ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קשטן נגד החברה לשירותים בהדר דפ :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 019143/06

בפני:

כב' השופט אברהם קסירר

תאריך:

11/09/2008

בעניין:

קשטן אליעזר

תובע

נ ג ד

1 . החברה לשירותים בהדר דפנה בע"מ

2 . כלל חברה לביטוח בע"מ

נתבעות

פסק דין

התובע, יליד 1953, עותר לחייב את הנתבעות לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו באירוע מיום 19.12.04, עת החליק על גרם מדרגות שברכוש המשותף המצוי בבניין "הדר דפנה", שהיה שמנוני ורטוב לטענתו, נפל ארצה ונחבל בידו השמאלית.

הנתבעת 1 היא החברה המתפעלת, נותנת השירותים והמנהלת של בניני הדר דפנה, והנתבעת 2 היא מבטחתה בביטוח צד ג'.

התאונה ארעה לעת שהיה התובע בדרכו לעבודה והיא תאונת עבודה.

בכתב הגנתן הכחישו הנתבעות חבות, אירוע, נזק והקשר הסיבתי ביניהם.

להוכחת מצבו של התובע הגישו הצדדים חוות דעת בתחום האורטופדי: פרופ' אנגל מטעם התובע העריך נכותו בעקבות חבלה בשורש כף יד שמאל בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1967 (להלן: "התקנות"). מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת ד"ר ז'טלני שהעריך שלתובע לא נגרמה נכות תוצאת התאונה.

בית המשפט מינה מומחה מטעמו, ד"ר לוינקופף, אשר מצא שהתובע סבל משבר ללא תזוזה שהתחבר היטב, והעריך נכותו בשיעור 10% בגין פגיעה בשורש כף יד שמאל והגבלה בטווח התנועה ביישור מותאם לסעיף 41(10)ז לתקנות.

מטעם התובע העידו הגב' גילה פליישר ומר יעקב פרידמן, שניהם עובדי "דן", והתובע בעצמו. כן הוגשו מסמכים ותמונות מקום האירוע הנטען.

מטעם הנתבעות העיד מר פנחס רביד (להלן: "רביד"), מנהל חב' תחזוקת הדר דפנה. כן הוגשו מסמכים.

עיקרי העובדות הצריכות לענייננו, שהוכחו כדבעי:

  1. התובע, יליד 1953, עובד חברת "דן" במועדים הרלבנטיים וכיום, שמשרדיה מצויים בבית הדר דפנה ברחוב שאול המלך בתל אביב.
  2. ביום 19.12.04 הגיע התובע לעבודה, החנה את רכבו, והשתמש במדרגות שירות, הנמצאות בשטח הציבורי בבניין, והמובילות מהחנייה אל משרדי "דן", בהם הוא עובד.
  3. לעת שימושו של התובע במדרגות, היו על המדרגות כתמי רטיבות ולכלוך (עדות התובע בעמ' 8 לפרוטוקול). התובע החליק (עדות התובע בעמ' 7 לפרוטוקול), נפל ונחבל בידו השמאלית.
  4. המדרגות משמשות מעבר להוצאת אשפה למסעדה הממוקמת בבניין ולמעבר מנקים של גורמים נוספים המצויים בבניין כגון פרקליטות וגורמים פרטיים. מדרגות אלה הוגדרו כ"מקום קריטי" וכ"מקום בעייתי" מבחינת ניקיון והיו כר לנפילות קודמות (עדות רביד בעמ' 16 ו- 19 לפרוטוקול, עדות פליישר בתצהירה ועדות התובע בעמ' 8 לפרוטוקול).
  5. עובר לתאונה עבד התובע ב"דן" בתפקיד ניהולי במשרה מלאה (עדות התובע בעמ' 6 לפרוטוקול), ובמקביל עבד כנהג אוטובוס בשעות הערב ובימי שישי, כפי שעושים מרבית מעובדי "דן" (עדות התובע בעמ' 12 ו- 13 לפרוטוקול).
  6. התאונה הינה תאונת עבודה, והתובע פנה למיצוי זכויותיו במוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"). לאחר מכן, קיבל התובע זימון למכון הרפואי לבטיחות בדרכים, שם נבדק ורישיונו להסעה ציבורית, נשלל. עקב כך, מנוע התובע מלנהוג באוטובוס, בעבודתו או בכלל, כפי שנהג עובר לתאונה.

עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם:

התובע בסיכומיו חוזר על גרסתו לאירוע, לפיה החליק במדרגות בית "הדר דפנה" אותו מנהלת הנתבעת 1, המשמשות בין היתר את העובדים בדרכם ממגרש החנייה אל מקום עבודתם. לטענתו, התרשלה הנתבעת באחזקת המדרגות שכן ידעה שהמדרגות מלוכלכות ורטובות מטפטוף / מריחה של שקיות זבל שהובלו ממסעדה שמצויה במקום למיכל אשפה גדול שברחוב, כמו גם על מקרי נפילה נוספים באותן מדרגות. התובע מפנה לתמונות מקום האירוע ולעדות רביד, עד הנתבעת, לפיה המדרגות מלוכלכות ושהמסעדה היא הגורם העיקרי לכך. התובע טוען להעדר רשלנות תורמת, שכן אין המדובר במפגע בולט המושך תשומת לב אלא במפגע נסתר וקשה להבחנה.

טענות התובע באשר לנזקיו ושיעורם יבחנו בשלב הדיון בראשי הנזק.

הנתבעות בסיכומיהן טוענות שהתובע לא הוכיח את עובדות התביעה. לטענתן, עסקינן בשני גרמי מדרגות רלבנטיים (עד קומת המבוא ומן המסעדה למטה), ובעדות התובע נמצאה סתירה הנוגעת למיקום הנפילה הנטענת. כן נטען לסתירה בשאלת סיבת הנפילה: רטיבות כולל מעט חול בתצהיר התובע ולחות עם גרגרי חול בתביעה למל"ל מחד, ותמונות ובהן כתמים על פני המדרגות שאינם עונים לתיאור הנ"ל מאידך. עוד נטען, שמצב המדרגות בעת הנפילה הינו עניין עובדתי מובהק, ואין התובע יכול להציע בגינו הצעות עובדתיות חלופיות, יש בכך משום אי-אמירת אמת, ומעידות שלאחר הנפילה תר התובע אחרי עילת תביעה שתאפשר לו פיצוי. מוסיפות הנתבעות וטוענות שבשעת האירוע הנטען, 7:00 בבוקר, עדיין לא נפתחה המסעדה ואין זבל לפנות, ואם פונה זבל ביום הקודם הרי שהכתמים כבר התייבשו ואינם עלולים לגרום להחלקה, או שנוקו שעה לפני שהגיע התובע למקום. הנתבעות מציינות שלא היו עדים לנפילה, עדות התובע הינה עדות יחידה של בעל דין, ולא הובאה כל ראיה חיצונית לעדותו, אף לא מסמך בית החולים.

בשאלת האחריות טוענות הנתבעות שאין לדעת מהי סיבת נפילתו של התובע; הנטל להוכחת אופן נפילתו לא הורם; לא הוכחה עוולה ולא הוכח קשר סיבתי בינה ובין הנזק; הוכח שבשעה 6:00 בכל בוקר מנקים את המדרגות (עדות רביד), שחברת ניקיון מועסקת במקום בנוסף לשתי עובדות המועסקות על ידי הנתבעת 1 בעצמה, וכי מדובר בשיטת עבודה ראויה שאין עימה רשלנות.

בשאלת האשם התורם טוענות הנתבעות שבהתאם לעדותו התובע לא נזהר דיו, לא שת ליבו לצעדיו ואפשר לעצמו ליפול. לטענתן, מדובר באשם תורם מכריע שניתק את הקשר הסיבתי בין העוולה (המוכחשת) והנזק.

טענות הנתבעות בקשר עם נזקי התובע יפורטו בשלב בדיון בראשי הנזק.

