ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין כהן נגד אלברטל :

1

בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

בפני:

כבוד השופטת שדיאור שרה

נציג ציבור (מ) מר יגאל חרל"פ

נציג ציבור (ע) מר גזי מישל

עב 1304/06

תאריך:

ע"י ב"כ עו"ד

סלאמה בדראן

תובע

נ ג ד

1 . אלברטל אמנון

2 . אסרף יוסף

ע"י ב"כ עו"ד

חורי רינה

נתבעים

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובע להפרשי שכר, זכויות סוציאליות, פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה.

הנתבעים 1-2 (להלן: "הנתבעים") טוענים כי התובע הוא זה שהתפטר וכי כל זכויותיו הסוציאליות שולמו לו במלואן.

העובדות

1. התובע עבד אצל הנתבעים בחלוקת עלונים.

2. התובע החל את עבודתו בחודש 12/03 כאשר יום העבודה האחרון שלו היה בתאריך 4.1.06.

3. שכרו של התובע שולם לו כדלקמן: עבור חלוקה של עלון אחד – 4 אג' לעלון. במידה וישנם עלונים נוספים, אם המדובר בעלון קטן התשלום הוא על סך 3 אג' לעלון הנוסף ואם מדובר בעלון גדול, התשלום הוא על סך 4 אג' לעלון הנוסף. כאשר היו 3 עלונים, לתובע שולם סך של 10 אג' לשלושת העלונים יחד.

4. אין ביטוי לתשלום ההבראה בתלושי השכר של התובע.

5. ביום 2.4.06 הוגש כתב תביעה מתוקן.

המחלוקות

1. מהן נסיבות סיום עבודתו של התובע. האם מדובר בפיטורים עקב הרעת תנאים כטענת התובע, או שמא מדובר בהתפטרות, כטענת הנתבעים. בהתאם לתשובה, האם הנסיבות מזכות את התובע בפיצויי פיטורים.

2. היה ויקבע כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים, מהו גובה שכרו הקובע.

3. מה היה היקף עבודתו של התובע, והאם שולם לו פחות משכר מינימום. ככל שכן, האם הינו זכאי להשלמה לשכר מינימום.

4. האם התובע זכאי לפיצוי עבור אי אספקת עבודה כנטען על ידו מיום 5.1.06 ועד לסיום יחסי העבודה.

5. האם שולמו לתובע דמי הבראה ובאיזה שיעור.

6. האם התובע זכאי ליתרת ימי חג ובמידה וכן, באיזה שיעור.

7. האם נותרה לתובע יתרת ימי חופשה לפדיון.

8. האם התובע התגורר במבשרת, האם הודיע על כך לנתבעים והאם זכאי להפרשים של דמי נסיעות.

הכרעת הדין

נסיבות סיום יחסי העבודה של התובע

1. התובע טוען כי התפטר בדין מפוטר מאחר והנתבעים הרעו את תנאי עבודתו בכך שערב יציאתו לחופשה, הודיעו לו כי מעתה ואילך יינתן לו עלון אחד להפצה, וזאת למרות שעד אותו מועד, קיבל שניים-שלושה עלונים לחלוקה. עניין זה הרע לטענתו את תנאי עבודתו והפחית את משכורתו.

הנתבעים טוענים כי התובע התפטר מעבודתו ללא הודעה מוקדמת לאחר שנאמר לו כי עומד לרשותו רק סוג עלון אחד להפצה כפי שהיה מדי פעם, הודיע כי אינו מעוניין בכך והחליט שלא להגיע לעבודה ללא הודעה מוקדמת למרות הפצרותיהם והתראותיהם שיחזור, ולפיכך יש לראות בהתנהגותו כהתפטרות.

2. אין מחלוקת כי התובע כאשר שב מחופשתו, נדרש לחלק עלון מסוג אחד בלבד (סעיף 11-13 לתצהיר התובע, סעיף 9 לתצהיר הנתבע מר אלברטל). לפיכך מתעוררת השאלה האם הדבר מהווה הרעה של תנאי עבודתו של התובע ולכן יחשב כמתפטר בדין מפוטר?

