ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד עורי :


1

בתי-המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

בש 090834/09

לפני:

כבוד השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן

09/10/2009

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עוה"ד מוריה גרין

המבקשת

נ ג ד

ראאד עורי

ע"י ב"כ עוה"ד יובל נחמני

המשיב

נוכחים:

ב"כ המבקשת עו"ד ניר ביטון

המשיב באמצעות הליווי

ב"כ המשיב עו"ד נחמני

החלטה

לפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, נהיגת רכב תחת השפעת סם ושיבוש מהלכי משפט.

בכתב האישום נטען כי המשיב נהג ברכב באזור התחנה המרכזית בת"א (ביום 22.9.09 בשעה 16:40), כשלצידו ברכב עלי עלוש ומאחור סהאר בואטנה. לפני שהחל לנהוג נטל המשיב כדור קלונקס (כדור הרגעה), וככל הנראה גם כדור אקסטזי (על כך חולק ב"כ המשיב). ניידת שהייתה במקום הבחינה כי הרכב בו נסע המשיב נוסע עם שני גלגלים על המדרכה, באזור הומה אדם. השוטר בכריזה הורה למשיב לעצור, אך המשיב האיץ את מהירות הנסיעה, לא עצר את הרכב וחצה את הצומת כשהוא אינו עוצר בתמרור עצור. הניידת דלקה אחרי המשיב והשוטר המשיך לקרוא למשיב לעצור. המשיב המשיך בנסיעה מהירה תוך שהוא חוצה שני צמתים ברמזור אדום, עובר מנתיב לנתיב ומסכן את הנהגים בכביש. לטענת המבקשת, ניסה המשיב גם לפגוע באמצעות הרכב בו נסע במכונית המשטרתית. לאחר מכן נעצר המשיב ע"י ניידת אחרת. המשיב לא כיבה את המנוע, והשוטר פתח את הדלת וניסה לדומם את המנוע. המשיב תפס בידיו של השוטר וניסה למנוע זאת ממנו.

באותו שלב הגיע שוטר נוסף והשניים אמרו למשיב כי הוא עצור וביקשו ממנו לצאת מהרכב. המשיב סרב לכך, ואחד השוטרים נדרש להפעיל כוח כדי להוציאו מהרכב. באותה עת אמר המשיב לבואטנה לברוח מהרכב, ובואטנה אכן ברח מהרכב ונתפס בסמוך בידי השוטרים.

1. ראיות לכאורה

המבקשת טוענת כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס כל אחד מהאישומים. ב"כ המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה, ועל כך שהמשיב ביצע חלק מהמעשים המיוחסים לו. המשיב הודה בביצוע חלק מהמעשים. עם זאת, ב"כ המשיב טוען שהראיות לכאורה אינן מבססות את העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ונהיגת רכב תחת השפעת סם. לאור האמור יש לבחון את הראיות המבססות אישומים אלו לטענת המבקשת.

א. נהיגה תחת השפעת סם

המשיב עצמו מסר כי נהג תחת השפעת סם, כפי שיפורט. עם זאת, המשיב לא נבדק בבדיקה כלשהי לעניין זה (בדיקות שתן או בדיקות דם), ואף לא התבקש להיבדק. אין ספק כי מדובר במחדל של המבקשת. עם זאת, יש לבחון האם ניתן לבסס ראיות לכאורה לעניין זה מתוך חומר החקירה שקיים בתיק. למעשה המקור לחשד זה הם דברי המשיב עצמו.

המשיב מסר שלש הודעות. הראשונה ביום 22.9.09 בשעה 19:44, בסמוך לאחר שנתפס (להלן: ההודעה הראשונה). השניה ביום 24.9.09 בשעה 11:42 (להלן: ההודעה השנייה), והשלישית ביום 30.9.09 בשעה 09:13 (להלן: ההודעה השלישית).

בהודעה הראשונה לא נאמר למשיב כי הוא חשוד בנהיגה תחת השפעת סם. ב"כ המשיב רוצה ללמוד מכך שלא היה דבר בהתנהגותו שהצביע על נהיגה בשכרות או תחת השפעת סם. אולם השוטרים מתארים נסיעה פרועה ומסוכנת עם שני גלגלים על המדרכה גם קודם למרדף. כלומר, הנהיגה על המדרכה תוך סיכון חיי אדם ללא צורך או הסבר מצביעה על התנהגות בעייתית כשלעצמה.

