ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אימאוויראיד :

8

בתי המשפט

בית משפט השלום כפר-סבא

בש 003966/08

בתיק עיקרי: פ 002004/08

כב' השופטת נאוה בכור

תאריך:

11/09/2008

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד

יפעת פינצ'ובר

המבקשת

- נ ג ד -

אימאווי ראיד - הובא

ע"י ב"כ עו"ד

בן יהודה

המשיב

החלטה

1. בפניי בקשה למעצרו עד תום ההליכים של המשיב, שבצידה הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות של שהייה בישראל שלא כדין, הכשלת שוטר במהלך מילוי תפקידו, התחזות כאדם אחר, ושימוש במסמך מזויף - בנסיבות המפורטות בו (ת.פ. 2004/08 שלום כפ"ס).

2. אין מחלוקת לעניין ראיות לכאורה ולעילת מעצר.

3. ב"כ המשיב מבקש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בתחומי מדינת ישראל, או לחילופין - לתחומי האיזור, בערבויות מתאימות.

ב"כ המבקשת מתנגדת לבקשה.

4. דיון

(א) חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, קובע עקרונות של איזון בין חירות הפרט ובטחון הציבור, ובחינת קיומה של עילת מעצר, ובירור התאמתה של חלופת מעצר שיהא בה כדי להשיג את תכלית המעצר, בדרך שתפגע באורח פחות בחירותו של נאשם.

(ב) אישום המוגש נגד תושב איזור מקים עילת מעצר בגין חשש מהתחמקותו מהליכי משפט, שהינו חשש טבעי ואינהרנטי הנובע מן המצב בו אין לכוחות הביטחון בישראל שליטה על הנעשה באיזור - מהסיבות הגיאופוליטיות השוררות שם.

(ג) בפסיקת בתי המשפט נקבע כי למרות שנסיבה זו הינה בעלת משקל לעניין בחינת חלופת מעצר - אין היא בבחינת נסיבה מכריעה (בש"פ 9193/99 מד"י נ' אבו חדיד בורהאן) - כשעובדת היותו של עצור תושב האיזור, לכשעצמה, מהווה רק אחד השיקולים לשלילתה של חלופת המעצר לגביו, והשיקול העיקרי הוא הסיכון הממשי של המלטות מן הדין.

(ד) במקרה שבפני - עבר המשיב עבירות נוספות לשהייה בלתי חוקית בישראל, כשהתחזה לאחר, הכשיל שוטר במהלך מילוי תפקידו, והשתמש במסמך מזויף - שהיה תעודת זהות מזוייפת של אחר - ישראלי - שנשאה את תמונתו.

בהודעתו במשטרה הודה המשיב כי התייצב בכזב בתעודת הזהות המזוייפת לצורך קבלת עבודה במסעדה ברעננה - הוא רכשה ברמאללה תמורת 1,500 ₪. הוא ריצה פעמיים מאסרים בפועל בגין עבירות דומות - אך רצה לעבוד ולפרנס את משפחתו שבירדן.

בפסיקותיהם של בתי המשפט שהוגשו ע"י ב"כ של המשיב לביסוס בקשתו לשחרור המשיב לחלופת מעצר אכן נדונו ונתקבלו החלטות שכללו קביעת חלופת מעצר לנאשמים, תושבי איזור, תוך התחשבות בנסיבותיהם האישיות, כדלקמן:

1. כב' השופט רובינשטיין קבע בבש"פ 3756/05 יוסף טרשאן ואח' נ' מ"י - כי אפשר לצמצם את החשש להימלטות בהטלת חובת הפקדה ומשום משך המעצר עד להקראה (שבועות ארוכים) בחלופת מעצר לנאשם בגין עבירת שהייה בישראל וגניבת עתיקות - בתנאים מגבילים של הפקדת סכומי כסף הנעים מ-12,500 שקל עד 20,000 שקל, התחייבות להתייצב לכל דיון משפטי, התחייבות עצמית ושני ערבים צד ג' תושבי ישראל באותם סכומים.

2. כב' השופט ס' ג'ובראן קבע בבש"פ 7136/04 האשם פיאלה נ' מ"י כי ניתן לקבוע חלופת מעצר בגין עבירות דומות לעבירות בגין הבקשה שבכותרת, בהתחשב בנסיבה כי הנאשם נשוי לישראלית שמקום מושבה בירושלים (נשואים 14 שנים ולהם 5 ילדים), וכמו כן הוכיח כי התייצב בעבר לדיונים בעבירה דומה.

3. כב' השופט ס' ג'ובראן מאשר בבש"פ 3794/06 עומר רשואן נ' מ"י - חלופת מעצר בתנאים מגבילים בגין עבירות של קשירת פשע, הסתננות לאחר גירוש, התחזות לאחר, הפרעה לשוטר, שימוש במסמך מזויף, שיבוש הליכי משפט- עקב נסיבות מקלות: הנאשם נשוי לישראלית ואב לילדים, בעבר קיבל אשרת שהייה ולא הצליח להאריכה כי נחשד בתכנון פעילות חבלנית.

ביהמ"ש מצא כי על ההחלטה על שלילת קבלת אישור השהייה לא ניתנה לו זכות שימוע, ולכן היה בה משום חוסר תום לב מסוים.

4. כב' השופט ס' ג'ובראן החליט בבש"פ 6339/03 מ"י נ' חושיה מחמוד על חלופת מעצר בתנאים מגבילים בגין עבירות של שב"ח, פריצה והחזקת כלי פריצה,תקיפת שוטרים. וזאת לאור העובדה כי לא הוכחה מסוכנות, והעובדה היחידה של היות הנאשם תושב שטחים אינה עילה מספקת למעצר: "הקושי באיתורו של תושב שטחים לא מהווה נסיבה מכרעת לשלילת חלופת המעצר".

עולה מפסיקות בתי המשפט כנ"ל - כי חלופת מעצר מתאפשרת עם קיומם של תנאים מסויימים, ולאחר בדיקת נסיבותיו האישיות של כל עצור.

עוד נלמד מכל אלה, כי תנאי הכרחי למתן החלטה של חלופת מעצר הוא מתן אמון בנאשם, ונשאלת השאלה האם המשיב בתיק שבכותרת ראוי לאמון זה, וכפי שנקבע בבש"פ 5062/04 אלחרוב נ' מד"י: "אמון הוא תנאי הכרחי לשחרור לחלופת מעצר".

בבש"פ 275/05 ג'ברין אבולקיעאן נ' מד"י נדחתה בקשה לשחרור לחלופת מעצר, ונקבע כי:

"אין לשחרר לחלופת מעצר, טובה ככל שתהיה, ללא אמון בנאשם כי יכבד את תנאי החלופה".

ועוד נקבע שם:

" ...דינו על פי הפסיקה להיעצר, שכן מרכיב האמון הבסיסי אינו בנמצא".

(ה) בבחינת השיקולים למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, ניתן למנות:

1. שחרור לחלופה בישראל מהווה הכשרה למעשה, בחסות ביהמ"ש, לשהייה שלא כדין בישראל – המנוגדת לכל היגיון ושכל ישר, מקום בו נפסלה שהייתו זו - מטעמים בטחוניים או פליליים.

2. עצם היותו של המשיב תושב האיזור, השוהה שלא כדין בישראל - מעלה את החשש להתחמקות מהליכי משפט - בשל הקושי באיתורו באיזור (או אף בירדן), והבטחת התייצבותו לדיונים.

3. המשיב בחר להפר את החוק פעם אחר פעם הורשע ונדון בגין עבירות גומות - (ת.פ. 11056/03 (שלום ת"א) ת.פ. 2803/05 (שלום כפ"ס) - ותלוי ועומד נגדו מע"ת. בן 5 חודשים, שלא הרתיעו מלשוב ולעבור עבירות דומות, ונלוות.

5. הנסיבות לקולא שעלו בהחלטות שהגיש ב"כ של המשיב, לא נמצאו רלוונטיות במקרה שבפניי, כשהמשיב מפר את החוק פעם אחר פעם, מזייף מתחזה בכזב, ונראה כי אין לו מורא מפני החוק - כאשר כל טענתו היא שהוא רוצה לעזור בפרנסת המשפחה ולאמו הגרושה כי אביו חי בירדן.

נסיבה זו אכן מצערת, אבל איננה מצדיקה רמיסת ריבונותה של מדינת ישראל פעם אחר פעם בכניסתו אליה שלא כדין, תוך ביצוע עבירות נלוות - המעצימות את החשש מהמלטותו מאימת הדין.

6. לפיכך - הנני מורה על הארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום י"א באלול, תשס"ח (11 בספטמבר 2008) במעמד הצדדים.

נאוה בכור, שופטת

003966/08בש 142 יסמין