ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גניש משה נגד הבינלאומי :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 034450/08

בש"א 167824/08

בפני:

כב' השופטת נועה גרוסמן

תאריך:

11/09/2008

בעניין:

1. גניש משה

2. גניש יעקב

תובעים / מבקשים

נ ג ד

1. הבנק הבינלאומי סניף השומר

2. כונס הנכסים - עו"ד יחזקאל בר - הלל

3. משה בדש

המשיבים 1 ו – 2 ע"י עו"ד בר הלל

נתבעים / משיבים

החלטה

בפני בקשה לעיכוב ביצוע צו פינוי מקרקעין הידועים כגוש:6190 חלקה: 262 (להלן: "הנכס").

הצו לפינוי, אשר עיכוב ביצועו מתבקש, יצא תחת ידו של כבוד הרשם נמרוד פלקס, בתיק הוצל"פ 3-98-31643-03 (להלן: "תיק ההוצל"פ"), עד להחלטת בית המשפט בתביעה.

רקע :

המשיב 2 (להלן: "כונס הנכסים") מונה ביום 2.4.99 ככונס על חלקה של פיקנטי תעשיות מזון ישראל בע"מ (להלן: "פיקנטי") בנכס.

ביום 24.5.06 ניתן צו כינוס נכסים על חלקה של הגב' אסתר בדש בנכס.

הנכס, למעט חלקם של משפחת ארוגי, נמכר לחברת ספלול החורש בע"מ (להלן: "הקונה"), על ידי בעלי הנכס, באמצעות כונס הנכסים לחלקים של פיקנטי והגב' אסתר בדש,על פי יפוי כח שנמסר ע"י משפחת שרגר לידי הכונס. המכירה אושרה, ביום 28.2.08, על ידי ראש ההוצאה לפועל בירושלים.

החזקה בנכס נמסרה לקונה ביום 29.4.08.

המבקש טוען, כי ביום 30.4.08, הגיע לידיו מכתבו של כונס הנכסים, לפיו עליו לפנות את הנכס לאלתר, לשלם את הוצאות ההחזקה של הכנס, ולשלם לידי הכנוס, דמי שכירות ראויים בגין ההחזקה.

המבקש הגיש בתגובה למכתב זה, בקשה דחופה לראש ההוצל"פ, וביקש כי ישהה את הפינוי, וייתן לו ארכה לצורך הגשת תביעת פיצויים ועיכוב ביצוע לבית המשפט.

ביום ,28.5.08 ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ, אשר דחתה את הבקשה להשהיית הפינוי.

גם בקשת המבקשים, הנוספת, לשינוי ההחלטה, נדחתה על ידי ראש ההוצאה לפועל.

על כן, פנה המבקש לסעד במסגרת ההליך הנוכחי.

הבקשה:

המבקש 1 (להלן "המבקש") הינו בעלים של חנות ירקות (להלן: "החנות"), הצמודה לנכס.

התביעה והבקשה מנוסחות בשמו של המבקש 1 גניש משה, כאשר מעמדו של המבקש 2 אינו מובהר דיי הצורך, והוא בחזקת נוכח-נפקד, בשמו בלבד.

לטענת המבקש, עם סגירת המסעדה אשר פעלה בנכס, בסמוך לשנת 2002, נותר הנכס נטוש ומוזנח, והפך למפגע תברואתי וחברתי.

המבקש טוען כי נשא בעלות הטיפול במפגע זה, על ידי פינוי האשפה, ניקוי וטיהור המקום.

במהלך השנים, החל המבקש עושה שימוש ברחבה בכניסה לנכס, ולאחר מכן – אף בנכס עצמו, אשר שימש לו למחסן.

המבקש טוען, כי שימוש זה נעשה בהסכמתו המלאה של המשיב 3, וכי שולמה לו תמורה מלאה בגין השימוש, כאשר התשלום התבצע הן במזומן והן בסחורה מחנות המבקש.

המבקש טוען כי פנייתו של כונס הנכסים, ביום 15.4.06, הייתה הפניה הראשונה. קודם לכן, הוא מעולם לא פנה אל המבקש בבקשה לפינוי הנכס.

המבקש מעלה בבקשתו טענות חלופיות, באשר למהות זכותו במקרקעין.

לטענתו, הוא הינו דייר מוגן בנכס,ולחילופין, טוען כי הינו בר רשות בתמורה (שאינה הדירה).

המבקש טוען, כי במידה ולא יעוכב הפינוי, ייגרם לו נזק בלתי הפיך, וקיים חשש כי אם יזכה בתביעתו, לא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו.

עוד טוען המבקש, כי למשיבים לא ייגרם כל נזק מעיכוב הביצוע, למעט ההשהיה שבקבלת החזקה בנכס.

טענות המשיבים :

המשיבים פותחים בטענה כי המבקשים הגישו הבקשה בחוסר תום לב, תוך העלמת עובדות מהותיות, ובלי לצרף מסמך מהותי לכתב התביעה – הסכם השכירות בין המבקשים לבין בעלי החנות.

המשיבים מוסיפים, כי למשיב 3 אין כל זכות בנכס, ועל כן לא היה מקום להגיש התביעה אף נגדו, מה עוד שכתובתו לא צוינה בכתב התביעה.

דבר המלמד, לטענת המשיבים, כי למבקשים לא הייתה כל טענה להמציא למשיב 3 את כתב התביעה.

המשיבים טוענים, כי בנכס קיימות חריגות בניה כבדות ביותר.

הנכס מושכר לחברה בשם אינטנס מסחר בע"מ (להלן: "אינטנס"), ולכן, טוענים המשיבים, לא תפס הכונס חזקה בנכס.

כונס הנכסים, טוענים המשיבים, מעולם לא אישר למבקשים לבצע פעולות כלשהן בנכס, והם מעולם לא פנו אליו בנדון.

המשיבים טוענים, כי אף אם תתקבלנה טענות המבקשים, לפיהן קיבלו רשות ממשה בדש להשתמש בחלק מהנכס, או שהם שכרו חלק מהנכס ממשה בדש, אין בכך כדי להקנות למבקשים כל זכות בנכס.

המשיבים מכחישים כי למבקשים זכות שכירות בנכס, ומדגישים כי לא צורף כל מסמך בכתב המאשש טענה זו.

בנוסף, טוענים המשיבים, זכויות השכירות הנטענות של המבקשים בנכס, בטלות, חסרות תוקף, ונדחות מפני המשכנתא הרשומה לזכותו של המשיב 1.

המשיבים מפנים לשטר המשכנתא (המצורף כנספח ד' לתגובת המשיבים), בו התחייבו הממשכנים שלא למכור, לא למשכן, לא להשכיר ולא להוציא מרשותם הנכס או כל חלק ממנו ללא הסכם הבנק בכתב ומראש.

מכיוון שעסקת המשכנתא הינה עסקה במקרקעין אשר הסתיימה ברישום לפני שנוצרה זכות שכירות כלשהי, טוענים המשיבים כי זכות הבנק מכוח המשכנתא גוברת על זכותם של המבקשים, אם אכן קיימת להם זכות כלשהי.

המשיבים מתייחסים לשתיקה המיוחסת לכונס הנכסים, והמוכחשת על ידם.

לטענתם, גם אם כך, כי אין הדבר יוצר זכויות קניין חדשות לזכותם של המבקשים. בהקשר זה מציינים המשיבים, כי המבקשים עצמם לא פעלו כנדרש, על מנת לברר את מצבת הזכויות בנכס, ולא דאגו לקבל הסכמת המשיבים ובעלי הנכס.

המשיבים טוענים כי יש לדחות על הסף את טענת המבקשים כי יש לראותם בבחינת דיירים מוגנים מכוח תשלום לכאורה של "דמי מפתח", וזאת עקב חסרנו של תנאי מקדים והכרחי להיווצרותה של דיירות מוגנת – קיומם של יחסי שכירות בין בעל הנכס או מי שמסוכך להשכירו לבין המחזיק.

המשיבים טוענים, כי בין הצדדים לא מתקיימים יחסי שוכר ומשכיר.

לדידם, הגורם המוסמך להשכיר את הנכס בעת הרלוונטית הינו שרגר ומשיב 2 בלבד, אשר לא השכירו את הנכס למבקשים ולא קיבלו מהם כל תמורה בעבור החזקתם בנכס.

עוד טוענים המשיבים, כי אין לראות במבקשים בני רשות, הואיל והם פלשו לנכס שאינו בבעלות מר ארוגי ממנו שכרו את חנות הירקות.

המשיבים טוענים, כי כונס הנכסים ומשפ' שרגר הינם היחידים הרשאים ליתן רשות למבקשים להחזיק בנכס, והם לא עשו זאת.

מה עוד, טוענים המשיבים, כי אף אילו היו המבקשים מחזיקים בנכס כברי-רשות, הרי שלמשיבים זכות מן הדין לבטל רשות זו בכל עת שיחפצו.

זאת, מכח האמור בסעיף 16 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 :

"בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין".

המשיבים סבורים, כי סיכוייה של התביעה הנם קלושים ביותר, שכן לטענתם לא קיימת למבקשים זכות כלשהי בנכס. השאלה היחידה אשר נותרה במחלוקת בין הצדדים, הינה זכאותם של המבקשים לפיצוי כלשהו בגין פינוים.

שאלת הפיצויים, טוענים המשיבים, אינה רלוונטית לבקשה דנן, ומן הדין להורות על סילוקם המיידי של המבקשים, ללא כל קשר לשאלת זכאותם לפיצויים.

עוד טוענים המשיבים, כי נסיבות העניין, קיימים מספר שיקולים אשר בגינם נוטה מאזן הנוחות דווקא לטובתם של המשיבים- מדובר בפינוי מנכס עסקי ולא מדירת מגורים, המבקשים "עצמו עיניהם" ולא ביצעו את הפעולות הנדרשות מבעל שכירות סביר, או למצער, מבעל רישיון סביר.

דיון :

לאחר בחינת החומר המונח בפני, ומתוקף סמכותי לפי תקנה 241 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אחליט בבקשה זו על יסוד כתבי בי – הדין . איני רואה צורך בקיום דיון בנוכחות הצדדים.

כפי שפרטו הצדדים עצמם, המבקשים ניסו תחילה להיאבק בפינויים מהנכס במסגרת הליך ההוצל"פ המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים.

בהחלטתו מיום 29.5.08, נדרש כבוד הרשם פלקס לסוגיה זו, וכך קבע:

"ככל שירדתי לסוף דעתו של צד ג', הרי, שהזכות לה הוא טוען, היא זכות בר רשות בנכס או חלקו וכן זכות לקבלת שיפוי בגין השקעותיו בנכס. דומני, כי אין מקום לעכב את הליכי פינוי הנכס בגין טענות צד ג'.

באשר לטענה להיותו בר רשות הרי, שהמשכנתא, אשר הוגשה לביצוע בתיק דנן נרשמה במרשם המקרקעין עוד בשנת 1988, קרי – לכל הפחות עשר שנים לפני המועד הראשון בו תפס לכאורה צד ג' חזקה בנכס. בנסיבות אלה היה על צד ג' לפנות אל בעל המשכנתא, הוא הזוכה דכאן, ולקבל את אישורו לתפיסת החזקה. צד ג' מצהיר, כי כונס הנכסים והחייב אישרו ותמכו בשהייתו בנכס. החייב לא צריף כל ראיה לכך למעט אימרה לקונית בתצהירו.

סבורני, כי לכל היותר עשוי צד ג' להיות זכאי לפיצויים בגין השקעותיו בנכס (ואיני קובע מסמרות בעניין זה). ככל שעומד צד ג' על טענתו לזכות לקבל פיצויים כלשהם, עליו להעלותה בפני בית המשפט המוסמך, וככל שתתקבל טענה זו הוא עשוי לקבל מתמורת הליך כינוס הנכסים דנן. ברם, אף אם אניח, כי צד ג' זכאי לפיצוי כלשהו, אין בכך כדי להצדיק את עיכוב הליך הפינוי..." (הדגשות שלי – נ.ג).

אני רואה לנכון לאמץ את החלטתו לעיל, של כבוד הרשם פלקס, הן בכל הנוגע לעיכוב ביצוע הפינוי, והן באשר למהות זכויות המבקשים בנכס, ככל שקיימות כאלה.

אולם, בראש ובראשונה, דוחה אני את הבקשה, מן הטעם שאין היא יכולה לדור בכפיפה אחת עם תביעת הפיצויים.

התביעה אשר הגישו המבקשים, הינה תביעה לפיצויים בעקבות פינויים מהנכס.

כיצד ניתן לצפות מבית המשפט, לדון בתביעה לפיצויים בגין נזקים אשר לא התרחשו, וזאת במידה והפינוי לא יבוצע, כתוצאה מצו עיכוב שיינתן במסגרת תיק זה.

הנזק שיגרם למבקשים כתוצאה מפינויו של הנכס, הינו נזק כספי, שהינו בר-פיצוי במידה וייקבע בסופו של יום כי לא ניתן לפנותם מהנכס. זאת, לאור העובדה כי המבקשים אינם מתגוררים בנכס והוא משמשם לצרכים מסחריים בלבד (ראו למשל: ע"א 5511/06 אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ (טרם פורסמה, 30.8.06); ע"א 8632/06 בן יעקב נ' מימון (טרם פורסמה, 7.1.07); רע"א 8553/07 כתאני נ' שכטר (טרם פורסמה, 27.2.2008).

החלטתי לדחות את הבקשה מקבלת משנה תוקף, במקרה דנן, בו קיים אינטרס הציבורי העולה מתקנה 36 לתקנות החברות (פירוק), תשמ"ז-1987, לפיו נכס שלכאורה שייך לחברה שבפירוק, מן הראוי שיועבר לקופת הפירוק ללא דיחוי (ראו ע"א 3338/06 אי.סי.אם יצרני מיזוג אויר בע"מ (בפירוק) נ' עו"ד ברוך חכים - מפרק החברה (טרם פורסם, 15.5.2006)).

סוף דבר :

מן המקובץ לעיל עולה, כי דין הבקשה להדחות, וכך אני מורה.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים 1 ו - 2 בגין תביעה זו בסך של 1,500 ₪ בצירוף ריבית והצמדה.

הליכי פינוי בתיק הוצל"פ 3-98-31643-03 , ימשכו כסדרם.

ניתנה היום יא' באלול, תשס"ח (11 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

גרוסמן נועה, שופטת