3. התובע בתצהירו מפרט את סיכום תנאי עבודתו, ובין היתר את תנאי שכרו כאשר נדרש לחלק עלון אחד בלבד (סעיף 4 לתצהירו).

4. מבדיקת תלושי שכרו של התובע בשנת עבודתו האחרונה, עולה כי משכורתו של התובע לא היתה קבועה אלא שכרו היה שונה מחודש לחודש והתובע בעדותו אישר כי שכרו השתנה מחודש לחודש וזאת מאחר וחלוקת העלונים לא היתה קבועה אלא משתנה מיום ליום (עמ' 3 ש' 3-6). עוד אמר התובע בעדותו כי לא היתה לנתבעים אפשרות לספק לו עבודה כל יום (עמ' 3 ש' 11). כן אמר כי הינו "מקבל שכר על בסיס קבלני. לא חילקתי, לא מקבל" (עמ' 7 ש' 13).

כלומר אף התובע מודה כי היקף משרתו לא היה קבוע וכי החלוקה לא היתה קבועה אלא משתנה.

5. מר אלברטל בתצהירו אמר בעניין זה כי לכל עובד הוסבר כי היקף העבודה משתנה בהתאם לצרכי העסק ולעתים יש סוג אחד של עלון לחלוקה ולעיתים ישנם מספר סוגי עלונים לחלוקה. עוד אמר כי כאשר לא היו מספר עלונים לחלוקה, היקף המשרה היה מצטמצם (סעיף 4 לתצהירו).

העדה מטעם הנתבעים, אושרת בן עמי שהיתה המזכירה בעסק והיא זו שהיתה ממלאת טופס ובו נתונים על מספר העלונים שהתובע היה מחלק (עמ' 14 ש' 23-25), חזרה על גרסתו זו של מר אלברטל בתצהירה (סעיף 13) ואישרה כי היקף משרתו של התובע נקבעה על פי צרכי העסק ומצב בו היה עלון אחד בלבד לחלוקה, לא היה מצב חריג (עמ' 12 ש' 11).

6. אף מר אלברטל העיד כי בתקופת עבודתו של התובע היו מקרים רבים בהם לנתבעים היה רק סוג אחד של עלון לחלוקה:

"ש. תאשר שאתה לא יכול להצביע לנועל שום מקרה ספציפי שבו התובע חילק עלון אחד בלבד

ת. מלא פעמים. המשרד היה בלי עבודה והיה לנו רק אחד. אין לי תאריכים. זה משתנה כל פעם. כשהיה עלון אחד, מי שהרוויח זה התובע ולא המשרד."

(עמ' 10 ש' 14-21).

7. סבורים אנו כי יש לקבל את גרסת הנתבעים והעדה אושרת בעניין זה. מאחר והעסק נסגר, אושרת אינה עובדת עוד בנתבעים ולא הוכח או נטען כי יש לה אינטרס כלשהו בתוצאות ההליך ולכן יש לקבל את עדותה כמהימנה וכאובייקטיבית.

התובע כלל לא חקר את מי מהנתבעים בעניין זה ועניין זה יפעל לחובתו במובן זה שעדותם לא נסתרה.

כמו כן, מאחר וסוכם על תנאי שכרו של התובע כמצב בו יידרש לחלק עלון מסוג אחד בלבד, התובע היה מודע לכך לכתחילה שיהיו מצבים בהם ידרש לחלק עלון מסוג אחד בלבד, כאשר התשלום עבור חלוקת עלון מסוג אחד, גבוה יחסית ממצב בו ישנם מספר עלונים לחלוקה.

לפיכך, לא יכול לטעון בדיעבד כי במצב זה יש הרעה תנאי עבודתו.

8. התובע אמר בחקירתו כי ערך רשימה של כמות העלונים אותם נדרש לחלק בכל יום ורשימה זו נמצאת בביתו (עמ' 7 ש' 14).

התובע לא הציג בפנינו רשימה זו.

אושרת בעדותה אמרה כי גם במשרד אמור להיות רישום של כמות העלונים אותם חילק התובע ולפיכך, טוען התובע כי מאחר והנתבעים לא גילו רישומים אלה, יש להניח כי הבאתם היתה פועלת לרעתם.

אין בידינו לקבל את טענת התובע בעניין זה. אושרת איננה בר סמכא בעסקם של הנתבעים, היא לא היתה מעבידתו של התובע ואינה עוד עובדת בעסק שנסגר לפני למעלה משנתיים.

יתר על כן, מן המפורסמות כי המוציא מחברו עליו הראיה. מאחר ולטענת התובע הרשימה שלו נגישה ונמצאת בביתו, להבדיל מהרשימה שנמצאת בחברה שאינה פעילה עוד, ומאחר ולמרות זאת לא הגיש רשימה זו, הימנעותו של התובע להציג את רשימותיו, על אף שיכלו לתמוך בטענתו כי מעולם לא נדרש לחלק עלון מסוג אחד, תיזקף לחובתו וחזקה כי רשימה זו היתה פועלת לרעתו.

9. יש לדחות אף את טענותיו של התובע לפיהן מאחר והחברה נסגרה בסוף שנת 2006, הדבר תומך בטענתו כי העסק נקלע לקשיים ולפיכך היקף עבודתו צומצם. התובע טען כי שכרו ביום 4.1.06 בו חילק עלון מסוג אחד, עמד על סך 196 ₪. דהיינו, לטענת הנתבעים, אם התובע היה עובד כל החודש אף בחלוקה של עלון אחד, שכרו היה עומד על סכום של 4,312 ₪, סכום הגבוה משכר המינימום.

סכומים אלו לא נסתרו.

נוסף על כך, מר אלברטל העיד כי למרות סגירת העסק, תמיד היה עלון אחד לחלוקה ולעיתים אף שני עלונים ועוד אמר כי כאשר יש עלון מסוג אחד לחלוקה, המחלק הוא זה המרוויח ממצב זה והמשרד אינו מרוויח (עמ' 10 ש' 17-20).

אף טענתו זו לא נסתרה.

10. מבדיקת תלושי שכרו של התובע בשנת עבודתו האחרונה, עולה כי משכורתו של התובע לא היתה קבועה אלא שכרו השתנה מחודש לחודש. כך למשל ישנם חודשים בהם התובע עבד מספר ימים בלבד (ר' תלושי שכר לחודשים 12/03, 6/04, 8/04, 10/04, 1/05, 10/05).

גם התובע בעדותו העיד כי היקף חלוקת העלונים היה משתנה (עמ' 11 ש' 4).

מכאן ניתן ללמוד כי עבודתו של התובע לא היתה בהיקף קבוע ומלא, אלא בהיקף משתנה והיה זה מצב שחזר על עצמו בתקופת עבודתו של התובע ולא היה זה אירוע חד פעמי.

11. הפסיקה קובעת כי השאלה אימתי נקלע עובד למצב שבו תנאי עבודתו הורעו בצורה מוחשית, דורשת התייחסות למכלול הנסיבות שהביאו להתפטרות וכי על העובד להוכיח קיומה של תשתית עובדתית אובייקטיבית, המלמדת על הרעה מוחשית בתנאי העבודה ורק הוכחתה תביא את ההתפטרות להיחשב כפיטורים (דב"ע נא/3-203 הרשקו רובין - מפעלי זכוכית ישראליים בע"מ, ניתן ביום 30/12/9).

על התובע מוטל הנטל להראות כי הנסיבות שהביאו להתפטרותו מזכות אותו לקבל פיצויי פיטורים (ר' דב"ע מח/159-3 שלום - סובל שור ושות', פד"ע כ', 290, 294 ; דב"ע לג/58-3 האוניברסיטה העברית ירושלים - מינטל, פד"ע ח' 65).

12. במקרה שלפנינו, התובע לא עמד בנטל ההוכחה ובית הדין לא שוכנע כי נגרמה הרעת תנאים בתנאי עבודתו של התובע על מנת שייחשב למתפטר בדין מפוטר. התובע בעדותו אישר כי היקף משרתו השתנה וכי הדבר היה תלוי בצרכי העסק של הנתבעים. נוסף לכך, גם מעיון בתלושי המשכורת של התובע, לא ניתן ללמוד כי אכן בעקבות חלוקת עלון מסוג אחד, היה שכרו נפגע.