בהתאם להחלטת 26.3.08, הגיש התובע סיכומי תשובה, בהם התייחס בין היתר לטענות הנתבעות בקשר לתמונות המקום (לטענתו צולמו בשתי הזדמנויות שונות ובאותו מקום), טען שהתובע יכול היה לתאר את הכתמים, שלעדות התובע הובא סיוע בעדות הגב' פליישר ועדות רביד. באחרית נטען שטענות הנתבעות הינן טענות סרק.


דיון, הכרעה ועיקרי נימוקים:

שאלת האירוע.

בבוקרו של יום, הגיע התובע למקום עבודתו, החנה את רכבו בחנייה והלך למשרדים. בדרכו זו מצויות המדרגות נשוא התובענה, וכעדותו (עמ' 8 לפרוטוקול):

"ש. על מה אתה נפלת?

ת. החלקתי במדרגות.

ש. על מה החלקת?

ת. ירדתי הרצפה היתה לחה, תוך כדי ואחרי שנפלתי ואספתי עצמי ראיתי שהיתה לחה מרטיבות.

ש. ממה נבעה הלחות הזאת?

ת. אין לי מושג.

ש. יכול להיות שפעם כן היה לך מושג?

ת. לא. איך אני יכול לדעת ממה היא לחה? נפלתי, קמתי והקמתי עצמי.

ש. למה הכוונה רצפה לחה?

ת. לאחר שהרמתי עצמי, הסתכלתי וראיתי שם כתמים, לא יודע של מה.

ש. היא לא היתה לחה היו כתמים?

ת. היו כתמים לחים.

ש. למה אתה מתכוון במילים כתמים לחים?

ת. מורחים שם עם שקיות אשפה הן מחוררות ויש שם מסעדה, מוציאים הזבל כנראה שטפטפו כל מיני נוזלים.

...

ש. איפה היו הכתמים הלחים האלה?

ת. היו בגרם המדרגות, ביציאה מהמסעדה בחלקה האחורי ולאורך המדרגות.

ש. לאורך איזה מדרגות?

ת. מהמפלס של יציאה שרות המסעדה לכיוון יציאה לרח' דפנה."

התובע היה בגפו לעת האירוע ועדותו הינה עדות יחידה של בעל דין לעניין זה. לפיכך נבחנת העדות בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש]. לאחר שבחנתי את עדות התובע, המסמכים הרפואיים וכלל הראיות שוכנעתי להסתמך על עדותו ביחס לנסיבות התרחשות האירוע בהיות עדותו בהירה, קוהרנטית ואמינה. במסמכים הרפואיים (נספחי א1-א8 לתצהיר התובע) ומסמכי המל"ל צויינה הפגיעה הנטענת, זו מיוחסת למועד האירוע הנטען, ואלו משתלבים בעדות התובע ובתמיכה לה. על הלכלוך, שהוא בין היתר כתמי לחות כעדות התובע, למדנו מעדות הגב' פליישר, אשר משתמשת באותן מדרגות על מנת להגיע למקום עבודתה (ר' תצהירה מיום 26.6.07), החליקה ונפלה בנסיבות דומות. בנוסף, על היות המדרגות מלוכלכות למדנו מעדות עד ההגנה, רביד, אשר העיד שמדובר במקום בעייתי (עדות רביד בעמ' 16 לפרוטוקול), שמתלכלך, ובמידה והוא מוצא שהמקום מלוכלך הוא קורא למנקה (עדותו רביד בעמ' 19 לפרוטוקול). תמיכה לאמור מצאתי בתמונות מקום האירוע (צורפו כנספח לתצהיר התובע), בהן נראות המדרגות נשוא התובענה כשכתמים שחורים הנחזים להיות עקבות טפטוף נוזלים מצויים עליהם.

לאור כל האמור מצאתי לקבלת את עדות התובע, ולקבוע שאכן נפל, כגרסתו, במדרגות המובילות ממקום החנייה אל המפלס התחתון, בדרכו לעבודתו במשרדי "דן", ולעת שהמדרגות היו מלוכלכות.

שאלת האחריות.