בחקירה הראשונה, מייד עם מעצרו, מכחיש המשיב שמדובר ברכב גנוב, מכחיש שתקף שוטרים אך מאשר כי ברח מהם כיוון שלדבריו: "הייתי מסטול" (עמ' 1 להודעתו הראשונה, ש' 11). בהמשך נשאל כיצד הגיע אליו רכב שכור והשיב (עמ' 1 להודעתו הראשונה, ש' 20 -23):

"אני הייתי משתמש בתחנת סמים בירושלים. באו אלי שני בחורים ואמרו לי בוא נלך לתל אביב. שאלתי אותם למה, אמרו לי לסמים ולמכונים בשביל לזיין, אז אמרתי בסדר".

לאחר שמסר כי השתמש בסמים נשאל באיזה סוג סמים השתמש באותו יום והשיב (הודעה ראשונה, גיליון 1, צד ב' ש' 26-37):

"3 סוגים אקסטה וקלונקס וחומר הירואין.

ש. כמה זמן לאחר השימוש בסמים נהגת ברכב מירושלים לתל אביב?

ת. חומר השתמשתי בירושלים ואחרי שעתיים נסעתי ברכב מירושלים לתל אביב, ובאקסטה וקלונקס השתמשתי פה בת"א בתחנה הישנה.

ש. כמה זמן אתה משתמש בסמים?

ת. שלש שנים.

ש. באיזה סמים אתה משתמש?

אקסטה הירואין וקלונקס.

ש. מתי לקחת את הסמים בת"א היום?

ת.בצהרים, לא לפני הרבה זמן."

בהמשך נשאל להיכרותו עם הנוסעים האחרים ברכב והשיב כי הכיר אותם בשטחים והוסיף: "איפה שהיינו בתחנת סמים זה בשטחים" (הודעה ראשונה, עמ' 2, ש' 18). בהמשך נשאל לגבי חלקי מספריים שהיו ברכב, החוקר שאל אותו האם היה בכוונתם להגיע לת"א ולפרוץ לרכבים בעזרת המספריים והשיב: "אני לא יודע על זה. לא באתי לפרוץ רכבים. אם הייתי בא בשביל רכבים לא הייתי משתמש בסמים." (הודעה ראשונה, עמ' 2, ש' 24). אז מזהיר אותו החוקר ומודיע לו שמיוחסת לו גם עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים, וחוזר ומודיע לו על זכותו להיוועץ בעו"ד. המשיב עונה: "זה נכון. אני השתמשתי בסמים ואחרי זה נהגתי. אני אמרתי לך." אז ממשיך החוקר ושואל אותו בעניין הסמים:

"ש. איפה קנית את הסמים בירושלים ובכמה כסף?

ת.קניתי אותם בעזרייה, קניתי חומר הרואין ב-60 ₪.

ש. מתי וממי קנית את ההירואין?

ת. בשעה 10:00 או 11:00 בבוקר, מאחד שקוראים לו ג'ורג' בירושלים.

ש. האם אתה יודע שאסור לנסוע ברכב תחת השפעת סמים?

ת. כן אני יודע וטעיתי.

ש. מתי קנית את הסמים בת"א וממי?

ת. מתי אני לא זוכר. מאחד בתחנה. אני לא מכיר אותו.

ש. בכמה כסף קנית ממנו?

ת. 100 ₪.

ש. מה קנית ממנו ב-100 ₪?

ת. קלונקס ואקסטה.

ש. אחרי כמה זמן שלקחת את הסמים בת"א נסעת ברכב?

ת. 10 דקות."

יש לציין כי לאורך כל החקירה המשיב מדגיש כי בדק הן את ניירות הרכב, הן את התעודות של הנוסעים האחרים, וחוזר ומדגיש כי לא תקף שוטרים. היינו, אין מדובר בהודאה גורפת בכל המיוחס לו. המשיב מפרט מה עשה ומה לא עשה, ועניין הסמים נמסר באריכות, ומיזמתו, גם בשאלות שאינן קשורות לעניין.

