ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לביא אהרון נגד בטוח לאומי-סניף :

1

בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה ת"א – יפו

בפני: כב' השופטת א. סלע - סגנית נשיא

בל 003425/06

11/09/2008

בעניין:

לביא אהרון

ע"י ב"כ עוה"ד

מרום

התובע

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עוה"ד

שחר

הנתבע

פסק דין

1. אהרון לביא (להלן – התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) לתשלום דמי פגיעה בגין ירידה בשמיעה.

2. משדחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק –

"1. על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך, ואשר הביאו לירידה בשמיעתך.

לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה.

2. הנזק בשמיעתך התפתח על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי עבודתך.

3. מבחינה רפואית, לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין עבודתך", הגיש הוא תביעה לבית הדין.

3. העובדות המוסכמות הינן –

א. התובע יליד 1953, נשוי + 4.

ב. החל משנת 1970 ואילך עובד התובע כרפד שכיר במרפדיות.

ג. במסגרת עבודתו נחשף התובע לרעש מזיק ו/או מתמשך מעל המותר על פי החוק ו/או התקנות.

1. החל משנת 1981 ואילך עובד התובע לעיתים כרפד עצמאי ולעיתים כשכיר ברפדיות. בין המקומות בהם עבד נמנים "מזרונים וגומי כפר סבא בע"מ", "א.י.ב.ה. רהיטים בע"מ", מרפדיית "אור" ועוד. התובע עבד במשך 6 ימים בשבוע, 8 שעות ביום לפחות.

2. כיום עובד התובע כשכיר במרפדיית "אור". כיום עובד התובע 5 ימים בשבוע, 10 שעות ביום לפחות.

ד. במשך כל שנות עבודתו כרפד משנת 1981 ואילך עבד התובע עם הכלים הבאים – קומפרסור, אקדח סיכות, מכשיר לחיתוך עץ (ג'קסון), מסור לחיתוך ספוג, מקדחות ומברגת פנאומטיות.

ה. עבודתו של התובע עם אקדח סיכות נמשכת 6 שעות ממוצע ביום.

ו. התובע טוען כי בשנים האחרונות החל לשים לב לירידה בשמיעתו ולצפצופים תמידיים באוזניים הנשמעים כמו שריקה תמידית בלתי פוסקת ומתגברים ומטרידים במיוחד בתנאי שקט.

4. ד"ר גורביץ מונה לשמש כמומחה יועץ רפואי בתיק (להלן – המומחה) ונתבקש להשיב לשאלות כלהלן –

א. האם נגרם לתובע נזק לאוזניו עקב החשיפה לרעש במקום עבודתו כמתואר לעיל, שהביא לליקוי השמיעה באוזניו?

ב. מהו ליקויו של התובע באוזניו?

ג. באם התובע לוקה באוזניו עקב הרעש במקום עבודתו האם הליקוי נגרם ע"י רצף אירועים זעירים שניתן לאתרם בזמן ובמקום, כאשר כל ארוע כזה גורם לנזק זעיר בלתי הפיך, עד שהצטברויות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאו לליקוי באוזניו או שאותו ליקוי הינו תוצאה של תהליך תחלואי מתמשך?

ד. האם יש להכיר במחלת התובע כמחלת מקצוע?

5. בחוות דעתו מיום 16/3/07 (להלן – חוות הדעת) בהשיבו לשאלות שהופנו אליו על ידי בית הדין קבע המומחה –

"א. כמתואר בפיסקת "הממצאים" שלעיל: כל הבדיקות מורות את אותם סידרי גודל ואיפיונים של ליקויי שמיעה.

הסבר: מדובר במצב שמיעה שאינו עומד בקריטריונים הקלסיים של נזקי שמיעה מחמת חשיפה לרעש כרוני.

ע"פ סיפרו של Sataloff – "נזקי שמיעה תעסוקתיים" הוצאת 1993 אני מצטט עמ' 372: (בתרגום שלי לעברית):"תמיד יהיו נזקי שמיעה חמורים יותר בתדרים 3000, 4000, 6000 הרץ מאשר 500, 1000, 2000 הרץ. הנזק המקסימלי הוא בד"כ ב-4000 הרץ".

הבדיקות שהוצגו בפני אינן עונות על הקריטריונים הנ"ל בהיות כל תדרי השמיעה פגועים באותה רמה חמורה - סביב ה-70 דציבל.