הנתבעת 1 היא חברת הניהול האחראית על תחזוקת הבניין נשוא התובענה, "הדר דפנה". בין היתר, אחראית הנתבעת 1 על תקינות השטחים הציבוריים וניקיונם, ועל מנת לאפשר למעבר בטוח לעוברי האורח והמשתמשים במקרקעין. בין היתר, ועל מנת לעמוד בחובותיה שלהלן, התקשרה הנתבעת 1 בחוזה עם חברת ניקיון, אשר מבצעת באמצעות עובדיה את הניקיון בפועל. וכעדות רביד, מנהל חב' התחזוקה (עמ' 15 לפרוטוקול):

"האחראי על הניקיון זה אנחנו, יש גם מפקח מטעמנו והם אחראים כלפינו."

בנסיבות אלו, דומה שאין ולא יכולה להיות מחלוקת – ואף הנתבעות אינן חולקות על כך בסיכומיהן - באשר לחובת הזהירות המושגית בה חבה הנתבעת 1 כלפי המשתמשים במקרקעין בכלל ובשטחי הציבור המיועדים למעבר בפרט.

קיומו של לכלוך (כתמים / חול) הוכח הן בעדות התובע, הן בתמונות המקום (הגם שהן מאוחרות לאירוע), הן בעדות הגב' פליישר – אשר בהתאם לעדותה נפלה גם היא באותן מדרגות ומסיבה זהה, והן בעדות עד ההגנה, רביד. ויודגש, גם לדידה של הנתבעת 1, המקום הוא "מקום קריטי" (כך בעדות רביד בעמ' 19 לפרוטוקול), ובעייתי מבחינת ניקיון (עמ' 16 לפרוטוקול):

"... כאשר (ה)מקום שבו התובע נפל זה אחד המקומות הבעייתים ביותר. כיוון שהוא מוביל הן לדחסנית האשפה של הבנין הנמצאת ברח' דפנה קומה אחת מתחת ללובי והעובדה שהמסעדה נמצאת ממש בסמוך אליה. דבר נוסף, כל הבניין מחולק ל-4 מגדלים, חב' דן יושבת באגף B, 5 קומות עליונות, מתחתיו 5 קומות נוספות אנשים פרטיים. באגף C יושבת הפרקליטות והמנקים שלהם יורדים באותה דרך, המנקים של הפרקליטות, דן והפרטיים. יורדים באותה דרך לדחסנית האשפה."

רביד העיד כי אין נתונים באשר לכמה פעמים ביום ניקו את המדרגות מטעם חברת הניקיון המועסקת במקום, ואף לא נערך רישום מתי נערך פיקוח מטעם הנתבעת 1 בדבר ניקיון המדרגות (עמ' 17 לפרוטוקול). רביד העיד כי קיימת הוראה כללית בדבר ניקיון המדרגות, וכדבריו (עמ' 19 לפרוטוקול):

"ש. אמרת שתיאורטית יכול להיות כזה מצב כמה פעמים ביום. אתה נמצא שם אתה יכול להגיש ממה שאתה יודע מה מצב המדרגות?

ת. משתדלים שיהיה נקי ויש הוראות למנקים. אני עובר שם כמה פעמים ביום אם נקי אני שותק אם לא אני קורא למנקה. אני עובר שם כמה פעמים ביום, יכול להיות אפילו 10 פעמים.

ש. כמה פעמים מתוך ה- 10 זה מלוכלך?

ת. אני מעריך 3,4 פעמים אני מוצא לכלוך.

ש. מיד מנקים?

ת. קוראים למנקה ומיד מנקים. היום זה כבר יותר פשוט כי לכל עובד יש סלולרי, אומרים לעובדת תבוא(י) תנקי כי זה מקום קריטי."

בנסיבות אלו, ומשהוכח כי המקום מתלכלך תדיר שכן הוא משמש להעברת לכלוך ופסולת, בין היתר נוזלית, הן מהמסעדה והן מהקומות העליונות, שוכנעתי שאין די באופן שבו פעלה הנתבעת 1 על מנת להבטיח ניקיון המדרגות ומעבר בטוח בו. על הנתבעת 1 היה לפעול ביתר שאת על מנת להבטיח ניקיון המדרגות, בין אם בהצבת עובד באותו "מקום קריטי", אשר יוודא ניקיון האזור בו מועברת אשפה, בין היתר נוזלית ומטפטפת, לכיוון דחסנית האשפה. זאת, על מנת למנוע מצב בו גרם המדרגות מלוכלך באופן שיוצר סיכון לעוברים ושבים באותן מדרגות. הנתבעת 1 אף לא הציבה – לדוגמה – שלטים המזהירים את המשתמשים באותן מדרגות בדבר הסיכון הגלום בהן לעת היותן מלוכלכות, שלט או גידור זמני של הקטע הרלבנטי.

כמו כן, לא פעלה הנתבעת 1 די כדי למנוע התלכלכות המדרגות, וכעדות רביד (עמ' 18 לפרוטוקול):

"ש. האם חשבת על דרך למנוע זאת פרט להגיד להם לקחת שקיות עבות יותר?

ת. המסעדה היא ממעלות משהו היא לא בשכירות, אי אפשר לכפור (צ"ל: לכפות) עליו לא בדרך של משכיר ושוכר. יש תקנון מוסכם לבית שכתוב בו לדאוג לניקיון השטחים הציבוריים מעבר לזה לא מפרט.

ש. האם נקטת באיזו פעולה על משהו שמלכלך את המדרגות ולתבוע אותו שיפסיק ללכלך את חדר המדרגות?

ת. אי אפשר להכריח משהו."

ובהמשך:

"פרט לבקש ממנו להזהר שמוריד אשפה, שום דבר."

בהתאם לכך, שוכנעתי כי הנתבעת 1 לא עשתה די במניעת המפגע, כמו גם בטיפול במפגע לאחר שנוצר, ומצאתי כי היא התרשלה והפרה חובתה לדאוג למעבר בטוח במדרגות נשוא התובענה.

בנסיבות המקרה, שוכנעתי להעדיף את עמדת התובע ולקבוע כי הנתבעת התרשלה, התרשלותה באה לידי ביטוי באי מניעת המפגע במדרגות המיועדות למעבר, כמו גם בטיפול במפגע לאחר שנוצר, הפרה חובתה לדאוג למעבר בטוח במדרגות, וזו הסיבה העיקרית לנפילת התובע ולפגיעתו.

רשלנות תורמת:

טוענות הנתבעות בסיכומיהן כי יש לייחס לתובע אשם תורמת מכריע, שיש בו כדי לנתק את הקשר שבין העוולה והנזק. טוען התובע בסיכומיו שאין לייחס לו רשלנות תורמת בהיות המכשול כזה, שבקושי נראה לעין.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עדות התובע, תמונות מקום האירוע שצורפו לתצהיר התובע עדות הגב' פליישר ועדות רביד, שוכנעתי כי יש לייחס לתובע רשלנות תורמת מסויימת להתרחשות אירוע הנפילה.

מעדויות התביעה נמצאנו למדים כי מקום האירוע מלוכלך תדיר (עדות התובע בעמ' 10-11 לפרוטוקול ועדות הגב' פליישר ומכתבה מיום 13.7.05 המתריע על היות הרצפה "חלקה ומשומנת"). זאת למדנו אף מעדות רביד, מטעם ההגנה (עמ' 18 לפרוטוקול). התובע עובד בבניין זה זמן רב, ובהתאם לעדותו היה מודע למצבן של המדרגות ולסיכון הטמון בהן (עמ' 10-11 לפרוטוקול):

"ש. אתה יודע שהמסעדה מובילה את שקיות הזבל שלה באופן שתארת לנו?

ת. ידעתי.

ש. אם ידעת למה לא נזהרת?

ת. נזהרתי.

ש. שמת לב שיש כאלה טיפול (צ"ל: טיפות) ובכ"ז החלקת?

ת. באותו רגע שירדתי אני לא יודע בדיוק על מה חשבתי באותה שנייה, באופן כללי כשאני יורד אני מסתכל אולי באותו רגע חשבתי על משהו אחר."

