ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משאבות בטון גבעת שמואל בע"מ ואח' נגד מתתיהו מושב שיתופי להתיישבות חקלאית של פועלי אגודת ישראל בע"מ :


בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

בשא002855/09

בתיק עיקרי: א 006349/07

בפני:

כב' השופטת אביב מלכה

1

תאריך:

05/10/2009

בעניין:

1. משאבות בטון גבעת שמואל בע"מ

2. ישראל ג. דקלים - ישראל גלבגיסר

3. משה גלבגיסר

ע"י ב"כ עו"ד

אבי הר-זהב

המבקשים

נ ג ד

מתתיהו מושב שיתופי להתיישבות חקלאית של פועלי אגודת ישראל בע"מ

ע"י ב"כ ע"ד

א. יקירביץ ואח'

המשיבה

החלטה

בפני בקשה לפסול את עצמי מלדון בתיק זה. הבקשה הוגשה ביום 18.3.09 ומתן ההחלטה התעכב עקב היותי בשבתון.

1. ההליך דנן הינו בתביעה של מושב מתתיהו כנגד הנתבעים, שהם המבקשים דנן, לתשלום חוב דמי שכירות בגין תחנת דלק אשר הנתבעים שוכרים מן התובע.

2. הנתבעים מתנגדים לתביעה בטענה כי התובע אינו מחזיק כדין בקרקע עליה הוקמה התחנה והוא אינו בעל הזכות בה.

הנתבעים הוסיפו והגישו תביעה נגדית, הנשענת על אותן טענות בדיוק, בה הם תובעים פיצויים מן התובע וכן השבת דמי השכירות ששילמו.

בטרם אדון בבקשה גופא, אסקור להלן על קצה המזלג את הנסיבות המאד מיוחדות של תיק זה, כדי שיובהר הרקע להבקשה דנן.

3. הנתבעים (שהם המבקשים) שכרו מן התובע נכנס מסויים, על פי חוזה שכירות אשר צורף לתיק. ב"הואיל" הראשון של אותו החוזה מופיעה הצהרה כי התובע הוא בעל הזכות בנכס.

אין מחלוקת כי עובר להשכרת הנכס לנתבעים, החזיק התובע בנכס, החזקה בפועל.

התביעה היא לתשלום דמי שכירות וסעדים נוספים כרוכים.

טענת ההגנה של הנתבעים, כמו גם הטענה בכתב התביעה הנגדית, היא כי לתובע אין זכות בנכס. טענה זו נשענת על שניים – ראשית, כי הנתבעים שמעו שמועות (כך, בלשון הנתבעים בכתבי טענותיהם) שהנכס אינו בבעלות התובע. שנית, כי הם ביקשו מן התובע כי יוכיח בעלותו בנכס, והתובע לא עשה זאת (סעיף 23ג' לכתב ההגנה, עמ' 3 ש' 9 לפרוטוקול מיום 16.2.09). משניים אלה, ואלה בלבד, מסיקים הנתבעים כי לתובע אין זכויות בנכס ומונעים ממנו את דמי השכירות ועושים בנכס, לטענת התובע, כבתוך שלהם.

למותר לציין כי הנתבעים לא נקפו אצבע "לחפש את הבעלים "האמיתי" "(עמ' 5 פסקה שנייה בפרוטוקול מיום 16.2.09).

4. די באמור עד כאן כדי להראות כי הגנת הנתבעים, כמו גם התביעה שכנגד, הן בעייתיות ביותר, בלשון המעטה.

האבסורד שבגירסת הנתבעים הוא כמעט וזועק – אם בעלים של דירה אינו מציג בפני השוכר את אישור הטאבו של הבעלות שלו בדירה – האם די בכך כדי לאפשר לשוכר לטעון כי הבעלים אינו הבעלים?! תמהני.

האם העובדה ששוכר שמע "שמועות" יכולה לשלול זכויותיו של משכיר?!

עמדתי על בעייתיות זו מתחילת ההליך והפניתי את תשומת לב הנתבעים לכך.

מספר רב של פעמים פניתי לנתבעים וביקשתי כי יבהירו ויפרטו את טענותיהם. חלק מפניותיי נעשו באולם ואף לא תועדו, וחלקן תועדו בהחלטות שונות (החלטה בפרוטוקול מיום 14.5.08, החלטה בכתב יד מיום 1.7.08 ועוד ועוד).

