ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שבתאי נגד ארד :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

א 003242/06

בפני:

כב' השופט כרמי מוסק-סגן נשיא

11/09/2008

בעניין:

שבתאי יאיר

התובע

נ ג ד

1 . ארד דוד

2 . שירביט חברה לביטוח בע"מ

הנתבעים

פסק דין

1. התובע טוען כי נפגע בתאונת דרכים ביום 10.8.05. הנתבעים טוענים כי התובע כלל לא נפגע בתאונת דרכים, לא ארעה תאונת דרכים, וכי מדובר בניסיון של התובע לפברק אירוע של תאונת דרכים במטרה "להדביק" לנתבע אירוע בו כביכול הנתבע פגע ברכבו של התובע, כל זאת עקב סכסוך מתמשך שבין התובע לנתבע.

2. בכתב התביעה טוען התובע כי ביום 10.8.05, בשעה 11:35 לערך, ברחוב יפו בירושלים, נהג הנתבע 1 ברכב. התובע היה במקום כהולך רגל, והנתבע פגע בו. בתצהיר עדותו הראשית טען התובע כי היה ביום התאונה בשעה האמורה בתחנת מוניות. רכבו של התובע היה במצב חניה והוא חיכה לכך שיבוא נוסע. הוא ראה את מונית הנתבע מגיעה לתחנה ועוצרת. התובע מוסיף ואומר כי לא היה לו ריב כלשהו עם הנתבע. התובע ואדם נוסף בשם עוזי זבריקו (להלן: עוזי) החליטו לגשת למונית הנתבע ולדרוש ממנו לעזוב את התחנה מאחר ואינו חבר בתחנה. לתובע נדמה כי עוזי הוא זה שביקש מהנתבע לעזוב את המקום, ואז הנתבע הניע את הרכב ופגע בתובע. לטענת התובע, הוא נפל ונפגע. הוזמן לו אמבולנס, והוא הובהל לבית החולים הדסה הר הצופים שם קיבל טיפול ראשוני. התובע הוסיף תצהיר מטעמו בו טען כי בעת התאונה הוא היה חבר ובעל מניה בתחנת המוניות, וכי עוזי שהיה גם הוא חבר ובעל מניה שימש גם כמנהל התחנה.

3. עד נוסף מטעם התובע היה אותו עוזי. גם הוא העיד על כך שהנתבע העמיד את מוניתו בתחנה, ואז הוא והתובע ניגשו אליו וביקשו ממנו לעזוב את המקום. הנתבע עלה לרכבו, ובעת שעזב את המקום פגע בתובע. לדברי עוזי, לפני הפגיעה הוא והתובע עמדו על הכביש בצידו של השמאלי של הרכב של הנתבע. למקום הוזמן אמבולנס שפינה את התובע לבית החולים.

4. מהחקירה הנגדית של התובע ועוזי עולה כי בינם לבין הנתבע התפתח ויכוח והנתבע איים, ואז לדברי עוזי, הנתבע עלה לרכבו, פנה שמאלה ופגע בתובע. התובע עומת בחקירה עם גרסת הנתבע שהוא עמד בצידו הימני של רכב הנתבע. התובע שלל זאת בהחלטיות. התובע טען כי בעת שנפל על הכביש, נחבל בכל חלקי גופו. הוא טען שהתלונן על הצוואר, קיבל מכה בצד ימין, ברגל, סבל מסחרחורת וכאבי ראש. לראיה, בחדר המיון בוצעה בדיקה קלינית של הצוואר וכן נכתב כי התובע נבדק עקב חבלת ראש קלה. דברים אלה מלמדים כי התובע התלונן על כאבי ראש ופגיעה בצוואר.

5. גרסת הנתבע היא, כי התובע ועוזי התקרבו אליו וניסו לתקוף אותו פיזית, הם צעקו עליו ואיימו עליו, כל זאת קרה כאשר הנתבע היה ישוב במונית. לאחר מכן עוזי אמר לתובע שישכב על הרצפה והוא יזמין אמבולנס כדי לסבך את התובע באירוע של דריסת הולך רגל.

6. אין מחלוקת כי מיד לאחר האירוע פנה הנתבע למשטרת ישראל, הגיש תלונה בגין האיומים, והניסיון לביים תאונה. לחילופין טוען הנתבע כי גם אם בית המשפט יקבל את גרסת התובע כי היה מגע בין רכב הנתבע לתובע, הרי שהתובע גרם לכך במתכוון, ומכאן שלאור הוראות סעיף 7(1) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975. מדובר בתאונה במתכוון, ועל כן אין מקום לפצות את התובע.

7. הנתבעים מפנים לכך שהעד עוזי בעדותו בבית המשפט העיד (עמ' 5 ש' 23-26) כי לא ראה את המגע בין רכב הנתבע לתובע. כמו כן העיד כי לא ראה את הפגיעה.

8. דברים אלה עומדים בסתירה לאמור בתצהירו, בסעיף 5, כי ראה את הפגיעה של רכב הנתבע בתובע.

9. דבר זה כשלעצמו מוזר ביותר, שכן לפי עדותו עוזי הוא והתובע ניגשו יחד למונית של הנתבע, ומעדויותיהם עולה כי הם היו אחד ליד השני בכל משך האירוע. לפיכך, לא ברור כיצד טוען לפתע עוזי בחקירתו הנגדית כי לא ראה את רכב הנתבע פוגע בתובע. דבר זה מפחית בצורה ניכרת את המשקל שיש לייחס לראיות התובע.

10. כמו כן, לא ניתן להתעלם מכך שבתצהירי התובע ועוזי לא נזכר ולו בחצי מילה כי היה ויכוח קשה בינם לבין הנתבע בעת האירוע, שנסוב סביב דרישת עוזי והתובע מהנתבע לעזוב את התחנה, מתצהיריהם עולה כי מדובר באירוע רגיל של תאונת דרכים.

11. כאשר העידו התובע עוזי והנתבע לפני, התרשמתי כי קיימים יחסי איבה קשים בין התובע ועוזי לבין הנתבע. דבר זה תומך בדברי הנתבע כי היה ריב קשה בעת האירוע. גם התנהגות הנתבע לאחר האירוע כאשר הלך מיד למשטרת ישראל והגיש תלונה, מלמדת כי לא היה מדובר באירוע שיגרתי אלא באירוע אלים גם אם לא היתה אלימות פיזית.

12. לפיכך, היה זה ראוי שהתובע יפרט כבר בכתב התביעה את הנסיבות שקדמו לתאונה לה הוא טוען, ובוודאי יפרט זאת בתצהיריו, ולא ינסה ליצור רושם כאילו מדובר באירוע רגיל של פגיעת רכב בהולך רגל.

13. סתירה נוספת שעלתה במהלך העדויות, היתה העובדה כי האירוע לא התרחש בתוך תחנת המוניות אלא במרחק של כ-70 מטר מהתחנה, שהרי מעדויות התובע ועוזי עלה כי הנתבע לא חנה בתוך התחנה והם הלכו אליו כדי לסלקו מהמקום.

14. כאשר מעיינים אנו בתיעוד הרפואי שהמציא התובע עולה כי למעשה לא היו ממצאים רפואיים כלשהם. למרות תלונותיו, בבדיקה הרפואית לא נמצאו כל סימני חבלה או רגישות, מלבד רגישות קלה במגע בברך ימין. סביר כי אדם שנפגע מרכב ונפל לכביש כפי שטוען התובע, היו נמצאים אצלו סימנים קליניים כלשהם.

15. סוף דבר, התמונה המתקבלת היא כי הנתבע לא חנה בתוך תחנת המוניות, אלא חנה במרחק מסוים ממנה. הוא לא יזם מגע כלשהו עם התובע ועוזי, אלא אלה פנו אליו ולצורך כך עברו מרחק של כמה עשרות מטרים כדי לסלקו מהמקום. ברור כי התפתח דין ודברים. העובדה כי עוזי שינה בנקודה מהותית את גרסתו, כאמור לעיל, פוגעת באופן קשה בראיות התובע.

16. לאור זאת ויתר הנימוקים שפורטו לעיל, אינני סבור כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את אירוע התאונה.

17. לפיכך, התביעה נדחית. אני מחייב את התובע בהוצאות הנתבעים בסכום של 8,000 ₪ בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום י"א באלול, תשס"ח (11 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.

כרמי מוסק, שופט

סגן נשיא