ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אדריס נגד ו.מ.לתכנון ובניה גבעו :

3

בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה

עפ 003304/08

בפני:

כב' השופט ר. שפירא

תאריך:

11/09/2008

בעניין:

ח'אלד אחמד אדריס, ת"ז 023255540

המערער

נ ג ד

ועדה מקומית לתכנון ובניה גבעות אלונים

המשיבה

פסק דין

הערעור בתמצית:

בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בעכו (כב' סגן הנשיא השופט צמח) (להלן: "בית המשפט קמא") מיום 4.3.08, בתיק עמק 20818/06. הערעור מופנה הן כנגד הכרעת הדין והן על גזר הדין. בנוסף לערעור על החלטת ביניים מיום 12.6.07 על החלטת ביניים מיום 18.9.07 ועל החלטת ביניים מיום 23.9.07.

בית משפט קמא הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, עבירות של ביצוע עבודות בניה ללא היתר, עבירה לפי סעיף 204(א) ו – (ג) + 145(א) +סעיף 208 לחוק התכנון והבניה. כן צוינה בכתב האישום הוראת סעיף 219 לחוק התכנון והבניה שעניינה גזירת עונש של קנס שווה ערך לכפל שווי הבניה. נגזר על המערער לשלם קנס בסכום של 50,000 ₪ ב- 25 תשלומים שווים ורצופים וכן אגרה. המערערחויב בהשבת המצב במקרקעין לקדמותו, איסור שימוש במקרקעין וחתימה על התחיבות כספית להימנע מעבירה.

המערער מבקש לקבל את הערעור, לבטל את כתב האישום ולזכותו מהטעם של הגנה מן הצדק, ולחילופין לזכותו מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום מכל הטעמים שפורטו בנימוקי הערעור ומכל טעם אחר. לחילופי חילופין, מבקש המערער להתערב בעונש שהושת עליו, החורג לחומרא לטענתו, ואינו מביא לידי ביטוי את נסיבות המקרה ונסיבותיו של המערער.

העובדות:

המערער הינו הבעלים של מגרש 81/2 בגוש 12205 ששטחו הכולל כ-1,800 מ"ר, ואשר ייעודו חקלאי (להלן: "המגרש"), בו ביצע עבודות של ישור וחפירת קרקע וכן הניח חיפוי במגרש של קירצוף אספלט, כאשר לא ניתן היתר בניה לעבודות החפירה. המערער נטע במגרש 15 שתילי זית.

עיקר המחלוקת בבית המשפט קמא התמקד ביעוד העבודות שביצע המערער במגרש. המשיבה טענה כי העבודות הנ"ל נועדו לצורך הכשרת חניה למוסך של אחיו המצוי בצמוד למקום, וככאלו הן טעונות היתר ע"פ תקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967 (להלן: "התקנות"), ואילו המערער טען כי הוא הכשיר את הקרקע לצורך גידול עצי זית, דבר שאינו טעון היתר ע"פ התקנות.

קביעת בית המשפט קמא:

בית המשפט קמא דחה על הסף את הטענות של "הגנה מן הצדק" ו-"טעות במצב דברים", וקבע כי עולה מהראיות שהובאו בפניו שאין המטרה האמיתית בביצוע העבודות נשוא כתב האישום בקרקע חקלאית גרידא אלא אחרת, ושלא שוכנע שהנאשם (להלן: "המערער"), אם אכן טעה, בהבנה שהעבודות שביצע טעונות היתר הייתה אמנם "בלתי נמנעת באורח סביר".

בית המשפט קמא קבע כי המערער ביצע עבודות חפירה ויישור קרקע במגרש בשטח של כ-800 מ', ובמקרקעין הכוללים בשטח של כ-900 מ' (הכול בהיקף קטן יותר מזה המצוין בכתב האישום), ובעומק של כ-2-4 מ'.