כך כתבתי, כדוגמא, בהחלטתי בעמ' 14 לפרוטוקול מיום 16.2.09:

"הפניתי את תשומת לב ב"כ הנתבעים כי סוג של של טענות לכאורה מטרתן לשמוט את כל הזכויות של היישוב מתתיהו מכל איזור גוש התעשיה ואני חוזרת ומפנה את תשומת לבו של ב"כ הנתבעים לכך שאיש אינו טוען כבעלים של אותו שטח כי ליישוב מתתיהו אין זכות שם, ושום גוף ציבורי אינו טוען כאילו היישוב מתתיהו אינו מחזיק כדין בשטח זה, וגם החקירה עד כה לא מערערת כלל את העובדה שיישוב מתתיהו קיבל את השטח הנ"ל מן ההסתדרות הציונית אשר קיבלה את השטח מהממונה על הרכוש הנטוש, שהוא בחזקת הבעלים.

אינני יודעת ואינני מבינה לאיזה כוון מובילה חקירה זו ומה מטרתה, ודומני כי הבזבוז של הזמן השיפוטי במקרה דנן הוא משווע".

5. לצערי, הנתבעים לא נענו לפניותי אלא שהחלו, תוך כדי התנהלות התיק לנסות "ולבנות" גירסה בשיטת "הדייג".

כך, לדוגמא, בתחילה הם כפרו כאמור בזכויות הנתבעת (ס' 23ג' לכתב ההגנה).

תוך שהם מרמזים כאילו השטח שייך ליישוב הסמוך שילת (ש' 7 עמ' 2 מיום 17.3.08).

לאחר שהתובע הביא ראיות לכאורה כי הוא קיבל את הנכס מן ההסתדרות הציונית, החלו הנתבעים לכפור בזכויות ההסתדרות הציונית (שוב, ללא כל פירוט ונימוק, אלא ככפירה בעלמא, ראה סעיף 16 לבקשה דנן וראה החלטה בשולי עמוד 4 לפרוטוקול מיום 16.2.09).

בהמשך, לכשנאמר כי זכויות ההסתדרות הציונית מקורם בממונה על הרכוש הנטוש, הם העלו טענות כנגד זכויותיו של הממונה על הרכוש הנטוש - אם קיבל את הזכויות מחברת הימנותא אם לאו (עמ' 4 ש' 1 לפרוטוקול מיום 16.2.09 וכן החלטה מאותו תאריך בעמ' 6 לפרוטוקול).

כל זאת, יש לזכור, כאשר איש מן הגורמים הנ"ל, אין בפיו כל טענה כאילו היישוב מתתיהו פלש לשטח לא לו. אין כל טענה כזו – לא מחברת הימנותא, לא מן הממונה על הרכוש הנטוש (שהוא זרוע מזרועות המדינה), לא מן ההסתדרות הציונית ואף לא מן היישוב שילת הסמוך (ראה החלטה מיום 14.5.08).

יש לזכור ולהדגיש שאין בפי הנתבעים כל טענה כאילו איזשהו גורם אחר טען לזכויות בנכס ודרש מהם דמי שכירות.

כך "מרחפים" להם טיעוני ההגנה והתביעה שכנגד, בחלל האוויר, "ומחפשים" לעצמם עוגן, כלשהו, כדי להיתפס עליו.

6. בכל החלטותיי, החוזרות ונשנות, אני מנסה בכל מאודי להביא את הנתבעים לכך שימקדו את טיעוניהם, תוך שאני מפנה אותם לבעייתיות הגדולה שבטיעוניהם והתנהלותם.

הארכתי בהקדמה זו כדי להראות כי לנתבעים יש, ככל הנראה, רצון עז כי התיק לא ימשיך להתנהל בפני. רצון זה, והוא בלבד, מהווה את הבסיס לבקשה דנן לפסילתי. הנתבעים מקווים כי מותב אחר יקל עליהם.

7. כאן המקום ו"לקפוץ" לסיפא של הבקשה שבפני, שם נשענים המבקשים על אותן החלטות, בהן הצבעתי על הקשיים בגירסתם, וטוענים כאילו דעתי "ננעלה" (כלשונם) וכאילו דעתי כבר גובשה.

בראש ובראשונה יש לומר בפה מלא, בקול רם ובאופן ברור ביותר – דעתי איננה מגובשת כנגד הנתבעים ובשלב זה לא ניתן לומר כי שוכנעתי בצדקת התובע דווקא.