לאור האמור, קובעים אנו על פי הנסיבות המפורטות, התובע התפטר וכי אין המדובר בהרעת תנאים ממשית. אשר על כן, אין הוא נחשב למפוטר בדין מתפטר ואינו זכאי לפיצויי פיטורים.

תביעת התובע לפיצויי פיטורים נדחית.

פיצוי בגין אי אספקת עבודה

13. התובע טוען כי הוא היה מוכן ומזומן לעבודה אצל הנתבעים עד לחודש 2/06, ומאחר והנתבעים לא סיפקו לו כל עבודה, מדובר בהפרת חוזה מצד הנתבעים ולכן יש לחייבם בתשלום פיצויי עבור תקופה זו.

הנתבעים טוענים כי התובע בחר משיקוליו שלא להגיע לעבודה ומאחר והתפטר, לא מגיע לו כל פיצויי לרכיב זה.

14. אין חולק כי התובע לא עבד ולא הגיע לעבודה בין התאריכים 5.1.06 ליום 23.2.06. התובע בתצהירו אמר כי הודיע על סירובו להמשיך ולעבוד בתנאים בהם קיימת פגיעה ברורה בשכרו (סעיף 11 לתצהיר התובע). עוד אומר התובע כי באותה התקופה, הנתבעים סיפקו עבודה לפיה עליו לחלק עלון מסוג אחד בלבד (סעיפים 12-14 לתצהירו).

כלומר אף התובע מאשר בתצהירו כי סופקה לו עבודה על ידי הנתבעים, אולם עבודה זו לא התאימה לו מאחר ולדעתו, ותגרם לו הרעה בתנאים.

תימוכין לטענת הנתבעים אנו מוצאים גם במכתבם לתובע מיום 12.2.06 ולפיו "מרצונך החופשי החלטת כי אינך מעוניין להפיץ עלון אחד ולא הגעת לעבודה במשך כל חודש ינואר וכמחצית מחודש פברואר" (נספח ב' לתצהיר התובע).

נוסף על כך, העדה אושרת אמרה כי הנתבעים התקשרו אליו וביקשו ממנו לחזור לעבודה, אולם התובע לא הופיע (עמ' 18 ש' 4-8, 19-24).

15. התובע טוען כנגד מהימנות המסמך מאחר ולטענתו המכתב שנשלח לו (נספח ב' לתצהירו) שונה מהמסמך שצורף לתצהיר הנתבעים (נספח א').

הנתבעים הסבירו כי הבדל זה נובע עקב עדכון המכתב לגבי משך היעדרותו של התובע, וכן המכתב לא שונה והמסר בדבר עזיבת התובע את העבודה היה ברור. המזכירה אושרת בעדותה אמרה בעניין זה כי יכול שמכיוון והמכתב נשלח לתובע באמצע פברואר, היא עדכנה את המועד במכתב (עמ' 18 ש' 15).

לפיכך, מקבלים אנו את גרסת הנתבעים בעניין זה אשר נתמכת בעדותה של אושרת.

16. לנוכח האמור, ומאחר וקבענו כי התובע הוא זה שהתפטר ומאחר וקבענו כי לא הוכחה כל הרעה בתנאי עבודתו של התובע, דוחים אנו את טענתו כי יש לפצותו בגין "הפרת החוזה" עימו על ידי הנתבעים.

פדיון חופשה

17. התובע טוען כי הנתבעים לא שילמו לו פדיון ימי חופשה בכל תקופת עבודתו.

הנתבעים טוענים כי התובע ניצל את כל ימי החופשה המגיעים לו ואף ניצל מעבר לימי החופשה המגיעים לו ולפיכך אין הוא זכאי ליתרת פדיון חופשה.

18. מעיון בתלוש השכר של התובע עולה כי שולם לו פדיון ימי חופשה בחודש 6/04 בסך 1,351 ₪ ובחודש 12/05 התובע קיבל פדיון חופשה בסך 935 ₪ (נספח א' לתצהיר התובע). התובע בעדותו אישר זאת (עמ' 4 ש' 26-27).

בתלושי המשכורת של התובע מצויינים מספר ימי החופשה אותם הוא לקח. כך למשל בחודש 9/05 התובע ניצל 3 ימי חופשה, כאשר לא נוכה לו שכר בגין כך.

