ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קובי לוי נגד א.א.הסעות אלי אסבג :


בית הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א

דמ 001967/09

בפני:

כב' הרשמת חנה שניצר-רהב

תאריך:

07/10/2009

בעניין:

קובי לוי

התובע

נ ג ד

א.א.הסעות - אלי אסבג 027924281

הנתבע

פסק דין

בפניי תביעתו של התובע לתשלום שכר עבודה, גמול עבודה בשעות נוספות, עבודה בחג ובשבת, דמי הודעה מוקדמת בסכום כולל של 12,167 ₪ שנותר לאחר ניכוי תשלומים ששולמו לתובע על ידי הנתבע, וכן תשלום עבור מלווים שהתובע הביא לעבוד עמו בהסעות שביצע עבור הנתבע בסך כולל של 3,080 ₪.

עובדות המקרה[1]

1. התובע עבד אצל הנתבע שיש לו חברת היסעים.

2. תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבע הייתה כחודש וחצי. הצדדים חלוקים ביניהם על התאריכים המדויקים, כשמחד, התובע טען כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד החל מיום 10.10.08 ועד ליום 27.11.08 (בכתב התביעה נרשם 4.12.08 ובדיון שינה התובע את גירסתו), ואילו הנתבע טען כי התובע 'הועסק אצלו' החל מיום 13.10.08 ועד ליום 25.11.08.

3. בין הצדדים לא נחתם חוזה עבודה.

4. הנתבע שילם לתובע סך של 10,270 ₪ בשני תשלומים של 4,750 ₪ וכן 5,520 ₪.

5. התובע הגיש מטעמו פירוט של שעות העבודה שלו, ופירוט של יעדי הנסיעה שלו בכל תאריך וטען כי לא שולם לו כל שכרו, בגין נסיעות אלה.

6. הנתבע טען כי התובע קיבל את כל שכרו בגין ההסעות שביצע. עוד נטען כי שעות עבודתו של התובע היו קבועות במשרה מפוצלת בת 9 שעות ליום (3.5 שעות בבוקר ו- 5.5 שעות אחר הצהריים). הנתבע כפר במהלך הדיון בדו"ח השעות שהוגש על ידי התובע וטען כי הנסיעות הן "מן הרגע שהנהג לוקח את האנשים"[2]. הנתבע צירף את סידורי העבודה של התובע לחודשים אוקטובר ונובמבר 2008. (יצויין כי סידורי עבודה אלו לא כללו את פירוט שעות עבודתו של התובע בכל יום). הנתבע טען כי התובע הציג את עצמו כבעל בית ספר לנהיגה וסיכם עמו שייתן לו בסוף החודש חשבונית מס. לטענתו, התובע נתן לו כרטיס ביקור שהעתק ממנו צורף לכתב ההגנה, אך לא הוציא חשבוניות מס.

7. הנתבע טען כי הסיבה לפיטוריו של התובע הייתה העובדה שהוא החל לקבל תלונות על עבודתו, מלקוחות, ולכן בסופו של דבר נאלץ לסיים את ההתקשרות עמו. הנתבע מודה כי הפסקת ההתקשרות הייתה מיידית, אך טוען כי ממילא שילם לתובע כ- 300 ₪ יותר בשכרו ולכן יש לקזז את הסכומים שקיבל ביתר וכן את הנזקים שלטענת הנתבע נגרמו לו כתוצאה מפעולות התובע ואת שעות ההפסקה שלא קוזזו משכרו.

8. לאחר ששקלתי את הראיות שהובאו על ידי הצדדים, להלן החלטתי:

9. ראשית, אקדים ואומר כי הצדדים הרבו בדיון להתייחס לטענת הנתבע כי התובע לא היה עובד טוב וכי היו כנגדו תלונות, ופחות בשאלה שהיא עיקרו של הדיון - האם הנתבע אכן נותר חייב לתובע שכר בגין תקופת עבודתו אצלו (וכן הודעה מוקדמת), אם לאו.