כאמור לעיל, אני מודעת לקשיים של הנתבעים בגירסתם ואינני מסתירה זאת מהם. אני מפנה את תשומת לבם ומאפשרת להם לנסות ולתת מענה לקשיים אלה. אני אינני אוטמת את לבי ואני פתוחה ומזומנה לשמוע כל טענה והבהרה של הנתבעים. ואם ירימו הנתבעים את הנטל בהגנתם ובתביעתם הנגדית, הם יזכו בהליך.

חסד אני עושה עם הנתבעים בכך שאני ממביעה בפניהם על הקשיים ומאפשרת להם להתמודד אתם.

8. תקנה 140 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א) קובעת את מטרת ישיבת קדם המשפט: "...בירור של נושא הריב ודרכי הדיון בו, במגמה לייעל את הדיון, לפשטו, לקצרו ולהחישו...".

תקנה 143 מפרטת את סמכות בית המשפט.

בתקנת משנה (1) נאמר: "... למחוק כל דבר שאינו דרוש לעניין, לברר מהן השאלות שהן באמת שאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין...".

בתקנות משנה (8) נאמר: "לסלק תביעה על הסף על יסוד אחד הנימוקים המנויים בתקנות 100 ו-101".

תקנות אלה מאפשרות, בין היתר, למחוק תביעה כאשר כתב התביעה אינו מעלה עילה או אם התובענה היא קנטרנית וכן מוסמך בית המשפט לדחות תביעה מכל נימוק שהוא סבור שהיה ניתן לדחות את התביעה מלכתחילה.

תקנות משנה (9) של תקנה 143 קובעת כי בית המשפט מוסמך ליתן פסק דין בין "במידה שנתברר כי אין לנתבע הגנה בפני התביעה".

ולסיום, בתקנות משנה 10 נקבע כי בית המשפט מוסמך: "להורות כל הוראה לסדר הדין שיש בה לפשט את הדיון או להקל עליו".

לו היתה דעתי מגובשת, ואם הייתי משוכנעת כי אין לנתבעים הגנה, לא הייתי מהססת, אף לא רגע אחד, והייתי עושה שימוש בתקנה 143(1) או (9) ומוחקת לנתבעים חלקים מטענותיהם או שהייתי נותנת פסק דין כנגדם. כמו כן, הייתי עושה שימוש בתקנה 143(8) ומסלקת על הסף את התביעה הנגדית של הנתבעים.

גם אם שקלתי לעשות זאת, לא עשיתי זאת משום שדעתי איננה מגובשת עדיין ואני פתוחה לתת לנתבעים שוב ושוב הזדמנות להרים את הנטל המוטל עליהם להוכיח את גירסתם וטיעוניהם – הכל במסגרת הדין, ותוך שמירת זכויות שני הצדדים.

9. בפסיקה נקבע כבר לא פעם אחת כי חלק מתפקידו של השופט הוא להביא בפני הצדדים, במהלך כל ההליך, את התרשמותו מטיעוניהם. השיטה האדוורסרית הטהורה, בה "נשען" השופט לאחור ושומר לעצמו מחשבותיו עד לפסק הדין – פסה מן העולם. כיום מצווה שופט להיות מעורב בהליך, לנהל אותו, לכוון אותו ולהוביל אותו. בתוך כך עליו, בין היתר, להצביע בפני הצדדים על קשיים בגירסה זו או אחרת, לדרוש הבהרות וכדומה.

דרך זו יש בה כדי לייעל את הדיון, לקצר אותו ולמקד אותו. יותר מכך, דרך זו מכוונת את הצדדים ומאפשרת להם להתמודד ולהתמקד באותם עניינים חשובים באמת.

10. בע"פ 344/99 בשן נ' מד"י קבע הנשיא ברק בזו הלשון:

"השיטה האדברסרית הנוהגת אצלנו אין משמעותה כי המפתח לניהול המשפט מצוי בידי הצדדים. הצדדים אחראיים להבאת הראיות, אך השופט אחראי לניהול המשפט...המשפט חייב להתנהל ביעילות. טבעי הוא שהשופט מבקש לקיים דיון יעיל. מחובתו למנוע התארכות שלא לצורך של ההליך השיפוטי. אל לו לשופט לעמוד מהצד ובכך לאפשר קיומם של הליכי סרק המאריכים את הדיון שלא לצורך. על השופט להיות מעורב בדיון באופן רצוף ודינמי בשים לב להתרחשויות שבפניו. אכן, ניהול המשפט אינה רק זכות, זו גם חובה".

