ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד מאהר בן סלים אבו גיש :

86

בתי המשפט

בית משפט השלום נתניה

פ 003267/08

כבוד השופטת שירה בן שלמה

תאריך:

11/09/2008

מדינת ישראל

בעניין:

המאשימה

קוטלובסקי

ע"י ב"כ עוה"ד

נגד

מאהר בן סלים אבו גיש

הנאשם

וליד חאסקיה

ע"י ב"כ עוה"ד

הכרעת דין

פתח דבר

1. הנאשם הואשם, באישומים הראשון והשני, בדרישת נכס באיומים, בגניבה ובכניסה לישראל שלא כחוק. באישום השני הואשם בנוסף בתקיפה לשם גניבה.

2. האישום הראשון מליל 24.2.08, שעה 23:40 לערך, בחוף הארגמן בנתניה, והשני מליל 25.2.08 שעה 00:30 לערך, באותו המקום.

בראשון נטען כי בוצעו העבירות כלפי אולג גלזין - ע"ת 1 וחברתו שני כהן - ע"ת 2, אשר ישבו, אותה עת, ברכב החברה מסוג קאיה פרייד בצבע לבן. והשני, נטען כי בוצעו כלפי תומר מוג'אני - ע"ת 4 וידידתו.

3. בתגובה לכתב האישום הודה הנאשם שאין לו אישור כניסה וכי אכן שהה בישראל במועד האמור בחוף הארגמן בנתניה (תע"צים - ת/6 ות/7).

בעבירות האחרות כפר.


אישום ראשון

1. אולג גלזין העיד שרכבם חנה בחניה של חוף הארגמן ליד הפסל, אשר כונה ע"י תומר מוג'אני כאנדרטה, בהתאם לתרשים שערך במשטרה ביום 27.2.08 - ת/2. רכבם מסומן באות ג'. האנדטרה באות א'.

הוא וחברתו הבחינו בשני אנשים, האחד מבוגר והשני, מי שזוהה על ידו כנאשם, צעיר. הצעיר ניגש עם בקבוק שבור ביד ודרש מהם להוציא את הכסף. פתח את הדלת, ניסה לחטוף דברים והם התנגדו. הנאשם משך את מעילו, הוא משך חזרה והמעיל נקרע. הנאשם הסתובב סביב הרכב, פתח דלת וחטף את הטלפון הנייד. בהעלמות הטלפון הבחינו רק כשנסעו בבהלה מהמקום.

שניהם ישבו במושב האחורי. בפתח העדות העיד שהנאשם פתח בראשונה את הדלת הימנית הקדמית ואח"כ הימנית אחורית. לאחר רענון הזכרון מההודעה אמר שפתח תחילה את הדלת השמאלית קדמית וציין שמדובר בפרטים קטנים שיכול והתבלבל לגביהם.

2. שני כהן מסרה עדות דומה. ציינה שהם ניסו להדוף אותם ולנעול את הדלתות והחלונות כדי למנוע את כניסתם. השניים לא הצליחו להיכנס והתרחקו צפונה, לכיוון מלון כרמל. הם עברו למושבים הקדמיים ונסעו במהרה מהמקום.

3. בהמשך חזרו לכיוון תחנת הדלק, וכשעברו בטיילת, סמוך למלון כרמל, הבחינו בשניים. שני ציינה שהם ישבו על ספסל. שניהם זיהו אותם לפי המראה והלבוש. הם התקשרו למשטרה ובאותו זמן הגיע למקום, באקראי, רכב משטרתי. אולג ניגש לרכב ונערך חיפוש אחר השניים, אשר לא צלח.

4. בתחנת המשטרה פגש בתומר מוג'אני שדיבר על נסיון שוד ושוד. כשברר עמו פרטים, תומר אמר שראה את רכבם, סיפר את שארע ברכבו, הוביל אותו לחדר בו ישב החשוד והראה לו אותו (עמ' 16 ש' 20 - עמ' 17 ש' 3).