10. שנית, באשר לתביעת שכרם של שני מלווים - המדובר בתביעה של צדדים שלישיים שלא הגישו תביעה ולא הציגו את גרסתם ונכחו בפניי, ולפיכך אני דוחה את התביעה ברכיב זה.

התביעה להפרשי שכר עבודה ושעות נוספות

11. הכלל הוא שנטל הראייה על התובע ועליו להוכיח את השכר הנתבע, תקופת עבודתו, היקף עבודתו שיעוד השכר שהוסכם ודרך חישובו. לכלל זה חריגים שנקבעו על ידי המחוקק בחוקי המגן המסדירים את זכויות העובד ומטילים על המעביד חובות רישומיות.

12. התובע מצידו, הגיש פירוט ידני של שעות העבודה בתוך מסגרת יום העבודה (משעות הבוקר המוקדמות עד לשעות הערב, בהתאם לפירוט שערך). התובע רשם ליד כל תאריך שעות עבודה מפוצלות (למשל: 4+2+8). השוואה מדגמית של שעות העבודה שנרשמו מול כל יום עבודה אל מול פירוט הנסיעות שאף אותו הגיש התובע, מלמדת כי התובע הגזים בפירוט השעות שביצע בכל יום עבודה. כך למשל ביום 28.10.08 נרשם שעבד 4+2+8 שעות כשעבד למעשה, 4 שעות בלבד. כך גם ביום 23.11.08 נרשם על ידי התובע שעבד מעל כ-14 שעות, כשלפי פירוט הננסיעות שהגיש עולה שעבד כ- 8 שעות.

13. כמו כן, במסמכים אלו התובע טען כי עבד עד ליום 4.12.08 - מועד פיטוריו, ואולם במהלך הדיון העיד כי ביום 27.11.08 הודיעו לו על פיטוריו. גם בנוגע למועד תחילת עבודתו התגלו אי דיוקים. ברישומי התובע נרשם כי ביום 10.10.08 (יום ו' בשבוע) הוא קיבל את הרכב וטיפל בו משעה 07:00 ועד לשעה 14:00 כך גם ביום 12.10.08 (יום א' בשבוע) טיפל ברכב החל משעה 07:00 ועד לשעה 17:00. הנתבע טוען כי התובע החל לעבוד ביום 13.10.08 מועד בו החל לבצע הסעות. במהלך חקירתו הנגדית השיב התובע לשאלה: "באיזה תאריך התחלת לעבוד אצלי? ת. ביום 10 לחודש, דברנו והראית לי את הרכב והתחלתי לעבוד ב-12 לחודש."[3] קרי: התובע העיד כי תחילת העבודה הייתה ביום 12.10.08 ולא לפני כן. במהלך חקירתו הנגדית טען התובע: "קיבלתי את הרכב ביום 10.10. ועשיתי לו טיפול ובדיקות וביום 12.10 התחלתי לעבוד."[4]

14. התובע לא הציג כל אסמכתא ולא ציין כיצד או היכן 'טיפל ברכב' ו'בדק' אותו במשך למעלה מ- 15 שעות. התובע לא הביא כל ראייה חיצונית לגרסתו זו, כגון שם של עובד שהיה איתו בימים אלו או מוסך שנשלח אליו לצורך ביצוע אותם טיפולים ובדיקות (בפרט כשלא מדובר ברכב פרטי) כמו כן במסמך שהוגש על ידו, המפרט את שעות עבודתו ואת הנסיעות שביצע, רשם התובע כי ביום 13.10.08 ביצע למיניבוס טיפול 2000. יש לציין כי הפעולות של 'בדיקה' ו'טיפול ברכב' חזרו על עצמם גם במהלך ימי העבודה האחרים בפער שבין שעות הבוקר לשעות הצהריים למשל בימים 29.10.08 30.10.08, 31.10.08, נוכח כל האמור לא שוכנעתי כי שעות העבודה שנתבעו על ידי התובע אכן בוצעו על ידו. גרסתו של התובע באשר לשעות העבודה שביצע ושבגינן לטענתו הוא זכאי להפרשי שכר עבודה, נראית לי מוגזמת ובלתי מהימנה.