ובהמשך:

"אין בעצם הבעת הדעה כדי לפסול השופט מלשבת בדין. אין שופט ללא דעה".

11. הנתבעים, אשר ככל הנראה מודעים לקלישותן של טענותיהם, ומתוך רצונם לחפש לעצמם מותב אחר שאולי יהיה להן נוח יותר – ממשיכים ומחפשים, מן היקב ומן הגורן, טיעונים ותירוצים להביא לפסילתי.

הנתבעים טוענים כי נתגלו להם "עובדות חדשות" הנוגעות לענייני האישיים המצדיקות את פסילתי.

הבקשה כולה נסמכת על טענה בדבר "קשרי" כביכול עם ההסתדרות הציונית שהיא עד בהליך דנן.

12. "קשריי" עם ההסתדרות הציונית הם כלהלן: אני תושבת מושב גיתית, מאז שנת 1975. היישוב יושב על ידי ההסתדרות הציונית כחלק מתפקידיה וסמכויותיה על פי הדין ובמסגרת המטרה אשר לשמה הוקמה.

עניין גלוי וידוע הוא כי כמעט ואין בארץ חוות פרטיות, וכל מי שמעוניין להתיישב ביישוב כפרי מוצא את עצמו, בדרך זו או אחרת, כמתיישב של ההסתדרות הציונית או גוף אחר דומה (ואיני יודעת כיצד יראו הדברים אם הפרטת אדמות המדינה תצא אל הפועל, כפי שמדובר בימים אלה).

אני אינני אלא אחת מני מאות ואלפי המתיישבים ברחבי הארץ.

כמו כן, אני נושה של מושב גיתית וחוב האגודה לי עומד להסדר בפני המשקם (לפי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי). כמו כל יתר הנושים של גיתית, וביניהם ההסתדרות הציונית, כמו אלפי נושים אחרים של מאות יישובים חקלאיים.

הטענה של הנתבעים כאילו עובדות אלה מחייבות פסילתי מלדון בתיק זו בו ההסתדרות הציונית היא עד – היא טענה שאין לה מקום.

13. בראש ובראשונה יש לזכור כי ההסתדרות הציונית היא אחד מגופי הענק, מגה–גופים, הקיימים במדינה. ביניהם – המדינה עצמה, מנהל מקרקעי ישראל, הסתדרות העובדים, הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית, קופות החולים, משטרת ישראל, בנקים, הדואר, אגד, הרכבת ועוד ועוד. גופים אלה יש להם מגע ונגיעה באלפי ומליוני אנשים ובאינספור של עסקאות ופעילויות שונות (כמעסיק, כצד לחוזים, כמזיק, כניזוק וכדומה).

בנוסף, יש לזכור כי גופי-ענק אלה אינם פועלים כיחידה אחת אלא שהם מחולקים לחלקים משנה ולתתי חלקי משנה, כל גוף לפי אופיו ומרחב פעילותו. כך אנחנו יכולים למצוא אגפים, איזורים, תחומים, ענפים וכיו"ב.

הטענה העולה מבקשה זו – כי כל שופט המקבל שירות שגרתי מאחד מן הגופים, צריך לפסול עצמו מלדון בכל תיק בו אותו הגוף הוא בעל דין או עד – היא טענה אבסורדית בכל קנה מידה.

14. מהם המקרים בהם ראוי כי שופט יפסול את עצמו? לשם מתן מענה על שאלה זו, יש להבחין בין מקרה בו הקשר של השופט עם אותו מגה-גוף, הוא קשר שגרתי, של קבלת שירות מאותו הגוף במסגרת המטרה אשר לשמה הגוף הוקם, לבין מקרה בו הקשר של השופט עם אותו מגה-גוף, הוא קשר ספציפי, אישי.

כאשר כל הקשר של השופט עם אותו גוף-ענק מסתכם בכך שהשופט קיבל מאותו גוף את השירות אשר לשמו הגוף הוקם וכאשר שירות זה ניתן לשופט כדרך שגרה, בין מאות ואלפי אנשים אחרים ולשופט אין כל קשר אישי ישיר עם הגוף, מעבר לכך - הרי שאין מקום להיעתר לבקשת פסילה.

מאידך, כאשר יש לשופט קשר איש עם הגוף, החורג ממתן שירות שגרתי. כגון, אם הוא היה בעברו יועץ משפטי של הגוף, או עבד בגוף או מי מקרוביו קשור לגוף באופן אישי וכיוצא באלו מקרים – אזי יש מקום לשקול את הפסילה.

