ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מיכאל גבאי נגד ש.ק.מ.ארועים בע"מ :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום אשדוד

בשא002119/07

בתיק עיקרי: א 001439/04

בפני:

כב' השופטת מיכל וולפסון

תאריך:

17/07/2008

בעניין:

מיכאל גבאי

המבקש

ע"י ב"כ עו"ד

יפה מיראי ואח'

נ ג ד

ש.ק.מ.א ארועים בע"מ

המשיבה

ע"י ב"כ עו"ד

ננה נפטון

החלטה

1. בקשה לפי תקנה 201 לתקסד"א לביטול החלטה מיום 7/10/07 בדבר מחיקת תביעה בסדר דין מהיר מחמת אי השלמת תצהיר אימות לפי תקנה 214 ג' ורשימת מסמכים לפי תקנה 214 ח'. ב"כ המבקש טוענת לתקלה משרדית.

באת כוח המשיב טוענת כי טיב התקלה שפורטה בבקשה אינה מקימה טעם מיוחד ובכל מקרה כתב התביעה עצמו אינו מקים עילת תביעה.

2. התביעה הוגשה במקור ביום 27/6/04 בסדר דין מקוצר על סך של 25,300 ₪. ביום 25/1/006 ניתנה רשות להגן ולפיכך היה על התובע להשלים את הנדרש על פי הוראות תקנה 214 ב1 לתקסד"א. גם כב' הרשמת הפנתה את באי כוח הצדדים לחובה זו בהחלטתה.

לאחר למעלה משנה של חוסר מעש, נמחקה התביעה.

ההסדר בפרק ט"ז 1 לתקסד"א העוסק בסדר דין מהיר, קבע לצדדים משטר מיוחד השונה מההסדר בסדר דין רגיל. בספרם מביעים כב' השופטים רחמים כהן ומנחם קליין, עמדה כי מחדל לעמוד בדרישות תקנות 214 ג' ו – 214 ח' מונע את בירור התביעה לגופה [רחמים כהן ומנחם קליין סדר דין מהיר בית משפט השלום 16 (2005)].

הטעם שהעלתה באת כוח המבקש היה כי ההחלטה של כב' הרשמת תוייקה בטעות בתיק אחר. טעם זה מתעלם מהוראות תקנה 214 ב1 והעובדה שכב' הרשמת רק אזכרה את התקנה לנוחות באי כוח הצדדים. עולה איפוא שהטעם שמסרה באת כוח המבקש, לא מבסס טעם למחדל והנימוק נותר בגדר מחדל משרדי.

על הבקשה לביטול ההחלטה לעמוד בשני מבחנים: הטעם למחדל בהשלמת המסמכים וסיכויי ההצלחה של המבקש אם תבוטל ההחלטה והתביעה תתברר לגופו של עניין. הטעם השני הוא העיקר והראשון טפל לו [יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 2005);רע"א 2694/92 פבר נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל (לא פורסם 5/8/92); רע"א 2979/97 תעשיות רכב בע"מ נ' ראש (לא פורסם, 14/7/97 – להלן: "בעניין ראש"). אם המבקש יצביע על סיכויי הצלחה, הרי שבגין המחדל יכול בית המשפט להסתפק, בהטלת הוצאות (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, 355 (מהדורה תשיעית, טובה אולשטיין עורכת, 2007). בענייננו אין טעם מבורר למחדל.

3. לפנים משורת הדין בחנתי את עילת התביעה.

הרקע הוא סכסוך בין בעלי מניות של חברה שניהלה אולם שמחות בשם "המלך שלמה" בעיר אשדוד. החברה היא הנתבעת מס' 2. בשנת 1995 מחמת סכסוכים בין בעלי המניות נחתם הסכם לפיו כל המניות יועברו לנתבע מס' 2 כנגד התחייבותו לשאת בכל חובות החברה (נספח ב' לכתב התביעה בתיק העיקרי). כאשר הנתבע מס' 2 לא שילם את חובות החברה הוא נתבע ע"י אחד מבעלי המניות, מר ניסים גבאי, בבית המשפט השלום באשדוד (ת.א 2186/98) (להלן:"התביעה הקודמת") וביום 29/8/02 ניתן פסק דין (סעיף 7 לכתב התביעה). על פי פסק הדין חוייב הנתבע מס' 2 לשלם לתובע ניסים גבאי, את הסכום של 21,601 ₪ בדרך של קיזוז מתוך חובו של ניסים גבאי לנתבע מס' 2. הסכום שחב גבאי לנתבע מס' 2 עמד על סך של 30,000 ₪ (סעיף ה.8 לפסק הדין בתביעה הקודמת מיום 29/8/02. העתק ממנו צורף לבקשה לרשות להגן, בש"א 2113/04).
התובע, המבקש, הינו אביו של התובע בתביעה הקודמת.

