ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד בדר דוח-א תא תנועה-20200604302 :

3

בית המשפט לתעבורה

בית משפט לתעבורה ת"א - יפו

בש 002540/08

בתיק עיקרי: ת 030763/08

בפני:

כב' השופט ישראל ויטלסון

תאריך:

11/09/2008

בעניין:

מדינת ישראל

המבקשת

- נ ג ד -

בדר אנטון

ע"י ב"כ עו"ד קולקר

המשיב

החלטה בבקשה להארכת פסילה לפי סעיפים 47(ט) ו- 50 ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א – 1961 ולקצוב אורך הפסילה עד תום ההליכים אף אם יתארכו מעבר ל- 6 חודשים

1. נגד המשיב הוגש כתב אישום לפיו, ב- 08/08/2008 יום ו' בשבוע, בשעה 03:01, נהג המשיב ברכב בנתיבי איילון, שעה שהוא שיכור לכאורה, ובגופו נמצאו 610 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף, ובניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה (נ"ח) התשכ"א – 1961.

2. ב- 08/10/2008 פסל קצין משטרה מתוקף סמכותו לפי סעיף 47 לפקודת התעבורה את רשיונו של המשיב ל- 30 יום.

3. מונחת עתה בפני ביהמ"ש, בקשת התביעה לפסול את רישיונו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, ואף מעבר ל- 6 חודשים המנויים בסעיף 50 ב לפקודת התעבורה (נ"ח) התשכ"א – 1961.

4. בחנתי ראיות התביעה בדוח משטרה 20200604302 מתנ"א ת"א. מחומר החקירה עולה כי יש בידי התביעה ראיות טובות להביא להרשעתו של המשיב בדין. בחנתי אופן הפעלת מכשיר הינשוף ולפי המצוין בדוחות השוטרים. לכאורה, לא מצאתי כל פגם בדרך הפעלת מכשיר הינשוף, והתוצאה שהתקבלה היא כאמור, 610 מיקרוגרם, כמות האלכוהול אשר בהגדרה- מלמדת על נהיגה בשכרות. אני לא מקבל את פרשנותו של הסנגור המלומד לעניין חישוב ריכוז האלכוהול, כאשר הוא לוקח ערכים מלאכותיים, כדי להוכיח שתוצאת המדידה אינה תקינה. על פי הרישום בפלט אשר קבע 610 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף, נרשם כי המדידה היתה תקינה, רשאי הסנגור המלומד, בשלב ההוכחות לנסות להוכיח כי המדידה היתה לא תקינה.

באשר לטענה כאילו הוא נשף תרופה טרם הבדיקה ממש, אשר הכילה אלכוהול, לפי רישום השוטר, אמר המשיב לשוטרים כי הוא נטל תרופה –8- שעות טרם ביצוע בדיקת הנשיפה.

5. למשיב 10 הרשעות קודמות, ובתוכן עבירת מהירות, אי ציות לאור אדום ברמזור, ועוד.

העבירה המיוחסת למשיב במקרה זה, לדעתו של ביהמ"ש כאן, היא עבירה המסכנת חיים. מי שנוהג בשכרות אף מסכן את חייהם של כל עוברי הדרך, אשר נמצאים בסמוך למקום נהיגתו של הנהג השיכור, ובשל הסיכון הרב הטמון בסוג זה של עבירות, בקשת התביעה היא סבירה ובמקומה.

6. הלכה פסוקה של ביהמ"ש העליון (ראה ב"ש 513/88 מ"י נ' רז גוליו פד"י מ"ב(3) עמ' 331) כי במקרים אשר רשיון הנהיגה נפסל על פי סעיף 47 לפקודת התעבורה, השאלה המרכזית העומדת היא האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים.

על בדיקת התשובה ניתן ללמוד משני מקורות:

א. התנהגות הנהג במקרה הנדון אשר בגינו נפסל הרשיון.

ב. הרשעותיו הקודמות של המשיב.

כמו כן ב- ב.ש. 337/79 טובול נגד מדינת ישראל פס"מ תש"מ I עמ' 521, פרט בית המשפט

מהם הכללים אשר ינחו את בית המשפט בבואו לדון בבקשה לביטול פסילה מינהלית כדברי ביהמ"ש:

" א. אין מתפקידו של בית המשפט הדן בבקשה, לבדוק את הראיות ולשקול לאיזה

צד נוטה כביכול מאזן ההסתברויות לפי ראיות אלה.

ב. שיקולי בית המשפט יהיו בין השאר, חומרת העבירה ואם מהווה נהיגתו של הנאשם סכנה לציבור. "

7. לסיכום, בשל חומרת העבירה המיוחסת למשיב, ולאחר שראיתי כי בנסיבות מקרה זה יש ראיות טובות להביא להרשעתו של המשיב בדין, לאור הכמות הגבוהה שנמדדה, אני קובע כי קיימת סכנה ממשית מנהיגתו של המשיב, ואשר על כן אני רואה בארח נהיגתו ככזה המסכן את שלום הציבור ופוסל את המשיב מלנהוג עד לתום ההליכים נגדו. לאור הלכת אבו צעלוק נ' מדינת ישראל בש"פ 8514/05, אשר לפיה ראוי כי משך הפסילה יהיה מדוד וקצוב בזמן, אני קוצב את משך הפסילה למשך שישה חודשים. הפסילה תמנה החל מיום תחילת הפסילה המנהלית. במידה והתביעה תבקש, היא תהא רשאית לאחר כשישה חודשים לחדש את הבקשה לפסילת רישיון נוספת במידה ויהיה טעם המצדיק זאת.

ניתנה היום, י"א באלול, תשס"ח (11 בספטמבר2008) בהעדר הצדדים.

ויטלסון ישראל – שופט

סגן נשיא

קלדנית:נורית י.