בנסיבות אלו, ולעת שהיה תובע מודע לקיומו האפשרי של לכלוך בגרם המדרגות ולסיכון ההחלקה, היה מודע לצורך בזהירות במעבר זה (ולטענתו אף נזהר), לא התריע עובר לאירוע ואף לא בסמוך לאחריו בדבר המפגע, אלא מספר חודשים לאחר האירוע (עדות התובע בעמ' 11 לפרוטוקול, המכתב גופו לא צורף), שוכנעתי לקבוע את רשלנותו התורמת של התובע לאירוע בשיעור 10%.

ההיבט הרפואי:

בעקבות הנפילה נחבל התובע בכך ידו השמאלית.

להוכחת מצבו של התובע הגישו הצדדים חוות דעת בתחום האורטופדי: פרופ' אנגל מטעם התובע העריך נכותו בעקבות חבלה בשורש כף יד שמאל בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)ב לתקנות. מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת ד"ר ז'טלני שהעריך שלתובע לא נגרמה נכות תוצאת התאונה.

בית המשפט מינה מומחה מטעמו, ד"ר לוינקופף, אשר מצא שהתובע סבל משבר ללא תזוזה שהתחבר היטב, והעריך נכותו בשיעור 10% בגין פגיעה בשורש כף יד שמאל והגבלה בטווח התנועה ביישור מותאם לסעיף 41(10)ז לתקנות.

לטענת התובע נכותו הינה בשיעור 10% בהתאם לחוות דעת המומחה מטעמו ומומחה בית המשפט. לטענת הנתבעות ראוי לקבוע נכות מותאמת, נמוכה מ- 10%, שתביא לידי ביטוי את העובדה שהגבלת תנועה מזכה בנכות נמוכה יותר מאיבוד תנועה לחלוטין.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות הדעת הרפואיות והמסמכים הרפואיים שוכנעתי להעדיף את ממצאיו ומסקנותיו של מומחה בית המשפט, ד"ר לוינקופף, ולקבוע את שיעור הנכות בגין הפגיעה בשורש כף יד שמאל, שגרמה לשבר בשורש כף היד ואשר בהתאם לממצאיו התחבר היטב, ולאור ההגבלה בתנועות היישור בפרק זה, בשיעור 10% מותאם לסעיף 41(10)ז לתקנות, שעניינו – כעיקר - הגבלת תנועות במצב נוח של שורש היד. הממצאים והמסקנות שבחוות דעת ד"ר לוינקופף מתיישבים עם המסמכים הרפואיים, הטיפולים, מסמכי המל"ל ותלונות התובע.

השפעת הנכות הרפואית על תיפקודו של התובע במישור התעסוקתי והכללי:

התובע, יליד 1953, עובר לתאונה עבד בתפקידים ניהוליים בחברת "דן" ובמקביל כנהג בקווי האוטובוס של "דן". העבודה בתפקיד הניהולי הינה עבודה במשרה מלאה, בחישוב שעות גלובאלי, ובנוסף לה עבד התובע בנהיגת קווי האוטובוס של "דן":

"ש. באיזה שעות עבדת לפני התאונה?

ת. משעה 7 בבוקר בערך עד 3.5 או 4, אח"כ הייתי יוצא לעבוד בלילה עד 12 או 1 בלילה, פעמיים בשבוע בלילות, בימי שישי עבדתי משעה 5 בבוקר עד שעה 2 בצהריים." (עמ' 13 לפרוטוקול).

התאונה הינה תאונת עבודה, התובע פנה למימוש זכויותיו במל"ל, וקיבל זימון למכון הרפואי לבטיחות בדרכים של משרד התחבורה, וכעדותו:

"התפלאתי שהם קראו לי. סיפרתי להם שיש לי בעיה עם נהיגה ולסובב את ההגה (מצביע על שורש האמה שמאל)." (עמ' 11 לפרוטוקול).

ממסמך הנושא כותרת "אישור בדיקה רפואית" מיום 4.1.06 והנושא לוגו "פמיפרימיום" נרשם שהתובע הופנה למכון הרפואי לבטיחות בדרכים, ככל הנראה על ידי מומחה לרפואה תעסוקתית (במסגרת נספחי א' לתצהיר התובע), ובמסמך דומה מיום 13.2.06 נרשם "לאור החלטת משרד התחבורה אינו מתאים לנהיגת אוטובוס" (נספח ה' לתצהיר התובע).