ולגופו של עניין, קבע בית המשפט קמא כי המערער לא הוכיח שעבודות החפירה ויישור הקרקע כפי שנעשו במגרש וכפי שבוצעו, היו נחוצות לנטיעת עצי הזית במגרש. זאת הן מבחינה בטיחותית והן מבחינה חקלאית. לא הוכח שקרצוף האספלט הונח על הקרקע לצרכי חקלאות. בית משפט קמא קבע כי טענות המערער אינן מתישבות עם תחשיב של כדאיות כלכלית במובן זה שאין בהסבריו לפעולות שביצע הגיון כלכלי. ועוד נקבע, כי המערער לא הצליח לסתור את הראיות הפיזיות והטענות כי נעשה שימוש במגרש לצורכי חניה למוסך ששייך לאחיו, ואשר המערער עובד בו, לדבריו, כשכיר, והנמצא בשטח הצמוד למגרש.

בנוסף על כך נפסק כי האמור בתקנה 1(2)(ה) לתקנות הינו בגדר טענת הגנה, ושהמערער לא הצליח להוכיחה ע"פ מאזן ההסתברויות, זאת גם כאשר העבודות שביצע הן עובדות שבידיעתו הבלעדית והמיוחדת של המערער ושל עדים שבשליטתו. ונקבע כי המאשימה הוכיחה את עצם ביצוע עבודות החפירה, החציבה ושינוי פני הקרקע שנעשו ע"י המערער כאשר שתילי הזית, מספרם ואופן הביצוע בנסיבות המקרה אינם אלא "עלה תאנה שנועד לכסות על העבירה שבוצעה ולהכשירה".

לגבי המצג שהוצג לנאשם ע"י גורמים מוסמכים בוועדה המקומית, נקבע שלא היה בו כדי לאשר למערער כי העבודות שביצע בקרקע בהיקף ובעומק שביצע אינן טעונות היתר, ובוודאי שלא את השימוש במגרש לצורכי חניה למוסך, אלא רק להבטיח שלא יעבור עבירה אחרת של בנייה ללא היתר בשטח המגרש. בנוסף ציין בית המשפט קמא כי אף אם הנאשם, כטענתו, יידע את מפקח הוועדה המקומית בשימוע ואת מהנדס הבניין שלו כי מלכתחילה ייעד את המגרש לצרכי שתילת עצי זית, בפועל הוא שתל אותם רק בחודש נובמבר 2006, כ-6 חודשים לאחר הגשת כתב האישום.

בסיכומו של דבר קבע בית המשפט קמא כי הוכח מעל לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע עבודות חפירה ויישור במגרש ללא היתר, כאשר הוא לא הוכיח כי ביצע את העבודות לשם הכשרת הקרקע למטרות חקלאיות גרידא, לעומת זאת, המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר כי העבודות שביצע הנאשם לא היו נחוצות מבחינה חקלאית ו/או בטיחותית לשם נטיעת עצי הזית במגרש. כמו כן נקבע, כי הוכח מעל לכל ספק סביר כי עד למועד נטיעת העצים, נעשה שימוש במגרש לצורכי חניה למוסך, וקיימות ראיות המוכיחות כי נעשה בו שימוש למטרה זו אף לאחר נטיעתם.

בית המשפט קמא דן את המערער לתשלום קנס בסך 50,000 ₪ או 500 ימי מאסר תמורתו, ולתשלום כפל אגרה בסך 510 ₪, וחתימה על התחייבות כספית בסך 20,000 ₪ או 200 ימי מאסר תמורתם. ההתחיבות היא להימנע מלעבור עבירה על חוקי התכנון והבניה (כך במקור) תוך שנתיים ממועד מתן גזר הדין. כמו כן, המערער חויב להשיב את המצב לקדמותו או לקבל היתר שיכשיר את החפירה שביצע ואת השימוש במקרקעין למטרה חוקית תוך 12 חודשים מיום מתן גזר הדין. בנוסף נאסר על המערער לעשות כל שימוש במקרקעין, למעט השארת עצי הזית ששתולים במקום עד למועד שבו יושבו פני הקרקע לקדמותם, או יתקבל היתר ביחס לחפירה הקיימת.

טענות הצדדים:

טוען המערער כי כתב האישום שהוגש בעניינו בית המשפט קמא מגלה תמונה עגומה של המשיבה שהתנערה ממצגים שהציגה בפני המערער ופעלה בחוסר הגינות כלפיו.

לטענתו, המשיבה התרשלה בהגשת כתב ישום לקוי מבחינת פירוט סעיפי האישום ובניסוחם, ואי ציון כל העדים הרלוונטיים ובכללם עד מומחה בתחום החקלאי ומודד, כאשר רק לאחר שהמערער הגיש חוות דעת מטעמו נזכרה המשיבה לבקש התרת הגשת חוות דעת נוספות כעדי הזמה.

ועוד נטען, שגם במהלך שמיעת המשפט נתגלה כי לא נעשתה מדידה תקינה של היקף החפירה והמפקח לא נעזר במודד בעניין זה, אלא ביצע עבודה של הערכה רשלנית של ההיקף "על פי העין".

עוד טוען המערער כי חרף הכשלים בכתב האישום, הוא לא ניתלה בהם, אלא טרח וזימן לבית המשפט עדים, כולל עדים מומחים וביקש מבית המשפט לבקר בשטח והכל על מנת לשרת את גילוי האמת, ושפעל בהתאם להנחיות מפקח הועדה לכל אורך הדרך, ונעזר במהנדס מטעמו שערך בירורים בוועדה ופעל בהתאם למצגים שהוצגו בפניו על ידי המשיבה.

המערער טוען גם כי החפירה נשוא כתב האישום אינה טעונה היתר והשימוש שעושה המערער בשטח הינו שימוש חקלאי גרידא.

לטענת המערער בית המשפט קמא התעלם בהכרעת הדין מראיות ועדויות רלבנטיות שהוצגו בפניו, שגה שגיאה חמורה בהערכת הראיות וקבע ממצאים שלא ע"פ העובדות שהוכחו. אף חמור מכך, נטען, שבית המשפט קמא אפשר למשיבה להגיש חוות דעת מומחה (כראיית הזמה) לאחר שהמערער סיים להגיש ראיותיו ומנגד חסם את דרכו של המערער להתייחס לחוות דעת זו ולהגיש ראיות נוספות מטעמו, זאת כאשר בחוות דעת זו נטענו טענות חדשות וצורפו מסמכים חדשים.

בנוסף על כך, טוען המערער כי לאחר שהסתיימה פרשת ההגנה בית המשפט קמא ערך ביקור בשטח בנוכחות הצדדים. עם זאת התיחס בית המשפט בפסק דינו גם לדברים שראה בחלקות זיתים אחרות בעת שהיה בדרקו למקרקעין נשוא הערעור שבפני. בשלב זה של נסיעתו לא לווה השופט ע"י צדדים. ממילא לא ניתנה למערער האפשרות להתיחס לאותם דברים שראה השופט שלא בנוכחות הצדדים, להגיש ראיות ולהתייחס לממצאי הביקור.

כך טוען המערער כי באופן ניהול המשפט בבית המשפט קמא כפי שנוהל, נגרם לו עיוות דין חמור, שמן הדין ומן הצדק לתקנו. מכאן ערר זה ובקשות המערער כמצוין בפתח פסק דין זה.

המשיבה טוענת כי המערער מבקש למעשה לערוך משפט חוזר ו/או פסק דין מחדש; המערער מבקש בעצם לבטל את הממצאים העובדתיים שנקבעו ע"י בית המשפט קמא והמסקנות שהוסקו על ידו, ולקבוע במקומם ממצאים חדשים. כאשר הכלל הוא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שקובעת הערכאה הראשונה אלא במקרים בלתי סבירים בעליל או נטולים כל אחיזה בחומר הראיות.

המשיבה טוענת כי פסק הדין של בית המשפט קמא הינו נכון ומבוסס הן עובדתית והן משפטית. אי לכך מבקשת המשיבה לדחות את הערעור על כל חלקיו ועל כל טענותיו מהנימוקים ו/או מהטעמים לעיל ושפורטו בהרחבה בכתב התשובה.

