ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מזרחי נגד עזבון המנוחה אברזון :


בתי המשפט

בית משפט מחוזי באר שבע

עא 001218/07

בפני ההרכב :

כב' ס. הנשיא נ. הנדל – אב"ד

כב' השופטת ש. דברת

כב' השופט א. ואגו

20/10/2009

בעניין:

מזרחי אורלי

ע"י ב"כ עו"ד

עו"ד גרטנר דניאל

המערערת

נ ג ד

עזבון המנוחה אברזון ברברה ז"ל ואח'

ע"י ב"כ עו"ד

עו"ד טנא דותן

המשיבה

פסק דין

השופט א. ואגו:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופט א. יעקב) שלפיו נדחתה תביעת המערערת שדרשה מהמשיבה (שלאחר פטירתה באו עזבונה ויורשיה בנעליה) החזר של הלוואות שלטענתה קיבלה ממנה הגב' אברזון ז"ל, ואשר לא הוחזרו.

פסק הדין נשוא הערעור כעת הינו "גלגול שני" של ההכרעה בפרשה, ולהבנת התמונה אפרט את ההשתלשלות.

התובעת ביקשה מבית משפט השלום לחייב את המנוחה ויורשיה, בסכום של למעלה מ- 300,000 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית, בגין שלוש הלוואות שלטענתה נתנה לגב' אברזון המנוחה עוד בשנת 1996, האחת לצורך רכישת דירה, בסכום נומינאלי של 145,000 ₪, השניה, בסכום של 2,000 דולר, הלוואה לרגל נסיעה לרוסיה, ושלישית, בסכום של 1,779 ₪ עבור רכישת בגדים על ידי בתה של המנוחה מחנות המנוהלת על ידי התובעת.

הנתבעים טענו כי המנוחה קיבלה הלוואה אחת ויחידה בסכום של 9,000 דולר לרכישת הדירה, ושתי ההלוואות האחרות לא היו ולא נבראו.

באשר התובעת נסמכה, להוכחת תביעתה, על מסמכים שנחזו להיות בחתימת המנוחה, כתב התחייבות להחזר סכום של 120,000 ₪, וכן מספר שיקים "פתוחים" חתומים על ידה, לכאורה, ושנמסרו כביכול כביטחון להלוואות- מינה בית המשפט מומחה לגרפולוגיה משפטית, לקבוע האומנם המנוחה חתמה על מסמכים אלה - משהנתבעים התכחשו לכך, ואילו התובעת הגישה חוות דעת מומחה גרפולוגי מטעמה. שני המומחים נחקרו בבית המשפט, ובפסק הדין הראשון שניתן, לאחר דיון מעמיק ויסודי בחוות הדעת ובעדויות המומחים בפניו, קבע כב' השופט קמא כי הוא מאמץ במלואה את חוות דעתו של מומחה בית המשפט, מר חג'ג, ולפיה, החתימות מזוייפות ואינן אלה של המנוחה.

בית משפט השלום הוסיף ופירט סתירות רבות שמצא בעדות התובעת, ריבוי גרסאות שמסרה, ושאינן מתיישבות אלה עם אלה, וניתח בהרחבה וביסודיות את עדותה, על רקע יתר הראיות, ומצא כי גרסת התובעת אינה מהימנה בעיניו, וכי לא נסתרה טענת הנתבעים כי אכן מדובר בהלוואה אחת ויחידה, אשר נפרעה במלואה, וביהמ"ש הוסיף וקבע, כי קיומן של שתי ההלוואות הנוספות לא הוכח כלל.

בית משפט השלום דחה, איפוא, את התביעה, בקובעו, בסיפא לפסק הדין שהוא עושה כן "מתוך ריבוי הבקיעים, הסתירות, אי מתן הסברים דרושים ותוך אימוץ חוות דעת מומחה בימ"ש בנוגע לזיוף החתימות".

ערעור שהוגש על ידי התובעת בפני ערכאתנו (ע"א 1220/05- שאוחד עם ערעור שכנגד לעניין ההוצאות שנפסקו ושאינו רלוונטי כעת) התקבל באופן חלקי, במובן זה, שבימ"ש זה קיבל את בקשת המערערת לפתוח מחדש את הליך הראיות בפרשה, על ידי העדת בתה, ואחת היורשות, של המנוחה, הגב' דבורה אברזון, הנתבעת 3 בתביעה המקורית, וזאת על רקע דברים שהשמיעה בפני באי כח המערערת בשיחה מוקלטת במשרדם, ומהם השתמע כי היא מאשרת שאמה המנוחה נטלה את ההלוואות כולן, גם אלה שבית משפט השלום קבע שלא הוכחו, ושאלה לא הוחזרו במלואם, כלל ועיקר. כמו כן, אישרה שהחתימות שהוצגו בפניה אכן שייכות לאמה.

