפשרה קודם ליום 30.3.07. העותרים טענו כי רישומי הכנסייה היוונית אורתודוכסית על הביקורים שנערכו בבית העותרים הם בגדר ראיה אובייקטיבית חותכת למגורי המערערים בבית בתקופה הרלוונטית לעתירה. כן צורף אישור מטעם אותה כנסיה, בו נאמר כי בשל גידול במספר בני העדה, לא נערך תיעוד דומה לגבי השנים שלאחר שנת 1980. באישור זה צוין: "אנו מבקרים את בני העדה באירועים הדתיים ובחגים, לפי הקריאה ולפי צורך המשפחה, ומבין המשפחות משפחת גרייס אעמיה שגר הוא ובניו בצליב/אלעת'דקה כל הזמן וללא ניתוק". המשיב הסכים לבקשת העותרים להוספת ראיה בערעור וביום 27.5.07 ניתנה החלטה על ידי רשמת בית המשפט העליון המקבלת את הבקשה להוספת הראיה בערעור.

3. ביום 4.2.09 ביקשו העותרים לצרף במסגרת הערעור ראיה חדשה נוספת – תצהיר של יו"ר מחלקת הנכסים של הפטריארכיה הארמנית בירושלים מיום 21.12.08, לפיו עותר 1 הועסק על ידי הפטריארכיה כשומר לילה במנזר הברונדיר הנמצא באזור סלאייב-עדיקה בירושלים במשך כשנתיים, בין השנים 1966-1967. לפי האמור בתצהיר, אנשי המנזר הכירו את עותר 1 הואיל וביתו היה ממוקם בקרבת המנזר. בזכות היכרות זו שכרו את שירותיו כשומר. כן צוין בתצהיר כי משפחת אעמיה ממשיכה לגור בבית נשוא העתירה, בהתאם למידע שנמסר על ידי הנזירים החולפים על פני הבית ואשר נהגו בעבר לבקר מדי פעם בבית ולהגיש עזרה למשפחה.

4. ביום 6.4.09 ניתנה החלטת בית המשפט העליון, לפיה:

"נראה לנו כי ראוי שהחומר הנוסף, שלא היה בפני הערכאה הדיונית, יובא בפני אותה ערכאה. לאחר קבלת החומר הנוסף ומתן זכות טיעון לבעלי הדין, תינתן על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים החלטה משלימה, בה ייקבע האם פסק הדין עומד על כנו או שיש לשנותו".

5. בהתאם להחלטה מיום 6.4.09 התבקש המשיב להגיב לעניין הראיות הנוספות, אך נמנע מלעשות כן חרף ארכה שניתנה לו לבקשתו. משלא הוגשה כל תגובה מטעם המשיב עד ליום זה, תינתן ההחלטה על בסיס החומר המונח לפניי, ובכללו כתבי הטענות שהוגשו על ידי הצדדים לבית המשפט העליון.

טענות הצדדים

6. בסיכומים שהגיש המשיב לבית המשפט העליון נטען כי הצילומים מספרי הביקורים אינם מעידים על מגורים בפועל עובר למלחמת ששת הימים, שכן הביקור הראשון נערך בינואר 1968. כן נטען כי צילומים אלה אינם מעידים על רציפות מגורים בנכס, הואיל ומדובר בשבעה ביקורים בלבד לאורך 20 השנים שבין 1960-1980. בנוסף צוין כי מרישומי מנהל האוכלוסין באזור עולה כי גם שם סבו של המערער היה ג'ריס אעמיה ועל כן לא ברור האם מבקש הביקורים, אשר שמו מופיע בספר הביקורים, הוא העותר או סבו.

7. בהמלצת בית המשפט העליון הסכים המשיב לערוך לעותרים שימוע, בין היתר לאור המסמכים החדשים שהוגשו. לאחר עריכת השימוע הוגשה על ידי המשיב הודעה משלימה. מן האמור בהודעה עולה כי העותר טען בשימוע כי ביקורים מהכנסייה נערכו "בכל אירוע, בחג, ביום הלידה, כשהיתה האמא חולה באו לבקר ביום ההטבלה". לפי הנטען, גם גרושתו של העותר סיפרה כי ביקורים מהכנסייה נערכו בחגים ובאירועים. דברים אלה, לעמדת המשיב, אינם עולים בקנה אחד עם העובדה כי על פי רישומי הביקורים - בהם תועדו כל הביקורים שנערכו בין השנים 1960-1980 – לא נערכו ביקורים לפני שנת 1968 ועם כך שלאורך 20 שנים נערכו שבעה ביקורים בלבד. המשיב טען כי בנסיבות אלה לא הרימו העותרים את הנטל הכבד המוטל עליהם להוכחת מגורים בירושלים ערב מלחמת ששת הימים. עם זאת צוין כי תישקל האפשרות ליתן לעותר - אך לא לילדיו - היתרי שהייה זמניים.

8. בתגובה לעמדת המשיב ציינו העותרים כי בהתאם לתיעוד בספר הביקורים, נערכו שבעת הביקורים בביתם של העותרים במהלך תקופה של תשע שנים, ולא עשרים שנים כפי שטען המשיב. כן נטען כי מדובר אמנם בשבעה ביקורים בלבד, אולם אלה משתרעים על פני תקופה ארוכה ואינם מצטמצמים לפרק זמן קצר. לטענת העותרים, לא מספר הביקורים הוא הדבר המכריע מבחינה ראייתית, אלא עצם עריכתם במועדים שונים כאשר הסיבות לעריכת הביקורים (נישואין, הולדת ילד וכו') משתלבות היטב בעובדות אובייקטיביות בעברם של העותרים. עוד נטען כי בעקבות דרישת ב"כ המשיב להמציא דוחות על ביקורי אנשי הכנסייה בבית העותרים לאחר 1977, פנו העותרים לראש הכנסייה ונענו כי אין ספרי ביקורים לתקופה שלאחר שנת 1980.

הכרעה

9. כמפורט לעיל, במסגרת ערעור לבית המשפט העליון, הגישו העותרים ראיה חדשה הכוללת את ספר הביקורים של הכנסייה היוונית האורתודוכסית ובו רישום על שבעה ביקורים שנערכו בבית משפחת העותרים מחודש ינואר 1968 ועד חודש ספטמבר 1977. כן הגישו העותרים תצהיר של יו"ר מחלקת הנכסים של הפטריארכיה הארמנית התומך בגרסת העותרים. בעקבות הגשת ראיות נוספות אלה סבר בית המשפט העליון כי ראוי שהחומר הנוסף יובא לפניי ותינתן על ידי החלטה משלימה.

העותרים הגישו הודעה מטעמם המפנה לראיות החדשות הנ"ל ואילו המשיב נמנע מלהגיש תגובה מטעמו.

בנסיבות אלה ובשים לב לכך שהעותרים הוכיחו כי הבית היה בבעלות המשפחה עוד לפני 1967 וכי הוא מצוי בתחום ירושלים והמחלוקת בין הצדדים הצטמצמה לשאלה האם העותר אכן התגורר בבית בתקופה הרלוונטית, וכאשר הראיות החדשות מצטרפות לראיות הקודמות שהוגשו בנושא, אני מחליטה לקבל את העתירה ולהורות למשיב להיעתר לבקשת העותרים להירשם במרשם האוכלוסין של ישראל ולהעניק להם אשרה לישיבת קבע בישראל.

המשיב יישא בשכר טרחת עורך דינם של העותרים בסכום של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ וכן בהוצאות העותרים.

המזכירות תשלח העתקים מפסק-הדין לבאי-כח הצדדים בפקסימיליה.

ניתנה היום, ז' בחשון התש"ע (25 באוקטובר 2009), בהיעדר הצדדים.

מוסיה ארד, נשיאה



מעורבים
תובע: גריס סלים אעמיה
נתבע: שר הפנים
שופט :
עורכי דין: ע"י ב"כ עו"ד אפרת קרונברגר,אהרן גבע