5. בחקירה הראשית העיד שזיהה את הנאשם עפ"י פרטי לבוש ותווי פנים, מלבד החבלה שהיתה על פניו. בהודעתו אמר שלא יכל להגיד באופן ודאי שזה הוא בגלל החבלה, כי לא זכר שלתוקפים שלהם, למי מהם, היתה חבלה. כעבור מספר ימים, לאחר שירדה החבלה זיהה אותו.

בחקירה הנגדית, כשנשאל על הודעתו, אמר שפרטי הלבוש, מבנה הפנים ותווי הפנים היו תואמים מלבד החבלה.

כשהוצגה בפניו גרסת הנאשם לפיה כלל לא היה במקום אלא רק ישב על ספסל ליד מלון כרמל השיב "אני מזהה אותו, אני מזהה אותו עכשיו, אני ראיתי אותו אז כמה ימים טיפה אחרי שעברה לו החבלה.... איך זה יכול להיות? איך אני יכול לזהות אותו אם ישב על ספסל במלון כרמל" (עמ' 13 ש' 15 - 17).

הוא זכר פרטי לבוש בולטים, מעיל שחור ומכנסי ג'ינס. לאחר רענון הזכרון מסר שאת המעיל לבש המבוגר בעוד הנאשם לבש טרנינג בצבע כחול אפור.

6. אולג העיד על מכוניות נוספות שחנו באזור. אליבא לעדותו המקום היה די חשוך. היתה תאורה די טובה ליד מלון כרמל ואור ממכוניות שהסתובבו במקום.

שני העידה על מקום חשוך. סביבם חנו כלי רכב, עם אורות כבויים. הכביש והטיילת היו מוארים, כשהמרחק שלהם מהכביש 10, 15 מ'. התאורה לא היתה ממש חזקה.


7. אולג אמר שחש פחד וחרדה. שני דיווחה כי היתה בלחץ היסטרי. זו גם הסיבה מדוע לא מסרה את עדותה באותו לילה, כשביקשו מאחד מהם למסור את שארע, אלא רק למחרת, כשלקחו ט.א. מהרכב. היא גם לא היתה נכונה למסדר זיהוי מאחר ולא זכרה מספיק פרטים.

8. תומר מוג'אני, המתלונן מהאישום השני, חיזק את עדותם. תומר שרת באותם הימים ומשרת גם כיום כבלש במשטרת רמלה. הוא היה במקום עם ידידה בסקודה משטרתי מוסווה. רכבו סומן ב' בתרשים שערך - ת/2.

לפניו, במרחק של כ - 50 מ', חנה רכב לבן, מסומן באות ג', סמוך לאנדרטה. הוא קלט שני בחורים שהתעסקו בדלתות הרכב, ניסו להכנס דרך הדלת האחורית ואח"כ התכופפו מעט. הוא זכר גובה ותאור. אח"כ עזבו השניים את הרכב והלכו לכיוון צפון, לכיוון מלון כרמל, שורטט בחץ אדום ע"ג ת/2, והרכב הלבן נסע מהמקום.

לדבריו, האור לא היה מספיק אבל היה אור באופן שאיפשר לו לראות דמויות. כבלש פיתח מיומנות לזהות אנשים לפי גובה ותנועה ולכן היה בטוח שמדובר באותם אנשים (עמ' 37 ש' 12).

9. גם הוא וגם אולג ושני העידו שהנאשם דיבר עברית במבטא ערבי.

10. תומר העיד שהשניים עמדו ליד הרכב הלבן זמן מוערך של כ - 10 דקות (עמ' 40 ש' 11). אולג העיד שמאז שהתקרבו ועד שהלכו עברו דקות ספורות, מהר (עמ' 33 ש' 3). שני דיברה על חמש, עשר דקות, לא יותר (עמ' 25 ש' 17).


אישום שני

1. תומר לא זכר לומר כמה זמן לאחר שהבחין בשניים ליד הרכב הלבן ידידתו נבהלה.

כשהסתכל ראה מישהו פותח את הדלת לצד ידידתו. במקביל מישהו פתח גם את הדלת בצד שלו, תפס לו במעיל והצמיד "משהו" חד לרגלו ובהמשך לחזה באומרו "...תן ת'כסף. אם אתה זז אני דוקר אותך, אני אהרוג אותך, תן ת'כסף" (עמ' 33 ש' 26).

הבן אדם השני ניגש לידידה שלו, שאל אם יש לה כסף ונטל ממנה את הטלפון הנייד. הבחור שלצידו התחיל למשש לו בכיסים, לקח 10 ₪ והוציא את ארנקו מהכיס האחורי.

בארנק היתה תעודת שוטר גלויה לעין. אז הזדהה כשוטר ואמר לו לעזוב את המקום. הבחור כיסה את עיניו עם היד, דיבר עם הבחור השני בערבית ולקח לו את הארנק.

במקרה הגיעה למקום ניידת. שניהם הסתכלו עליה, כשהשני נשען על הרכב כאילו כלום לא קרה. כשהבחור שעמד לידו התרחק מעט מהרכב הוא יצא וקרא לעבר הניידת יש פה שוד, תעצרו אני שוטר. הניידת עצרה. הבחור שהיה בצד הימני של הרכב, ליד ידידתו, ברח לכיוון הים. הבחור שלצידו נבהל והתחיל לרוץ. הוא רדף אחריו. הבחור מעד לרצפה והמשיך לרוץ. בהמשך, במרחק של כ - 20 מ' מהרכב, נתפס, במקום המסומן ד' בתרשים - ת/2.

הוא היה עמו בקשר עין רצוף עד שנתפס. כשנתפס זוהה כנאשם.

2. כשנשאל אודות החפץ החד, אמר שלא יכל לראותו כי הוסתר בכף היד, אך הרגיש שהוא חד כשהוצמד לרגלו ולחזה.

כשנאמר לו שאולג בהודעתו אמר ששמע מפיו שהנאשם איים עליו עם סכין אמר שמדובר בחפץ חד, סכין אולר או מברג. יכול שלאולג אמר סכין כי זה הדבר הראשון שעלה בדעתו.

3. במשטרה פגש את אולג שאמר שגם אותו שדדו. הוא שאל האם חנה ליד האנדרטה וכשאולג השיב בחיוב קישר בין שני הבחורים ששדדו אותו לאלו ששדדו אותם.

כשהבין מאולג שנגנב לו הטלפון הנייד, זכר שבחיפוש אצל הנאשם נמצא טלפון ולקח אותו לראותו. אולג לא זיהה את הטלפון.

4. ידידתו טסה אותו יום לחו"ל, לזמן לא מוגדר, ולכן לא הגיעה למסור עדות.

5. מהרכב לא נטלו טביעות אצבע מאחר ונדרש לצורך עבודה אותו בוקר.

6. לדבריו, יש במקום תאורה מכביש הטיילת שנמצא במרחק 40 - 50 מ'.

7. לגבי הארנק, משלא נתפס אצל הנאשם בחיפוש ולא נזרק על ידו במהלך המרדף, ההשערה ההגיונות והסבירות הגבוהה שהועבר על ידו לבחור השני, מעל לגג, מאחר והוא לא הבחין בכך.

8. הוא שלל את גרסת הנאשם לפיה הוכה על ידו והבהיר את החבלות על פניו בכך שברח היסטרי, בבהלה, מעד ונחבל מהאספלט, צמוד למדרכה.

9. רש"ט תומר פילו - ע"ת 8, שוטר מג"ב, עבד אותו יום בהתנדבות במשמרת הלילה עם חברו, שוטר שח"מ, בתחנת נתניה. הם קיבלו הודעה מהמרכז על שני חשודים, בני מיעוטים, שמסתובבים בחניון חוף הארגמן, נכנסים למכוניות וגונבים. הוא ערך סיור במקום והבחין מרחוק באדם מסמן עם היד. כשהתקרב ראה שהוא כבר תפס את החשוד. כשפתח את הדלת החשוד החל לברוח, הם רדפו אחריו והוא נתקל במדרכה. אז המודיע אמר שהשתלט עליו והגיעה ניידת נוספת למקום.

הוא ראה אותו נתקל באבן המדרכה ושלל את האפשרות שהוכה על ידו או על ידי תומר. (בפתח עדותו סבר שתומר הוא המודיע ובהמשך, כשנשאל ע"י ב"כ הנאשם לגבי המודיע השיב בהתאם).

הוא ערך סריקות אחרי החשוד הנוסף שברח לכיוון החוף ולא הצליח לאתרו. לדבריו, הוא הצליח להבחין בסימן ממרחק 100 מ' בגלל תאורת רכבו.

10. מתנדב משא"ז, מרסיאנו שלומי - ע"ת 3, קיבל מהמרכז דיווח על נסיון שוד. כשעשה את דרכו למקום כבר דווח על שוטר שהותקף. כשהגיע הבחין בתומר ובשוטר מנסים להשכיב את מי שזוהה אח"כ כנאשם על הרצפה. הוא אחז בזרועו השמאלית וכופפה לאחור, על מנת לנטרלו. אז הגיע ראש המשמרת וכבלו. דו"ח הפעולה שערך - ת/1.

בחיפוש בכיסיו נמצאו ת"ז, פלאפון, סגריות ומצית. בכסף לא נגעו. כשנשאל האם המתלונן הוכה השיב שהתפרע.

לאחר שבתחילה לא זכר האם היה חבול כשהגיע למקום, בהמשך, כשהוצגו בפניו התמונות, אישר שהחבלות היו. מרגע שהוא הגיע למקום הנאשם לא הוכה. לדבריו, הנאשם לבש ג'ינס.

11. רס"מ ארקדי גוטסמן - ע"ת 7, סייר, שמר על העצורים, אותה עת, בחדר התדריכים בתחנה. הוא תעד שיחה עם הנאשם. ביום 25.2.08, בשעה 01:01, הנאשם סיפר לו "... שחברו בשם האשם ג'אנם גנב פלאפון ממישהו אתמול והיום, הצליח להימלט כאשר הגיעו שוטרים לאזור, כשהם ביצעו שוד. אני לא מלשין אבל הוא מניאק" (עמ' 63 ש' 2 - 4). לדבריו, הם דיברו עברית. היה עמו שוטר נוסף בחדר אבל הוא לא ידע האם שמע את השיחה עמו אם לאו. כן אישר שיכול והנאשם היה חבול בפניו.

12. גם גובי אמרותיו, רס"ר דניאל שרוני - ע"ת 6, שגבה את הודעתו הראשונה מיום 25.2.08, שעה 03:49 - ת/5 וגם רס"ב גדעון שגן - ע"ת 5, גובה אמרתו השניה, מיום 27.2.08 - ת/3 העידו כי הנאשם יודע עברית.

רס"ר שרוני אמר ששוחח עמו בעברית וכשלא הבין נרשם שאינו מבין. הוא אישר וגם תיעד בהודעה שלנאשם חבלות על הפנים. רס"ב שגן אמנם הסתייע במתורגמן אך ציין שהנאשם דיבר עברית. מאחר ולא דיבר בצורה שוטפת זומן מתורגמן.

במהלך החקירה, כשהגרסה שמסר לא תאמה את הראיות עבר לתשאול ודיבוב. בשלב הזה שוחח עמו בעברית שניתן להבין ורק כשהתקשה תורגמו הדברים. כשנשאל כיצד התנהג במהלך התשאול השיב "אני הבחנתי שהחשוד בולע את הרוק, מקעקע בגרון, מוריד את הראש ובוכה" (עמ' 53 ש' 2) הדברים תועדו על ידו במזכר ובהודעה (ת/3, גליון 2, 30 - 32).

13. הנאשם העיד שהוא לא מבין עברית אולם יש מילים שמכיר. דא עקא ולא כך נטען בתגובה לכתב האישום. נאמר לגבי הודעתו שמדובר בנאשם שלא יודע עברית קרוא וכתוב אבל ההודעה שמסר זה בסדר. לגבי ההודעה שביקשו שתגבה במח"ש נאמר שחלק מהפרטים צריך שימסור בשפתו, כדי שיבין את השאלות. לא נאמר שהוא לא דובר עברית כלל (עמ' 2 לפרוט' מיום 13.4.08, ש' 10 - 12).

תלונתו הועברה ע"י רס"ב שגן למח"ש, בהתאם להחלטת ביהמ"ש, לאחר שבאת כוחו טענה בדיון שהותקף, וזאת בצרוף פרוט' הדיון, תמונותיו והודעתו - ת/4.

מהעדויות נראה שלא נערכה חקירה נפרדת ע"י מח"ש וניתן אישור להגשת כתב אישום - נ/1.

גרסת ההגנה

1. הנאשם העיד שהלך בטיילת וכשעבר באמצע החניון רכב משטרה הגיע. כשהשוטרים ירדו הוא חשב שהם באים אליו ובהיותו שוהה בלתי חוקי ברח ונתפס. כולם היכו אותו בשטח, בניידת ובתחנה.

בחקירתו הנגדית, כשנשאל האם ירד פעמיים שלוש ממלון כרמל לחוף הארגמן השיב "בדיוק ירדתי ועליתי ושוב ירדתי ואז קרה מה שקרה" (עמ' 75 ש' 12). כן אישר שישב בספסלים בטיילת.

כשנשאל האם שתה, השיב משהו קל (עמ' 76 ש' 10), ארבעה בקבוקי בירה (עמ' 77 ש' 2 - 4).

לדבריו, במשטרה בכלל ולרס"ב שגן בפרט אמר אמת. כשנשאל האם זכר את כל מה שארע השיב בודאי.

מכאן ואילך, הוצגו בפניו סתירות בין גרסתו במשטרה לעדות.

2. בהודעתו הראשונה - ת/5, כשנשאל האם היה בחוף הארגמן סמוך לשעה 24:00 השיב "לא יודע, הייתי מסטול". לשאלה מה שתה השיב "וודקה, ליטר וחצי". הוא לא ידע לומר מדוע נעצר והיכן. אמר שלא עשה כלום ולא ידע ממה נחבל בפנים. הוא לא זכר עם מי הסתובב לפני שנעצר ומי זה האשם. אישר שאין לו אישורי שהייה בארץ ושלל את האשמות שיוחסו לו.

3. בהודעתו השניה - ת/3, כמו גם בעדות, אמר שהיה לבד. לדבריו, ישב בטיילת ושתה בקבוק וודקה קטן באזור מלון כרמל. כשהלך בטיילת פתאום באו שוטרים, שאלו איפה הבחור שהיה עמו וכשאמר שהיה לבד והם טועים תקפו אותו והוא התעורר ומצא עצמו בתחנה.

כשנשאל האם הגיע לחניון חוף הארגמן השיב בשלילה ואמר שהלבישו עליו תיק.

4. בעדות אישר שירד לחניון בניגוד להודעה השניה. דיבר על שתיית בירה ולא וודקה בניגוד לשתי ההודעות. טען שזוכר הכל ושלל שבהודעה אמר שהיה מסטול ואינו זוכר. לדבריו, גם לחוקר אמר שכשהיה בטיילת וכשירד למטה נתפס בחניון.

כנשאל אודות חלופי הדברים עם השוטרים בטרם הוכה, עפ"י ההודעה, בניגוד לעדות, טען ששאלו תוך כדי מכות. לגבי התעוררותו בתחנה אמר שהיה בחצי הכרה?!

5. הוא אישר שבבה"ח לא סיפר שאיבד את ההכרה וטען שאמר שהמשטרה הכתה אותו. כשנאמר לו שלרופא אמר שקיבל מכות ולא זוכר פרטים אישר שיכול ואמר. תעודת חדר מיון בצרוף צילומי החבלות - ת/8.

סוף דבר

1. מן המכלול עולה שהנאשם ביצע את המיוחס בכתב האישום. עדויות אולג ושני לגבי האישום הראשון נתמכות בעדות תומר שהבחין בדמויות הנאשם וחברו בזמן מעשה.

הגם ששני מסרה שלא תוכל לזהותו הוא זוהה בודאות ע"י אולג ושניהם זיהו אותו סמוך לאחר מעשה, כשישב עם חברו על ספסל ליד מלון כרמל.

2. עדות תומר, באשר לארועי האישום השני, נתמכת בעדויות רש"ט פילו, שהיה שותף לחלק מהמרדף, והמתנדב מרסיאנו, שנטל חלק במעצר ובזיהוי הנאשם.

משנתפס הנאשם בכף, תוך שמירה על קשר עין רצוף עמו, אין משמעות מרובה לעובדה שידידתו של תומר לא העידה, בפרט משנמסר הסבר סביר מדוע. אין זה מן הנמנע שזו גם הסיבה שטביעות האצבע לא נבדקו.

3. עדויות העדים באשר לשני האישומים נתמכות בעדות רס"ר גוטסמן, אשר לא נטל חלק בארועים אולם שמע מהנאשם, סמוך אחרי, שחברו האשם ג'אנם גנב שני פלאפונים, הצליח להימלט ושהם ביצעו שוד. ואומנם, אליבא לעדויות, הטלפון הנייד של אולג ושל ידידתו של תומר נגנב, כמו גם הארנק של תומר, תוך שימוש בחפץ חד.

אז נכון שבהמשך, מלבד סמני שבירה שתועדו ע"י גובה אמרתו, רס"ב שגן, הוא לא הודה במיוחס, אך באמירתו הספונטנית לרס"ר גוטסמן יש, לכל הפחות, "ראשית הודיה" אם לא הודיה ממש.

4. מעבר לכל האמור, הסתירות המרובות בין אמרותיו לעדותו, המהוות שקרים בעניינים מהותיים, העקרי שבהם האם נעצר בטיילת כפי הודעתו השניה, או בחניון, כפי עדותו, מחזקים אף הם את ראיות התביעה.

העדות לפיה ירד עלה ושוב ירד ואז נעצר משקפת את גרסת התביעה לפיה בפעם הראשונה ביצע את המיוחס באישום הראשון וחזר לטיילת ובשניה את שיוחס באישום השני, שאז גם נתפס ונעצר.

5. מהטעמים אשר פורטו לעיל, כאשר ערה אני והזהרתי עצמי כי עדות תומר, באשר למעשים אשר בוצעו בהיותו ברכב, הינה בבחינת עדות יחידה, נותנת אני אמון מלא בעדותו.

6. אשר על כן, הנני מרשיעה הנאשם בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום, באישום הראשון והשני, בדרישת נכס באיומים, בניגוד לסעיף 404 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, בגניבה, בניגוד לסעיף 384 לחוק ובכניסה לישראל שלא כחוק, בניגוד לסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952, ובאישום השני, בנוסף, בתקיפה לשם גניבה, בניגוד לסעיף 381 לחוק העונשין.

ניתנה היום י"א באלול, תשס"ח (11 בספטמבר 2008) במעמד הצדדים.

בן שלמה שירה, שופטת