בחקירתו השנייה התבקש לתאר בפתח הדברים כיצד התחיל אותו יום. המשיב העיד כי: "הייתי יושב בירושלים, יש לנו מקום ששותים קפה, יש שם ליד המקום גם תחנת סמים" (עמ' 1 להודעתו השנייה, ש' 22-23). אמנם המשיב אינו מוסר שרכש את הסמים באותו מקום, אולם קושר עצמו לתחנת סמים מבלי שנשאל על כך כלל ועיקר.

בהמשך חקירתו השנייה נשאל במפורש האם הוא משתמש בסמים והשיב כי הפסיק להשתמש (עמ' 1 להודעה השנייה, ש' 13). אז נשאל מתי הייתה הפעם האחרונה שהשתמש בסמים והשיב: "רק לקחתי כדור קלונקס וכדור אקסטה" (עמ' 1 להודעתו השנייה, ש' 15). המשיב נשאל באיזה שעה לקח את כדורי הקלונקס והאקסטזי והשיב (עמ' 2 להודעתו השנייה, בגב העמוד, ש' 26-34):

"בתל אביב, רק לפני שאני עולה לאוטו באיזה 10 דקות רבע שעה. אבל לקלונקס יש לי מרשם לזה.

ש. אבל לאקסטה לא נותנים מרשם נכון?

ת.אתה רוצה את האמת, לא ידעתי שזה אקסטה.

ש. אז לקחת אקסטה ועלית לרכב?

ת. לא ישר עליתי לרכב.

ש. אחרי 10 דקות רבע שעה, כך אמרת?

ת. כן."

המשיב מתבקש לתאר את השתלשלות הארועים ומוסר שכאשר הגיעו לאזור התחנה המרכזית הישנה הוא החנה את הרכב:

"הסתובבתי. אני לבד ירדתי מהרכב, שניהם עוד היו מחכים לי ברכב. יש כזה מקום, קיוסק בתחנה הישנה, קניתי ממנו כדור קלונקס והכדור השני, אבל אני לא בטוח שזה אקסטה אולי זה חגיגת או משהו.

ש. מה זאת אומרת לא יודע, מה ביקשת זה מה קיבלת לא?

ת. לא אקסטה, חגיגת קוראים לזה, כזה צהוב.

ש. אז ביקשת קלונקס וחגיגת?

ת.כן. אני ביקשתי ממנו קלונקס ואז הוא אמר לי על הכדור הזה.

ש. בכמה קנית קלונקס וחגיגת?

ת. לקח ממני על שניהם 100 שקל."

כלומר המשיב חוזר על כך שקנה סמים בתחנה המרכזית, שני כדורים ב-100 ₪. גם אם כדור אחד היה חגיגת, הרי נהג תחת השפעת קלונקס.

בהודעה השלישית מיום 30.9.09 מסר כי הכיר את השניים האחרים שהיו ברכב בחג עיד אל פיטר בירושלים, והוא זה שנהג ברכב כי לאחרים אין רישיונות נהיגה. את הרכב הביא אחד האחרים. בתשובה לשאלה כיצד נסע עם אנשים שאינו מכיר, מעלה המשיב מיוזמתו את עניין הכדורים. (בעמ' 2 לאותה הודעה, שורות 13-16):

"עלי וסאהר אמרו לי בוא אתנו לתל אביב למכונים לבנות שם ובאתי אתם ואני נהגתי באוטו כי אין להם רישיונות נהיגה ואני מצטער על זה כי לקחתי ככה כדורים שקניתי בקיוסק סתם ככה כדורים לא משפיע רק ככה לראש טוב..."

לסיכום, ניתן לומר כי על אף מחדלי התביעה, לאור הסבריו המפורטים של המשיב לעניין הסמים שחוזרים בכל ההודעות, ולאור התנהגותו בכביש שעוררה את חשד השוטרים גם קודם למרדף, הרי שיש ראיות לכאורה, לפחות בשלב זה של מעצר עד תום ההליכים, לעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים.

ב. סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה

ב"כ המשיב טען כי המשיב מודה כי יש ראיות לכאורה לכך שהמשיב חצה צומת באור אדום. אולם, לטענתו, במקרה של עבירות תעבורה כגון אלו, אין להגיש כתב אישום על סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. מכל מקום, כך טוען ב"כ המשיב, אין ראיות לכאורה לעבירה זו. לטענתו בדו"חות הראשונים של השוטרים, נסיעתו של הנהג מתוארת בצורה יותר מינורית, ורק בדו"ח שנכתב בנכתב מאוחר יותר כהשלמת חקירה, הדברים מתוארים בצורה יותר קיצונית. אעמוד על הראיות ולאחר מכן אדון בשאלה האם הן מבססות ראייה לכאורה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.

למעשה יש לחלק את העדויות לשלושה. בחלק הראשון מתוארת נהיגתו של המשיב שעוררה את חשדם של השוטרים לפני שהחל המרדף. לאחר מכן החל מרדף, שוטר במכונית משטרתית רדף אחרי המכונית בה נהג המשיב. בשלב מסוים איבד השוטר קשר עין עם המכונית הנהוגה בידי המשיב, ומכונית משטרתית אחרת (לא ניידת המזוהה כמכונית משטרתית) נכנסה לתמונה.

דו"ח פעולה של השוטר עידו ניב, נרשם מייד לאחר האירוע ביום 22.9.09 בשעה 16:20. עידו ניב עם שוטרים נוספים היו בסיור שיגרתי באיזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, הם הבחינו במכונית הנהוגה בידי המשיב קודם למרדף, וזה תאורו של השוטר עידו ניב:

"הבחנתי ברכב אשר משתולל בכביש ונוסע עם שתי [כך במקור – מ' א' ג'] גלגלים על המדרכה. כרזתי לרכב לעצור בצד אך הרכב התחיל לנסוע במהירות ולא עצר בעצור... המשכתי לכרוז לחשודים ברכב אך הם הגבירו מהירות....המשכתי בנסיעה לאחר הרכב הבורח... עם סירנה דלוקה תוך שאני כורז לרכב לעצור...".

בשלב זה איבד השוטר קשר עין עם המכונית הנמלטת.

דו"ח פעולה של רס"ר איציק אבוטבול מיום 22.9.09 שעה 16:39 (סומן ג' בתיק החקירה) מתאר את השלב השלישי. המכונית המשטרתית בה נהג קיבלה דיווח בקשר כי הם במרדף אחרי רכב. המכונית בה נהג הייתה מול נתיב הנסיעה של המכונית בה נהג המשיב. רס"ר אבוטבול מתאר כי הבחין: "ברכב כשהוא משתולל ונוסע בפראות...התחלנו אחריו מרדף, הפעלנו כריזה וצופר וכרזנו לרכב לעצור מספר פעמים. הרכב ניסה לנגח אותי על שד' הר ציון לכיוון צפון. ביצעתי חסימה של הרכב. הרכב נעצר". דו"ח זה נכתב מיד לאחר האירוע בשעה 16:39, ולטעמי אין מדובר בתיאור "מינורי" כפי שטוען הסניגור.

במזכר של רס"מ דב משיח מיום 30.9.09 (סומן סג' בתיק החקירה), מדווח כי התקשר לשוטר איציק אבוטבול שמסר לו כי נהג הרכב: "המשיך בנהיגה פרועה תוך כדי מעבר בצמתים מרומזרים עם אור אדום...".

רס"ר איציק אבוטבול מילא זכ"ד נוסף לגבי פרטי האירוע ביום 1.10.09 (סומן צב' בתיק החקירה). זכ"ד זה נרשם, על פי האמור בו כדי להבהיר את פרטי המרדף, ומתאר את הרכב בו נהג המשיב:

"נכנס לצומת בנסיעה פראית וללא מתן זכות קדימה...הרכב ניסה לנגח אותי וסטה מנתיב נסיעתו...תוך כדי כך שהוא משתולל וסוטה מהנתיבים וגורם לרכבים אחרים לסטות לצד הדרך...חצה את הצומת ברמזור אדום במהירות".

כל הביטויים של נהיגה בפראות, חציית צומת במהירות, נסיון לנגח את הרכב המשטרתי, וסטיה מהנתיב, הופיעו בתיאורים הקודמים שנרשמו מייד בסמוך לאירוע. נראה כי זכ"ד זה, אליו צורף תרשים הרחובות, נועד להבהיר את נתיב הנסיעה של הרכב בו נהג המשיב, ונתיב נסיעת הניידת.

אחד משני האחרים שהיו ברכב, עלי עלוש, נשאל מה עשה הנהג שהשוטרים הורו לו לעצור והשיב: "נסע מהר" (עמ' 2 להודעתו, ש' 34). המשיב עצמו הודה שנמלט מהשוטרים, טען שפחד אך לא הסביר מדוע.

מהעדויות עולה כי המשיב השתולל בכביש בפראות, וזה מה שעורר את חשדם של השוטרים בניידת הראשונה מלכתחילה. האזור בו מדובר, אזור התחנה המרכזית בתל אביב הומה אדם בשעות אחר הצהרים, ועצם נסיעה כזו סיכנה עוברי אורח. לאחר מכן נמלט מהשוטרים ובנתיב הנסיעה חצה מספר צמתים, חלקם ללא עצירה בתמרור עצור, וחלקם באור אדום. זוהי נסיעה מסוכנת, ורק במקרה לא נפגע איש. היינו, קיימות ראיות לכאורה להשתוללות בכביש, והמלטות מהשוטרים תוך חצית צמתים ללא עצירה בתמרור עצור או ברמזור אדום.

בשאלה בגין איזו עבירה יש להגיש כתב אישום במקרים כאלה, בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה או בעבירות תעבורה כמו חציית צומת באור אדום, הכריע בית המשפט העליון בע"פ 1214/08 פאיז אלעסם נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 15.12.08). כב' השופטת מ' נאור קבעה כי:

"עבירה זו היא עבירת התנהגות שהיסוד הנפשי הנדרש לקיומה הוא מטרה של העושה לגרום לתוצאות המעשה. לשם התקיימות העבירה על המדינה להוכיח כי העושה שאף לכך שתתממש פגיעה בנוסע או בכלי תחבורה (ראו: ע"פ 217/04 אלקורעאן נ' מדינת ישראל (להלן: עניין אלקורעאן)). בעניין אלקורעאן נקבע כי הלכת הצפיות חלה בעבירה של סיכון חיים. פירוש הדבר הוא שניתן להרשיע בעבירה זו גם "נהגים הנוהגים באופן מסוכן הפועלים ברמה של צפיות בדרגה קרובה לוודאי כי חייהם של חפים מפשע יסוכנו בכביש" (עניין אלקורעאן לעיל, פסקה 11 לפסק דינו של הנשיא ברק). העבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין אינה עבירת תוצאה ואין לשם התקיימותה דרישה לגרימת נזק ממשי. "

באותו עניין גם כן דובר במכונית שנמלטה מניידת משטרה. לעניין זה ציינה במפורש כב' השופטת מ' נאור:

"אדם שנכנס בנהיגה לתוך צומת באור אדום אינו יכול להסתמך על כך שהנהגים האחרים בצומת יאטו ויפנו לו את הדרך והוא יוצר במעשיו אפשרות קרובה לודאי לסיכון חיי אדם. במקרה שלפנינו נקבע כממצא עובדתי, כי המערער נכנס לתוך הצומת באור אדום וכי פגיעה בחיי אדם נמנעה רק בזכות התנהגותו של הנהג האחר שהיה בצומת באותה עת. מכאן כי גם במהלך הכניסה לצומת יצר המערער במודע סיכון ברמת ודאות גבוהה לחיי אדם. אם כן, כפי שקבע בית המשפט קמא, החל מהרגע שבו הבחין בניידת המשטרה ולא שעה לקריאותיה לעצור ועד לסיום המרדף, התקיים במערער היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירה של סיכון חיים."

והוסיפה לעניין ההרשעה בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה:

"אף טענתו של בא כוח המערער כי ראוי היה להרשיע את המערער בעבירות אחרות, שהן פחותות בחומרתן דינה להידחות. כפי שבואר בעניין אלקורעאן:

"עבירות העוסקות בנהיגה בדרך נמהרת או רשלנית (כדוגמת סעיף 338 לחוק העונשין) מטפלות בנהג הסביר, הממוצע, שבשל נסיבות שונות מבצע עבירה בזמן נהיגה. עבירה לפי סעיף 332(2) לעומת זאת, מטפלת בנהג שאינו 'תמים'. היא מתמקדת בנהג שידע על הפסול התנהגותו, ולמרות כן לקח סיכון ביודעין לפגיעה באנשים חפים מפשע, אשר צפויים להינזק כתוצאה מנהיגתו הפרועה" (עניין אלקורעאן לעיל, פסקה 13 לפסק דינו של הנשיא ברק).

לו היה המערער עוצר את רכבו מיד לאחר שדחק את הרכב הראשון לשוליים בפנייה ימינה והקריאות שהפנו לעברו השוטרים, אפשר שהיינו רואים בו, ולו בדוחק, נהג "תמים". אולם משהוכח כי המערער היה ער לקריאות השוטרים ובעטיין הגביר את מהירותו והחל בנהיגה פרועה, שסיכנה חיי אדם ברכבו ובכביש, הרי שהרשעתו בעבירה המחמירה של סיכון חיים בדין יסודה"

במקרה שלפניי קיימות ראיות לכאורה לעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. בראש ובראשונה יש ראיות לכאורה כי המשיב נהג תחת השפעת סמים. נהיגה תחת השפעת סמים או אלכוהול מהווה לבדה ראייה לכאורה לביצוע עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. מי שנוהג בידיעה שנמצא תחת השפעת סמים או אלכוהול, יודע כי הוא עלול לפגוע בעוברי אורח או נוסעים אחרים, ואינו עוד בגדר נהג תמים כפי שתואר לעיל. מעבר לכך, גם בריחתו מהשוטרים תוך שהוא חוצה צמתים באור אדום ומבלי לציית לתמרור עצור, מהווה גם היא ראיה לכאורה לביצוע אותה עבירה כפי שנקבע בעניין אלעסם לעיל.

בעקבות פסקי דין בעניין זה בבית המשפט העליון, קבע בית המשפט כי יש לגבש מדיניות כללית של התביעה. אכן, נקבעו ע"י פרקליט המדינה הנחיות באילו מקרים יש להורות על הגשת כתב אישום בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. הנחיות אלו הוגשו לעיוני והמקרה שלפניי עונה על הנחיות אלו, שנקבעו על פי פסיקת בית המשפט העליון.

לאור האמור קיימות גם ראיות לכאורה לעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.

אשר לשאר האישומים, לא חלק בא כוח המשיב כי קיימות ראיות לכאורה לאישומים אלה.

2. עילת מעצר ושחרור בחלופה

ב"כ המשיב הסכים כי מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות, אולם, לטענתו, עילה זו מתקיימת רק כאשר המשיב נוהג, ועל כן ניתן לאיין אותה במעצר בית וערבויות מתאימות, תוך פסילתו של המשיב מלהחזיק רישיון נהיגה. אין לקבל טענה זו.

המשיב, על פי דבריו הוא, משתמש בסמים מזה שלש שנים. על אף שהשתמש בסמים פעמיים במשך אותו יום נהג ברכב, כאשר הוא מודע לכך שהדבר אסור. המשיב לא נענה לקריאות השוטרים בשתי הניידות לעצור, וכשהרכב נעצר ע"י ניידת, הורה לאחד מאלו שהיו ברכב לברוח, לא ציית להוראות השוטרים לצאת מהרכב והתנגד בכוח למעצרו.

מדובר במסוכנות שאין לאיין בחלופה. אם המשיב בחר לנהוג כאשר הוא תחת השפעת סמים, לא ניתן ליתן בו אמון שימנע מביצוע עבירות תחת השפעת סמים. כיוון שנמלט משוטרים ותקף אותם אין ליתן בו אמון שישמור על החוק ועל תנאי השחרור. אמנם למשיב אין הרשעות קודמות, אך פעמים, כמו במקרה זה, נסיבות ביצוע העבירה מצביעות על מסוכנות כה גבוהה עד כי אין בהעדרו של עבר פלילי להביא לשחרור המשיב בחלופה.

לאור כל האמור לעיל אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום, כ"א בתשרי, תש"ע (9 באוקטובר 2009), במעמד הצדדים.

ד"ר מיכל אגמון-גונן, שופטת

קלדנית: קרן ב.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: ראאד עורי
שופט :
עורכי דין: