ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין טננבאום חיים נגד קרן הגמלאות :


מדינת ישראל

בית דין א. לעבודה

באר שבע

עב 1916/08

בפני:

כב' הנשיא מיכאל שפיצר

05/10/2009

בעניין:

טננבאום חיים

ע"י ב"כ עוה"ד:

בן-נעים שמעון

התובע

נ ג ד

קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות

ע"י ב"כ עוה"ד:

כפתורי שביט-שרון

הנתבעת

פסק דין

1. השאלה העומדת להכרעה האם זכאי התובע לפיצוי מהנתבעת, בגין הפסד שנגרם לו לטענתו בשל משיכת הכספים שעמדו לזכותו אצלה ושנמשכו על ידיו בחודש 3/04, ואשר אילו נמשכו קודם ליום 1/10/03 בו הונהג התקנון האחיד של קרנות הפנסיה, היה מקבל סכום גבוה מזה ששולם לו.

הפיצוי הנתבע הוא בשיעור ההפרש של הסכום שנמשך מול הסכום שיכול היה התובע לקבל קודם לכן.

2. מר חיים טננבאום יליד 8/1938 ("התובע"), בוטח (במסגרת עבודתו בבית חולים סורוקה) בנתבעת - קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות ("קג"מ" / "הקרן") (קרן ותיקה) במשך 42 שנים, מאז שנת 1961 ובסה"כ 42 שנים.

ביום 28/2/2003 מלאו לתובע 65 שנים.

3. על רקע פרסומים ביחס לרפורמה המתוכננת בקרנות הפנסיה עובר לפרישתו של התובע לקיצבה, פנה התובע לקרן ונמסר לו כי הוא רשאי לפרוש לקיצבה גם ביום הולדתו ה- 65, וכן נמסר לו פירוט זכויותיו, למקרה של משיכת הכספים בערכי פדיון.

4. מוסיף התובע, כי בהמשך הובהר לו ע"י הקרן שעל פי תקנונה, פרישה אפשרית רק בשני מועדי פרישה החלים בחודשים ינואר ויולי של כל שנה, ומכאן שהתובע יכול לפרוש במחזור הפרישה הסמוך לאחר יום הולדתו - היינו 1/1/04 (נספח ב' לתביעה).

5. התובע טוען, כי למרות שנאמר לו טלפונית ע"י פקיד מוסמך של הקרן כי הוא רשאי לפרוש ביום 1/9/03, הרי שבמכתבה אליו מיום 6/8/04 הודיעה לו הקרן שלא יוכל לעשות כן (נספח ג' לתביעה).

6. התובע מוסיף כי לא הובהר לו ע"י הקרן שקיימת אפשרות למשוך את הכספים במועד אחר ממועד הפרישה, וכי הוטעה ע"י הקרן לחשוב כי לא יוכל למשוך את הכספים ביום הולדתו, אלא רק ביום 1/1/04.

7. לטענת התובע, בתקופה בה פנה לקרן - זו כבר ידעה על הרפורמה והשינויים הצפויים, והיה עליה להביא לידיעתו את האפשרויות העומדות בפניו.

8. הגם שאין הדבר מאוזכר בתביעה, הרי שאין חולק שביום 15/12/03 פנה התובע במכתב לקרן בו הודיע לה כי פרש מעבודתו בביה"ח סורוקה ביום 1/12/03 . במכתב האמור (נספח ו' לכתב ההגנה) מודיע התובע כי "ברצוני לוותר על הפנסיה החודשית ולקבל את כל הכספים שנצברו לזכותי בקרן".

9. לפנייה זו השיבה הקרן שבוע לאחר מכן, וביום 22/12/03 שלחה לו מכתב (נספח ו' לכתב התביעה) ובו הונחה התובע כי עליו להמציא אישורים מתאימים ממס הכנסה.

10. לטענת התובע, הפער בערכי הפדיון קודם לכניסת הרפורמה בקרנות הפנסיה לתקופה

(1/10/03) ואחריה, מסתכם בכ -.127,000 ₪ וליום הגשת התביעה -.159,398 ₪.

