ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין על רד הנדסת נגד "אחים צדיק 2001 :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום ראשון לציון

א 004249/07

בפני:

כב' השופטת יעל בלכר

11/09/2008

בעניין:

על רד הנדסת מעליות בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

עו"ד אדטו אלדר

התובעת

- נ ג ד -

"אחים צדיק 2001 בע"מ"

ע"י ב"כ עו"ד

עו"ד חן אלי

הנתבעת

פסק דין

1. התובעת היא חברה העוסקת באספקת והתקנת מעליות ומתן שירותים למעליות.

הנתבעת היא חברה שעיסוקה בניסור וקידוח יהלום בבטון.

התובעת התקשרה עם הנתבעת על מנת שתבצע קידוח בבניין מגורים בירושלים (להלן: "הבניין"), לצורך התקנת מעלית.

2. לאחר שיחה טלפונית של מר שוחמי מטעם התובעת עם מנהל הנתבעת, מר שי צדיק, שבה סוכם על מחיר של 14,000 ₪, ובהסתמך על כך, פגש נציג התובעת את דיירי הבניין, עימם סיכם על ביצוע המעלית במחיר של 15,000 ₪ (הסכם עם דיירי הבניין מיום 28/8/06, צורף כנספח ג' לכתב התביעה).

3. לאחר מכן, שלחה הנתבעת הצעת מחיר על הסך האמור של 14,000 ש"ח (נספח ב' לכתב התביעה, להלן: "הצעת המחיר") והתובעת מצדה, החזירה הזמנת עבודה חתומה (נספח ד' שם, להלן: "הזמנת העבודה").

הצעת המחיר מתייחסת "לקידוח לבוכנה 70 ס"מ, 3 מטר עומק (בור מעלית) לא כולל פינוי" לביצוע מיידי. תנאי תשלום במזומן בסיום העבודה. כן כוללת היא שורה של תנאים לביצוע העבודה. סעיף 1 קובע כי "המזמין אחראי לקבלת כל האישורים הנדרשים על פי דין לביצוע העבודה לרבות אישור קונסטרוקטור". סעיף 2 קובע כי "המזמין אחראי לבדיקת שטחי העבודה לביצוע הניסור /קידוח/חציבה בכל הנוגע לתוכניות המבנה ו/או לתשתיות חשמל מים, גז, תקשורת וכו' המצויות בשטח העבודה ולהתאמתן לביצוע העבודה". בסעיף 4 נקבע כי "המחיר הוא לפי עובי הבטון שצוין, במידה ועובי הבטון משתנה כלפי מעלה ישלם המזמין...".
בהזמנת העבודה נכתב כי תנאי התשלום כמוסכם. לגבי העבודה עצמה נרשם: "קידוח לבוכנה קוטר 70 ס"מ אפשרי מקסימום 80 ס"מ, פינוי פסולת לחצר, הכנסת צינור פלסטי (באספקת על-רד), העבודה בפיקוח מהנדס ביצוע על-רד מיכאל או ליאון".

4. לאחר שהחלה הנתבעת בעבודתה, התברר כי השטח שבו יש לחצוב הוא סלע ולא בטון. הנתבעת אינה יודעת לבצע קידוחים בסלע ועל אף ניסיונותיה, לא הצליחה לבצע את הקידוח. העבודה הופסקה. התובעת, שהתקשרה כאמור עם דיירי הבניין על סמך ההצעה טלפונית, ואף התחייבה לעמוד בלוחות זמנים, חיפשה חברה אחרת שתבצע את העבודה. לבסוף התקשרה עם חברת "ארמונות רבקה" במחיר של 47,000 ₪+מע"מ, וזו החלה בעבודתה ביום 6/11/06.

5. בתביעתה טוענת התובעת כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה לפי ההסכם וכי עליה לפצותה בגין עלות שכירת שירותיה של חברת "ארמונות רבקה", בניכוי הסך המוסכם של 14,000 ₪ (שלא שולם לנתבעת). כן נתבע סך של 4,106 ₪ בגין פיצוי כספי ששילמה התובעת לדיירי הבניין בגין איחור בהתקנת המעלית (30$ ליום, עבור 30 ימי איחור).
מטעם התובעת הוגש תצהיר מר שוחמי משה, מנהל אגף ביצוע ותצהיר מר דב גמרמן סמנכ"ל התובעת.

6. הנתבעת טוענת כי התובעת הזמינה קידוח בבטון, אך בפועל דובר בסלע. הנתבעת לא התחייבה לקידוח בסלע, אין זה עיסוקה ואין היא ערוכה לביצוע קידוח בסלע.
מטעם הנתבעת הוגש תצהיר מנהלה, מר שי צדיק. לדבריו של מר צדיק בעדותו: "היה בטון והסתמכנו על זה שיש בטון, אלא אם כן הוא מציין מראש שיש פה סלע, אני לא יכול לעשות את זה כי אין לי אמצעי לקידוח, בחיים לא עשיתי את זה, אין לי כלים לזה" (עמ' 12 שורות 22-20).

