ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מועצת הכפר קלנדיא נ משרד הבטחון :

1

בתי המשפט

ועדת ערעור לפי חוק להסדר תפיסת מקרקעים בשעת חירום, תש"י-1949

שליד בית משפט השלום בתל אביב – יפו

וע 614/06

בפני:

כב' השופטת עינת רביד, יו"ר

עו"ד רות הורן, חברה

עו"ד יהודית ארבל, חברה

11/09/2008

בעניין:

מועצת הכפר קלנדיה ואחרים

ע"י ב"כ עו"ד

נאסר ג'יאת

המערערים

נ ג ד

1. מנכ"ל משרד הבטחון

2. משרד הבטחון

3. מנהלת קו התפר (הגדר)

4. המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון

ע"י ב"כ עו"ד

ניצן בן ארויה, עו"ד אלון יפרח ועו"ד לימור חלד-רון

המשיבים

החלטה

1. ענינו של ערעור זה בדרישת המערערים, כי יבוטל צו התפיסה שמספרו צת-06-65 (להלן: "צו התפיסה") מיום 26.3.06, אשר הוצא על פי חוק להסדר תפיסת מקרקעים בשעת חירום, תש"י – 1949 (להלן: "החוק"). המקרקעין, שנתפסו על פי צו התפיסה נושא הערעור, הם באזור הכפר קלנדיה (להלן:"המקרקעין") ומהווים חלק ממכשול קו התפר, הידוע בכינויו "גדר הבטחון" (להלן:"הגדר" או "המכשול") והם מהווים חלק ממכשול "עוטף ירושלים".

2. טענת המערערים היא כי תוואי גדר הביטחון שנקבע על ידי המשיבים (להלן: "התוואי") נשוא צו התפיסה מבוסס על שיקולים זרים ופסולים, נגוע באפליה, פוגע בזכויות יסוד רבות של תושבי המקום ובמרקם חייהם ואינו עומד בדרישת המידתיות.

3. טענת המשיבים היא כי הקמת המכשול וההגנה על חייהם של תושבי מדינת ישראל הם שעומדים בבסיס צו התפיסה שהוצא כחלק מבניית גדר הביטחון. מטרת הגדר היא מניעת מעבר בלתי מבוקר של תושבי האזור לתחומי ישראל, ומשכך השיקול במיקום הגדר הוא שיקול בטחוני – מבצעי וכי הקמת הגדר היא פרויקט בעל חשיבות לאומית ממדרגה ראשונה. יחד עם זאת טוענים המשיבים כי במסגרת בחירת תוואי הגדר ניתן משקל לאינטרסים של התושבים במטרה לצמצם את הפגיעה בהם ככל הניתן ולכן צו התפיסה עומד במגבלות הדין ובמבחני המידתיות.

הכפר קלנדיה

4. אין מחלוקת כי הכפר קלנדיה מחולק לשני חלקים כך שהגבול המונציפאלי של ירושלים חוצה את הכפר. חלק קטן של הכפר ממוקם בתוך התחום המונציפאלי של עירית ירושלים, וכפועל יוצא מכך בתוך מדינת ישראל, בעוד שחלק הארי של הכפר ממוקם באזור, מחוץ לשטחה של מדינת ישראל ומחוץ לשטחה המונציפאלי של ירושלים, בשטח B, בו האחריות הביטחונית בידי ישראל והאחריות האזרחית בידי הרשות הפלשתינית וחלק קטן נוסף ממוקם בשטח C.

5. הוועדה ביקרה בקלנדיה ביום 1.2.07 וניתן היה לראות כי מרכז הכפר, המסגד, בית הקברות ומוסדות חינוך ממוקמים בשטח הרשות הפלשתינית, לעומת זאת בתחום שיפוט ישראל מצויים כ- 13 בתים של הכפר, אשר על פי התוואי המתוכנן מרביתם ישארו בצד הפלשתיני של הגדר. גם מועצת הכפר קלנדיה פועלת בתחום הרשות ומשרדיה ממוקמים בתחום האזור.