המכון הרפואי קבע שהתובע אינו כשיר לנהוג ברכב מלבד רכב פרטי מחמת כושר נהיגה לקוי (נספח ח' לתצהיר התובע), ומעסיקתו הודיעה כי אינו מתאים לנהיגת אוטובוס לאור האמור (נספח ט' לתצהיר תובע). התובע ממשיך בעבודתו כמנהל מחלקת תעשיה וניהול במשרה מלאה, ללא נהיגת אוטובוס (כך בנספח א' לתצהיר).

נוכח האמור, שוכנעתי שלנכותו של התובע השפעה ניכרת במישור התעסוקתי, בין היתר בשל ביטול רישיונו לנהוג ברכב ציבורי, לרבות נהיגת אוטובוס, שהיוותה חלק מיכולותיו התעסוקתיות והיא בעלת השפעה על שכרו. עוד שוכנעתי, כי השפעת הנכות אינה כשיעורה המתמטי, וזו תבחן פרטנית בראשי הנזק השונים.

ולדיון בראשי הנזק, כסדרם בסיכומי התובע.

הנזק:

התובע מציין בסיכומיו כי הוא מוותר על עתירותיו בראשי הנזק השונים, למעט שלושה: בראש הנזק של שכר לעבר, פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד וכאב וסבל.

הפסד שכר לעבר:

התובע בסיכומיו טוען ששכרו עובר לתאונה היה בסך 15,241 ₪, ואילו שכרו מאז התאונה ועד עתה עומד על 7,702 ₪, ויש לפצותו לפי הפסד חודשי של 7,539 ₪. לחילופין טוען התובע שהמל"ל בדק את הכנסותיו, קבע ששכרו הממוצע של התובע עובר לתאונה הינו 12,137 ₪ ושכרו הממוצע לאחר התאונה הינו 6,337 ₪, היינו נגרמה לתובע ירידת שכר של 48%, שהם 6,000 ₪ בערכים היום. התובע עורך חישוב לפי 7,539 ₪, ל- 40 חודשים לעבר, סך של 301,560 ₪.

הנתבעות בסיכומיהן טוענות שממוצע נכון של שכרו של התובע לשנת 2004 עומד על 10,127 ₪ לחודש, ברוטו, וממוצע שכרו מאז התאונה הינו 9,007 ₪, מכאן שההפרש בין הממוצעים עומד על 1,120 ₪ ברוטו בלבד. עוד טוענות הנתבעות שהתובע לא הוכיח שניסה להקטין את נזקו: לא ניסה לעבוד שעות נוספות בעבודה אחרת, לא הוכיח שהוא מנוע מלעבוד שעות נוספות בתפקידו כמנהל, לא ניסה להשיג על ההחלטה לפסילת רישיון נהיגה אוטובוס, ולכן אין לפצותו. לחילופין מציעות הנתבעות פיצוי בסך של 7,000 ₪.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עדות התובע, עדות מר פרידמן מנהל כ"א ב"דן", תלושי השכר וכלל הראיות שוכנעתי להעדיף את עמדת התובע ולקבוע כי נגרמו לו הפסדי שכר בתקופה שמאז התאונה ועד היום. מתלושי השכר של התובע עולה שעל פי נתוני מערכת מצטברת של נתוני השכר, עמד שכרו השנתי לשנת 2004 על כ- 161,366 ₪ ברוטו למס, המלמד על כ- 13,447 ₪ נומינאלי ממוצע חודשי, משוערך: 14,736 ₪. מתלושי השכר לשנת 2005 (נתוני מערכת מצטברת) עמד שכרו השנתי לשנה זו ע"ס 101,551 ₪, המלמד על כ- 8,462 ₪ נומינאלי ממוצע חודשי, משוערך: 9,030 ₪. מתלושי השכר לשנת 2006 (נתוני מערכת מצטברת) עמד שכרו השנתי לשנה זו ע"ס 107,800 ₪, המלמד על כ- 8,983 ₪ נומינאלי ממוצע חודשי, משוערך: 9,614 ₪. מתלושי השכר לשנת 2007 (נתוני מערכת מצטברת)