דיון והכרעה:

לאחר עיון בטענות באי כוח הצדדים, בהכרעת הדין של בית המשפט קמא ובחומר שהובא בפני אני קובע כי דין הערעור להידחות הן על הכרעת הדין והן על חומרת העונש.

עיקרי טיעוניו של המערער הן טענות כנגד קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות של בית המשפט קמא. טענות אלו דינן להידחות מהטעם שאין דרכו של בית המשפט בערכאת הערעור להתערב בקביעת ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות של הערכאה הראשונה אלא בנסיבות חריגות שבהן מסקנות הערכאה הראשונה מופרכות על פניהן, או לוקות בטעויות גסות או יש בהן התעלמות מגורמים רלבנטיים שהיה בהם כדי להביא לשינוי התוצאה. ראו בהקשר זה את:

ע"פ 8332/05 יצחק איסקוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 2007);

ע"פ 685/05 שליו דרעי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 2007);

וכן את רע"פ 9727/05 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 8.8.2007);

כך, גם נקבע לאחרונה בעפ 6917/06 עמיד שרבל (חרמאן) נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 1.9.08), שם נאמר כי:

"כידוע, כלל נקוט הוא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית. הנחת היסוד העומדת ביסודו של כלל זה הינה כי לערכאה הדיונית ישנו יתרון בהתרשמות בלתי-אמצעית מן העדים הבאים בפניה ומן הראיות המוצגות לה, על בסיסם מגבשת היא את הכרעתה (ראו למשל: ע"פ 316/85 גרינוולד נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(2) 564, 573 (1986); ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 918, 924 (2001)). לפיכך, שמורה התערבות ערכאת הערעור בממצאים מסוג זה רק לאותם מקרים חריגים בהם הערכאה הדיונית נתפסה לכלל טעות והתעלמה מגורמים שהיה מקום לייחס להם משקל, או למקרים בהם התשתית העובדתית שגובשה על-ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת (ראו למשל: ע"פ 3416/98 איפרגן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 769, 778 (2000); ע"פ 993/00 נור נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6) 205, 220 (2002))".

בענייננו, טענתו של המערער בדבר מטרת ביצוע עבודות החפירה והיישור במגרש וחיפוי הקרקע בקירצוף אספלט, שלדבריו הינה לצורך שימוש חקלאי גרידא כך שלא היה צורך בהיתר בניה על פי התקנות, הייתה לב ליבו של הדיון בבית המשפט קמא. טענה זו נדונה בהרחבה והוכרעה ע"פ עדויות וראיות שהובאו בפני הערכאה הראשונה. אין אני רואה צורך ו/או צידוק להתערב בממצאי בית המשפט ובקביעה זו.

בנוסף לכך, טענותיו של המערער בדבר התנהלות לקויה, לא תקינה, ולא הוגנת של הועדה המקומית לתכנון ובניה, והצגת מצג שווא בפניו לפיו העבודות שביצע אינו טעונות היתר, נדונו גם הן בערכאה הדיונית והוכרעו כאמור לעיל, ואין שום נסיבות חריגות ו/או טעויות גסות ו/או התעלמות מגורמים רלבנטיים המצדיקים התערבותה של ערכאת הערעור. בתוך האמור לעיל נבלעת גם טענת המערער שלא נעשתה מדידה תקינה של היקף החפירה והמפקח לא נעזר במודד אלא עשה הערכה רשלנית "על פי העין", שכן, וכמו שבית המשפט קמא קבע, עדיין לא היה במעשי מפקח הוועדה המקומית כדי לאשר למערער כי העבודות בהיקף שביצע מבחינת גודל השטח ועומק החפירה והן הנחת המצעים במגרש אינן טעונות היתר, ובוודאי שלא את השימוש במגרש לצורכי חניה למוסך, אלא רק להבטיח שהמערער לא יעבור עבירה אחרת של בנייה ללא היתר בשטח המגרש.

כך, אין כל הצדקה להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שקבע בית המשפט קמא, לאחר שמיעת עדויות, והבאת ראיות בפניו ועריכת ביקור במגרש אשר מטרתו לשפוך אור על הסוגיה.

גם בטענותיו הנוספות של המערער לא מצאתי טעם המצדיק התערבות בתשתית העובדתית שנקבעה על ידי הערכאה דלמטה. זאת, כאשר גרסתו של המערער אינה נתמכת בכל ראיה נוספת, מעבר למכלול הראיות שהובא בפני בית המשפט קמא, ואשר לפיו קבע בית המשפט את אשר קבע.

המערער טוען כי כתב האישום הינו לקוי, הן בפירוט סעיפי האישום והן בניסוח האישומים. טענה זו גם נידונה והוכרעה בבית המשפט קמא.

לגבי ההשגה שיש למערער בנוגע להתייחסות כבוד השופט קמא לצורה ואופן נטיעת עצי הזית בחלקות שראה בדרכו לביקור בשטח המגרש (הדגשה שלי ר.ש.), וכאשר היה בהיעדר נוכחות הצדדים, סבור אני כי דינה גם היא להידחות, משנכחו הצדדים בביקור במגרש עצמו נשוא כתב האישום, והביקור תועד באמצעות פרוטוקול.

ובאשר לטענת המערער שבית המשפט קמא איפשר למשיבה להגיש חוות דעת מומחה עם טענות חדשות כראיית הזמה למרות שהוא סיים את הגשת ראיותיו וחסם אותו מלהתייחס אליה, מקובלת עלי קביעת בית המשפט קמא, לאחר שעיין בבקשת המערער ובתגובה לה, לדחות את הבקשה של המערער ולא לאפשר הבאת ראיות סותרות מטעמים שפירט, ואין אני מוצא מקום להתערב גם בהחלטת ביניים זו.

בסיכומו של דבר, אני קובע כי המערער לא הצליח להציג טעם המצדיק סטייה מהתשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית המשפט קמא, ולאור כל האמור לעיל דין הערעור לעניין הכרעת הדין להידחות.

ולעניין גזר הדין, הלכה היא כי בית משפט היושב בערעור אינו מתערב בעונש, לא כל שכן בקנס ו/או אגרה, אם זה אינו חורג מרמת הענישה הראויה. המדובר בעבודות שבוצעו ללא היתר כחוק לצורך עסקי. הענישה צריכה לשקף את חומרת העבירות, הפגיעה בשלטון החוק, ולהרתיע עברייני תכנון ובניה פוטנציאליים. מאחר ובעבירה כלכלית עסקינן על גזר הדין להיות כזה שיפוך את העבירה שנעברה למטרות רווח כלכלי לבלתי כדאית.

הקנס שנגזר כלל אינו גבוהה ופריסתו לתשלומים נדיבה ביותר. בנסיבות אלו אין כל מקום לטענה כי הקנס גבוהה ואין כל הצדקה להקל עוד עם המערער, מעבר להקלה שיש בגזר הדין, בעיקר בפריסת הקנס לתשלומים.

הרכיב היחידי בגזר הדין בו מצאתי מקום להתערב הוא ההתחיבות שהמערער חויב לחתום, התחיבות שנוסחה רחב וכולל את כל הוראות חוק התכנון והבניה. סבור אני כי לא ראוי לחיב נאשם בהתחיבות להמנע מעבירה החלה על כלל הוראות החוק. בהתאם אני מצמצם את ההתחיבות כך שחול על העבירות שבביצוען הורשע המערער וכן כל עבירה של בניה ללא היתר או שימוש חורג במקרקעין.

בכפוף לתיקון פסק הדין לעניין ההתחיבות להימנע מעבירה, ולאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית הערעור על כל חלקיו.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום י"א באלול, תשס"ח (11 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.

ר. שפירא, שופט

הקלדנית: ליאת פ.