ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד חמאדה :

1

בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים

ת.פ. 175/08

לפני:

כב' השופטת נאוה בן-אור

תאריך:

11/09/2008

בעניין:

מדינת ישראל

באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)

המאשימה

נ ג ד

חודיפה (בן איברהים) חמאדה ת.ז. 301670758

הנאשם

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד שמואל הרבסט

הנאשם וב"כ עו"ד קוואסמי

מתורגמנית בית המשפט גב' הייא עאבסי

גזר דין

רקע

1. במסגרת הסדר טיעון הודה הנאשם בכתב אישום מתוקן והורשע בעבירות של נשיאת נשק (סעיף 144(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977) וניסיון לחבלה במזיד ברכב (סעיף 413ה בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין). לא היה הסדר בין הצדדים לעניין העונש.

2. על פי עובדות האישום הראשון, במועד כלשהו בשנת 2006, קיבל הנאשם לידיו רימון יד מאדם ושמו עבדאללה עפאנה, והלה ביקש שיעבירנו לחברו ג'יהאד עאטון. הנאשם נענה לבקשה, נטל את הרימון ומסר את הרימון לג'יהאד. באותו יום שב ופנה אליו ג'יהאד, וביקש ממנו שיקח את הרימון מביתו. הנאשם הגיע אליו, וקיבל לידיו את הרימון כשהוא מוסלק בקופסת ביסקוויטים. הנאשם נשא את הרימון למערה הנמצאת בשכונה בה הוא מתגורר, והחביא בה את הרימון. כעבור יומיים הלך הנאשם לביתו של סעיד עמירה כשהוא נושא את הרימון, ומסר לו אותו.

3. על פי עובדות האישום השני, ביום כלשהו בחודש אוגוסט 2007, פגש הנאשם את חברו השאם חמאדה, במגרש בשכונת ארמון הנציב. הם הלכו לביתם שבצור באחר, והנאשם הציע לחברו להצית רכב שחנה בסמוך. השניים נגשו לרכב שחנה ברח' פיינשטיין, הנאשם הצית נייר עיתון שמצא והניח אותו מתחת לאחד מגלגלי הרכב. לאחר מכן ברחו השניים מן המקום.

טיעוני הצדדים

4. ב"כ המאשימה עמדה בטיעוניה על כך שהנאשם גילה פעילות ממשית בהעברת הרימון. אין המדובר בשליח שנתבקש להעביר את הרימון מיד ליד. הוא נשא את הרימון פעמים מספר, עד שנמצא לו "בית". העבירה ונסיבותיה מעידות על אופיה הבטחוני, והנאשם היה מודע לפוטנציאל הקטלני של הרימון. אלא שבכך לא הסתכמו מעשי הנאשם, ועל פי העובדות נשוא האישום השני, ביקש לפגוע פגיעה סתמית ברכב של יהודי, שחנה בשכונת ארמון הנציב. לטעמה, הזמן שחלף אינו מקהה את חומרתן של העבירות המתוארות לעיל, ואין בתסקיר המבחן כדי ללמד שהנאשם נוטל אחריות על מעשיו.

5. ב"כ הנאשם עמד על כך שהנאשם שוהה במעצר זה חמישה חודשים. כמו כן, המדובר באדם צעיר מאוד, כבן 19, שבעת ביצוע עבירת הנשק היה כבן 17. לנאשם אין עבר פלילי. מנסיבות ביצוע העבירה עולה כי הנאשם לא יזם את קבלת הרימון לידיו, והוא הגיע אליו לבקשת אחרים. המדובר בהחזקה זמנית שנמשכה כשבוע. עוד עמד ב"כ הנאשם על כך שנגד שניים מן המעורבים בפרשת הרימון, עבדאללה וג'יהאד, שהם קטינים, טרם הוגש כתב אישום, והתביעה ממתינה לקבלת אישורו של היועץ המשפטי לממשלה, הנדרש בשל חלוף הזמן (ס' 14 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971). השלישי, סעיד עמירה, הוא אסיר בטחוני. ב"כ הנאשם ביקש לקבל את המלצת שירות המבחן, בשים לב לעובדה שהמדובר בעבירה שבוצעה לפני למעלה משנתיים, ואילו העבירה השנייה אין בה חומרה של ממש.

תסקיר המבחן

6. מן התסקיר עולה כי לנאשם אישיות חלשה ונגררת, המנסה לרצות את הסובבים אותו, וכי הוא מתקשה לגלות תובנה מלאה למהלך חייו. משפחתו נורמטיבית ומתפקדת. הנאשם היה בכיתה י"ב כשנעצר בגין מעורבותו בעבירות נשוא כתב האישום. לדברי קצינת המבחן, הנאשם נטל על עצמו אחריות חלקית לביצוע העבירות, תוך נטייה להפחית מחומרת מעשיו וכשהוא מתקשה לספק להם הסברים. שירות המבחן מתרשם כי לניהול ההליכים המשפטיים ולתקופת מעצרו הייתה השפעה אפקטיבית עליו, הן בחידוד גבולות המותר והאסור, והן בהרתעה מפני חזרה על מעשים דומים בעתיד. כדי לצמצם את ההשלכות השליליות של ישיבה ממושכת בכלא, מציע שירות המבחן כי תקופת המאסר שתגזר על הנאשם תהיה קצרה ככל הניתן.

דיון והכרעה

7. נשיאת רימון ממקום למקום לשם הסתרתו היא עבירה היוצרת סיכון לציבור, שכן רימון הוא נשק בעל פוטנציאל קטלני של ממש. הנאשם חזר על מעשה זה פעם אחר פעם, לבקשת חבריו. עובדות האישום השני, שעניינו ניסיון לחבלה במזיד בכלי רכב, צובעות את מעשיו של הנאשם ביתר שאת בצבעי עבריינות בעלת אופי בטחוני. נסיבות אלה מצדיקות ענישה במאסר בפועל, הן בשל חומרתן והן בשל הצורך להרתיע את הנאשם, וכך גם עבריינים פוטנציאלים, מפני חזרה על מעשים כאלה. כך באשר לנסיבות לחומרה.

8. אשר לנסיבות לקולא, אלה אינן מבוטלות. ראשית, עבירת הנשק נעברה עת היה הנאשם קטין, וחלף זמן של ממש ממועד ביצועה. גם מעת ביצוע העבירה השנייה חלפה למעלה משנה. שנית, חבריו של הנאשם, אשר לפחות לפי עובדות כתב האישום היו פעילים הימנו, והוא פעל בשליחותם, טרם הועמדו לדין. לא ניתן לי הסבר של ממש לעניין זה, ודומה כי מעת שנעצר הנאשם (בתחילת חודש אפריל), כלומר, מעת שנחשפה הפרשה, היה זמן די והותר כדי לקבל את האישור הנדרש לשם העמדתם לדין של השותפים. ושלישית, לנאשם, שהוא אדם צעיר, אין עבר פלילי, ויש מקום להתחשב בעמדת שירות המבחן, החושש מפני חשיפה ממושכת לנורמות עברייניות בכלא.

9. בשוקלי את כל אלה, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

1. עונש של 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל, החל מיום המעצר, 3.4.08.

2. עונש של 10 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים. התנאי שהנאשם לא יעבור כל עבירת נשק.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום י"א באלול, תשס"ח (11 בספטמבר 2008) במעמד הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

נאוה בן-אור, שופטת

הוקלד ע"י עידית אזולאי