עילת התביעה בפני היא תביעת ערב כנגד החברה וכנגד אחד מבעלי המניות בחברה על סכום של 25,300 ₪. לטענתו הוא חתם ביום 2/2/95 על ערבות לטובת החברה בבנק המזרחי וביום 19/4/99 חוייב חשבונו בסכום האמור. התביעה הוגשה ביום 27/6/04 כחמש שנים לאחר מכן.

טענת ההגנה של המשיבים, כעולה מהבקשה לרשות להגן בבש"א 2113/04 היא כי הגם שבנו של המבקש היה בעל מניות בחברה, הרוח החיה הייתה אביו, המבקש, והוא מחוייב בהודעות באת כוח הבן במהלך הדיון בתביעה הקודמת. שם היא ויתרה על התביעה הנוכחית. נסיבות מתן ההודעה היו, שבעת עדותו של המבקש לטובת בנו, בחקירה ראשית, ביקשה באת כוח המבקש להגיש מסמך למרות התנגדות באת כוח המשיב מס' 2הנתבע בתביעה הקודמת. המסמך הוגש לאחר שעו"ד מיראי הצהירה כדלקמן:

"גבאי לא דורש את הכספים האלה. יש לנו עניין בחקר האמת. אנו מבקשים רק להראות שבנוסף ל – 40,000 ₪ הבנק לקח מחשבונו 25,000 ₪ נוספים" (עמ' 48 לפרוטוקול בת.א. 2186/98, מול שורות 25 – 24).

מתוך הפרוטוקול ניתן להבין את הודעת עו"ד מיראי כמתייחסת למבקש, העד, ולא לתובע בתביעה הקודמת.

4. לתביעה הקודמת קדם הליך של בוררות בין המשיב ליתר בעלי המניות והמבקש. העתק מפסק הבורר צורף לבקשה לרשות להגן. טוענת עו"ד נפטון בבקשה לרשות להגן כי בפסק הדין בתביעה הקודמת, קבע בית המשפט כי קביעות הבורר מחייבות גם את בנו של המבקש, התובע בתביעה הקודמת (פרק ג' לפסק דינה של סגנית הנשיא, כב' השופטת ורדה מרוז).

בית המשפט קבע בפסק הדין בתביעה הקודמת כי הבורר חייב את האב, המבקש, לשלם את הסך של 30,000 ₪. בפסק הדין חוייב בסכום גם הבן על פי ההנמקה שהאב פעל כשלוח הבן (עמ' 79 – 78 לפסק הדין, סעיף ג.3) בית המשפט לא קיבל את הטענה שהסכום נפרע. על פי פסק הבוררות קבע הבורר כי היה על המבקש להפקיד בחשבון החברה בבנק המזרחי 30,000 ₪ וזאת הוא לא עשה (סעיף 3 לפסק הבורר). לפיכך הבורר חייב את המבקש. לאור זאת עילת התביעה בסוגיה זו מוצתה כבר בפסק הבורר בשנת 2000, בין אם תפרש את פסק הבורר כסכום מעבר למה שהבנק גבה ובין אם תקזז את הסכום שגבה הבנק על פי עילת התביעה.

המבקש לא חלק על פסק הבוררות.

4. העולה מהמקובץ הוא שבנוסף להעדר טעם למחדל של באת כוח המבקש, אין בפי המבקש עילת תביעה ואין בפיו מחלוקת לבירור והגשת התביעה מהווה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. לכן הבקשה נדחית.

לנוכח פירוט הרקע להגשת התביעה אני מחייבת את המבקש לשלם למשיבים בגין ההליך בפני שכ"ט והוצאות בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל, ולאוצר המדינה סך של 3,500 ₪ על שימוש לרעה בהליכי בית המשפט.

לאור התוצאה, החיוב בהוצאות בבש"א 2113/04 יחול על התובע, המבקש.

ניתנה היום י"ד בתמוז, תשס"ח (17 ביולי 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

מיכל וולפסון, שופטת

002119/07בשא139 תמי דרעי