ב. בגישת פשט: ע"פ הממצאים הנ"ל – איני יכול לקשור את אותם ממצאים – לחשיפה לרעש.

בגישת דרש: לא ברור לי עד כמה היה חשוף, וכמה שעות רצופות/בהפסקות/מדי פעם, ובאיזה רמת רעש עסק התובע בעת שהפעיל את המכשירים השונים, ואין דין מידת הרעש הנובע מחיתוך עץ שנימשך מס' דקות וקורה 10 פעמים ביום (מנגנון רעש מתמשך), כדין הפעלת אקדח סיכות שיורה 500 סיכות ליום עבודה (במנגנון של פיצוץ חד).

ברם – קיים ליקוי בשמיעה, ומשמעותי, ושומה עלי להחליט אם ניגרם מרעש או מתחלואה או שילוב שלהם.

לאור תקינותם המלאה של תדרים 1000-500 ופגיעה עמוקה בכל התדרים שמעל תדרים אלה – אני סבור כי לא ניתן להתעלם מהאפשרות שאכן נפגע מרעש בשנות עבודתו – אך במקביל איני יכול לשלול תחלואה אפשרית שבמקביל פוגעת גם בתדרים 2000-1500 ואולי גם חלקית בתדר 3000 הרץ.

לדעתי יש לחלוק את הנכות השמיעתית: 50% עקב ניזקי רעש, ו-50% תחלואה אישית.

ג. מנגנון הפגיעה הינו גם מנגנון של אירועים זעירים מצטברים חלקם במנגנון רעש כרוני מתמשך (המכשירים הרועשים), וחלק במנגנון פיצוץ חריף (ירי סיכות)".

6. ביום 11/6/07 נתבקש המומחה להשיב לשאלת ההבהרה כלהלן –

לאור האמור בחוות הדעת מתבקש המומחה להתייחס לתיאור תנאי העבודה כפי שהם מפורטים בסעיף 3 ג'-ו' להחלטת בית הדין מיום 7.3.07, בכפוף לכך כי מפלס הרעש הינו כפי שקיים בבדיקות מיום 4.9.05 (מצ"ב).

יודגש- על המומחה להתייחס לבדיקה רק ככל שהיא מתייחסת למפלס הרעש ואילו באשר למשך החשיפה על המומחה להתייחס לעובדות כפי שנקבעו בעובדות המוסכמות שבהחלטת בית הדין מיום 7.3.07.

7. בחוות דעתו המשלימה מיום 9/9/07, בהשיבו לשאלת ההבהרה שהופנתה אליו, השיב המומחה –

"לאור טבלת מדידת מיפלס הרעש שבמקום עבודתו של התובע – מסמך מתאריך 04.09.2005 אני מבקש לשנות את מסקנותיי שנכתבו בחוות דעתי מתאריך 16.03.2007.

אני מבקש להבהיר שמסמך זה לא עמד בפני בעת כתיבת חווה"ד המקורית והוא נשלח אלי רק כעת.

משמעותו של המסמך בשילוב זמני החשיפה כפי שנמסרו ע"י כב' ביה"ד (ולא במסמך עצמו) היא כי התובע היה חשוף לרעש תעשייתי רב מאד.

לפיכך אני אענה מחדש על השאלות המקוריות שהופנו אליי.

א. כן.

ב. פגיעת שמיעה עיצבית דו צדדית בתדרים 8000-1500 הרץ. אין פגיעה בתדרים 1000-250 הרץ.

ג. כן.

ד. כן.

הערה

אמנם תחום הפגיעה בשמיעה הינה מעבר לצפוי בניזקי רעש תעשייתי (וזה הדבר שהעלה בי ספקות באשר לקיום מעורבות תחלואתית נוספת מקבילה) אבל גם מידת חשיפה הינה מעבר לממוצע הקיים במיפעלי תעשיה - דבר המסביר את רוחב ועומק הפגיעה בשמיעה".

8. ביום 21/11/07 הועברה למומחה בדיקת שמיעה מיום 23/10/70 והוא נתבקש להשיב לשאלת הבהרה נוספת כלהלן –

על פי החלטת בית הדין היה התובע חשוף לרעש מזיק משנת 1970. משנת 1981 היה חשוף לרעש של קומפרסור, אקדח סיכות , מכשירי חיתוך וכו'.

רצ"ב בדיקת שמיעה שנעשתה לתובע ב- 23.10.70 ממנה עולה כי קיימת ירידה חדה בשמיעה בתדירויות הדיבור כבר בסמוך לתחילת עבודתו.

האם ניתן על כן לקבוע כי תרומת העבודה היתה פחותה בהרבה לעומת מצבו התחלואי הקונסטיטוציונלי עובר לתחילת עבודתו?

9. לאחר עיון בבדיקות השמיעה מהשנים 1971-1970 ובהשיבו לשאלת ההבהרה הנוספת שהועברה אליו קבע המומחה, בחוות דעתו המשלימה מיום 3/12/07 –

"אענה בזאת על שאלת הבהרה נוספת – לאחר שהוצגו בפני בדיקות שמיעה משנים 71-1970:

מצב השמיעה אז הינו דומה מאוד למצב השמיעה כיום-קרי-לא נגרם כל נזק מעבודתו ברעש.

כזכור מחוות דעתי הראשונה, ומתשובתי לשאלות ההבהרה הראשונות, כבר אז אמרתי כי ליקוי השמיעה שמוצג בפני אינו עונה על הקריטריונים הנחוצים, והינו גדול מידי לליקוי הצפוי להיגרם מחשיפה לרעש כרוני.

מסתבר כעת כי אכן צדקתי.

אמנם שיניתי דעתי עקב הצגת מפלסי רעש גבוהים מאוד – אך כעת בדיעבד מסתבר כי אין להם משמעות גרימתית במקרה הנדון.

מאחר ולא הוצגו בפני בדיקות אלו עד רגע זה – הרי שכל תשובותיי עד כה אינן רלוונטיות.

התשובה היחידה הנכונה היא כי לא נגרם כל נזק שמיעתי מחשיפתו לרעש (ולא התווסף ולא תרם ולא הווה כמנגנון הדק או אחר).

(תורשה לי הערה – ואני מקדים סליחה:אני ממליץ לצדדים, להבא, לספק למומחה את כל המידע כבר בפעם הראשונה בה נשלח אליו החומר הרפואי ולא בחלקים למען לא יוטעה, כפי שקרה לי בתיק זה – תודה ושוב סליחה".

10. בעקבות חוות הדעת המשלימה השניה, ולאור האמור בה נעתר בית הדין לבקשת ב"כ התובע והעביר למומחה שאלת הבהרה שלישית כלהלן –

האם נכון, כי החשיפה לרעשים מזיקים תרמה או לפחות שווה לגורמים אחרים אשר גרמו לפגיעה בתדירויות הדיבור?

11. בהשיבו לשאלת ההבהרה הנוספת קבע המומחה, בחוות דעתו המשלימה הנוספת מיום 16/6/08 –

"לא. החשיפה לרעש לא גרמה לכל הרעה בשמיעה וכל הליקוי הינו עקב תחלואה אישית מגורמים אחרים. הליקוי המועט בתדרי הדיבור שהתווסף מאז שנת 1970 הינו רק בתדר 1500 הרץ, הינו בטל בשישים אל מול שאר הליקויים, ומירב הסיכוי 90% שגם הוא ניגרם עקב המשך התחלואה האישית וללא קשר לחשיפה לרעש.

תשובה דומה לזו ניתנה גם בתאירך 03.12.2007 בשאלת ההבהרה הקודמת".

12. לאור עובדות המקרה, לאור החומר שבתיק בית הדין ולאור קביעותיו הברורות, החד משמעיות והמפורטות של המומחה לאחר קבלת מלוא החומר הרפואי לרבות בדיקות שמיעה מהשנים 1971-1970 והתייחסות לליקוי המועט בתדרי הדיבור שהתווסף לתובע מאז 1970 תוך קביעה שהינו בטל בששים מול שאר הליקויים וכי לא נגרם כל נזק שמיעתי מחשיפות התובע לרעש – הנני קובעת שאין להכיר בליקוי השמיעה ממנו סובל התובע כפגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה –1995.

13. התביעה נדחית.

14. אין צו להוצאות.

ניתן היום יא' באלול, תשס"ח (11 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.

פסק הדין יישלח לצדדים בדואר.

א. סלע, שופטת

סגנית נשיא

קלדנית: רינת אברג'ל