יחד עם זאת, גם כאן יש להכניס סייג נוסף, לאור העובדה כי מדובר במגה-גופים, אשר מחולקים לחלקים ולתתי חלקים, יש מקום לראות כל חלק של הגוף כגוף עצמאי ולא להיעתר לבקשות הפסילה כאשר הקשר האישי של השופט היה רק עם אחד מן החלקים או תתי החלקים, שאינו זה המופיע בפניו ושאינו קשור לנושא הנדון שבפניו.

15. כפי שניתן להבין מן האמור לעיל – המקרה דנן אינו המקרה בו יש להיעתר לבקשת הפסילה. אם היה ממש בטענות הנתבעים כי עלי לפסול עצמי, התוצאה היתה כי כל שופט המתגורר ביישוב כפרי יהיה פסול מלדון בתיקים בהם ההסתדרות הציונית היא צד להליך או עד.

אם נמשיך עם אבסורד זה הרי שכל שופט שהשתמש בדרך שיגרה בשירותיו של אחד מאותם מגה-גופים, לא יוכל לדון בעיניין בו מעורב אותו הגוף ולו גם מעורבות עקיפה. יש לזכור כי מדובר בעשרות ומאות של גופים החולשים על כל מערכות חיינו.

16. המענה לכל האמור לעיל הוא מענה אחד – השופטים במדינת ישראל הם שופטים מקצועיים אשר יודעים להתייחס לכל תיק המונח לפניהם באופן ענייני ומנותק מכל שיקול אחר. יש לשמור את המקרים בהם ראוי כי שופט יפסול עצמו למקרים האמיתיים, בהם לשופט עלול להיות אינטרס אישי או ניגוד עניינים או חוסר נוחות אחר.

מתוך מאמרו של כבוד השופט שמגר, במאמרו "על פסלות שופט – בעקבות ידיד תרתי משמע", גבורות לשמעון אגרנט (גרפ-פרס תשמ"ז) 87, בעמוד 109:

"שופט אינו נפסל עקב השתייכות לקבוצת התייחסות, לעדה או ללאום – שהם זהים לאלו של בעל הדין... השתייכות כללית שאין בה נדבך נפרד או נוסף גם זיקה אישית למשפט המסויים שנדון בפני אותו שופט, אינה צריכה לפסול שופט כי אצל שופט מקצועי אין בכך אפשרות ממשית למשוא פנים".

ובהמשך בעמודים 106-105:

"הכלל בדבר "האפשרות הממשית" אינו בנוי על מראית פני הדברים בעיני בעלי הדין או הציבור, אלא על הערכה אובייקטיבית של בית המשפט לגבי יכולתו של השופט לדון בעניין ללא משוא פנים".

בע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל נאמר על ידי כבוד השופט לנדוי:

"...לא רגישותו הסובייקטיבית המיוחדת של המערער היא הקובעת לעניין זה, אלה השאלה היא, האם הוכחה אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט...".

17. המקרה דנן רחוק מזרח ממערב מן המקרים אשר בהם ראוי כי תשקל פסילה.

הבקשה נדחית.

תפנית

החלטה זו בדיוק כפי שהיא מנוסחת לעיל, הודפסה והיתה מוכנה להגהה אחרונה ולחתימה.

בעוד ההחלטה מונחת על שולחני, התפתחה במפתיע מחלוקת מסויימת בין משפחתי לבין ההסתדרות הציונית, בנושא שפרטיו אינם רלוונטיים.

חיכיתי מספר ימים כדי לברר האם אכן מתפתחת מחלוקת או שמדובר בעיניין של שיגרה.

לאחר שנוכחתי כי נוצרה אכן מחלוקת של ממש ועל אף היותה מינורית מבחינת היקפה - החלטתי כי ראוי שאפסול את עצמי, זאת בהתאם למבחן אשר קבעתי בהחלטתי שלעיל.

המזכירות תעביר את התיק לשופט אחר.

ניתנה היום, י"ז בתשרי, תש"ע (5 באוקטובר 2009), בהעדר הצדדים.

מלכה אביב, שופטת


מעורבים
תובע: משאבות בטון גבעת שמואל בע"מ
נתבע: מתתיהו מושב שיתופי להתיישבות חקלאית של פועלי אגודת ישראל בע"מ
שופט :
עורכי דין: