ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד אבו הואש ואח' :


בתי המשפט

בית משפט השלום באר שבע

פ 003417/09

בפני:

כב' השופטת מיכל וולפסון

תאריך:

18/09/2009

מדינת ישראל

בעניין:

ע"י ב"כ עו"ד

הדס הוס

המאשימה

נ ג ד

1. מונזר אבו הואש – נדחה למענה

2. פואד חנאתשה – בעצמו – ב"כ עו"ד סטרול – ס.צ.

הנאשמים

גזר דין – נגד הנאשם מס' 2

גזה"ד מתורגם לשפה הערבית ע"י מר קהיל ג'ק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בו הוא הואשם כי נכנס לישראל שלא כדין בניגוד לסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל , התשי"ב-1952 בימים 25/8/09 וכן – 16/9/09. לא היו עבירות נלוות.

בפתח משפטו הודה הנאשם בעובדות נשוא כתב האישום והוא הורשע על פי הודאתו.

בטיעונים לעונש עתר בא כוח המדינה להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל ארוך ומרתיע, מאסר על תנאי, והתחייבות כספית.

הסניגור טען כי הנאשם נעדר עבר פלילי, הוא בן 36 שנים, אב לחמישה ילדים קטינים בין הגילאים 3-11 וכולם סמוכים על שולחנו. הוא הגיע לישראל כדי להביא פרנסה הביתה. הנאשם עצמו הוסיף בעברית כי הוא עובד בישראל כבר 17 שנים. הוא לא עבר עבירות נלוות. הוא מכובד בין המכירים אותו בשני צדדים של קו הסכסוך.

הסניגור פירש את ההלכה בעניין פראגין [רע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 5/5/09)] כי הטלת מאסר בפועל הוא לאחר הרשעה אחת של כניסה לישראל ולא במקום שהמשטרה מצרפת לכתב אישום אחד כניסה קודמת בה לא הוגש כתב אישום.

כב' השופט רובינשטיין אומר בפסק הדין בעניין פראגין כי על בית המשפט לבחון

"...... עומדים בצד החומרה שיקולים כגון האם נתגלה סיכון בטחוני באדם בו מדובר; האם נתלוו לשהיה הלא חוקית עבירות נוספות (כגון זיוף תעודות, התחזות וכדומה); האם מדובר ברצידיביסט (נמסר אמנם כי בפעם ראשונה של כניסה בלתי חוקית אין הרשויות מעמידות ככלל לדין); מה אורך השהיה הלא חוקית; ובצד הזכות - האם ניתן להראות כי המעשה נובע ממצוקה אישית, כמי שמטה לחמו שבור; גיל צעיר ועבר נקי הם שיקולי זכות ושיקולים אלה ראוי שינחו את בתי המשפט בבואם לגזור את הדין" (סעיף י"ז לפסק הדין ).

כב' השופט רובינשטיין קובע כי : "בלא נטיעת מסמרות נאמר, כי בהנחה שהמדובר בשהיה שניה בישראל שלא כדין (ועל הראשונה כנמסר אין ממהרים להעמיד ככלל לדין), העונש הראוי הוא עונש מאסר בפועל, למעט במקרים שנסיבותיהם האישיות חריגות, כגון חולי אקוטי במשפחת הנאשם." (סעיף כא לפסק הדין ).

לא השתכנעתי כי כב' השופט רובינשטיין התכוון כי על הרשעה שניה יש להטיל עונש של מאסר בפועל. גם בית המשפט המחוזי בבאר שבע לא פירש כך את פסק הדין (ע"פ 6246/09; ע"פ 6373/09) שניהם מהחודשים האחרונים.

בענייננו מדובר באדם בן 36 שנים, ללא עבר פלילי שמותר להצגה, שנכנס לישראל שנים כדי לפרנס את משפחתו ובמשך כל השנים הללו הוא לא עבר עבירות נלוות ולא נתפס כסיכון בטחוני.

כמו כן בהעדר סיכון יוצא דופן אני סבורה כי יש מקום למחווה של רצון טוב ערב החג הקדוש למוסלמים כפי שבנסיבות דומות יש גם התחשבות עם היהודים שעניינם נדון בימים אלה בתורנות מעצרים.

לפיכך אני מטילה על הנאשם את העונשים המצטברים הבאים:

מאסר בפועל של 3 ימים וימי המעצר ינוכו במלואם, מיום 16/9/09.

מאסר על תנאי למשך 3 חודשים ויום למשך 36 חודשים שלא יעבור את העבירה נשוא כתב האישום.

הנאשם יחתום על התחייבות על סך של 15,000 ₪ שלא יכנס למדינת ישראל שלא כדין למשך 12 חודשים.

זכות ערעור תוך 45 יום בבית משפט מחוזי בבאר-שבע.

הנאשם יובא מייד למחסום שמעה.

ניתן היום כ"ט באלול, תשס"ט (18 בספטמבר 2009) במעמד הצדדים.

מיכל וולפסון, שופטת

ב"כ המאשימה:

אבקש עיכוב ביצוע. המדובר בעיכוב ביצוע פסיקתי על פי הפסיקה. מדובר בהלכת פוקצ'ה המדבר על כך שגם לאחר מתן גז"ד כאשר מדובר בנאשם שיהיה קשה לאתרו או בנסיבות מיוחדות, התביעה רשאית לבקש עיכוב ביצוע.

ב"כ הנאשם:

אבקש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. לביהמ"ש אין סמכות לעכב ביצוע עד לערעור מכיוון שסע' 22 א' לחסד"פ קובע שסמכות ביהמ"ש הוא רק שניתן גז"ד מרשיע כנגד נאשם שמוחזק במעצר ולא הוטל עונש מאסר בפועל. אצל הנאשם הזה הוטל מאסר בפועל.

בנוסף הפסיקה קבעה כי רק במקרים חריגים מעכבים ביצוע. אנו נסכים להתחייבות עצמית וזה מספיק במידה ויוחלט להגיש ערעור יתייצב לדיון.

החלטה

אינני מעכבת את הביצוע שכן צודק הסניגור לפרשנות 22 (א) לחוק הסדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו – 1996.

ניתנה היום כ"ט באלול, תשס"ט (18 בספטמבר 2009) במעמד הצדדים.

מיכל וולפסון, שופטת



מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: מונזר אבו הואש – נדחה למענה
שופט :
עורכי דין: