ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאיר אברג'יל נגד היועץ המשפטי לממשלה :

1

בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בירושלים

ב"ש 5139/08

לפני:

כב' השופטת מוסיה ארד - נשיאה

11/09/2008

בעניין:

מאיר אברג'יל, ת"ז 052274511

ע"י ב"כ אביגדור פלדמן ואח'

העורר

נ ג ד

היועץ המשפטי לממשלה

ע"י עו"ד יצחק בלום מפרקליטות המדינה

המשיב

החלטה

1. ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט יצחק מילנוב) מיום 26.8.08, שבה הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר, מאיר אברג'יל, למשך עשרים ימים, לפי סעיף 7 לחוק ההסגרה, תשי"ד-1954 (להלן – חוק ההסגרה).

2. ביום 23.7.08 הוגש נגד העורר (משיב 2 בבית משפט קמא) ונגד יצחק אברג'יל (משיב 1 בבית משפט קמא), ששון בראשי (משיב 3 בבית משפט קמא), משה מלול (משיב 4 בבית משפט קמא) וישראל אוזיפה (משיב 5 בבית משפט קמא) (להלן – הנאשמים הנוספים), כולם אזרחי ותושבי ישראל, כתב אישום על ידי חבר מושבעים גדול במדינת קליפורניה בארה"ב (להלן – כתב האישום האמריקאי). באותו יום הורה בית המשפט הפדרלי במחוז קליפורניה על מעצרם.

האישומים בכתב האישום האמריקאי שבהם מואשם העורר הם האישום הראשון, השני, התשיעי, העשירי, האחד עשר, השניים עשר, השלושה עשר והשלושים ושניים לכתב האישום. כתב האישום מייחס לעורר, בין השאר, פעילות כאחד המנהיגים של ארגון פשיעה, מעורבות בהעברת כספים מישראל לארה"ב (מדובר לפי הטענה בכספים שנגנבו במסגרת פרשת הבנק למסחר), הלבנתם שם על ידי מתן הלוואות לאנשי עסקים, סחיטה של אנשי עסקים על מנת שיחזירו את סכומי ההלוואות ואיומים.

העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום הן קשירת קשר לביצוע פעולות במסגרת ארגון פשיעה, קשירה קשר לביצוע סחיטה, סיוע בגביית חוב תוך שימוש באמצעי סחיטה, סיוע להפרעה למהלכו התקין של המסחר על ידי איומים, קשירת קשר להלבנת הון וסיוע בנטילת חלק בעסקאות כספיות ברכוש שמקורו בפעולות בלתי חוקיות.

ביום 21.8.08 הגישו רשויות ארה"ב בקשה לישראל לעצור באופן זמני את יצחק אברג'יל, עד להגשת בקשה להסגרתו על מנת שיישפט בארה"ב בגין המיוחס לו בכתב האישום האמור. ביום 24.8.08 הגישו רשויות ארה"ב בקשה דומה לישראל, בנוגע לנאשמים הנוספים ולעורר. הבקשות הנ"ל הוגשו, בין השאר, בהתאם לסעיף 11 לאמנת ההסגרה שעליה חתומות ישראל וארה"ב (להלן – האמנה), כפי שתוקן בסעיף 7 לפרוטוקול המתקן את האמנה הנ"ל (להלן – הפרוטוקול המתקן).

ביום 24.8.08 נעצרו העורר והנאשמים האחרים לפי סעיף 6 לחוק ההסגרה, המורה כי: "היועץ המשפטי לממשלת ישראל או בא כוחו, או קצין משטרה בדרגת סגן ניצב ומעלה, רשאים לצוות בכתב על מעצר מבוקש לפני הגשת העתירה, וכן על מעצר אדם שיש יסוד להניח שהוא בר-הסגרה וכי תוגש בקשה להסגירו ונראה למצווה, כי המעצר דרוש להבטחת ההסגרה".

בעקבות מעצרם לפי סעיף 6 לחוק ההסגרה הובאו העורר והנאשמים האחרים לפני בית משפט קמא, כמתחייב מהוראות סעיף 7 לחוק ההסגרה, שזו לשונו:

"7. מעצר לפי צו

(א) מי שנעצר לפי סעיף 6 יובא תוך 48 שעות לפני שופט של בית משפט שלום לשם קבלת צו מעצר עליו ואולם אם הוגשה עתירה לפי סעיף 3 בתוך התקופה האמורה, יובא העצור לפני שופט של בית המשפט המחוזי.

(ב) תוקפו של צו לפי סעיף קטן (א) לא יעלה על עשרים ימים; ואולם רשאי בית משפט שלום להתיר ולחזור ולהתיר את ההחזקה במעצר לתקופות נוספות מעבר לעשרים ימים אם ביקש זאת היועץ המשפטי לממשלה על יסוד נסיבות המעכבות הגשת עתירה לפי סעיף 3.

(ג) תקופות המעצר לפי סעיפים 6 ו-7 יחד לא יעלו על שישים ימים; ואולם אם הודיע היועץ המשפטי לממשלה, לאחר שהמדינה המבקשת הגישה בקשת הסגרה לגבי המבוקש העצור, כי יש לכאורה מקום להגיש עתירה כאמור בסעיף 3, רשאי שופט להאריך את המעצר, מטעם זה, לתקופה נוספת שלא תעלה על עשרה ימים".

ביום 26.8.08 ניתנה, כאמור, החלטת בית משפט קמא לפי סעיף 7 לחוק ההסגרה, שבה הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר והנאשמים האחרים למשך 20 ימים.

3. בית משפט קמא קבע בהחלטתו, כי לצורך מעצר לפי סעיף 7 לחוק ההסגרה, צריך שיתקיים יסוד סביר לכך שאותו אדם שמעצרו מתבקש, הוא בר הסגרה וכי תוגש בקשה להסגרתו. כמו כן, על המעצר להיות דרוש לצורך הבטחת ההסגרה. בית משפט קמא הוסיף וקבע כי במקרה הנוכחי, מתקיימות דרישות אלה לעניין כל המשיבים שלפניו. בית משפט קמא קבע, כי היסוד הסביר להניח כי המשיבים שלפניו הם בני הסגרה וכי תוגש בקשה להסגרתם מצוי בבקשת המעצר הזמני שהגישה ארה"ב ובכתב האישום האמריקאי. אשר לתנאי לפיו נדרש המעצר לצורך הבטחת ההסגרה, הפנה בית משפט קמא לפסיקת בית המשפט העליון לפיה "בהליכי הסגרה המבוקש הוא לכאורה אדם שנטייתו היא להתחמק מלתת את הדין על העבירה שהיא עילת ההסגרה, תוך הימלטות מזרועות המדינה המבקשת..." (בש"פ 5648/92 אנטר נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5)493, 499 (1992)) ורק במקרים חריגים ניתן יהיה להשיג את המטרה של הבטחת ההסגרה ומניעת הימלטות באמצעות חלופת מעצר (בש"פ 4422/03 כהן נ' היועמ"ש (החלטה מיום 29.5.03)). בית משפט קמא קבע כי במקרה הנוכחי יש לנהוג בהתאם להלכות הנ"ל ולהורות על מעצרם של המשיבים שלפניו, אם כי לעניין משיב 3 הורה בית משפט קמא לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר על מנת לבחון אפשרות של חלופת מעצר.

4. העורר מבקש בעררו לבטל את ההחלטה המורה על מעצרו.

טענתו האחת של העורר מבוססת על העובדה שחוק המאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג-2003 (להלן – חוק המאבק בארגוני פשיעה) נכנס לתוקפו רק בחודש יוני 2003 ואילו מרבית האירועים המתוארים באישום הראשון של כתב האישום האמריקאי, המייחס לו קשירת קשר לביצוע פעולות במסגרת ארגון פשיעה, התרחשו לפני מועד זה. לטענת העורר, בהתאם להוראות סעיף 2(א) לחוק ההסגרה ועקרון הפליליות הכפולה, לא ניתן להורות על הסגרתו על מנת לדון אותו בגין פעילות במסגרת ארגון פשיעה שנעשתה, לפי הנטען בכתב האישום האמריקאי, בטרם נכנס לתוקף חוק המאבק בארגוני פשיעה. העורר מודע לכך שלפי האמור בכתב האישום, ארגון הפשיעה המשיך לפעול גם אחרי חודש יוני 2003, ואולם, לדבריו, כתב האישום אינו מייחס לו לאחר תאריך זה מעשים כלשהם שנעשו במסגרת פעילותו בארגון הפשיעה והפעילות המתוארת בכתב האישום לעניין תקופה זו היא פעילות לגיטימית. העורר מוסיף כי העבירה שעניינה פעילות במסגרת ארגון פשיעה, מהווה את עיקר כתב האישום, ואילו יתר העבירות בהן הוא מואשם הנן טפלות לעבירה זו. לדבריו, לו היו שלטונות ארה"ב מודעים לכך שלא ניתן להעמידו לדין בגין חברותו הנטענת בארגון פשיעה, הם היו נמנעים מליזום הליך הסגרה בעניינו. לטענת העורר, כל עוד לא התברר כי שלטונות ארה"ב אכן מתכוונים לבקש את הסגרתו גם בתנאים האמורים, אין הצדקה למעצרו.

העורר מוסיף וטוען כי "מירב הזיקות" של העבירות המיוחסות לו בכתב האישום הן לישראל ולא לארה"ב. לתמיכה בטענה זו טוען העותר כי מדובר בעבירות הקשורות לפרשת הבנק למסחר, שהיא פרשה ישראלית. לפיכך, לטענתו, בהתאם להלכה שנקבע בע"פ 4596/05 רוזנשטיין נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 30.11.05) (להלן – עניין רוזנשטיין)), הואיל ומרכז הכובד של העבירות המיוחסות לו בכתב האישום האמריקאי הוא בישראל, ובשים לב לפגיעה הקשה שתגרם לו כתוצאה מהעמדתו לדין במדינה זרה, אין להכיר בו כבר הסגרה ולכן גם אין לעצרו עד להגשת בקשת הסגרה.

העורר טוען כי אין חשש שיימלט על מנת שלא להיות מוסגר לארה"ב, ומכל מקום אין המדובר בחשש שלא ניתן לאיינו באמצעות חלופת מעצר. לדברי בא כוח העורר, כתב האישום, ללא העבירה של קשירת קשר לביצוע פעולות במסגרת ארגון פשיעה, הוא כתב אישום קל, ולכן אין סיכוי כי העורר ינסה בגינו להימלט מישראל. העורר הוסיף כי הוא שהה בחו"ל בעת שהודע לו דבר הגשת כתב האישום ובכל זאת הגיע לישראל, דבר המעיד על כך שאין בכוונתו להימלט לחו"ל.

לבסוף טוען העורר לאפלייתו כלפי בראשי, המשיב 3 בבית משפט קמא. לדבריו, בעניינו של בראשי הורה בית משפט קמא על הגשת תסקיר לצורך בחינת חלופת מעצר וזאת למרות שהמעשים המיוחסים לבראשי בכתב האישום האמריקאי דומים למעשים המיוחסים לו. העורר הוסיף כי ההבדל היחיד בינו לבין בראשי הוא שנגד בראשי הוגש כתב אישום, שנסתיים בהסדר טיעון, בגין מעורבותו בפרשת הבנק למסחר, ואילו נגדו כלל לא הוגש כתב אישום. לטענת העורר, עובדה זו איננה יכולה להרע את מצבו אל מול מצבו של בראשי.

5. המשיבה מבקשת לדחות את הערר ולאשר את החלטת בית משפט קמא.

המשיבה טוענת כי אין לקבל את טענת העורר לפיה משלא ניתן להסגירו בגין מעורבותו הנטענת בארגון פשע, אין כל יסוד להסגרתו. המשיבה מציינת כי רק האישום הראשון בכתב האישום האמריקאי מייחס לעורר עבירה של חברות בארגון פשע. יתר האישומים המיוחסים לעורר, שאין חולק כי הם כוללים עבירות בנות הסגרה, אינם מייחסים לעורר עבירה של חברות בארגון פשע. לפיכך, לטענת המשיבה, די באישומים האחרים לעניין קיומו של יסוד סביר להנחה כי העורר יוכרז כבר הסגרה, ואין כל צורך בשלב זה של המעצר הזמני, לדון בטענת העורר לעניין זה. המשיבה מוסיפה וטוענת כי פעילות ארגון הפשיעה וחברותו של העורר בארגון נמשכו, על כי כתב אישום, עד חודש ספטמבר 2004. משכך, לטענתה, יהא אולי מקום לבחון את הנושא במסגרת הדיון בבקשת ההסגרה, אך אין מקום לעשות כן בשלב המקדמי של בקשת המעצר. לבסוף טענה המשיבה, כי גם לגופו של עניין אין מקום לקבוע כי לא ניתן להסגיר את העורר על מנת שיישפט בגין מעשים שבזמן ביצועם לא היוו עבירה לפי החוק הישראלי, אך בזמן הגשת בקשת ההסגרה, בעקבות חקיקה מאוחרת, הם מהווים עבירה. זאת, נוכח תכליתו של חוק ההסגרה והפסיקה בשאלות דומות של רטרואקטיביות בהקשר של חוק זה.

אשר לטענת העורר בדבר מירב הזיקות של המעשים לישראל, מדגישה המשיבה, כי העורר אינו מואשם בכתב האישום האמריקאי במעורבות במעילה בבנק למסחר. פרשה זו מתוארת כרקע לכתב האישום. המעשים המיוחסים לעורר, שעניינם הלבנת כספים שהושגו במעילה של הבנק למסחר וסחיטת אנשי עסקים שלהם הולוו כספים אלו, הן עבירות שבוצעו על פי הנטען בארה"ב ומרכז הכובד שלהן הוא בארה"ב. לכן, ולאור המבחן הגמיש שיש לאמץ לעניין פרשנותו של חוק ההסגרה, וזאת כדי להילחם ביעילות בפשיעה המודרנית, יש יסוד סביר להניח כי בקשת ההסגרה של ארה"ב תתקבל.

המשיבה מבקשת לדחות גם את טענת העורר לפיה אין חשש כי יימלט על מנת להימנע מהסגרה. המשיבה ציינה כי מקום בו מדובר במעצר לצורך הסגרה, החשש להימלטות קיים תמיד ועל פי רוב לא ניתן לאיינו באמצעות חלופת מעצר. כך גם במקרה הנוכחי, שבו מיוחסת לעורר, המתגורר באפריקה שממנה יהיה קשה להסגירו, פעילות עבריינית ענפה וחברות בארגון פשע חוצה גבולות. לדברי המשיבה, גם בהנחה כי לא ניתן יהיה להסגיר את העורר על מנת לדון אותו בגין חברותו בארגון הפשע, הרי שלעניין החשש מהימלטות, חברות זו הנה רלוונטית.

אשר לטענת האפליה שהעלה העורר, הרי שהמשיבה מתנגדת גם לשחרורו של בראשי בחלופת מעצר ובכוונתה לטעון לעניין זה בבית משפט קמא לכשיתקבל התסקיר. המשיבה מוסיפה כי חלקו של העורר בכתב האישום האמריקאי גדול משל בראשי, וכך גם החשש להימלטות מצדו, עקב מגוריו באפריקה.

6. עיון בחומר הרלוונטי ושקילת טענות הצדדים מובילים למסקנה כי דין הערר להידחות.

אינני רואה צורך לדון בשלב זה בטענת העורר לפיה הואיל וחוק המאבק בארגוני פשיעה הנו מאוחר למיוחס לו לעניין זה בכתב האישום, אין יסוד סביר להניח כי יוכרז בר הסגרה. העבירה שעניינה פעילות במסגרת ארגון פשיעה, מיוחסת לעורר רק באישום הראשון ואילו העורר מואשם באישומים נוספים המייחסים לו עבירות חמורות שעניינן מעורבות בהלבנת הון וסחיטה ואיומים, שהן כשלעצמן עבירות בנות הסגרה.

אשר לטענת העורר לפיה מירב הזיקות של המעשים המיוחסים לו בכתב האישום האמריקאי הן לישראל ולא לארה"ב, ולכן אין יסוד סביר לכך שהוא יוכרז בר הסגרה, הרי שדינה להידחות.

בניגוד לטענת העורר, עיון באישומים המיוחסים לו בכתב האישום האמריקאי מעלה, כי מרכז הכובד של אותם אישומים, הנו, לכאורה, בארה"ב. על פי המיוחס לעורר בכתב האישום, אף אם נתעלם בשלב זה מהאישום במעורבותו בארגון פשיעה שפעל בארה"ב, היה העורר מעורב, כקושר קשר וכמסייע, בהלבנת כספים בארה"ב ובסחיטה ואיומים של אנשי עסקים בארה"ב. אכן מדובר, כפי שציין בא כוח העורר, בעבירות שבוצעו בעקבות המעילה בבנק למסחר, שהיא פרשה ישראלית. עם זאת, העורר אינו מואשם בביצוע המעילה בבנק למסחר, שמתוארת ברקע לאישום הראשון בכתב האישום, אלא במעורבותו בהלבנתם בארה"ב של כספים שהושגו באמצעות המעילה ובמעורבותו בסחיטה של אנשי עסקים שלוו כספים אלו בארה"ב. זאת ועוד, אכן לא נטען כי העורר ביצע את העבירות המיוחסות לו בעודו בארה"ב. עם זאת, כפי שצוין לעיל, כתב האישום מייחס לעורר קשירת קשר לביצוע עבירות בארה"ב וסיוע לעבירות שבוצעו בארה"ב. לעניין זה נפסק בעניין רוזנשטיין, שם דובר בישראלי שהואשם בכך שקשר קשר בעודו בישראל לייבא סמים לארה"ב, כי מקום שבו הן ישראל והן ארה"ב מקיימות זיקה טריטוריאלית למעשים, יש להעדיף כי העבריין יישפט במקום שבו נועד הקשר להתממש. "מעשה הקשר, במהותו, מחייב התבוננות רחבה, הנדרשת לא רק למקום בו נרקמה התוכנית, כי אם גם לשרשרת המעשים שצמחה מיישומה. עיקר הוא, לטעמי, כי המקום בו נועד הקשר להתממש, ואף מומש בפועל, הוא ארצות-הברית. קורבנותיו-בכוח הנם אמריקנים. הסדר הציבורי בארצות-הברית הוא הניזוק העיקרי מקשר זה. ארצות-הברית היא הנושאת בעיקר העלות החברתית והכלכלית הכרוכה בהתמודדות עמו..." (פסקה 61 לפסק דינו של כב' השופט לוי). דברים אלו, שנאמרו אמנם לעניין עבירות סמים, יפים, לכאורה, גם למקרה הנוכחי.

כפי שטענה המשיבה, מעצרו של העורר בשלב זה, שהוא שלב ראשוני בהליכי ההסגרה, נועד על מנת למנוע את סיכולו של הליך הסגרתו של העורר לארה"ב עוד בטרם הוגשה בקשת הסגרה.

על פי הפסיקה, בהליכי הסגרה קיים חשש מובנה כי המבוקש ינסה להימלט מזרועות המדינה המבקשת, דבר שיסכל את הליך ההסגרה ויביא להפרת התחייבות שנטלה על עצמה ישראל במישור הבינלאומי ולפגיעה במאמץ הבינלאומי למאבק בפשיעה. לפיכך נקבע בפסיקה כי: "ככל שמדובר במעצר על רקע הליכי הסגרה, ישוחרר המועמד להסגרה רק במקרים חריגים 'בהם אין גם שמץ של חשש שהמבוקש ינצל לרעה' את החלטת בית המשפט לשחררו לחלופת מעצר ולכן, בחינת שחרור העצור לחלופת מעצר מהווה צעד 'נדיר ביותר'" (בש"פ 5448/05 כהן נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 3.7.05). או כפי שנאמר בפסק דין אחר, המבוקש ישוחרר רק ב"מקרה מיוחד וראוי" (ר' בש"פ 9336/01 כהן נ' היועמ"ש (החלטה מיום 20.12.01)).

במקרה הנוכחי, העורר מואשם בעבירות שעניינן מעורבות בהלבנת הון, סחיטה ואיומים. בניגוד לדברי בא כוחו של העורר, מדובר בעבירות חמורות, שלצדן עונשים כבדים, וזאת גם אם נניח – ואין צורך שאכריע בדבר בשלב זה – כי לא ניתן יהיה לשפוט את העורר בארה"ב בגין העבירה שעניינה פעילותו במסגרת ארגון פשיעה. כמו כן, כפי שציין בא כוח המשיבה, ככל שדברים אמורים בחשש מהימלטות, יש להתחשב בעובדה כי לעורר, המרבה בנסיעות לחו"ל ומתגורר באפריקה, מיוחסת פעילות עבריינית מתוחכמת וחוצה גבולות שבוצעה, בין השאר, במסגרת ארגון פשיעה. העורר אמנם טען, כראיה לכך שאין בכוונתו להימלט, כי הגיע לישראל מאפריקה למרות שידע על כתב האישום נגדו. ואולם, מטבע הדברים, החשש מפני הימלטות העורר גבר לאחר שהוגשה הבקשה לעצרו, המלמדת על כוונה קונקרטית להגיש בקשה להסגרתו. בנסיבות אלה אין להתערב בקביעה לפיה מתקיים בעניינו של העורר חשש מובנה מפני המלטות, שלא ניתן להפיגו באמצעות חלופת מעצר.

גם טענת האפליה שעלה העורר דינה להידחות, ולו מן הטעם שבראשי טרם שוחרר לחלופת מעצר והמשיבה מתנגדת לשחרורו.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הערר.

ניתנה היום, י"א באלול, תשס"ח (11 בספטמבר 2008) , במעמד הנוכחים.

מוסיה ארד, נשיאה