11. התובע לדעתו זכאי לסכום האמור, מהטעמים הבאים :-

א. הקרן מנעה ממנו לפרוש לקיצבה ביום הולדתו ה- 65 שחל ביום 2/8/03 .

ב. הקרן הפרה את חובתה ל"גילוי מוגבר" כלפי התובע ולא פעלה "להסיר מכשול מפני עיוור".

ג. הקרן הטעתה את התובע לחשוב כי "יום הפרישה חייב להיות יום משיכת הכספים - קרי פדיון כספי הקרן, דבר שהתברר כלא נכון רק לאחר כניסת הרפורמה לתוקף ולאחר שערכי הפדיון שלו בקרן קטנו משמעותית" (סעיף 35 לכתב התביעה).

12. לטענת הקרן, התובע פנה אליה לראשונה ביום 15/6/03 בבקשה לפרוש בגיל 65 (נספח א' לכתב ההגנה).

למכתב זה השיבה הקרן במכתבה מיום 29/6/03 בו הודיעה לו כי מועד פרישתו האפשרי הוא 1/1/04, וזאת מכח תקנה 110 לתקנון הקרן שהיו בתוקף במועד האמור הקובע שני מחזורי פרישה בכל שנה.

13. באשר למכתבה מיום 22/7/03 בו מפורטות זכויות העמית בערכי פדיון, מבהירה הקרן כי מדובר בחשבון שתכליתו מתן מידע בלבד וכי הדבר הובהר לתובע הן במכתב זה והן במכתב מיום 6/8/03 אותו שלחה לתובע מענה למכתבו מיום 15/6/03, בו נדחתה בקשתו לפרוש ביום הולדתו ה- 65.

14. הקרן מדגישה כי דרישתו הראשונה של התובע למשיכת הכספים מהקרן נשלחה ביום 15/12/03, וזאת לאחר שכבר הונהג התקנון האחיד, ושקודם לכן לא עלה נושא זה בין הקרן לבינו.

15. הקרן מוסיפה, כי ככל שהתובע היה פורש לקיצבת זיקנה, הרי שאין הבדל בין סכום הקיצבה שהיה מקבל על פי התקנון הקודם לזה שהיה מקבל על פי התקנון האחיד, כך ששאלה זו כלל אינה רלוונטית בהליך זה.

16. הקרן מבהירה כי שילמה לתובע את הסכומים שנצברו בערכי פדיון על פי התקנון האחיד שהיה בתוקף במועד משיכת הכספים.

17. עוד טוענת הקרן, כי הרפורמה בקרנות הפנסיה התקבלה בכנסת ביום 29/5/03, ורק ביום 24/9/03, שבוע לפני מועד פרישתו של התובע לגמלה, פורסם התקנון האחיד ונקבעו תנאיו, כך שלא היה בידיעה להתריע בפני התובע על המשמעויות הכספיות שיש לפרישתו, וגם כי אין זה מחובתה להודיע לו על כך.

18. מטעם התובע הוגש תצהירו, וכן הוגש תצהיר של הגב' נטי שפירא, ומטעם הנתבעת הוגש תצהירה של הגב' אילנית בן ארי - שהיתה מנהלת מדור פנסית זיקנה בקרן.

התובע והגב' לב אבי נחקרו על תצהיריהם, והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

הכרעה

19. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, סבור אני שדין התביעה להדחות .

20. די בעובדה כי במועד הגשת הבקשה למשיכת הכספים, כבר נהג בקרן התקנון האחיד אשר אין חולק כי הכספים ששולמו לתובע שולמו על פיו.

21. ביום 15/12/03 פנה התובע במכתב לקרן שזו לשונו :-

" אני הח.מ. טננבאום חיים ת.ז. - 42546267 גר ברח' חז"ל 54 - באר שבע פרשתי מעבודתי במרכז הרפואי סורוקה - מעבדה ביוכימית בתאריך 1/12/03. ברצוני לוותר על הפנסיה החודשית ולקבל את כל הכספים שהצטברו לזכותי בקרן.

בהוקרה ובתקוה לטיפול מהיר ותודה מראש".

