ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גרוסבך נגד גינת :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום בירושלים

א 10672/06

לפני כב' השופט רפאל יעקובי

בעניין:

גרוסבך אילן

ע"י ב"כ עו"ד א' חדד

התובע

נ ג ד

1 . גינת רפי

2 . רפי גינת הפקות עולם הספורט בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד פ' מוזר, ת' נוימן

הנתבעים

פסק דין

א. התביעה וההליכים שבעקבותיה

  1. התביעה דנן היא לתשלום 300,000 ₪ בגין עוולת "לשון הרע".
  1. התובע עובד כמנהל חטיבת מכירות ארצי, כמגייס סוכנים וכסוכן מכירות, בחברת א.מ. המעין בע"מ, העוסקת ביבוא ובשיווק של מערכות לטיהור מים (להלן: החברה).
  1. הנתבעת 2 היא חברת הפקות של תוכניות טלוויזיה, המפיקה, בין היתר, את תוכנית התחקירים "כלבוטק", המשודרת בערוץ 2 של הטלוויזיה הישראלית (להלן: התוכנית). הנתבע 1 הוא בעל מניות בנתבעת 2 וכן העורך והמנחה של התוכנית.
  1. ביום 26.2.06 שידרה התוכנית "כלבוטק" כתבת תחקיר על אודות החברה.

לטענת התובע בכתב התביעה, בתוכנית נטען כי מי הברז בישראל מצוינים ואין צורך במטהרי מים, וכן נטען כי התובע, כעובד החברה, כופה על הסוכנים שהוא מגייס לחברה, לרכוש מערכת ביתית לטיהור מים, כתנאי לקבלתם לעבודה, וכי תחקירנית התוכנית, שנשלחה לחברה במטרה "להתגייס" כסוכנת מכירות, נאלצה גם היא, בשל התנהגותו ומעשיו של התובע, לחתום בכפייה על התחייבות לרכישת מערכת כזו. התובע טוען שהתוכנית הציגה וטענה דברים שאינם אמת, הן באשר לאיכות המים בישראל ויעילותן של מערכות לטיהור מים, הן ביחס לכך שהחברה בכלל, והוא בפרט, כופה על סוכניה החדשים לרכוש מערכת כזו.

התובע מוסיף וטוען, כי ביום 11.6.06, במסגרת פינת המעקב לגבי התוכנית מיום 26.2.06, נטען כי הוגשה תלונה למשטרה נגד כל המעורבים בפרשה, וכי עפ"י בירורים שערך התובע, הרי שגם פרסום זה אינו נכון.

בכל אלה, טוען התובע, עוולו הנתבעים ב"לשון הרע" כלפיו, תוך פרסום שקרי, מכוון וזדוני, שנועד כל כולו לפגיעה בשמם הטוב ובכבודם של החברה בכלל ושל התובע בפרט, וזאת על לא עוול בכפם.

  1. בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים, הם טוענים, שכתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה, שכן התובע לא צירף את הפרסום המהווה לדידו ל"שון הרע", ואף לא פירט כדין את האמרות המדויקות שלדידו מהוות "לשון הרע". מכל מקום טענו הנתבעים, כי לא רק שלא היה במה שפורסם משום "לשון הרע", אלא שמטרת התוכנית, אשר הייתה מבוססת על תחקיר מקיף ויסודי, הייתה לחשוף את שיטת השיווק והמכירות של החברה, וגם אם אזכרה את שמו של התובע, הרי שמכאן ועד למסקנה שעסקה בתובע, אין דבר וחצי דבר. כמו כן טוענים הנתבעים, כי בתוכנית לא נטען שהחברה כפתה על סוכניה החדשים לרכוש את המערכת, אלא שמדובר בשיטת שיווק אגרסיבית. לחלופין, טוענים הנתבעים בכתב הגנתם, שאם ייקבע כי יש בפרסום התוכנית משום "לשון הרע" כלפי התובע, הרי שעומדות להם ההגנות הקבועות בחוק.
  1. התובע הגיש כתב תשובה, ובהמשך (ביום 15.1.07) הגיש בקשה לעיון במסמך ולהעתקתו, ובה דרש לקבל לידיו קלטת של שתי הכתבות, נשוא כתב התביעה.

לאחר אי אלו הליכים בעניין זה, הוסכם והוחלט בישיבת קדם המשפט מיום 26.4.07, שהקלטת תועבר לב"כ התובע ולתיק בית המשפט עד יום 16.5.07, וכי לאחר הצפייה בה תישקלנה הצעות דיוניות שונות.

באותה ישיבה הצהיר ב"כ הנתבעים כי בקשר לפרשה דנן הוגשה תלונה ביום 10.10.06, ואף הציג אישור משטרה בקשר לחקירה שנפתחה.

  1. בהמשך לאמור לעיל ולישיבת 3.7.07 גובשה הסכמה דיונית לפיה בשלב ראשון יוגשו סיכומים בכתב לגבי השאלה האם מה שנצפה בקלטת מהווה "לשון הרע", והוגשו סיכומים כנ"ל.
  1. לאחר צפייה בקלטת ועיון בסיכומי הצדדים זומנו הצדדים לישיבה (שהתקיימה ב-6.7.08), שבמסגרתה הוצעה להם הצעת פשרה. בסופו של דבר, הוגשה ביום 6.8.08 הודעה, אשר על פיה אין מנוס מהכרעה בשאלה שעל הפרק. הגיעה אפוא שעת ההכרעה.

ב. תוצאה סופית בקליפת אגוז

  1. שקלתי את טענות הצדדים והגעתי למסקנה, שאין במה שפורסם בכתבות הנצפות בקלטת משום "לשון הרע" כלפי התובע.
  1. להלן אסביר כיצד הגעתי לתוצאה זו.

ג. ביסוס התוצאה

  1. בסיכומיו פירט התובע (לראשונה, וככל הנראה משום שרק בשלב זה היו בידיו העתקי הכתבות), מהן אותן אמרות המהוות, לטענתו, "לשון הרע", ודיוננו יוגבל לאמרות אלה בלבד.
  1. התובע נתפס לכלל טעות כאשר ראה בעצמו ובחברה שהוא עובד גוף אחד, לעניין "לשון הרע", וכאשר טען שכל פגיעה בחברה, היא, למעשה, פגיעה בו. התובע אינו אחד מבעלי מניותיה של החברה, ואף לא מנהלה, ולפיכך הוא אינו יכול לתבוע בשם החברה, אשר אינה בעלת דין בהליכים אלו, את עלבונה. גם אם יש באמרות מסוימות שנאמרו בכתבות משום "לשון הרע" כלפי החברה (ואיני קובע כי אלה הם פני הדברים), אין בכך כדי להקים עילת תביעה לתובע, שכן על מנת לזכות בסעד, צריך התובע להוכיח כי הדברים, שלטענתו מהווים "לשון הרע", מתייחסים אליו.

בהתאם לכך, יש לדחות את טענות התובע בכל הנוגע לאמירה שצוטטה בסעיף 1 של סיכומיו וכן את טענותיו בקשר לאמרות המצוטטות בסעיפים 2-3 ובסעיף 6 של סיכומיו.

