ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין צביה שהם נגד אופטיקה הלפרין :

1

בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א

בשא004428/08

בתיק עיקרי: עב 9883/08

בפני:

כב' השופטת ע. פוגל – נשיאה

נ.צ. – גב' חגית פורת

נ.צ. – מר ישראל אסא

תאריך:

11/09/2008

בעניין:

צביה שהם

ע"י ב"כ עו"ד

פויכטונגר ועו"ד זיגמן

המבקשת

נ ג ד

1. אופטיקה הלפרין בע"מ

2. יעקב הלפרין

3. אבו חתום אוהד

4. סוכנות רכב ניו-קופל – משיבה פורמלית

ע"י ב"כ עו"ד

סהר

המשיבים

החלטה

1. בפנינו בקשה למתן צו מניעה זמני דחוף, שימנע מן המשיבים 1-3 לקחת מהמבקשת רכב מסוג דיאטסו סיריון שניתן לה ע"י המשיבה 1 עד ליום 6.10.08, וכן – למנוע ביטול דלקן הרכב והביטוח על הרכב לטובת המבקשת.

הרקע העובדתי

2. המבקשת הועסקה במשיבה 1 כמנהלת שיווק, החל מיום 20.7.08, כאמור במסמך שכותרתו "קבלתך לעבודה", החתום בידי סמנכ"ל תפעול ומשאבי אנוש במשיבה 1 (צורף כנספח א' לבקשה).

באותו מסמך נכתב, בסעיף 3, כך:

"נסיעות: נסיעות תהיי זכאית לגילום שווי רכב על חשבון החברה עד לתקרה של 1,420 ₪. הרכב יישאר בידי העובדת במהלך 30 יום לאחר עזיבת העבודה עקב התפטרות או פיטורין כולל כל תנאי הרכב" (ההדגשה אינה במקור).

בהתאם למסמך זה, קיבלה המבקשת מהמשיבים רכב.

3. ביום 3.9.08 נמסר בידי המבקשת מכתב פיטורים המודיע לה על סיום העסקתה במשיבה 1 החל מיום 6.9.08.

למחרת מסירת הודעת הפיטורים למבקשת, נדרשה היא להשיב את הרכב שנמסר בידה מטעם המשיבים.

המבקשת פנתה לקבלת ייעוץ משפטי בעניין, ובינתיים – ביטלו המשיבים את הדלקן של הרכב.

ביום 7.9.08 פנה נציג סוכנות הרכב ניו קופל (המשיבה הפורמלית) למבקשת, וביקש כי תשיב את הרכב שברשותה – ולאחר פנייתו זו, הגישה המבקשת את הבקשה לצו מניעה, מושא החלטה זו.

יצוין, כי במעמד הדיון בבקשה למתן הצו, הצהיר ב"כ המבקשת כי הרכב שמצוי בידי המבקשת טרם הוחזר בפועל.

טענות המבקשת

4. המבקשת טענה בבקשתה, שנתמכה בתצהיר מטעמה, כי במסגרת המשא ומתן שערכה עם המשיבים בנוגע לתנאי העסקתה, עמדה על כך שתנאי יסודי ובל יעבור לעבודתה במסגרת המשיבה 1 יהא כי החברה תעמיד לרשותה רכב, וכי היא תהיה זכאית להשאיר רכב זה ברשותה גם במהלך 30 הימים שלאחר עזיבת העבודה עקב התפטרות או פיטורים, כולל כל תנאי הרכב.

לטענת המבקשת, המשיבים הסכימו לתנאי זה, והיא הסתמכה על הסכמתם, קיבלה את הצעת העבודה, ובמקביל – דחתה הצעת עבודה רצינית אחרת.

ואולם, כחודש וחצי לאחר שהחלה לעבוד במשיבה 1, החליטו המשיבים לפטרה. לטענת המבקשת היו הפיטורים כרעם ביום בהיר, הודעו לה ללא כל שימוע וללא שקיבלה הסברים ונימוקים להחלטת הפיטורים, ובנוסף לכך – היא נדרשה להשיב את הרכב שברשותה לאלתר, וזאת בניגוד לאמור בחוזה העסקתה. כשסירבה לכך, כך לפי הטענה, מצאה עצמה המבקשת נתונה ללחצים ואיומים מילוליים, והכל – תוך הפרת הזכויות שעוגנו בהסכמה בינה ובין המשיבה 1.

המבקשת טענה כי קבלת צו המניעה הזמני, המורה על השארת הרכב שקיבלה ברשותה לתקופה של 30 יום מיום סיום העסקתה, חיוני לשם הבטחת קיום זכויותיה עפ"י חוזה העסקתה, וכי גם מאזן הנוחות נוטה לטובתה: הנזק שייגרם למבקשת, לה אין רכב משלה, והיא חייבת למצוא עבודה בקרוב, עולה לאין שיעור על הנזק שעלול להיגרם למשיבים אם יחוייבו לקיים את חוזה ההעסקה וליתן למבקשת זכויותיה.

טענות המשיבים

5. המשיבים טענו בתשובתם לבקשה, שנתמכה בתצהירו של אוהד אבו-חטום, המשיב 3 וסמנכ"ל תפעול ומשאבי אנוש במשיבה 1, כי המשיבה 1 לא היתה שבעת רצון מתפקודה של המבקשת בעבודתה, והחליטה לפטרה לאחר זמן קצר.

לטענת המשיבים, נעשו הפיטורים כדין, וגם דרישת המשיבים כי המבקשת תחזיר לחברה את הרכב שקיבלה ממנה, היתה כדין: לטענת המשיבים, המבקשת עבדה במשיבה 1 פרק זמן קצר מאוד, של 28 ימי עבודה, ובנסיבות אלה אין לצפות כי המשיבים יממנו עבורה כלי רכב על-חשבונם לפרק זמן של 30 ימים.

לטענת המשיבים, גם במסמך המפרט את תנאי ההעסקה של המבקשת אין משום ביסוס לבקשתה: המשיבים טענו כי כוונת הצדדים, כאשר ניסחו את תנאי העסקתה של המבקשת, היתה כי אם היא תעבוד בחברה תקופה ארוכה ותתרום לה, יישאר כלי הרכב ברשותה לתקופת הסתגלות בת 30 ימים לאחר שתסיים את ההעסקה, כגמול על פועלה הרב ותרומתה להצלחת עסקי החברה. לטענת המשיבים, ציפייתה של המבקשת, לפיה אף אם תעבוד בחברה יום אחד בלבד, תקבל לאחר מכן רכב לתקופה של 30 ימים, הינה בלתי סבירה ובלתי הגיונית.

המשיבים טענו עוד כי בכל מקרה, גם אם תתקבל בסופו של יום טענת המבקשת לגבי תנאי העסקתה – כי אז ניתן יהיה לחייב את המשיבים בתשלום פיצוי כספי, ואולם בשלב זה, אין כל הצדקה להורות, בצו מניעה זמני, כי הרכב עצמו יושאר בחזקתה.

דיון והכרעה

6. בדיון שהתקיים בפנינו נחקרו המבקשת ומר אבו-חטום בחקירה נגדית על תצהיריהם. לאחר מכן, סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם המשפטיות בעל-פה.

7. לאחר ששמענו את העדויות, ושקלנו כל טיעוני הצדדים, החלטנו לדחות את הבקשה, מן הטעמים הבאים:

בקשתה של המבקשת נשענה, בעיקרה, על האמור במסמך המסכם את תנאי העסקתה, בו נכלל התנאי לפיו כלי הרכב יישאר ברשותה בכל מקרה של סיום העסקתה, ומבלי שסוייג הדבר בסייגים הנוגעים לאורך תקופת ההעסקה; כאשר לטענת המשיבים – כוונתם בניסוח תנאי ההעסקה, היתה שהמבקשת תועסק לפרק זמן ארוך, ואם כך יהיה, יהא זה אך הגיוני שהרכב יישאר ברשותה לתקופת הסתגלות בת חודש ימים; ומשלא כך היו פני הדברים – אין זה הגיוני להשאיר אצלה את הרכב לאחר סיום העסקתה.

בתשובה לטענה זו, סברה המבקשת כי לשון המסמך המפרט את תנאי העסקתה הינה חד-משמעית, ודי בה כדי לפרש את המסמך, מבלי שיש צורך לפנות למקורות נוספים על מנת להעריך את כוונת הצדדים ה"אמיתית". לטענת המבקשת, התנו המשיבים באותו מסמך את ביטוחה בביטוח מנהלים בכך שתעבוד במשך 6 חודשים לפחות, ומשלא סייגו את מתן הרכב בסייג דומה – כי אז יש בכך כדי להצביע באופן מפורש על כוונתם כי הרכב יישאר ברשותה לאחר סיום העסקתה, ללא כל קשר לתקופת ההעסקה.

8. לפי סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו – מתוך הנסיבות".

בהלכה שנקבעה ע"י בית המשפט העליון ב-ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, נאמר יש לפנות אל המקורות החיצוניים לחוזה – לנסיבות כריתת החוזה – על מנת לאמוד את דעת הצדדים, גם כאשר לשון החוזה ברורה; ואולם, אכן, כפי טענת המבקשת, כללי פרשנות החוזה שונו במעט בפסקי הדין מן העת האחרונה, כאשר פסק בית המשפט העליון כי מקום בו לשון החוזה ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים, יש לעשות בה שימוש כדי לפרש את החוזה, ולא לפנות למקורות חיצוניים לה.

כך קבע בית המשפט העליון ב-ע"א 5856/06 אמנון לוי נ' נורקייט בע"מ ואח', ואמר כי על אף כללי הפרשנות שנקבעו, בין היתר, בהלכת אפרופים, "מן הראוי כי במקום בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית, כגון המקרה שבפני, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם" (ר' גם ע"א 5925/06 אלי בלום נ' אנגלו סכסון סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ).