7. מר שוחמי הוא שבא בדברים עם הנתבעת, בעוד שמר גמרמן פעל מול דיירי הבניין. מר שוחמי לא היה בשטח העבודה מעולם (עמ' 6 ש' 15). לפי עדותו, הוא מכיר את הנתבעת הכרות קודמת כחברה מקצועית ולכן פנה אליה. עוד טען בעדותו כי בשיחת הטלפון ציין בפני מר צדיק שהקידוח הוא בירושלים, אך לא ציין כי מדובר בעבודה בסלע. לשאלת ב"כ הנתבעת השיב כי ציפה שהתובעת תיקח אפשרות כזאת בחשבון. הוא עצמו לא ידע שמדובר בסלע (עמ' 6 שורות 10-1).

8. בהגינותו הודה עד התובעת, מר שוחמי, כי בזמנו, כשדיבר עם מר צדיק, העריך את העבודה "במשהו כמו 4,3 ימים" "והיום אני מעריך שהעבודה בירושלים יכולה לקחת שבועיים, שבועיים וחצי. אני מבצע עכשיו עבודה בירושלים ולקח לקבלן שבוע וחצי לפתוח סלע בעומק מטר וחצי" (עמ' 8 ש' 9-6).

9. מר צדיק העיד כי טלפונית דובר עמו על בטון, ואף הייתה במקום שכבה ראשונה של בטון. הנתבעת החלה לקדוח בבטון, אך הוא הבין שמשהו לא רגיל, שכן בניגוד למקובל, הבטון לא יצא הבטון לאחר הקידוח (עמ' 13 ש' 16-8). העבודות הופסקו והתובעת שלחה לנתבעת מכתב מיום 5/10/06. הנתבעת ענתה במכתב מיום זה כי נתקלו בקושי וכי יש לחזור עם הכלים והמקדחים הנדרשים לעבודה המורכבת. הנתבעת ניסתה לחזור עם מקדחים אחרים, כל עוד לא הבינה שיש שם סלע. משלא הצליחה גם בניסיון הנוסף, עזבה את העבודה ולא חייבה את התובעת (עמ' 14 ש' 28 - עמ' 15, ש' 7). לפי עדותו של מר צדיק, לאחר שחזרה התובעת וניסתה לקדוח כאמור, לא שלחה מכתבים נוספים, אלא מר צדיק דיבר עם נציגי התובעת בשטח (עמ' 15 ש' 3-7).

10. בנסיבות העניין אני סבורה כי בכריתת החוזה, נפלה טעות משותפת של הצדדים.

11. הנתבעת מתמחה בקידוחי בטון בלבד. אין בראיות כל יסוד לטענה, שנטענה בסיכומים מטעם התובעת, כאילו הציגה עצמה הנתבעת כמתמחה בקידוחי אבן. עובדת התמחותה של הנתבעת בקידוחי בטון, מתנוססת בבירור בכותרת שמתחת לשמה במסמך ההצעה – "אחים צדיק 2001 בע"מניסור וקידוח יהלום בבטון". כן צוין בהצעה כאמור, כי "המחיר הוא לפי עובי הבטון שצוין, במידה ועובי הבטון משתנה כלפי מעלה ישלם המזמין...", כך שברור שההצעה מתייחסת לקידוחי בטון. בהזמנת העבודה לא צוינה על ידי התובעת כל הסתייגות או הערה לעניין קידוח בסלע, או לתנאים הכללים הרשומים בהצעה. אין ספק, כעולה מעדותו של מר שוחמי, כי גם התובעת לא ידעה שמדובר בסלע, ומר שוחמי לא ציין בפני התובעת שמדובר בסלע. עולה מחומר הראיות, ששני הצדדים הניחו כי מדובר בקידוח בבטון. כך עולה מהזמן הקצר שהעריך מר שוחמי שתבוצע בו העבודה, כמצוטט לעיל. כך גם עולה בברור מהמחיר שנקבע. הרי מחיר הקידוח בסלע, כפי שנדרש ע"י "ארמונות רבקה", גבוה למעלה מפי - 3 מהמחיר שסוכם עם הנתבעת.

12. עולה, אפוא, מהדברים כי התובעת הזמינה קידוח בבטון והנתבעת התחייבה לקדוח בבטון. הייתה טעות של שני הצדדים אשר למצב העובדתי בשטח, או למטרת החוזה, שהינו למעשה לקידוח בסלע, במקום לקידוח בבטון.

13. במקרים מסוג זה, הפתרון הנאות הוא ביטול ע"י ביהמ"ש, מכוח שיקול הדעת הנתון לו לפי סעיף 14(ב) לחוק החוזים (פרידמן וכהן חוזים (כרך ב', תשנ"ג) 714-715). כאמור שם, המחיר מהווה קנה מידה משמעותי, בדרך למסקנה שמדובר בטעות. "כאשר עקב הטעות שולם מחיר בלתי סביר עבור מה שניתן, יש לכאורה מקום לביטול החוזה". "שיקול נוסף נוגע לחומרת הטעות. ככל שהטעות חמורה יותר, כן תגדל הנטיה להפעיל את הוראות סעיף 14(ב) לחוק החוזים, ובמקרה הרגיל יש קשר בין חומרת הטעות לשאלת התמורה. טעות חמורה תגרור על פי רוב פער ניכר בתמורה לעומת זו שהיתה נקבעת אלמלא הטעות". כאן, המחיר שנדרש על ידי "ארמונות רבקה" לקידוח בסלע (47,000 ₪+מע"מ), גבוה למעלה מ- פי 3 מהמחיר שסוכם עם הנתבעת (כ- 14,000 ₪+מע"מ).

14. אשר למידת האשם או הרשלנות, המהווים אף הם שיקול בהפעלת סמכות בית המשפט לפי סעיף 14(ב) - סבורני כי אחריות שני הצדדים למצב שנוצר היא זהה, משלא הביאו את האפשרות שמדובר בקידוח בסלע, בחשבון שיקוליהם. הנתבעת היא חברה שעיסוקה בקידוח. גם התובעת היא חברה מקצועית, הרגילה בהזמנת קידוחים לפיר מעליות. יתר על כן, כפי שעולה מההסכם בין הצדדים, תפקידה של התובעת הוא בהשגת היתרי בניה וכל הקשור בכך, לרבות אישורי קונסטרוקטור הנדרשים לחפירה ובדיקה שתנאי השטח תואמים את הדרוש לביצוע העבודות, בעוד שהנתבעת היא מבצעת, על פי תוכניות התובעת.

15. דבריו של מר צדיק, לפיהם היתה שכבת בטון ראשונה, היו נאמנים עליי. מר שוחמי לא היה בשטח ולא יכול היה לשלול או לאשר את הטענה שהשכבה העליונה היתה שכבת בטון (עמוד 6 ש' 15), ולא העידו מטעם התובעת מי שניהלו מטעמה את הפרויקט בשטח. מטעם זה שהשכבה החיצונית הייתה שכבת בטון, אין חשיבות לכך שמר צדיק לא בדק את השטח, טרם מתן הצעת המחיר ובטרם החלה הנתבעת בעבודה. כמו כן, נאמנים עלי דבריו של מר צדיק כי הודיע לנציגי התובעת בשטח, לאחר מכתבו מיום 5/10/06, כי הנתבעת אינה יכולה לבצע את העבודות. וזאת, לאחר שנעשה ניסיון נוסף לקידוח אחרי אותו מכתב. הטענה לא נסתרה, בהעדר מצהירים רלבנטיים מטעם התובעת. אמנם ראוי היה שהנתבעת תודיע במכתב נוסף, באופן מסודר, על הפסקת העבודה בנסיבות שנוצרו, ולא תסתפק בשיחות עם נציגי התובעת באתר, אך אין חובה שהדברים יעשו בכתב דווקא. מעבר לכך, התובעת ידעה על מועד הפסקת העבודות, ולא הוכח כי באי-מסירת הודעה בכתב, נגרם נזק כלשהו.

16. בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש לבטל את החוזה, כאשר כל צד ישא בנזקיו ובהוצאותיו.

17. מעבר לדרוש אציין עוד, בנוגע לפיצוי שנתבע בגין האיחור במסירת הפרויקט לדיירי הבניין, כי הצעת המחיר וההזמנה, אינן כוללות כל התחייבות של הנתבעת, לגבי מועד סיום עבודות הקידוח. הנתבעת לא הייתה צד להסכם עם דיירי הבניין, ומר צדיק הצהיר כי לא ידע על התחייבות התובעת כלפי הדיירים (סעיף 12 לתצהיר). יתר על כן, העד מטעם התובעת, מר שוחמי, לא ידע לומר מהו מועד מסירת העבודה שהוסכם עם הדיירים. המועד נקבע במניין ימים ממתן היתר בניה, ומועד מתן ההיתר לא ידוע לו (עמ' 5 ש' 31-20). הדרישה לפיצוי בגין 30 יום איחור, נולדה מהפיצוי שנדרשו לתת לדיירים בגין איחור במסירת העבודה בכללותה, וזו כללה דברים נוספים (עמ' 8 ש' 10-22). גם מר גמרמן מטעם התובעת, לא ידע להסביר מדוע נמנה האיחור כפי שנתבע (עמ' 10 ש' 12-9). כמו כן, לא שוכנעתי שהתובעת פעלה במהירות כנדרש, להקטנת הנזק שכן "ארמונות רבקה" החלה בעבודתה רק למעלה מחודש לאחר שהנתבעת הפסיקה את העבודות.

סוף דבר: התביעה נדחית.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום ג' באלול, תשס"ח (3 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

יעל בלכר, שופטת

249/07א 126 אתי