6. אין מחלוקת כי בכפר מתגוררים גם תושבים בעלי תעודות זהות כחולות וגם תושבי האזור, בעלי תעודות זהות כתומות. בא כח המשיבים מוכנה להניח, לצורך הדיון, כי מדובר בכפר שאוכלוסייתו כוללת מאות תושבים המחזיקים בתעודות זהות כתומות לצד מאות תושבים המחזיקים בתעודות זהות כחולות. על פי חלוקה זו תושבי ירושלים, בעלי תעודות זהות הכחולות יכולים, וחלקם גם מקבלים, שירותים מישראל, כגון בריאות ולימודים בעוד שתושבי האזור, בעלי תעודות זהות כתומות, מקבלים שירותים אלו באזור. כך יש תלמידים תושבי הכפר הלומדים בירושלים ותלמידים תושבי הכפר הלומדים בבתי ספר בביר נבאללה.

7. מעדות מוח'תאר קלנדיה, מר יוסף עוודאללה עולה כי כ- 400 תושבי קלנדיה מקבלים שירותים רפואיים בקופות החולים בירושלים: הרוב בקופת חולים כללית במרכזי הקופה בבית חנינא, שיח' ג'ראח, שועפאט וחלק בקופת חולים מאוחדת במרכזיה בשועפאט ובירושלים. אשר לבתי ספר העיד מר עוודאללה כי 83 ילדים לומדים בבתי ספר של עיריית ירושלים או בבתי ספר פרטיים בירושלים. כמו כן 135 מפרנסים מקלנדיה עובדים בתחום ירושלים.

8. לפיכך הועדה מצאה כי אכן קיימים מאות תושבים בקלנדיה הנושאים תעודות זהות כחולות ואשר מרכז חייהם, הכולל בריאות, לימודים ועבודה, נמצא בירושלים והם צריכים להיכנס לישראל יום יום בשעות הבוקר ולחזור ממנה לבתיהם לעת צהרים או ערב.

9. יחד עם זאת, אין גם מחלוקת כי קיימים מאות תושבים בקלנדיה, שהם בעלי תעודות זהות כתומות ומרכז חייהם באזור והם אינם רשאים להיכנס לתחום ישראל, אלא בהיתר מיוחד, ובודאי לא נכנסים לישראל בשגרת יומם.

התוואי המוצע על ידי המשיב והחלופות המוצעות על ידי המערערים

10. תוואי הגדר המוצע על ידי המשיב הינו לאורך של כ- 2.7 קילומטרים והוא משתרע ממזרח לכפר קלנדיה, בחלקו במקביל לכביש מספר 45, בקרבה לאזור התעשייה, לשדה התעופה עטרות ולמפעל ביטחוני הממוקם שם. תוואי הגדר מורכב משלושה מקטעים:

10.1. מקטע A של הגדר – מקטע זה ממוקם בצמוד לכביש מספר 45. המשיב מציין כי אחת ממטרות הגדר באזור היא להגן על כביש מספר 45 שהוא ציר תנועה המתפצל מכביש 443 והמוגדר כציר אסטרטגי באזור. הכביש מוביל תנועה לאזור התעשייה עטרות, שם מצויים, בין היתר, שדה התעופה עטרות ומפעל בטחוני, המצויים בתוך תחום השיפוט של העיר ירושלים, כך שגדר הביטחון תחצוץ בינם לבין האזור. לפיכך טוענים המשיבים כי לא ניתן להעביר את הגדר בתוואי בו ימצא הכביש בצד של האזור שכן יש הכרח שהכביש המשמש לתעבורה של אזרחים ותושבים של ישראל יהיה מצידה הישראלי של הגדר.

10.2. מקטע B של הגדר – במקטע זה הגדר ממוקמת על בסיס דרך עפר ודרך סלולה הקיימות נכון להיום, כאשר לטענת המשיב זהו אזור דליל מתושבים של הכפר ובצמוד להם לא קיימים שטחים מעובדים ולכן היקף הפגיעה תהיה הנמוכה ביותר.

10.3. מקטע C של הגדר – במקטע זה ממוקמת הגדר בצמוד למפעל הביטחוני הקיים ובהמשך היא חוצצת בין האזור ובין שדה התעופה עטרות.

11. תוואי הגדר כפי שהוא מוצע על ידי המשיבים מחייב את המערערים לנסוע כל יום כ- 20 דקות, מקלנדיה למעבר עטרות וזאת כאשר אין פקקים ומחסומים, או כמובן זמן ארוך בהרבה, כאשר יש פקקים ומחסומים. חשוב לציין, כי כבר כיום קיימת גדר זמנית, אשר סגרה בפני תושבי קלנדיה בעלי תעודות הזהות הישראליות את הכניסה הישירה לישראל. כיום הם יכולים להכנס לישראל רק דרך מעבר עטרות, שאליו הם יכולים להגיע רק דרך כביש המכונה "כביש מרקם החיים". כביש זה אשר מתחבר לכניסה לכפר הפונה למרחב ביר נבאללה, ודרכו נוסעת כל התנועה ממרחב ביר נבאללה ומרחב בית סוריק לכיוון רמאללה ולכיוון מעבר עטרות. במרחב ביר נבאללה ובית סוריק קיימים כשישה עשר ישובים ( כ-11,000 תושבים). בין קלנדיה לבין מעבר עטרות קיימים מספר כבישים. לטענת המערערים, אשר המשיבים הודו בה חלקית, מצב הכביש הקצר ביותר שמחבר בין קלנדיה לבין מעבר עטרות, ואשר אורכו כשישה וחצי קילומטרים, אינו טוב כלל בשל בורות רבים בכביש; ואילו מצב הכביש הארוך יותר המחבר בין קלנדיה לבין מעבר עטרות, שאורכו כשמונה עשר קילומטרים, טוב יותר, ולפיכך מוצאים עצמם המערערים נאלצים לנסוע כשמונה עשר קילומטרים עד המעבר או נאלצים לנסוע בכביש הקצר, שבו מסתכנים בנסיעה משובשת מאד. יש לציין כבר בשלב זה, כי קלנדיה נמצאת במרחק כחצי קילומטר בלבד מ"מעבר עטרות", המכונה, ולא בכדי, גם "מעבר קלנדיה", כאשר כביש אחד של כחצי קילומטר מפריד בין הכפר לבין מעבר עטרות, אולם כביש זה נמצא בתחום ירושלים ולפיכך מעבר לגדר. לכן ולמרות הקרבה הגדולה של הכפר למעבר, נאלצים תושבי הכפר לצאת מצידו השני של הכפר ולנסוע אותה נסיעה ארוכה עד להגעתם למעבר עטרות.

12. המערערים מציעים שלוש חלופות לתוואי המוצע על ידי המשיב. לטענת המערערים הפגיעה העיקרית הנגרמת לכפר הינה בעצם חלוקתו ולכן החלופה הראשונה המוצעת היא קביעת התוואי מאחורי הכפר, סמוך לכביש המכונה "כביש מרקם החיים". יש לציין לעניין חלופה זו כי בעדותו של תת אלוף ברק לשאלת ב"כ המערערים האם יש בעיות ביטחונית בכפר קלנדיה עצמו, דהיינו מבחינת תושבי הכפר, שניסו לבצע פיגועים או השתתפו במעשים כנגד המדינה או פגיעה בחיילי צה"ל, הרי שתת אלוף ברק השיב כי לא היו מעשים שכאלה מצד תושבי הכפר עצמם (ראו בדיון עמ' 147 ש' 6-12), אולם בהמשך הוגשה חוות דעת של השב"כ המציגה את הדברים באור שונה ואליה נתייחס בהמשך.

13. החלופה השנייה שהציעו המערערים לתוואי היא להציב שער בין שני חלקי השכונה באופן שיאפשר מעבר ברגל ומעבר כלי רכב בין שני חלקי השכונה וכן בין השכונה לבין ירושלים.

14. החלופה השלישית שהציעו המערערים היא שהכביש היוצא מן הכפר ושאורכו כחצי קילומטר והמגיע למעבר עטרות, יכוסה בשרוול כך שלא תתכן כניסה ממנו לישראל אלא דרך מעבר עטרות, אולם הדרך למעבר עטרות תהיה מהירה וקלה לאין ערוך ולכן פוגענית פחות ומידתית יותר.

המסגרת הנורמטיבית

15. צו התפיסה נשוא הערעור הוצא מכוח החוק ועל פי סעיף 3ב' לחוק. המטרות, שעל צו התפיסה למלא הן, בין היתר, "הגנת המדינה" ו"בטחון הציבור". על פי סעיף 18א' לחוק "וועדת הערעור לא תאשר צו תפיסה, אלא אם כן היא משוכנעת שהצו דרוש לכל תכלית מן התכליות הנזכרות בסעיף 3ב'".

16. בהתאם למסגרת הנורמטיבית הזו יש לבחון האם תוואי הגדר מבוסס מבחינה צבאית ומגשים את המטרה של "הגנת המדינה" או "בטחון הציבור", כאמור בסעיף 3 ב' לחוק. ראו לעניין זה את פסק הדין בבג"ץ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק נ. ממשלת ישראל פ"ד נ"ח (5) 807 (להלן: "עניין בית סוריק"). בנוסף יש לבחון האם התוואי נשוא הערעור הוא מידתי, וזאת תוך בחינת היחס בין המטרה אותה מבקשים להגשים באמצעות הקמת הגדר, לבין האמצעים הננקטים לשם הגשמתה (ראו לעניין זה, עניין בית סוריק (פיסקה 44) ובג"ץ 7957/04 מארעבה נ. ראש ממשלת ישראל, לא פורסם, 15.9.05, להלן: "עניין אלפי מנשה").

17. בפסיקה נקבעו שלושה מבחנים, אותם יש לבחון על מנת לקבוע האם התוואי הוא מידתי:

א. האם התוואי מבוסס מבחינה צבאית, היינו האם יש קשר רציונאלי בין מיקום התוואי לבין השגת המטרה המונחת ביסוד הקמת גדר הביטחון.

ב. האם מבין תוואים שונים של הגדר שיש בהם כדי להגשים את מטרתה נבחר האמצעי שפגיעתו פחותה.

ג. האם התועלת הביטחונית שצומחת מן הגדר בתוואי שנקבע היא ראויה אף ביחס לפגיעה שנגרמת לתושבים המקומיים.

השיקולים הביטחוניים לגבי התוואי

18. על פי תצהירו של תת אלוף יעקב ברק, ראש מטה פיקוד מרכז, מטרת גדר הביטחון בקטע הנדון למנוע כניסת גורמים עוינים מהאזור בכלל וממרחב רמאללה בפרט לאזור ירושלים. האזור הרלבנטי שימש לא אחת בעבר לכניסת מפגעים לתחומי ישראל. על פי הנתונים שהוצגו בפני הועדה, בשנים האחרונות בוצעו מספר פיגועים או ניסיונות לפיגועים בשטח ישראל על ידי מפגעים אשר יצאו לדרכם מאזור צפון ירושלים, ביניהם מקרה שבו ביום 17.7.06 נתפס מפגע, אשר נשא חגורת נפץ בכיכר צה"ל בלב ירושלים, כאשר נמצא כי הוא הגיע מרמאללה וחדר לישראל דרך אזור ביר נבאללה.

19. לטענת המשיב, התוואי נשוא הערעור מונחה, בנוסף לצרכים הביטחוניים, המורכבים מהסיכונים למפגעים, לחוליות חמושות ולפיגועי ירי, גם על פי צירי התנועה הקיימים באזור, כאשר המטרה היא לאפשר תנועה חופשית לכביש מספר 45 המוביל תנועה לאזור התעשייה עטרות.

20. הועדה מצאה כי התוואי אכן עומד בדרישה הבטחונית וממילא בעניין זה שיקול הדעת העיקרי מצוי בידי המשיבים והועדה לא תמהר להתערב בו.

מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה

21. השאלה העיקרית עליה יש לדון בערעור זה היא האם יש תוואי חלופי, אשר יעניק אותה תוצאה ביטחונית תוך גרימת פגיעה קטנה יותר בתושבים.

החלופה הראשונה המוצעת על ידי המערערים- התוואי מאחורי הכפר קלנדיה, אשר ישאיר את הכפר כולו בשטח ירושלים

22. המערערים טוענים שעל מנת למנוע את חלוקת הכפר על ידי הגדר, שבו כרוכות מספר רב של פגיעות הן במרקם החיים של התושבים והן בחייהם החברתיים מן הראוי לבנות את הגדר מאחורי הכפר סמוך ל"כביש מרקם החיים". משמעות הדבר היא, שהכפר כולו ישאר בצידה הישראלי של הגדר. לטענת בא כח המערערים הכפר עצמו על תושביו אינו מהווה כל סיכון ביטחוני ולא יצאו ממנו מפגעים או כל סוג אחר של פגיעה למדינה או לחייליה.

23. המשיבים טוענים בעניין זה כי השארת הכפר בתוך הגדר בתחומי ישראל לא תהווה מענה ביטחוני הולם, שכן היא טומנת בחובה סיכונים ביטחוניים והיא גם מגדילה את היקף הפגיעה במרקם החיים של תושבי הכפר המחזיקים בתעודות זהות כתומות. יתר על כן יש קושי מדיני בהקמת גדר הביטחון בתוואי המשאיר שטחי B בצידה הישראלי של הגדר.

24. לעניין זה מפנה ב"כ המשיבים לחוות דעת מטעם השב"כ מפברואר 2007 שהוגשה בדיון ביום 25.3.07 ובסעיף 4 נכתבו, בהתייחס לכפר קלנדיה, הדברים הבאים:

"1. כאמור מכפר קטן בתפר הצפוני של ירושלים יצאו במהלך 3 השנים האחרונות 3 פעילי פח"ע, ששניים מהם מחבלים שביצעו או תכננו לבצע פיגועים קשים.

2. מיקומו של הכפר בעוטף הצפוני של ירושלים, כדוגמת כפרים אחרים על התפר, הופך אותו לכפר פוטנציאלי בעיני תשתיות פח"ע בשומרון ובאזור רמאללה לשמש בסיס קדמי להוצאת מפגעים לפיגועים בירושלים ובשטח ישראל.

3. המדובר בנקודת תורפה ביטחונית, שיש להשאירה מחוץ לגדר הביטחון במסגרת מתן מענה הגנתי לעיר ירושלים מפני תשתיות פח"ע".

25. יש לציין כי מפקד החטיבה המרחבית אלוף משנה אמיר אבולעפיה תיאר בפני הוועדה בסיור ביום 1.2.07 כי "קלנדיה הינה נקודת זינוק נוחה לציר 45 – 443, מתעסקים עם נתיבים של שבחי"ם. קל לפתוח את הגדר".

26. עוד ציינה בא כח המשיבים כי הימצאותו של כפר פלשתיני שלם בצידה הישראלי של הגדר יאלץ את מערכת הביטחון להכריז על הכפר כ"מרחב תפר" המאפשרת כניסתם של תושבי האזור אל הכפר במסגרת מתן היתרי כניסה למרחב התפר, אשר קבלתם פשוטה יותר בהשוואה לקריטריונים הנדרשים לתושבי האזור המבקשים להכנס לישראל. בעניין זה ציינה בא כח המשיבים כי מן הניסיון שנלמד במצטבר, לאחר הפעלת הגדר במקטעים אחרים בהם נוצר מרחב תפר, מעדיפה מערכת הביטחון להשאיר כפרים פלשתינים בצד הפלשתיני של הגדר וזאת כדי למנוע סיכון ביטחוני הנוצר בכפר במרחב תפר עם מספר רב של תושבים. לדוגמא מובא הכפר בית איכסא.

27. עוד טוענת בא כח המשיבים כי הפגיעה שתגרם לבעלי תעודות הזהות הכתומות במסגרת החלופה המוצעת על ידי המערערים היא פגיעה גדולה מידי שאינה מידתית. כאשר מוקמת גדר בתוואי, שבו יוותרו תושבי שטחים והגדר חוצצת בין תושבי השטחים לבין האזור, המשמעות היא יצירת מובלעת במרחב התפר שבין גבול השיפוט של ישראל לבין הגדר. במצב כזה התושבים המחזיקים בתעודות זהות כתומות אינם רשאים להכנס לתוך שטח ישראל אלא בהיתר מיוחד כנהוג בכל תושבי השטחים ואילו ביתר שטחי האזור הם יוכלו לעבור רק דרך המעברים וגם תושב האזור, אשר ירצה לבקר בן משפחה המתגורר בקלנדיה, יאלץ לקבל היתר מיוחד. בנסיבות אלה נוצרת הכבדה על בעלי תעודות הזהות הכתומות שהיא קשה יותר מהפגיעה במרקם חייהם של בעלי תעודות זהות כחולות אשר יגורו באזור.

28. בהתאם לפסיקת בג"ץ יש לצמצם ככל הניתן את מספרם של התושבים נושאי תעודות זהות כתומות במרחב התפר וזאת בהיבט של השמירה על מרקם חייהם של התושבים. לעניין זה מפנה בא כח המשיבים לפסיקת בג"ץ בעניין שכונת אל מאווחל, אשר נדון בבג"ץ 4289/05 מועצה מקומית ביר נבאללה נ' ממשלת ישראל, לא פורסם 26.11.06 (הלן: "בג"ץ ביר נבאללה"). בבג"ץ ביר נבאללה קבע בית המשפט העליון לעניין שכונת אל-מוואחל כך:

"לטענת העותרים בבג"ץ 3139/06 (עתירת תושבי שכונת אל-מוואחל), הכללת שכונת אל-מוואחל בתוואי הגדר בקטע המזרחי פוגעת פגיעה קשה באופן בלתי מידתי במרקם חייהם. לטענתם, השכונה מוקפת חומה מכל עבריה, ומנותקת מסביבתה. בכך נגרמת פגיעה אנושה למרקם חייהם של תושביה. לפיכך, יש להורות על הותרת השכונה בצידה ה"ישראלי" של הגדר. אין בידנו לקבל טענה זו. הותרת שכונת אל-מוואחל מצידה ה"פלסטיני" של הגדר מאפשרת את הותרת הכביש המוביל מביר נבאללה אל השכונה פתוח. בכך מתאפשרת תנועתם של תושבי השכונה אל מרחב ביר נבאללה ללא הפרעה. אמנם, התוואי הנוכחי מכביד על הישראלים תושבי השכונה ועל בעלי היתרי הכניסה לישראל ופוגע בזכויותיהם, שכן כעת מעברם לירושלים יכול להתבצע דרך מעבר קלנדיה בלבד. אולם זכויות אלה אינן מוחלטות. ניתן להגבילן על מנת להגן על זכויותיהם של אחרים. בשכונת אל-מוואחל מתגוררים, לצד עשרות המשפחות הישראליות, גם עשרות משפחות פלסטיניות. מקובלת עלינו עמדת המשיבים לפיה הותרת השכונה מצידה ה"ישראלי" של הגדר הייתה פוגעת פגיעה קשה במרקם חייהם של המשפחות הפלסטיניות. לולא הקיף קטע הגדר המזרחי את שכונת אל-מוואחל, היה נוצר הצורך הביטחוני לחסום את כביש ביר נבאללה-א-ראם ממערב לכביש בגין צפון. בכך היה נחסם הכביש המחבר את שכונת אל-מוואחל אל ביר נבאללה. קשרי היומיום שמקיימים תושבי השכונה הפלסטינים עם מרחב ביר נבאללה היו נקטעים. מעברם לירושלים היה נמנע, והיה נוצר הצורך להחיל עליהם את משטר ההיתרים. בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שתנועתם של פלסטינים במחסומים קשה מתנועתם של ישראלים, לא מצאנו עילה להתערב באיזון שערך המפקד הצבאי בין הזכויות המתנגשות של תושבי השכונה (השוו: פרשת טנא, פיסקה 13)."

29. ולעניין זה ניתן להביא גם את החלטת בג"ץ 3680/05 ועד הישוב טנא נ' ראש ממשלת ישראל (טרם פורסם) (להלן:"פרשת טנא") ובה נדון עניינו של הישוב טנא, שהינו יישוב ישראלי בדרום הר-חברון. הישוב טנא נבנה שלושה קילומטרים מצפון לקו הירוק, בתוך אזור יהודה ושומרון (להלן:"הישוב"). גדר ההפרדה שנבנתה באזור הישוב מותירה את הישוב מצפון לגדר. עניינה של העתירה היה בבקשת העותרים כי בג"ץ יורה להכליל את יישובם בצידה הדרומי, "הישראלי", של גדר הביטחון. הישוב טנא הוקם בשנת 1984. הוא מונה כחמש מאות תושבים. מרביתם עובדים בבאר שבע, ומקבלים מהמרחב העירוני של באר-שבע שירותים חיוניים שונים. מרבית ילדי הישוב מתחנכים במוסדות חינוך הנמצאים בשטח ישראל. העותרים טענו בפני בג"ץ כי הותרת היישוב בצידה הפלשתיני של הגדר פוגעת פגיעה קשה ובלתי מידתית בביטחונם של תושביו ובמרקם חייהם. לטענתם, הותרת הישוב מצפון לגדר הביטחון חושפת אותו ואת תושביו לפיגועי טרור. סכנה זו גבוהה במיוחד ככל שמדובר בנסיעה על כביש הגישה ליישוב. בהקשר זה ציינו העותרים כי בארבע הזדמנויות שונות בין השנים 2005-2003 בוצעו פיגועי ירי לעבר כלי רכב בכבישים הסמוכים ליישוב. אשר לפגיעה במרקם החיים, טענו העותרים כי מרבית תושבי היישוב עובדים בבאר שבע; ילדי היישוב מתחנכים בבתי ספר שבשטחי מדינת ישראל; מרבית השירותים החיוניים – כגון שירותי בריאות, תרבות, וקניות – ניתנים במרחב באר שבע. לפיכך, הקמת הגדר תחייב את תושבי היישוב לעבור בדיקות ביטחוניות מדי יום, בדרכם לבאר שבע וחזרה. לסיכום העותרים טענו כי הפגיעה בהם אינה מידתית.

30. בג"ץ דחה את עתירת תושבי הישוב טנא בציינו כי הוא מקבל את תשובת המשיבים לעתירה כי לנושא בטחון התושבים ניתן מענה הולם (ראו סעיף 12 לפסק הדין). אשר לפגיעה ב"מרקם החיים" קובע בג"ץ טנא בסעיף 13 כך:

"הקמת הגדר בתוואי הנוכחי אינה פוגעת אך בביטחונם של העותרים. היא פוגעת גם במקורות פרנסתם ובנגישותם למוסדות חינוך ובריאות. היא תחייב את תושבי טנא לעבור בדיקות ביטחוניות מדי יום בדרכם אל מרכזי התעסוקה והשירותים בעיר באר שבע ובדרכם חזרה. בכך נפגע חופש התנועה של תושבי טנא ונוצרת הכבדה על מהלך החיים התקין. אלא שהעתקת הגדר צפונה תחייב את הפלסטינים החיים במרחב התפר לעבור דרך מחסומים, ובכך תיפגע זכותם לחופש תנועה ולתעסוקה. גם בעניין זה לא מצאנו עילה להתערב בהחלטתו של מפקד האזור לפיה האיזון בין הפגיעה בחופש התנועה ובמרקם החיים של תושבי הישוב לבין הפגיעה בחופש התנועה ובמרקם החיים ש