9. יחד עם זאת, ועל אף ההלכה החדשה, ייחס בית המשפט העליון בכל זאת נפקות ל"הגיון המסחרי הפשוט", כשקבע באותו פסק הדין שהעקרון לפיו יש ליתן משקל מכריע ללשון ההסכם כאשר היא ברורה, מקבל משנה תוקף שעה שלשון זו של ההסכם מתיישבת עם ההגיון המסחרי הפשוט.

10. לכאורה, על פי ההלכה החדשה יש לבחון את לשון ההסכם גם על פי ההגיון המסחרי הפשוט.

במקרה שבפנינו, לשון ההסכם בין המבקשת למשיבים ברורה וחד-משמעית, על כן – לכאורה, השארת רכב בידי המבקשת לתקופה בת 30 ימים, כשהמשיבים נושאים בכל הוצאותיה ובכלל זה הוצאות הדלק והביטוח, מקום בו המבקשת עבדה אצלה המשיבה 1 תקופה קצרה, בת פחות מ-30 ימים – איננה מתיישבת, לכאורה, עם ההגיון המסחרי.

11. עם זאת, נדגיש כי עוסקים אנו במקרה שבפנינו בסוגייה כבדת-משקל של פרשנות חוזה, ולאור שינוי ההלכות המנחות אותנו בעניין זה סביר כי יידרש דיון מעמיק יותר לשם הכרעה סופית בסוגייה. הכרעתנו, כפי שפורטה לעיל, נעשתה במגבלות הדיון הזמני והדחוף, ולאור העדויות הקצרות שנשמעו בפנינו, ומכל מקום בהחלטתנו הסופית לדחות את הבקשה למתן צו זמני, נתנו משקל רב יותר למאזן הנוחות.

12. אנו קובעים כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים.

אמנם, המבקשת טענה בפנינו כי בקשתה איננה ניתנת לכימות כספי, שכן כשהתקבלה לעבודה, ציפתה שגם לאחר סיום העסקתה יישאר ברשותה רכב על מנת שתוכל להתארגן ולחפש באמצעותו עבודה חדשה, ועל כן זקוקה היא לצורך זה לרכב עצמו, ולא לשוויו הכספי, ואולם לפי התרשמותנו, בקשתה של המבקשת ניתנת לכימות כספי על אף טענותיה: המבקשת מתגוררת בעיר פתח-תקווה, ובאפשרותה להתנייד לצורך חיפוש עבודה חדשה, או לכל צורך אחר, באמצעות תחבורה ציבורית. נטילת הרכב ממנה בשלב זה, על אף ציפייתה כי יישאר ברשותה, לא תותיר את המבקשת ללא כל אמצעי תחבורה, ולא תגרום לה נזק בלתי-הפיך. אם, בתום ניהול ההליך העיקרי, יפסוק בית הדין כפי עמדתה, ויכריע כי היה על המשיבים להשאיר ברשותה את הרכב עד יום 6.10.08 – כי אז תוכל המבקשת לתבוע, בדיעבד, את כל ההוצאות הכספיות שנגרמו לה בשל כך שהרכב הוחזר למשיבים טרם עת, ובין היתר – לצורך ההדגמה – הוצאות שהוציאה על תחבורה ציבורית.

13. הנזק שייגרם למבקשת, אם לא תתקבל בקשתה, איננו, אם כן, נזק בלתי הפיך, והוא ניתן לפיצוי כספי, אם בסופו של הליך יכריע בית הדין כפי עמדתה.

מנגד, השארת כלי הרכב מטעם המשיבים ברשותה, לפרק זמן של חודש שלם לאחר העסקתה, ובכלל זה מימון הוצאות הרכב והדלק של המבקשת, כאשר המבקשת יכולה לעשות ברכב שימוש בלתי מוגבל, לצרכים פרטיים; מימון הביטוח של הרכב; נטילה בחשבון של גורמים כגון בלאי של הרכב, או קרות מקרים בלתי צפויים כגון פגיעה ברכב, חלילה, בנסיבות של תאונת דרכים וכד' – כל אלה מביאים למסקנה כי הנזק שעלול להיגרם למשיבים ממתן צו המניעה, עולה על הנזק שייגרם למבקשת מאי-מתן הצו.

14. על כן, ולאור כל המפורט לעיל, דוחים אנו את הבקשה למתן צו המניעה.

15. המשיבים יגישו כתב הגנה בתביעה העיקרית תוך 30 יום מהיום.

16. דיון מוקדם בתביעה העיקרית יתקיים ביום 26.11.08 בשעה 14:00.

17. הוצאות הליך זה יובאו בחשבון בעת סיום ההליך העיקרי.

18. החלטה זו תישלח על ידי המזכירות לצדדים באמצעות הפקס.

ניתנה היום י"א באלול, תשס"ח (11 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.

נ.צ. (מ') חגית פורת

נ.צ. (ע') אסא ישראל

ע. פוגל, שופטת

נשיאת בית הדין האזורי לעבודה

תל אביב