התובע לא חלק על הכתוב בתלושי המשכורת בעניין זה ואף הודה בחקירתו כי הרישומים היו מקובלים ומסודרים, לפחות עד לחודש 6/05 (עמ' 4 ש' 4).

נוסף על כך, התובע הודה כי שהה בחופשה מיום 20.12.05 ועד ליום 4.1.06, דהיינו במשך שבועיים ובתלוש של חודש 12/05 מצויין כי הוא נמצא בחסר של 8 ימי חופשה.

19. מאחר והוכח בפנינו כי התובע קיבל פדיון חופשה במשך עבודתו, ומאחר והתובע לא חלק על רישום ימי החופשה בתלושי המשכורת שלו, מאחר והתובע לקח חופשה ממושכת והיה בחסר של ימי חופשה בחודש האחרון לעבודתו, כאשר יש לזכור כי היקף עבודתו של התובע היה בשיעור משתנה, אין בידינו לקבל את תביעתו לתשלום פדיון חופשה.

תביעת התובע לתשלום פדיון חופשה נדחית.

דמי הבראה

20. התובע טוען כי לא שולמו לו דמי הבראה.

הנתבעים טוענים כי דמי ההבראה המגיעים לו, שולמו במלואם.

21. מר אלברטל העיד כי לתובע עם סיום עבודתו נערך חשבון של הכספים המגיעים לו והוכן לו שיק על סך 2,280 ₪ הכולל את שכר התובע בעבודתו ביום 4.1.06 וכן את יתרת דמי ההבראה המגיעים לו. בנוסף, אמר כי התובע קיבל ממנו באופן אישי סך של 1,000 ₪ על חשבון דמי הבראה (עמ' 9 ש' 24-28).

מר אלברטל לא נחקר על דבריו אלו.

נוסף על כך, הנתבעים טענו כי השיק שהוכן לתובע בגין גמר חשבון עימו היה מוכן אולם התובע עצמו לא הגיע לקחתו.

העדה אושרת תמכה בעדות מר אלברטל ואמרה כי הודיעה לתובע שהשיק מוכן אולם הוא סירב לבוא ולקחתו (עמ' 13 ש' 17-23).

מאחר והנתבעים הכינו לתובע שיק לצורך סיום ההתקשרות ביניהם, מאחר ועדותו של מר אלברטל לא נסתרה והוא לא נחקר בנושא זה, מאחר והתובע ידע על קיום השיק והוא זה שלא לקחו, אין לו להלין בעניין זה אלא על עצמו.

אולם, יהא זכאי להפרש דמי הבראה שלא שולמו לו. מעדות הנתבעים עולה כי תבע בגין רכיב זב סך של 3,322 ש"ח. מר אלברטל העיד כי שולם לו במזומן 1,000 ש"ח דמי הבראה וכן כי בשיק האחרון שלא נפדה שולם לו בגין דמי הבראה.

לפיכך, היתרה של דמי ההבראה אותם חייבים הנתבעים לתובע עומד על סך 2,372 ₪ ועל הנתבעים לשלם סכום זה לתובע.

תשלום שכר מינימום

22. התובע טוען כי הינו זכאי להשלמה לשכר מינימום מהנתבעים בחודשים בהם שכרו היה נמוך משכר המינימום.

23. התובע בכל משך עבודתו, לא דרש כל השלמה לשכר מינימום.

התובע עבד בשכר על פי קיבולת, כאשר הוא עצמו אמר כי היקף משרתו היה משתנה.

24. על פי הפסיקה, בהעדר הסכמה על העסקה בחלקיות משרה, חזקה שהעובד התקבל לעבודה במשרה מלאה (ע"ע 300162/96 בתי מלון פנורמה בע"מ נ' וואל סנדוקה, טרם פורסם ניתן ביום 1.06.2004), אולם מאחר והוכח בפנינו כי התובע לא עבד במשרה מלאה והיקף משרתו השתנה, ומאחר ואף התובע הודה בפנינו כי היקף משרתו לא היה קבוע ומאחר ובתלושי המשכורת של התובע מופיעים חודשים בהם עבד באופן חלקי, סבורים אנו כי אין לראות את היקף עבודתו של התובע כמשרה מלאה.