נקבע, בגדר הערעור הנ"ל, שבית משפט השלום ישמע את עדות הבת, ויבחן האם יש מקום לשינוי מסקנותיו בפסק הדין, כפי שניתן. בקשות נוספות לצירוף ראיות מעבר לכך, כפי שביקשה המערערת, נדחו.

השופט אכן שמע את עדות הגב' דבורה אברזון, קיבל כמוצג את תמליל אותה שיחה במשרד באי כח המערערת, ולאחר שהוגשו בפניו סיכומים כתובים, ניתן פסק דינו, זה שעומד כעת לערעור בפנינו, ובגדרו הוא שב ודחה את התביעה וקבע כי אין בעדות הנוספת לשנות מאומה ממסקנותיו כפי שהובאו לעיל, ופורשו בפסק הדין הראשון.

בית המשפט התרשם כי העדה אישה חולה, מטופלת בתרופות פסיכיאטריות, ומשנה את גרסותיה חדשות לבקרים, ואת התרשמותו זו עיגן בית המשפט במספר נימוקים המבוססים על התנהגות העדה ודבריה בפניו, והרושם שהותירה, שהיה בלתי חיובי במובהק.

בית המשפט קבע כי "ברור כי מושגי האמת והשקר התערבבו אצל העדה", והדגים זאת באמירה תמוהה לחלוטין שהשמיעה בעת מתן עדותה, ולפיה, כאשר התבקשה ליישב בין שתי גרסאות הפוכות שנתנה בשאלות העובדתיות, השיבה, כי שתי הגרסאות – אמת, וכי "אם אמרתי במשרד דבר אחד ופה אמרתי משהו אחר, אז שני הדברים נכונים".

השופט קמא לא מצא כי ניתן לקבוע על סמך דברי עדה זו ממצא פוזיטיבי כלשהו, לא כל שכן, לקבוע איזו משתי הגרסאות הסותרות היא הנכונה.

לפיכך – וכאמור – שב ודחה את התביעה.

השתלשלות הדברים פורטה בהרחבה מסויימת, אך כדי להראות שעסקינן, הן ב"גלגול הראשון" של בירור התיק בפני הערכאה הדיונית, והן ב"סיבוב השני" בפני אותו מותב, בהכרעות שכל כולן פרי התרשמות בלתי אמצעית של בית המשפט מהעדים שהופיעו בפניו והמומחים שנחקרו באריכות, ומדובר בהכרעה במשפט על יסוד קביעות שבעובדה, מסקנות בדבר מהימנות העדים, וביחס למשקל הדברים שהושמעו בפני כב' השופט יעקב.

כל אלה – ועל פני הדברים, באים בגדר העניינים שלמעט במקרים חריגים, ומנימוקים כבדי משקל, אין ערכאת הערעור מתערבת בהם כלל ועיקר, וההלכות לנדון ידועות ומבוססות היטב.

מטבע הדברים, כאשר מדובר על קביעה שיפוטית שצריכה להיגזר מדברי עדים, בין שהם עדים "ישירים" ובין מומחים הנחקרים בבית המשפט, ויש להתרשם מהם, יש לערכאה הדיונית יתרון ברור מכח היכולת להתרשם ישירות ולגבש עמדה מושכלת ומבוססת ביחס למיהמנותם של העדים, ולא למותר לציין כי חשיבות התרשמות בלתי אמצעית זו, אף מעוגנת בחקיקה הראשית, כאשר סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א –1971, מורנו כי "ערכה של עדות שבעל פה ומהימנותם של עדים, הם עניין של בית המשפט להחליט בו, על פי התנהגותם של העדים, נסיבות העניין, ואותות האמת המתגלים במשך המשפט".

חרף האמור, שבה המערערת ומבקשת מאיתנו, פעם נוספת, להתערב בפסק הדין קמא, ולמעשה מבקשת היא כי נהפוך את ממצאי המהימנות והמשקל שנקבעו ביחס לעדות הבת, וכי נמצא שיש לגזור מאמירותיה, באותה שיחה מוקלטת, משום אישור לכך שהאם המנוחה נטלה את ההלוואות הנתבעות, ולא החזירה אותן, וזאת בניגוד לקביעתו המפורשת של בית משפט השלום כי אינו מוכן לסמוך על אמרות אלה, אינו יכול לקבוע ממצא על פיהן, וכי מדובר בעדה שמושגי השקר והאמת התערבבו אצלה באופן שאינו מאפשר קביעת ממצאים.

המערערת קובלת על כך כי בית משפט השלום קבע, כביכול, ללא ביסוס רפואי שהעדה סובלת מבעיות נפשיות, ולכן סבורה היא שאסור היה לקבוע ממצאי חוסר מהימנות מסיבה זו, שאינה מעוגנת בראיה רפואית- מדעית.

לחלופין, טוענת המערערת, כי יש מקום להורות על שמיעת ראיות נוספות, כפי שכבר התבקש בערעור הקודם, בקשה שנדחתה, וחפצה היא כי ימונה מומחה נוסף לכתבי יד, שאולי יקבע, זאת הפעם, ובניגוד לקביעת מומחה בית המשפט, שהמנוחה אכן חתומה על המסמכים הרלוונטיים, וכי חתימתה אינה מזוייפת.

בקשה חלופית זו מנומקת בכך, (שהרי כזכור, בקשה דומה נדחתה במסגרת הערעור הקודם), שהעדה, גב' אברזון, באותה שיחה שהוגשה כראייה, אישרה, בניגוד לדברי המומחה, שהחתימות מוכרות לה כחתימות של אמה.

בעת הטיעון בערעור בפנינו, והגם שבכתב הערעור סוגיית הראייה הנוספת בעניין החתימות הוצגה כטיעון חלופי, התמקד עו"ד גרטנר, ב"כ המערערת דווקא בעניין זה, והגדירו כ"איך עומדת העדות הזו מול העדות של הגרפולוג, כל הערעור בנוי על זה".

באי כח המערערת מבקשים איפוא כי הדיון יוחזר שוב לבית משפט השלום, וכי תלובן מחדש סוגיית החתימות, ולו בדרך של מינוי מומחה נוסף ושלישי. (כאמור, כבר הוגשו חוות דעת והעידו מומחית מטעם המערערת, התובעת דאז, ומומחה שמונה בהסכמה על ידי בית המשפט).

המשיבים בערעור, באמצעות עו"ד טנא דותן, מתנגדים נחרצות לכל המבוקש על ידי המערערת, ותומכים בפסק הדין, נכון יותר פסקי הדין קמא, ומנימוקיהם.

אני סבור, שאין בערעור הנוכחי ממש, וכי דינו להידחות על כל חלקיו.

הכרעות בית משפט השלום, בשני הגלגולים שעבר התיק, מבוססות כל כולן על ממצאי מהימנות והתרשמות מהעדים, דברים שפורטו היטב ובוססו באופן מעמיק ויסודי בפסקיי הדין שפירשו ופירטו את שיקוליו והתרשמויותיו בבהירות ובנחרצות.

אין כל מקום, ולא הוצג כל טעם, ולו לכאורי, להתערבותנו, כהוא זה, בממצאיו ובמסקנותיו של כב' השופט קמא.

התרשמותו של בית משפט השלום על כי העדה מצויה במצב נפשי מסויים, בוססה על דבריה שלה ועדותה בדבר מצבה הרפואי והיזקקותה לתרופות, ובית המשפט לא התיימר ולא ביקש לקבוע קביעות רפואיות. מסקנתו כי העדות אינה מהימנה ואינה בסיס לגזירת ממצאים עובדתיים, אינה נשענת על אותה קביעה "רפואית" כביכול, אלא מעוגנת בנימוקים כבדי משקל שפורטו, ושאין מקום להתערבותנו בהם.

כשם שבית המשפט לא היה מוכן לסמוך על עדותה לעניין קבלת ההלוואות או החזרתן על ידי האם המנוחה, כך גם, אין סיבה לגרוס כי דבריה לעניין זיהוי חתימת האם, ראויים לאמון או למשקל, כאלה שיטו את הכף ויחייבו קביעת ממצאים חדשים ושונים מאלה שנעשו בעבר, או שיהא בהם להצדיק החזרת הדיון בפעם נוספת לבית משפט השלום, לליבון נושא זה שוב.

אין בפנינו כל נימוק להצדיק ביטול או שינוי פסק הדין כפי שניתן, והגיעה העת שהמערערת תשלים עם ההכרעות השיפוטיות שניתנו בעניינה ויושם קץ להתדיינות הנמשכת, בגלגולים שונים, מזה כ- 8 שנים.

אמליץ לחברי הנכבדים להורות על דחיית הערעור ולחייב את המערערת בשכר טרחת עו"ד של המשיבים בסכום כולל של 10,000 ₪ ומע"מ, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

____________

א. ואגו- שופט

נ. הנדל- ס. נשיא:

אני מסכים.

____________

נ. הנדל- אב"ד

ש. דברת- שופטת

אני מסכימה.

_____________

ש.דברת - שופטת

הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט א. ואגו.

המזכירות תשלח העתקים לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) בהעדר הצדדים.

נ. הנדל – ס. נשיא

אב"ד

ש. דברת - שופטת

א. ואגו - שופט