  1. באשר לטענות התובע בסעיף 4 של סיכומיו מקובלות עליי הטענות שבסעיף 33 של סיכומי הנתבעים, ובעיקר הטענה, כי מהקשר הדברים לא משתמע שהתובע הוא אשר גייס את הסוכנים שרואיינו בכתבה.
  1. בסעיף 5 של סיכומיו טוען התובע, כי כרטיס ביקור של החברה, הנושא את פרטיו (שם ומספר טלפון), הוצג באופן מובלט במהלך התוכנית. טענת התובע בקשר לכך אינה נהירה, שכן התובע לא ציין כיצד יש בהצגה זו משום "לשון הרע" כלפיו. מכל מקום, הכרטיס הוצג בתוכנית לשבריר שנייה, על רקע אמירה כללית לגבי החברה, ללא כל קשר לתובע, כאשר אין אפשרות ממשית להספיק ולקלוט את פרטי התובע שהוספו בכתב יד על הכרטיס, ובאופן שאין בו משום כניסה לגדר "לשון הרע" שבסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.
  1. בסעיף 8 לוקה תיאור התובע בחוסר דיוק של הצגת הדברים ששודרו בתוכנית. נראה שלא בכדי, התובע אינו מצטט במדויק את אותם קטעים שמהם עולה, לטענתו, כי "יש לו חלק עיקרי בהונאת סוכנים..." וכי הוא מכריח אותם לרכוש מערכת לטיהור מים כתנאי להעסקתם בחברה. בכל מה שנאמר בתוכנית אין שום אמירה לפיה רכישת מערכת הסינון נכפית על "הסוכנים הפוטנציאלים" כתנאי הכרחי להעסקתם. אכן נאמר בתוכנית כי מופעל לחץ רב על סוכנים אלה לעשות כן, באמצעי שכנוע שונים, אך ההבדל בין מה שנטען בתוכנית לבין "כפייה" הוא רב. מה שנאמר בתוכנית אינו עולה כדי "לשון הרע" כנ"ל.
  1. אשר לטענת התובע בסעיף 9 של סיכומיו – גם העובדה שהתובע הוזכר בתוכנית בשמו המלא אינה מהווה כשלעצמה "לשון הרע". זאת במיוחד שלא נלווית להזכרת השם אמרה המהווה "לשון הרע", וכאשר אופן אזכורו של התובע נעשה כפי שנעשה.
  1. בסעיף 10 של סיכומיו מציין התובע, כי התוכנית כוללת אמירה של גולן יוכפז, כי שיטת השיווק של החברה היא "מכוערת". על כך יש לומר, כי אמירה זו מכוונת אל החברה ולא אל התובע. ניתן להוסיף עוד, כי לאור זאת שמדובר בהבעת דעה ולא בהתיימרות ליתן נתון עובדתי, מצטמצמת עוד יותר האפשרות שהדברים ייחשבו כ"לשון הרע". כך או כך, אין באותה אמירה משום "לשון הרע" כלפי התובע.
  1. ציון העובדה שנפתחה חקירה משטרתית (אשר בישיבת 26.4.07 זכה לביסוס בהצגת אישור המשטרה על כך) מתייחס אף הוא אל החברה ולא אל התובע, וגם בו אין משום "לשון הרע".
  2. בטרם חיתום ברצוני להעיר את ההערות הבאות:

ראשית – בנוסף להתייחסות הפרטנית דלעיל, הרי שצפייה בקלטת בכללותה מלמדת שעניינו של התובע לכל היותר מובלע בכתבה, והוא בטל בששים, ואינו מעורר תשומת לב של ממש. דווקא הגשת תביעה כגון התביעה דנן – אשר, לדעתי, לא היה מקום להגישה – עלולה להביא לכך שייוחסו לתובע דברים שלפי התביעה אין הוא מעוניין שייוחסו לו.

שנית – מבלי לקבוע מסמרות בדבר, הרי שלנוכח התרשמותי מן הקלטת, עלול בהחלט להיות שאם התובע היה עובר את משוכת השלב דנן, וההליך היה ממשיך להתנהל, הייתה התביעה נכשלת בשל מה שקשור בהגנות שהעלו הנתבעים.

שלישית – מבחינת מדיניות משפטית כוללת אני סבור, שגם מי שאינו נסחף בכל הקשור בחופש הביטוי מכיר בחשיבות העקרונית של בקורת תקשורתית בענייני צרכנות, אשר כוללת לעתים תיאורים דרמטיים ומובלטים, שיש להם חשיבות, לצורך תשומת לב ראויה של כל הגורמים הרלבנטיים. השקפה כזו צריכה להביא לכך שאדם כמו התובע, שזיקתו לחברה ולכתבה היא כפי שצוין לעיל, לא יגיש תביעה מסוג התביעה דנן.

ד. סוף דבר

  1. אשר על כל האמור, התביעה נדחית.
  1. לנוכח דחיית התביעה, על התובע לשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪, בצירוף מע"מ, ואולם, מומלץ לנתבעים לשקול אם לעמוד על גביית סכום זה.

ניתן בהעדר הצדדים היום, י"א באלול תשס"ח (11 בספטמבר 2008).

המזכירות תשלח את פסק הדין אל באי כח הצדדים.

רפאל יעקובי, שופט