התובע לא הוכיח מהי חלקיות משרתו שבה עבד ומהם ההפרשים המיוחסים לכך או כיום או בהיקף משרתו, ולפיכך אין הוא זכאי להשלמה לשכר מינימום ותביעתו זו נדחית.

דמי חגים

25. התובע טוען כי לא שולם לו דמי חגים והמחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם התובע זכאי לתשלום דמי חגים, כאשר הנתבעים טוענים כי על פי ההסכם הקיבוצי, עובדי חודשי אינו זכאי לתשלום עבור דמי חגים ולכן אין התובע זכאי לכך.

26. התובע טוען כי מאחר ועל פי הפסיקה כאשר העובד מועסק לפי סידור עבודה שקבע המעביד, גם אם אינו עובד יום לפני או אחרי חג, הינו זכאי לדמי חגים.

אין לקבל טענה זו של התובע.

צו ההרחבה - הסכם המסגרת מיום 7.6.00, קובע מפורשות בסעיף 7 ב' כי עובד חודשי לא יהיה זכאי לתשלום נפרד עבור דמי חג.

מאחר וקבענו לעיל כי משרתו של התובע היתה בהיקף חלקי ומשתנה ונקבעה על פי הספקו, ומאחר והתובע עצמו העיד כי הינו עובד בשכר על פי קיבולת (עמ' 7 ש' 13), נחשב הוא לעובד חודשי ולכן על פי הסכם המסגרת אין הוא זכאי לתשלום עבור דמי חגים.

תביעת התובע לתשלום דמי חגים נדחית.

נסיעות

27. התובע טוען כי במשך עבודתו, התגורר במבשרת ציון וכי הנתבעים לא שילמו לו החזר הוצאות נסיעה כדין.

הנתבעים טוענים כי לא ידעו כלל כי הוא מתגורר במבשרת וכי בעת קבלתו לעבודה, דרש החזר בשיעור סכום חופשי-חודשי בירושלים.

28. בחקירתו, אמר התובע אמר כי הוא פנה לאושרת מספר פעמים בעניין זה:

"ש. למה כשראית בתלוש שאתה מקבל חופשי-חודשי של ירושלים, למה לא הלכת לאושרת וביקשת את ההפרש

ת. ביקשתי את ההפרש, לא פעם ולא פעמיים...".

(עמ' 5 ש' 15-18).

לעומת זאת, בהמשך עדותו כשנשאל מדוע לא כלל רכיב זה בכתב התביעה המקורי אמר כי לא ידע כלל שדמי נסיעות מגיעות לו עד שהגיע לעו"ד:

"ש. יחסי העבודה התקלקלו בגלל כתב התביעה שהגשת לבית הדין, ציינת שם שלא קיבלתי הפרש חופשי חודשי

ת. לא יודע זה לא מופיע מולי

ש. אני מראה לך את כתב התביעה המקורי

ת. לא יודע יכול להיות שלא ביקשתי. עד שלא הגעתי לעורך דין לא ידעתי שהזכויות האלה מגיעות לי."

(עמ' 5 ש' 22-27).

29. התובע הציג בעדותו גרסאות סותרות בעניין זה, ולא ברור מעדותו האם פנה אל הנתבעים בעניין זה במהלך עבודתו ומכל מקום, התובע לא הציג בפנינו כל קבלות או מסמכים המעידים על הוצאותיו בגין נסיעות ואת שיעורם, התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל על כתפיו כי הוציא את הסכומים הנתבעים על ידו בגין רכיב זה ודין טענותיו לתשלום נסיעות להידחות, משלא הוכחו.

סוף דבר

30. תביעת התובע על כל רכיביה נדחית, פרט לדמי הבראה בשיעור 2,372 ₪.

נדחות תביעות התובע לפיצויי הלנה.

סכום דמי ההבראה ישולמו תוך 30 יום וישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 4.1.06 ועד ליום התשלום בפועל.

31. בנסיבות אלו, כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום י"א באלול, תשס"ח (11 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.

________________ _______________ _______________

נציג ציבור ש. שדיאור, שופטת נציג ציבור

מר גזי מישל מר חרל"פ יגאל