15. מנגד, הנתבע לא הגיש את סידורי העבודה החודשיים המקוריים/כרטיסי העבודה השבועיים של התובע שהוזכרו בכתב ההגנה. זאת ועוד, הנתבע שילם לתובע פעמיים שני סכומים, שהתובע אינו מכחיש אותם, אך לא ניתן לו תלוש שכר או אסמכתא כלשהי שיש בה פירוט של שעות העבודה כפי שנדרש בהתאם לסעיף 24 לחוק הגנת השכר, תשי"א-1951.

16. לעניין תלושי השכר אציין כי הנתבע טען שהתובע הציג את עצמו כנהג מקצועי בעל בית ספר לנהיגה ולראייה, כרטיס הביקור שצורף כנספח א' לכתב ההגנה, לכן סוכם שהתובע הוא זה שיוציא לנתבע חשבוניות מס. אציין כי צילום כרטיס הביקור אינו קריא כלל ועיקר ואף לא ניתן לקרוא את שמו של התובע על גביו אך מספר הטלפון המודפס עליו תואם את המספר שנרשם על ידי התובע בטופס התביעה. כמו כן התובע הגיש תביעה בגין שני מלווים שהגיעו 'דרכו' לעבודה. מלבד טענת חשבונית המס לא טען הנתבע כי התובע לא היה עובד שלו, לפיכך על הנתבע היה להציג רישומים כגון פנקס שעות עבודה ומנוחה.

בהתאם לע"ע 212/06 ימית א. בטחון (1988) בע"מ – אלי אפרים ואח', ניתן ביום 12.11.08, מגמת הפסיקה היא הגמשת הכללים בדבר נטל הראייה שיחול על העובד התובע גמול שעות נוספות בנסיבות שונות, בפרט כאשר מעביד אינו מקיים חובות רישומיות מכוח החוק, ואולם על בית הדין להשתכנע כי הטוען לשעות נוספות אכן עבד בהם. במקרה שלפנינו, התביעה להפרשי שכר אינה נובעת רק מטענה לאי תשלום שעות נוספות, כי אם גם מטענה לאי תשלום שכר רגיל, כשערך שעת עבודה שנתבע הנו מעל שכר מינימום.

17. כאמור, התקשיתי להאמין לגרסת התובע, והיא נראית בעיני מוגזמת לכן איני יכולה לקבלה. על כן, אבחן האם הנתבע שילם לתובע את כל המגיע לו על פי גרסתו שלו.

18. לטענת הנתבע סוכם כי שכרו של התובע עבור חודש עבודה מלא יהא 6,000 ₪. הנתבע הראה כיצד שילם לטענתו את כל שכר התובע בכך ש'חילק' את הסכום ששילם (10,270 ₪) על פני ימי העבודה שלטענתו התובע עבד בהם.

בחודש 10/08 היו 31 ימים. 6000:31=193 ש"ח. שכר שעתי 21.4 ₪ (193:9).

בחישוב של 18 ימים קלנדריים (193X18= 3,474 ₪).

בעבור 15 שעות נוספות 125% זכאי התובע ל- 401 ₪ (26.75X15).

בעבור 5 שעות נוספות 150% זכאי התובע ל- 160 ₪ (32X5).

סה"כ לחודש 10/08: 4,035 ₪.

בחודש 11/08 היו 30 ימים 6000:30=200 ₪. שכר שעתי 22.2 ₪ (200:9).

בחישוב של 25 ימים קלנדריים (200X25=5,000 ₪).יצויין כי הנתבע עשה חישוב של 23 ימים בלבד למרות שבסעיף 5 לכתב ההגנה נרשם כי התובע עבד עד ליום 25.11.08.

בעבור 34 שעות נוספות 125% זכאי התובע ל- 943.5 ₪ (27.75X34).

בעבור 5 שעות נוספות 150% זכאי התובע ל- 166.5 ₪ (33.3X5).