22. לכך השיבה לו הקרן במכתבה מיום 22/12/03 כי על רקע דרישתו זו, היא מפסיקה את הטיפול בבקשתו לפרוש לפנסיה (נספח ט' לתצהיר לב ארי), ובאותו מועד אף נשלח לתובע מכתבה של קג"מ הנושא את הכותרת "הפניה לפקיד השומה - חישוב מס על כספי פיצויים".

במכתב האמור מאשרת הקרן את קבלת דרישתו למשיכת הכספים מקופתה, תוך שהיא מנחה אותו לפנות לפקיד השומה ולהמציא אישורים מתאימים על שיעור ניכוי המס במקור.

בהמשך המכתב מפורט במסגרת הפניה לפקיד השומה כי הסכום העומד לזכות התובע פיצויים + תגמולים לחודש 12/03 הינו -.941,113.18 ש"ח.

23. כזכור, התובע סומך את תביעתו על מכתב שנמסר לו עוד ביום 22/7/03, ולפיו ערכי הפדיון שנצברו לו בקרן עומדים על -.1,091,174 ש"ח, והפרש זה כאמור הוא הנתבע על ידיו.

24. אלא שכאמור, התובע היה ער במועד פנייתו לקרן לפער שבין הסכום שנכלל במכתב מיום 22/7/03 עליו הצהירה בפניו הקרן עובר למועד המשיכה (חודש 12/03) והתובע, יכול היה באותה עת, להחליט שלא למשוך את הכספים, אלא שהוא העדיף, משיקוליו, למושכם.

25. עניין זה עלה במהלך עדותו של התובע, והוא נשאל על ידי בנושא זה :-

"ש. בחודש 7/03 קיבלת פירוט זכויות ממנו עולה כי למשיכה יכולת לקבל סכום של 1,091,174 ש"ח וביום 22/12/03 שעה שבאת למשוך את הכספים ובטרם חתמת על כתב הויתור ראית שהסכום הוא רק 941,113 ש"ח, מדוע אם כן משכת את הכסף וחתמת כשראית את הפער בין הסכומים ?

ת. אני שאלתי ונאמר לי שלאור גזירות אוקטובר והתקנון החדש זה הסכום שמגיע לי. עם כל הפגיעה הזאת בכל זאת משכתי את הכסף כי הייתי צריך את הכסף" (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 8/3/09).

26. לא זו אף זו. התובע חתם ביום 22/12/03 על מסמך מפורט, אשר נחתם בפני שני עדים, עובדי קמ"ג, שזו לשונו :-

"1. עבדתי בבי"ח סורוקה והייתי חבר בקרן שלכם עד 30/11/03 .

2. אני זכאי לפנסיה זיקנה (סכום חודשי מוערך לכ- 8,816 ש"ח.

3. פניתי לקרן והודעתי על רצוני לסיים את חברותי בקרן ולהמיר את זכויותיי וזכויות הבאים מכוחי (שאירים) לפנסיה בתשלום חד פעמי עפ"י הלכות הגימלאות. הסכום שאקבל הינו כ- 941,113.18 ש"ח לפני ניכוי מס (אם יהיה חייב) וזאת משיקולים שלי ולאחר שקיבלתי החלטה זו מרצוני החופשי.

4. נציגי הקרן השפיעו עלי והמליצו בפני שלא לפגוע בזכויות הפנסיה שלי ושל הבאים מכוחי כנ"ל.

5. ידוע לי כי אם אעמוד על החלטתי תתבטלנה באופן בלתי חוזר זכויותי הפנסיוניות וזכויות בני משפחתי כנ"ל.

6. למרות כל העובדות והאזהרות וההמלצות אני בוחר לעמוד על דעתי ונותן לכם בזה הודעה על רצוני להמיר כאמור את הפנסיה לתשלום חד פעמי".

27. למרבה הצער לא נכלל מסמך זה בין כל מסמכי התביעה, ולטעמי מסמך זה שופך אור ברור על התנהלותה העקבית והתקינה של הקרן כלפי התובע, תוך שהיא מבהירה לו את הסיכון והאבדן הכרוכים במשיכת הכספים שנצברו לזכותו, הבהרות שהתובע לא שעה להן.

