ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד ישראל ועקנין :

בתי-המשפט

1

בית משפט השלום ירושלים

פ 006247/08

לפני:

כב' השופטת אתי באוםֿֿניקוטרה

תאריך:

11/09/2008

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נ ג ד

ועקנין ישראל

הנאשם

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד עמית מכליס

הנאשם וב"כ עו"ד לימור סלומון – מטעם הסנגוריה הציבורית

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירת התפרצות למקום מגורים לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן:"החוק"); עבירת גניבה, לפי סעיף 384 לחוק ועבירת הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 (א) לחוק.

כנטען בכתב האישום, כי אז ביום 16/10/07 נקבע בב"ש 847/07, כי הנאשם ישהה במוסד "מלכישוע" כחלופת מעצר ואולם ביום 24/03/08 נמצא מחוץ למוסד.

בעבירה זו הודה הנאשם.

עוד נטען בכתב האישום, כי ביום 24/03/08 בשעה 12:40 פרץ הנאשם לדירתה של צביה כונן (להלן:"המתלוננת") ברח' נחל דולב 25, בית שמש וביצע בה גניבה.

הנאשם, כך כתב האישום המתוקן, המתגורר בבניין האמור יחד עם אמו, עלה למרפסת דירת המתלוננת בדרך שאינה ידועה במדויק, כשהוא לבוש כפפה על ידו הימנית, פתח את דלת המרפסת, נכנס אל הדירה וגנב 3 קופות צדקה, שהכילו כסף ואשר היו בתוך ארון.

המתלוננת, שאותה עת שכבה בחדר השינה, התעוררה לשמע רעשים בדירה, ניגשה לסלון ואז הבחינה בנאשם העומד סמוך לדלת היציאה, כשהיא פתוחה.

משראה אותה הנאשם ביקש ממנה סוכר וחלב. המתלוננת נתנה לו כוס סוכר והנאשם עזב את הדירה.

הנאשם בתגובתו לכתב האישום, הודה כאמור בעבירה, שעניינה הפרת הוראה חוקית, אך כפר בשאר הנטען כנגדו וכך ציין, מפי באת כוחו:

"הנאשם אכן הגיע לדלת ביתה של השכנה. הדלת הייתה פתוחה קצת, הוא פתח אותה קמעא וראה את השכנה וביקש ממנה סוכר וחלב. לא היה לה חלב והיא נתנה לו כוס סוכר והוא אכן עזב את הדירה."

משכפר הנאשם במיוחס לו – נקבע התיק להבאת ראיות בפני.

בתיק זה העידו בפני המפורטים:

מטעם המאשימה – המתלוננת, בעלה, מר אברהם כונן, השוטרת בת אל סידו.

מטעם הנאשם – הוא עצמו.

עדויות המאשימה

תחילה העידה המתלוננת, שהנה שכנתו של הנאשם, יליד 1990 ומשפחתו והיא מתגוררת עם משפחתה בדירה הנמצאת שתי קומות מעל משפחת הנאשם.

לטענתה, בלילה עובר לאירוע, הוזעקה לסייע לשכנה אחרת ללדת ונשארה בבית היולדת כל הלילה. למחרת בבוקר ומשפיזרה את ילדיה במסגרות החינוך השונות חזרה הביתה – "בשעה 09:00 בבוקר הלכתי לישון". (ראה עמ' 9 שו' 15 – 19).

עוד הוסיפה, כי "בדרך כלל אני לומדת ביום הזה ולא נסעתי ללימודים, כי לילה קודם עזרתי לשכנה ללדת והייתי עייפה אז נשארתי בבית." (ראה עמ' 8 שו' 4 – 5).

כאמור, המתלוננת ישנה בחדרה ולפתע, בשעה 12:40 שמעה קול של דלת נפתחת – "רעש ידית שיורדת" (ראה עמ' 8 שו' 17), היא קמה מבוהלת, שאלה "מי זה?" וכאשר לא נענתה, קמה והלכה לכיוון דלת הכניסה – "וראיתי את הנאשם עומד עם חולצת פסים טורקיז, מכנסי ג'ינס וכפפה שחורה על היד." (ראה עמ' 6 שו' 22 – 24).

עוד הוסיפה, כי מצאה את הנאשם "בתך הבית" (ראה עמ' 9 שו' 26), כאשר "היה עם הגב ואז הוא הסתובב. הפנים היו לכיוון היציאה מחדר המדרגות. כלומר, מדלת הבית. הוא היה בתוך הבית." (ראה עמ' 9 שו' 23 – 24).

המתלוננת התפלאה לראות, כי דלת הבית פתוחה, שכן לטענתה, לפני שהלכה לישון – נעלה את דלת הבית, תוך שהוציאה מעט את המפתח מן המנעול ("כדי שבעלי יוכל להיכנס" – ראה עמ' 7 שו' 1) וכן התפלאה לראות, כי דלת המרפסת פתוחה, שכן "סגרתי את המרפסת, כי אם אשאיר אותה פתוחה – הציפורים נכנסות" (ראה עמ' 6, שו' 27).

המתלוננת שאלה את הנאשם "למה הבית שלי פתוח ומה קורה פה" והוא השיב שאינו יודע וכי בא לבקש סוכר וחלב.

המתלוננת השיבה לנאשם, כי אין לה חלב ונתנה לו כוס סוכר.

הנאשם יצא והיא סגרה את הדלת והתקשרה מבוהלת לבעלה, תוך שסיפרה לו על הדלתות הפתוחות והוא אמר לה להזמין משטרה ואף אמר לה לצאת החוצה ולהביט מבעד לחלון הכניסה, שנמצא מול דלת הכניסה לדירה – "הסתכלתי משם והרמתי את העיניים וראיתי מישהו מרים מגב כחול עם אזיקון... לא ראיתי מי הרים את זה." (ראה עמ' 7 שו' 4 – 6).

המתלוננת הוסיפה עוד, כי שאלה את הנאשם מדוע הוא עוטה כפפה על יד ימינו – הוא אמר שמצא אותה במעלית סתם והוא ניסה להוריד אותה. את הכפפה השנייה החוקר מצא במרפסת שלי". (ראה עמ' 7 שו' 23 – 24) וכן – "הוא (הנאשם – א.ב.נ.) היה מבוהל ששאלתי למה הכפפה אצלו ביד והוריד אותה מהיד. לשאלתך, מדובר בכפפה שחורה מצמר שגם זה מוזר, כי היה יום חם" (ראה עמ' 11 שו' 12).

ועוד העידה, כי דרך החלון המצוי מחוץ לדירה – ניתן להיכנס למרפסת דירתם.

לטענת המתלוננת – אין זה אפשרי, כי מי שהרים את המגב ונצפה על ידה, אשר יתכן כי עמד על הגג הוא הנאשם.

בשלב זה התקשרה המתלוננת והזמינה משטרה. תוך כדי שיחה טלפונית שמעה המתלוננת, כי הנאשם דופק על דלת דירתה, אך היא לא ענתה לו.

המתלוננת הוסיפה עוד, כי את כוס הסוכר מצאה אחר כך על מדף המצוי בחדר המדרגות בסמוך לדירת השכנים שמולה – "היא נשארה אולי שבועיים במדף..." (ראה עמ' 8 שו' 1).

עוד העידה המתלוננת, כי למחרת היום גילתה, כי מביתה נעלמו 3 קופות צדקה והוסיפה, כי מערכת היחסים בין משפחתה לבין משפחת הנאשם – "יחסים רגילים טובים, שכנים טובים." (ראה עמ' 9 שו' 3).

משהגיעה המשטרה – הנאשם כבר ברח ונעלם והוא הסגיר עצמו אך ביום 02/04/08.

בעלה של המתלוננת העיד אף הוא בפני ואישר, כי אשתו אכן התקשרה אליו וסיפרה לו אודות האירוע ועוד הוסיף כי "... לגיטימי לבקש חלב וסוכר ולכן אשתי לא חשדה והבינה אחרי שניה שמשהו מוזר". (ראה עמ' 13, שו' 21 – 22).

לדירת המתלוננת הגיעה שוטרת הסיור בתחנת בית שמש, העדה בת אל סידו.

לטענתה, הגיעה למקום עם שותפה, ישראל, שם פגשו במתלוננת שהייתה לחוצה "גם לא ברורה כל כך" (ראה עמ' 15 שו' 16).

השוטרת העידה אודות שסיפרה להם המתלוננת (ובעיקרו – עדותה של המתלוננת).

מעדותה למדנו, כי היא היחידה שערכה דו"ח פעולה באירוע וכי לא ביצעה סריקה או תחקרה שכנים.

עדות הנאשם

בהודעתו במשטרה הכחיש הנאשם, כי התפרץ לדירת המתלוננת.

לטענתו, אותה עת ברח ממוסד "מלכישוע", משום שנכנס שם לדיכאון.

וכך סיפר:

"קמתי בסביבות 11:00, 12:00 בבוקר. עליתי לשכנים (הדגשה שלי – א.ב.נ.) לחפש סוכר והדלת של צביה הייתה קצת פתוחה. באתי ותקתקתי על הדלת (כך במקור – א.ב.נ.). היא הייתה בסלון. מדברת בטלפון. במטבח. יותר נכון וכשאני תקתקתי על הדלת, היא שאלה אותי אם הייתי בבית שלה ואיך זה יכול להיות שהחלון פתוח. היא הביאה לי סוכר. ירדתי לבית. עוד לא הספקתי להיכנס לבית – שמעתי אותה צועקת.

חזרתי אליה ותקתקתי אצלה. היא לא פתחה לי ושאלתי אותה למה היא צועקת והיא לא פתחה לי..." (ראה ת/1 עמ' 2 שו' 8 – 14).

עוד טען, כי לא נכנס לדירת השכנה "לא צעד אחד לבפנים לא עשיתי עד שהיא פתחה..." (ראה ת/1 עמ' 2 שו' 33).

ככל שמדובר בכפפה סיפר, כי כשעלה במעלית "הכפפה הייתה תקועה שם במעלית. היא הייתה קרועה. סתם לקחתי אותה ושיחקתי בה" (ראה עמ' 2 שו' 40).

הנאשם העיד עוד, כי לא שמע מה צעקה השכנה משיצא את דירתה, אבל בשל הצעקות החליט לעלות שוב לדירתה ומשדפק על הדלת – "היא אמרה שהיא לא פותחת את הדלת" (ראה עמ' 3 שו' 62).

משכך, ירד הנאשם לדירת אמו "אחר כך שתיתי קפה. לקחתי סיגריות עם הקפה ויצאתי מהבית לחברה. היא גרה באדרת במושב". (רה עמ' 3 שו' 68 – 69).

כבר בהודעתו במשטרה ידע הנאשם לספר, כי המתלוננת היא "השכנה הכי טובה בבניין. לא יודע למה היא חושבת עלי כאלה דברים..." (ראה עמ' 9, שו' 18).

בחקירתו בפני תיאר הנאשם את שאירע כך:

בלילה שקדם לאירוע ישן אצל השכנה ארביב, שדירתה מצויה מול דירת המתלוננת וזאת, על מנת שלא ייתפס בבית הוריו אם יחפשוהו בשל בריחתו ממוסד "מלכישוע".

הנאשם התעורר בשעה 12:30, 12:40: "התכוונתי לשתות נס קפה בביתה של השכנה וחיפשתי סוכר, אבל לא היה ואז רציתי לרדת לכיוון הבית. הזמנתי מעלית ונכנסתי אליה ואז היססתי. יצאתי ונזכרתי שהדלת של השכנה פתוחה והעדפתי לבקש ממנה." (ראה עמ' 17 שו' 11 – 13).

בכניסתו החפוזה כאמור למעלית, מצא כפפה קרועה, הוא לקח אותה ושיחק איתה ביד.

הנאשם עמד לפני דלת הכניסה לדירת המתלוננת "וכשתקתקתי על הדלת..." ראה אותה עומדת בסלון עם פלאפון. הנאשם ביקש ממנה סוכר וחלב, אך היא אמרה לו שאין חלב ונתנה לו רק כוס סוכר. "היא הכניסה אותי אליה הביתה... לא, היא שאלה למה יש לי כפפה ביד ואמרתי לה שמצאתי אותה במעלית והיא שאלה למה הדלת של המרפסת פתוחה, אמרתי לה שאין לי מושג..." (ראה עמ' 17 שו' 21 – 23).

אחרי שיצא מדירת המתלוננת החליט לרדת לדירת משפחתו כדי להביא חלב ואז שמע את השכנה צורחת (ראה עמ' 17 שו' 26).

ובאותה נשימה – "עליתי לכיוון הבית של ארביב בחזרה ואז שמעתי את השכנה צורחת." (ראה עמ' 18 שו' 1). (הדגשה שלי – א.ב.נ.).

הנאשם נלחץ "כי הייתי בבריחה ממלכישוע" (ראה עמ' 18 שו' 3). הוא השאיר את כוס הסוכר במדף ליד הבית של השכנים וכן – "אם בית המשפט שואל אותי מה עשיתי עם כוס החלב אני משיב שנכנסתי לדלת של השכנה... נכנסתי לבית מיהרתי, החלב אם היה אפשר היו רואים את החלב שפוך על הרצפה של השכנה" (ראה עמ' 12 שו' 6 – 7).

עוד הוסיף, כי בשל בריחתו מן המוסד – "יצאתי מהבית זריז כמה שיותר מהר בכדי להימלט והלכתי עם החברה... קבעתי איתה לפני והיא הייתה איתי והלכתי משם." (ראה עמ' 18 שו' 4 – 9).

כן העיד הנאשם, כי "אני יודע יום-יום מה הולך בבניין" וכי בשעת צהריים מתכנסות המשפחות לארוחת צהריים – "זה לא קו מחשבה לעשות את זה. גם (אם) אני באמת מטומטם לא אעשה דבר כזה בשעה כזו." (ראה עמ' 18 שו' 13 – 15).

הנאשם טוען עוד, כי בעלה של המתלוננת עושה לו "פרצופים" וזאת משום שהוא וחברו אהרון ארביב מנהלים אורח חיים, שאינו מתיישב עם אורח החיים של משפחת כונן, משפחה דתית.

בחקירתו הנגדית טען, כי שיקר במשטרה כאשר סיפר, כי בעצם שהה בביתו בעת בריחתו מהמוסד – "שלא יאשימו את ארביב שהם מחזיקים אדם נמלט בבית" (ראה עמ' 19 שו' 15) והוסיף, כי לאחר האירוע – "ירדתי לבית, הכנתי קפה והחברה באה עם המונית ואז נסעתי איתה" (ראה עמ' 19 שו' 17).

הנאשם טען עוד, כי דברי המתלוננת ולפיהם, ראתה אותו עם הגב כלפי הדירה – "זה לא נכון בכלל, כי כשבאתי זו הייתה הפעם הראשונה שהיא ראתה אותי ולא דרכתי בפתח הבית עד שהיא לא הזמינה אותי לקחת סוכר." (ראה עמ' 20 שו' 8 – 10).

לטענתו, "יכול להיות שאמרו לה להגיד ככה. אני לא יודע." (ראה עמ' 20 שו' 12 – 13).

סיכומי המאשימה

המאשימה טוענת, כי עלה בידיה לשכנע את בית המשפט, כי הנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו וזאת מעבר לכל ספק סביר.

לטענתה, גרסת השכנה, שקיבלה חיזוקים בעדות הבעל ובעצם גניבת קופות הצדקה הנה גרסה אמינה ועקבית המספיקה להרשעה.

עוד הפנתה אל גירסתו חסרת העקביות של הנאשם.

סיכומי הנאשם

לטענת הסניגורית, הרי המאשימה לא הצליחה לשכנע מעבר לכל ספק סביר, כי מרשה בצע עבירות התפרצות וגניבה.

לטענת הסניגורית, כי אז דבר העלמותן של קופות הצדקה נתברר למתלוננים רק כעבור יום או יומיים וכאשר טענו לעניין זה רק בחקירה המשלימה במשטרה, באופן שמנתק את הקשר הסיבתי שבין שהיית הנאשם בדירה לבין הגניבה הנטענת.

עוד טענה הסניגורית, כי המאשימה הצליחה, לכל היותר, להראות, כי מרשה עמד בסמוך לפתח ביתה ובכל מקרה לא הוכיחה, כי נכנס דרך המרפסת או כי היה הראשון שנכנס דרך דלת הכניסה (מה גם, כך הסניגורית, שלא נטען, כי המתלוננת שמעה רעש כלשהו הקשור למנעול הדלת).

כן הוסיפה הסניגורית, כי לא הוכח, כי הנאשם גנב דבר מה מדירת המתלוננת וביקשה להתייחס אל עדות המתלוננת, אשר עברה לילה סוער, קודם לאירוע בהסתייגות המתבקשת, במיוחד כאשר מלכתחילה לא חשדה כלל בנאשם ונתנה לו את מבוקשו.

ככל שמדובר בכפפה- הסניגורית בקשה לקבל את גרסת מרשה ולפיה, מצאה במעלית.

הסניגורית הוסיפה עוד, כי מדובר בתיק נסיבתי בעיקרו, אלא שהמסקנה ולפיה, הנאשם התפרץ לדירה וגנב ממנה אינה המסקנה היחידה האפשרית ולפיכך, עתרה לזיכויו.

ההכרעה;

לאחר שמיעת העדויות והתרשמותי מן העדים, באתי לכלל מסקנה, כי בענייננו הוכיחה המאשימה, מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם עבר עבירת התפרצות וגניבה.

עדות המתלוננת הייתה עקבית, קוהרנטית ואמינה.

לא כך התרשמתי מעדות הנאשם ואינני מקבלת את טענת הסניגורית, כי הנאשם, בנסותו לעבות את גרסתו ולהפכה לאמינה יותר "הגזים מעט"- יש לקבוע, כי עדותו הייתה בלתי אמינה ונראה היה, כי הוא משנה אותה לפי הצורך.

עוד יוער, כי הנאשם לא נתן גרסתו מיד ובסמוך לאירוע, אלא רק בעבור כשבועיים, משהחליט להסגיר את עצמו לאחר שברח ממשמורת חוקית.

"כידוע הלכה היא, כי ניתן להרשיע נאשם בהסתמך על ראיות נסיבתיות בלבד, רק אם המסקנה, כי הנאשם בצע את העבירה הנה המסקנה ההגיונית היחידה בנסיבות העניין...כמו כן, כאשר מדובר במקבץ ראיות נסיבתיות, אין לבדוק כל ראיה בנפרד ובאורח עצמאי, אלא לאור הראיות הסובבות אותה ויתכן, כי למרות שאין בכוחה של ראיה נסיבתית, כשלעצמה, לבסס מסקנה חד משמעית לחובת הנאשם, הרי בהצטברותה לראיות נוספות, היא תכריע יחד עמן את הכף לחובת הנאשם."

(ראה רע"פ 3792/06 ).(הדגשה שלי – א.ב.נ.).

"כידוע בהרשעה על סמך ראיות נסיבתיות צריכות הראיות להביא, בדרך האלימינציה, למסקנה אחת של אשמת הנאשם. ' כאשר בוחנים את מכלול הראיות הנסיבתיות מפעיל בית המשפט, כאמור את מבחני ההיגיון וניסיון החיים...לאור מהותן של הראיות ומשקלן המצטבר, לאור הסבריו של הנאשם, אם ניתנו כאלה וכן לאור כל היפותיזה סבירה אחרת, קובע בית המשפט, אם יש מקום להסקת מסקנה חד משמעית, שהיא ההגיונית היחידה, לפיה לא נותר ספק סביר בדבר אשמתו של הנאשם...תיתכן אפשרות אחרת , שונה, שכל אחת מן העובדות, המובאות להוכחת אשמתו של הנאשם, היא תמימה ומקרית לחלוטין, כשהיא בפני עצמה, אולם עצם צירופן יחד אינו יכול, מבחינה הגיונית, להיות תמים ומקרי..."(ראה ע"פ 728/84) (הדגשה שלי-א.ב.נ).

ומה בענייננו?

אני מאמצת את גרסתה המהימנה של המתלוננת השכנה ולפיה, כשהתעוררה, לשמע רעש הידית המורדת ראתה בתוך ביתה את הנאשם, כשעל ידו כפפת צמר וכאשר הוא נראה מבוהל.

באותו מועד, הבחינה, כי דלת המרפסת פתוחה והמתלוננת שאלה לפשר העניין. הנאשם השיב, כי בא לבקש כוס סוכר וחלב.

לנאשם, גם אם חפץ הוא בכוס סוכר או חלב- אין כל סיבה שהיא להיות בתוך דירת המתלוננת.

הנאשם טען אומנם, כי דלת דירת המתלוננת הייתה פתוחה והוא רק "תיקתק" עליה והמתין בסבלנות עד אשר הזמינה אותו להכנס, אלא שטענה זו אינה משתלבת עם עדותה האמינה של המתלוננת.

נציין, כי היה אירוע בו דפק הנאשם על דלת דירת המתלוננת,כאשר זו שוחחה בטלפון, אלא שמדובר בפעם השניה בה חזר הנאשם לדירה, משהבין כנראה, כי המתלוננת מתכוונת להזעיק את המשטרה ואין לבלבל בין אירוע זה לבין האירוע הראשון, בו נכנס הנאשם לדירת המתלוננת.

ונוסיף, כי דלת הדירה לא היתה שבורה באופן כלשהו, אלא שדלת המרפסת הייתה פתוחה אף היא וכאשר המתלוננת העידה, כי ניתן להגיע מן הגג אל המרפסת.

וככל שמודבר בעבירת הגניבה - הרי המתלוננת ובעלה העידו, כי למחרת היום מצאו, כי קופות הצדקה נעלמו והוסיף הבעל, כי יתכן שהיו בהם "אולי 200 ₪, אי אפשר לדעת.", אלא שאין בכך כדי לנתק את הקשר הסיבתי שבין אירוע הפריצה לגניבה.

גרסתו של הנאשם לפיה הגיע לדירת המתלוננת כדי לבקש כוס סוכר וחלב - לא שכנעה אותי כלל.

גרסתו הייתה מלאת סתירות ולא ניתן לקבוע ממצא כלשהו על פיה - האם ישן במהלך בריחתו ממלכישוע בבית הוריו? אצל השכנה ארביב? האם התכוון לשתות את הקפה בבית אימו ? ואולי בבית השכנים? האם שמע את השכנה צועקת כאשר ירד לדירת אימו או כאשר עלה לדירת השכנים? האם בהמשך ישב ושתה קפה בניחותא או שמא "יצא מהבית זריז"?

כפי שציינתי- גרסת הנאשם משתנה בהתאם לנסיבות.

בהתאם להלכה, כפי שצוטטה לעיל, הרי מכלול הנסיבות כולן, כפי שפורט לעיל, מביאות למסקנה, כי המאשימה הצליחה לשכנע, מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם עבר עבירת התפרצות לדירה וגניבה ואשר על כן, אני מרשיעה את הנאשם בעבירת התפרצות לפי סעיף 406 (ב) לחוק ובעבירת גניבה לפי סעיף 384 לחוק.

ניתנה היום י"א באלול, תשס"ח (11 בספטמבר 2008) במעמד הצדדים.

אתי באוםֿֿניקוטרה, שופטת

עינת נעמי ישראלי

ב"כ הנאשם: יש לנאשם תיקים הקבועים בבית המשפט לנוער לגזר דין ביום 06/10/08 ואבקש לצרף תיק זה ליתר התיקים שמתנהלים בבית המשפט לנוער. ביקשתי את הסכמת חברי לעניין הזה. קצין המבחן שם כבר ממילא מכיר אותו ומלווה אותו כמה שנים ואני סבורה שיהיה נכון מכל היבט שהוא, כי עניין זה יצורף לבית המשפט לנוער.

ב"כ המאשימה: אני מסכים לבקשת חברתי. אם כי מדובר בהליך חריג, במיוחד כאשר מדובר

בשלב שלאחר הכרעת הדין ולאחר שבית המשפט יכול היה להתרשם גם מהנאשם עצמו. הנימוק

להסכמה הוא העובדה שהנאשם ביצע את העבירה בתיק הזה בערך כחודשיים לאחר שהפך לבגיר.

מדובר בבית משפט לנוער בסאגה מאוד ארוכה של התנהלות, מס' רב מאוד של תיקים בצורה

חריגה, כך שחשוב שגם לפני בית המשפט לנוער תהיה תמונה מלאה והוא יוכל להעניש את הנאשם

גם בתיק זה. כמובן שביום 06/10/08 נצטרך לטעון לעונש בעניין תיק זה.

אבקש לקבוע לתזכורת.

ב"כ הצדדים: אך לצורך הצירוף, אנו מסכימים כי הכרעת הדין כאן תבוטל תוך שישנה הסכמה

כי ב"כ הצדדים יבקשו משופט הנוער להרשיע את הנאשם במיוחס לו בתיק זה וזאת על מנת

שניתן יהיה לצרף תיק זה לתיקים הנדונים בבית משפט לנוער.

ה ח ל ט ה

  1. מכח הסכמת הצדדים – יש לצרף תיק זה לתיקיו הנדונים של הנאשם בבית המשפט לנוער והקבועים לדיון ליום 06/10/08. התיק יצורף בפועל לת.פ. 1235/05 (בית משפט לנוער).
  1. על מנת לאפשר צירוף כאמור, אני מבטלת את הכרעת הדין שניתנה על ידי בתיק זה, תוך שעל הצדדים לעתור בפני המותב בפניו יצורף התיק, להרשעתו של הנאשם בתיק זה.
  1. נקבע לתזכורת תביעה על מנת לוודא צירוף, ליום 23/10/08 שעה 09:00.

ניתנה היום, י"א באלול, תשס"ח (11 בספטמבר 2008), במעמד הצדדים.

אתי באוםֿֿניקוטרה, שופטת

עינת נעמי ישראלי