סה"כ לחודש 11/08: 6,110 ₪.

סה"כ לשני החודשים: 10,145 ₪. (10,270 – 10,145= 125 ₪).

19. באשר לימי שבת – בסעיף 9 א – ב לכתב ההגנה טען הנתבע כי התובע קיבל לשכרו 'כתוספת' סכומים בגין עבודה בשבת. בעבור יום אחד ב- 10/08- 450 ₪ ובעבור יום נוסף בחודש 11/08 – 380 ₪.

הנתבע לא פירט כמה שעות עבד התובע בימים אלו אולם על פי נתוני 'התוספות' שחושבו לתובע באותם ימים נראה כי בפועל אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לשעות העבודה של התובע בימים מסויימים אלו. התובע טוען כי ביום שבת הראשון (18.10.08) עבד 5 שעות ולכן הוא זכאי ל- 160 ₪. מאחר ועל פי החישוב הקלנדרי חושב לתובע שכר של 193 ₪ באותו יום, התובע קבל ביום זה תשלום ביתר של 33 ₪.

ביום שבת השני (1.11.08) טען התובע כי עבד 15.5 שעות. לפיכך הוא זכאי ל- 516 ₪ בניכוי 200 ₪ שחושבו לו נותרו לזכותו 316 ₪.

316 ₪-33 ₪ = 283 ₪ - 125 ₪ = 158 ₪ שנותרו לזכות התובע.

20. יצויין כי מאחר והנתבע טען כי התובע היה עובד חודשי, בהתאם לחישוב האמור לעיל נלקחו בחשבון כל הימים הקלנדריים ובכללם ימי חג עד ליום 25.11.08.

הודעה מוקדמת בת שבועיים

21. התובע טוען כי סוכם בין הצדדים, הדדית על מתן הודעה מוקדמת בת שבועיים. מדובר בהתחייבות חוזית ולא בחיוב על פי חוק. לפיכך, נטל ההוכחה על התובע. התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח כי כך סוכם בין הצדדים. התובע לא הציג כל ראייה חיצונית לכך מלבד דבריו שלו, לפיכך הטענה נדחית.

22. הנתבע כן היה חייב לתת לתובע הודעה מוקדמת בהתאם לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001. התובע עבד אצל הנתבע חודש וחצי. מאחר והתובע עבד חודש וחצי שהתפרסו על פני שני חודשים הוא זכאי להודעה מוקדמת של יומיים.

23. הנתבע לא הציג גרסה נגדית באשר למועד בו פיטר את התובע (כי אם פירט את הסיבות לכך). התובע טען כי פוטר רק ביום 27.11.08, כאשר יום 25.11.08 היה יום עבודתו האחרון.[5] הנתבע לא כפר בגירסה זו, וכעולה מסידור העבודה של חודש נובמבר, נמחק תאריך 26.11.08 שהיה רשום בתחילה כיום עבודה "רגיל".

24. משכך, הנתבע צריך לשלם לתובע גם בגין יום העבודה שהעמיד עצמו לרשותו אך לא סיפק לו עבודה ומאידך לא פיטר אותו וכן עבור יומיים הודעה מוקדמת, סה"כ 3 ימים = 600 ₪.

טענת הקיזוז

25. הנתבע מבקש לקזז סכום שלטענתו שולם לתובע ביתר, בשל ההפרש בין הסכום ששולם לתובע בפועל, לבין הסכום שלו היה זכאי, העומד לטענת הנתבע בסך 301 ₪. כאמור לעיל, סבורה אני כי הנתבע נותר חייב לתובע סך של 158 ₪ על פי הנתונים שלו, לפיכך, טענת הקיזוז ברכיב זה נדחית.

26. באשר לטענת הקיזוז הנובעת מן הנזקים שלטענת הנתבע נגרמו לו עקב עבודתו של התובע - התובע לא הציג כל ראייה לכך שנזקים אלו מסתכמים בסך של 3,000 ₪ כפי שנרשם בכתב ההגנה. הנתבע אכן צירף מסמכים שאחד מהם של חברת כוח האדם טופ מן, אשר לא ברור מתי נכתב, והשני מיום 11.11.08, מועד אותנטי וסמוך למועד סיום ההעסקה. באשר למכתב הראשון, נרשם בו כי חברת טופ מן תחייב את הנתבע בסך של 1750 ₪ וכי כל שעת איחור של העובדים עולה לה 1,200 ₪. הנתבע לא הציג אישור (כדוגמת חשבונית מופחתת) לכך שנוכה לו סך של 3,000 ₪ או כל סכום אחר ולכן טענת הקיזוז נדחית. גם באשר למכתב השני, לא נרשם בו כי תלמוד התורה "אור מלכה" מפסיק לעבוד עם הנתבע או תובע נזקים. לפיכך, טענת הקיזוז ברכיב זה, נדחית.

27. באשר לטענת הקיזוז של שווי ההפסקות שנאמדו על ידי הנתבע בסך של 3,280 ₪. הנתבע לא הציג כלל איך חישב את סכום זה, בנוסף הנתבע עצמו טען בסעיף 7 לכתב ההגנה כי התובע עבד משרה 'מפוצלת'; 3.5 שעות בשעות הבוקר ועוד 5.5 שעות בשעות אחר הצהריים. קרי: משרתו המלאה של התובע, לפי שיטת הנתבע ממילא לא כללה את שעות ההפסקה שבין העבודה בשעות הבוקר לשעות אחר הצהריים, לפיכך, טענת הקיזוז ברכיב זה, נדחית.

28. סופו של דבר – הנתבע ישלם לתובע בתוך 30 ימים מיום שיומצא לו פסק הדין את הסכומים כדלקמן:

א. הפרשי שכר עבודה בסך של 358 ₪ (200+158) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.08 ועד למועד התשלום בפועל. אציין כי לא מצאתי מקום לפסוק לתובע פיצויי הלנה שהינם פיצוי עונשי וזאת מאחר והתרשמתי כי ההפרשים בסך 158 ₪ לא שולמו עקב טעות כנה בחישוב. יתרת הסכום הנה בגין כך שהתובע העמיד עצמו לעבודה ביום 26.11.08.

אתייחס ל"הערה: לקנס פיגורים של חודשיים" בעמוד השני של התביעה שלטעמי אינה ממוקדת. ראשית התובע מילא את ס' 7-8 לטופס התביעה באופן לא ברור ומסודר שלא ניתן בוודאות להבין ממנו מהי תקופת הפיגור ומתי בדיוק שולם הסכום (ככל הנראה נרשם 22.1.08). בנוסף, ככל שמדובר בפיצויי הלנה על התובע לתבעם במפורש (ר': דב"ע נג/226-3 קירט אבטחה ושמירה בע"מ - מרדכי לרוז פד"ע כז, 133.) יצויין כי גם בשלב הסיכומים טען התובע באופן לא ממוקד "אני רוצה את הסכום שמגיע לי בנוסף להצמדה מה שמגיע לי כחוק, גם על הפיגור של ה- 5,000 ₪ ששולמו אחרי כמה חודשים" (ההדגשה הוספה), לפיכך התביעה "לקנס על הפיגורים", נדחית.

ב. דמי הודעה מוקדמת בסך של 400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.08 ועד למועד התשלום בפועל.

ג. מאחר ומרבית התביעה נדחתה, אין צו להוצאות.

29. על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה, בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום י"ט בתשרי, תש"ע (7 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים.

חנה שניצר-רהב , רשמת

001967/09דמ 720 ציפורה דוידי



[1] מטעם התובע העיד התובע עצמו. מטעם הנתבע העיד מר אלי אסבג, הנתבע עצמו, ומר אבי אלוני.

[2] ר' עמ' 8 ש' 4-5.

[3] ר' עמ' 6 ש' 22-24.

[4] ר' עמ' 7 ש' 1-2.

[5] ר' עמ' 5 ש' 5-7.