28. להתנהגות זו אנו מוצאים סימוכין בין היתר גם ברישומים שערכה הגב' לב ארי על גבי מכתבו של התובע מיום 15/6/03. ברישום הראשון המופיע בראש העמוד והמתייחס לבקשתו של התובע לפרוש עם הגיעו לגיל 65, נאמר "לא מאושר. אפשר להציע מוקדמת".

בתחתית העמוד הוספה תרשומת שיחה טלפונית מיום 1/7/03 ובה נכתב על ידי גב' לב ארי "שוחחתי עמו ואמרתי לו שיכול לפרוש במוקדמת ויוותר על מענקים. אם מדובר בסיבות רפואיות יש למצות את יתרת ימי המחלה".

דברים אלו עולים בקנה אחד עם הראיות בתיק, ובהקשר זה ראוי להפנות למכתב הקרן לתובע מיום 6/8/03 (נספח ג' לכתב התביעה).

29. עינינו הרואות, כי התובע החל את הדיאלוג עם הקרן בבקשה לפרוש לפנסיה בגיל 65, דרישה שהקרן לא יכולה היתה להיענות לה, שכן היא עמדה בניגוד לתקנה 110 (א) לתקנונה, הקובעת כי :-

"מועדי פרישה מהעבודה לצורכי קבלת פנסית זיקנה יהיו האחד בינואר והאחד ביולי. במקרים יוצאים מן הכלל רשאית הקרן לאשר מועד פרישה אחר אם יעתרו לכך החבר והמוסד".

30. בהמשך פנה התובע במכתבו מיום 30/10/03 ובו שב וביקש לאפשר לו להקדים את פרישתו בחודש ימים .

31. לטעמי התובע היה מודע היטב לאפשרויות העומדות בפניו, ובדיעבד החליט משיקוליו הוא, כפי שאף העיד על כך, למשוך את הכספים, ואף זאת לאחר שהיה ברור לו כי הסכום אותו יקבל נמוך מהסכום אותו יכול היה לקבל אילו משך את הכספים חצי שנה קודם לכן, ולפני כניסת התקנון האחיד לתוקפו.

32. יצויין כי בחקירתו הנגדית השיב התובע לשאלה - מדוע לא משך באופן מיידי עוד בחודש 7/03 את סכומי הצבירה, ועל כך השיב כי "בכל שיחה עם נציגי הקרן נאמר לי שאם אני פורש בפרישה מוקדמת יפגעו זכויותיי הכספיות".

33. בשולי הדברים ראוי להעיר כי לא יכולתי לתת אמון בעדותו של התובע אשר אמר כי :-

"כשאני נשאל האם ביקשתי למשוך את הכסף במקום לקבל גמלה חודשית לפני מכתבי מיום 15/12/03, אני משיב שטלפונית ביקשתי כל הזמן שאני רוצה למשוך את הכספים ולראיה ביקשתי גם פירוט של הפדיון שאני אמור לקבל ויש גם מסמך על כך". (עמ' 4 לפרוטוקול).

דברים אלו אינם מתיישבים עם חומר הראיות, ובמיוחד עם מכתבו (נספח ו' לתצהיר לב ארי) בו שב התובע על בקשתו לצאת לפנסיה ולאשר לו הקדמת הפרישה בחודש ימים.

התובע לא מאזכר במכתב זה את הדרישות אותן העלה לטענתו למשיכת הכספים בתשלום אחד, והוא אף אינו עושה כן במכתבו לקרן מיום 15/12/03 שבו כל שנאמר הוא כי הוא מבקש לוותר על הפנסיה החודשית ולקבל את כל הכספים שנצברו לזכותו בקרן.

34. המסקנה היא איפוא כי דין התביעה להידחות.

35. משמדובר בגימלאי - אין צו להוצאות.

ניתן היום י"ז בתשרי, תש"ע (5 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים.

מיכאל שפיצר, שופט

נשיא

001916/08עב 734 אלון שירה



מעורבים
תובע: טננבאום חיים
נתבע: קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות
שופט :
עורכי דין: