ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פארוק מוחמד נגד בטוח לאומי-סניף :

1

בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה – חיפה

בל 003253/06

בפני:

כב' השופטת עדנה קוטן

נציג ציבור – מר שמואל ויצנר (נציג עובדים)

בעניין:

פארוק מוחמד זביאדת

התובע

נ ג ד

המוסד לבטוח לאומי

הנתבע

פסק דין

1. בתאריך 1.11.05 הגיש התובע למל"ל הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה (ראה מ/1) בגין תאונת עבודה שאירעה לו, לטענתו, ביום 22.11.04 ואשר בגינה לקה באוטם שריר הלב, אשר אובחן באותו היום.

2. תביעתו נדחתה ע"י המל"ל מן הנימוק, כי לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי חריג אשר ארע לתובע תוך כדי ועקב עבודתו ביום 22.11.04 וכי אין קשר סיבתי בין האירוע הנטען לבין מצב ליבו של התובע.

עוד טען המל"ל, כי האוטם התפתח כתוצאה ממחלה טבעית וכי , בכל מקרה, השפעת האירוע הנטען על מצב ליבו של התובע, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

3. העידו בפנינו התובע והעד מטעמו, מר יוסף ריאן (להלן – "מר ריאן").

שני הצדדים הגישו ראיות בכתב.

להלן העובדות הרלבנטיות:

4. התובע עבד במשרד החינוך החל מ-1963 ועד 2005, סה"כ כ-42 שנים.

בשנים 1963 עד 1985 עבד כמורה והחל משנת 1985 ועד שנת 2005 עבד כמנהל חטיבת ביניים בבית ספר בסכנין.

5. בטופס התביעה למל"ל תיאר התובע את פרטי האירוע, דלקמן:

"בעקבות שיחה ארוכה קשה ומעצבנת ביני כמנהל בי"ס לבין תלמידת כתה ט'........., בנוכחות המחנך יוסף ריאן, הרגשתי בכאבים בחזה ובזרוע יד שמאלית

ובקשיי נשימה...".

[מפאת צנעת הפרט – לא נקבנו בשם התלמידה].

6. בהצהרה שנמסרה בפני פקיד התביעות (מ/3, מיום 27.1.06) טען התובע, כי בעקבות שמועות שהגיע לאזניו בדבר קשרים רומנטיים שמנהלת, לכאורה, תלמידת ביה"ס, עם צעיר מחוץ למסגרת ביה"ס, ביקש "לחסל את העניין בתוך תחומי ביה"ס" ומשכך הזמין אותה לשיחה. מדובר בתלמידת כתה ט', בת 15 והמידע הועבר אליו , לטענתו, ע"י מחנך הכתה בה לומדת התלמידה.

באשר לאירוע הנטען מסר התובע בהצהרתו , דלקמן:

"...זימנתי את התלמידה למשרדי יחד עם מחנך הכיתה בשם יוסף ריאן מכפר כאבול וזה היה סמוך לשעה 09:00 ביום 22/11/04. אני הייתי בחדר יחד עם התלמידה ומחנך הכיתה, שוחחתי עם התלמידה והבאתי בפניה את השלכות התנהגותה, זאת בגיל זה והסיכונים העלולים ליפול עליה. התלמידה התעקשה ועמדה על דעתה ואף העליבה אותי בזה שביקשה ממני לא להתערב בחייה הפרטיים למרות שאני מנהל ביה"ס...

תוך כדי השיחה עלו הטונים והפך לויכוח קולני. עניין עקשנותה של התלמידה והעלבתי. אני נכנסתי ללחץ והתעצבנתי מאוד והגברתי את עניין העישון והתחלתי להרגיש בלחצים בחזה וקשיי נשימה וכן התחלתי להרגיש נימולים לאורך זרוע יד שמאל. והתחלתי להרגיש בזיעה קרה במצח וחולשה בכל הגוף וכן היתה לי הרגשה לבחילה והפסקתי את השיחה והמחנך לקח את התלמידה לכיתה שלה ואני יצאתי

מהחדר שלי החוצה לפרוזדור להחליף אויר ובתקווה שהענין יחלוף, אך הדברים החריפו יותר והתחלתי להרגיש בערפול...".

7. במכתב ששלח התובע למל"ל (ראה מסמך - מ/4) תיאר התובע את האירוע כך -

"התלמידה הוזמנה לחדר שלי בנוכחות מחנך הכיתה.

נשמעה סקירה על הנושא, והיא גילתה נחישות בעמדתה.

התערבתי והתייחסתי לנושא...

השיחה נמשכה כ-40 דקות, ללא שינוי.

השיחה היתה לפעמים קשה ומעצבנת ומתוחה, צעקות, עישון

השיחה ננעלה בגלל שחשתי עייפות וכאבים..."

8. בחקירתו הנגדית נשאל המנהל:

"ש. כמורה וכמנהל אתה ודאי נדרשת לקיים , בין היתר , שיחות עם תלמידים בעייתיים ולא ממושמעים?

ת. נכון.

עת נשאל "מה היה, אפוא, חריג בשיחה עם התלמידה ביום 22.11.04?"

כל שהשיב :

"הדבר החריג שהיה בשיחה, שאני על פי בקשת המחנך של הכיתה זימנתי את

התלמידה לשיחה, כי כנראה שהמחנך לא הצליח לשכנע את התלמידה במה שרצה, הוא

ראה לנכון לפנות אלי כמנהל בית הספר להעלות בפני את נושא התלמידה."

9. בהמשך, בתשובה לשאלות ממוקדות שהוצגו לו בחקירה הנגדית, הוסיף המנהל ואישר, כי גם בעבר ניהל שיחה עם תלמידים בנושא קשריהם הרומנטיים. עת נדרש שוב, להבהיר מה אם כן היה שונה בשיחה מיום 22.11.04, העיד:

".... במקרה הזה התלמידה לא שיתפה פעולה, לא נענתה ולא הרגישה שהיא בסכנה, לא הרגישה שהיא מסכנת את בית הספר, את הוריה ואת העתיד שלה.

ש. זה פעם ראשונה בכל ההיסטוריה שלך שתלמיד לא מסכים איתך?

ת. יש כל מיני דרגות, לא כל התלמידים מסכימים איתי ...

........

בבית ספר קורים כל מיני מקרים.

אני 42 שנה מורה ומנהל. בכל שנות עבודתי היו מקרים של שיחות קשות אבל

ברוב המקרים בעלי התפקידים מטפלים בבעיות כאלה.

גם לי היו שיחות קשות אבל אני לא יכול לקבוע את דרגת הקושי של השיחה, כי זה תלוי מאדם לאדם.

במקרה הזה קבעתי את דרגת הקושי כי אני לא רגיל למקרים כאלה והחברה

שלנו לא רגילה לתופעות כאלה ואני אדם ששומר על ערכים של החברה שלי,

אני רוצה לשמור על השם של בית הספר."

(ההדגשות - אינן במקור).

10. עד התובע, מר ריאן העיד (בתצהירו , ת/2), כי "התנהגותה הבלתי הולמת ואף הפסולה של התלמידה א' לפני הישיבה ובישיבה עצמה ואף הצהרותיה הבלתי הוגנות ו/או צעקותיה הביא לכך שהמנהל היה נרגש נרגז והרגיש עייפות, כאבי חזה וקשיי נשימה אשר הכריח אותנו לסיים את הישיבה מבלי להגיע להסדר."

ובחקירתו הנגדית : "כשישבנו עם המנהל שיש לו נסיון רב הוא לא הצליח לשכנע אותה, הוא התעצבן והזיע כי זה מקרה ראשון שלא הצליח לשכנע תלמידה לחזור לשורה (ראה עמ' 8, שורות 5-6 לפרוטוקול).

מר ריאן הוסיף ואישר, כי מורי ביה"ס נוהגים להפנות לטיפולו של המנהל מקרים הכרוכים בבעיות משמעת וכי גם אין זו הפעם הראשונה שתלמידים טוענים, כי "מה שהם עושים מחוץ לבית הספר לא שייך לבית הספר".

(ראה עמ' 7, שורות 18-20 לפרוטוקול).

11. משלא חלפו הכאבים, הסיע מזכיר ביה"ס את המנהל לסניף קופ"ח, משם פונה לביה"ח בנהריה.

מסקירת הרישומים הרפואיים עולה, כי התובע לא דיווח על אירוע כלשהו בעבודה.

בהפניה למיון נרשם:

"מזה חצי שעה כאבים בחזה +זרוע שמאלי + בחילות..."

בדו"ח נט"ן מיום 22.11.04 נרשם:

"בשעות הבוקר.... לחץ בחזה זיעה... בחילות..".

בדו"ח חדר המיון נרשם:

"... (מילה לא ברורה) פתאומי של לחץ בקדמת החזה שנמשך כחצי שעה וחלף לאחר קבלת טיפול."

בדו"ח הקבלה במחלקת טיפול נמרץ לב נרשם:

"בן 62 נ + 8 התקבל ל ICCU ממחלקה פנימית עקב כאבים לוחצים בחזה עם הקרנה ליד שמאל שהופיעו ביום קבלתו, בזמן מאמץ פיזי קל וחלפו לאחר נטילת ... מעשן 3-2 קופסאות ליום...".

עוד צויין במסמכי הקבלה (ראה דו"ח קבלה למחלקה פנימית מתאריך 22.11.04, כמו גם דו"ח שירותי הנט"ן), כי התובע היה בהכרה מלאה , במצב כללי טוב ו"שיתוף פעולה מלא".

בדו"ח הקבלה לחדר המיון צויין, כי לתובע "רקע קרדיאלי ו S/P PTCA WITH STEND " , השתלת הסטנד בוצעה, עפ"י הרישום, "לפני חודשיים וחצי".

באנמנזה הסיעודית צויין, כי לתובע "גורמי סיכון: HEAVY SMOKER ,סיפור משפחתי (דוד נפטר מהתקף לב)."

עד כאן – הרקע העובדתי.

תמצית טענות הצדדים:

12. לטענת ב"כ התובע , מאחר ש"האירוע התרחש בין כתלוי ביה"ס... עת עבד התובע בשירות משרד החינוך שהיה מעבידו, מדובר בתאונה תוך כדי ועקב עבודתו בהתאם לסעיף 79 לחוק ובהתאם לסעיף 83 לאותו חוק".

ב"כ התובע הוסיף וטען, כי חזקת הסיבתיות לא נסתרה , "לא די בטענה סתמית , היה על הנתבע להוכיח את טענותיו גם מבחינה רפואית".

13. לטענת המל"ל, התובע עבד כמורה וכמחנך במשך 22 שנה ועוד -20 שנה עבד כמנהל בי"ס. במסגרת תפקידו, נדרש באופן שגרתי לנהל שיחות קשות עם מורים ותלמידים, בכללם "מרגיזים ובעייתים" וברי, כי לא כל השיחות התנהלו על מי מנוחות, כעולה גם מן העדויות..

שיחת המנהל עם תלמידה, דוגמת שיחתו מיום 22.11.04, "קשה ומעצבנת" ככל שהיתה, לדבריו, אינה בגדר "ארוע חריג" בעבודתו, כהגדרת המונח בחוק ובפסיקה.

ב"כ המל"ל ביקשה לכן לדחות את התביעה באין הוכחה לאירוע חריג .

הכרעה

14. בפתח הדברים נזכיר, כי עפ"י ההלכה הפסוקה, בתביעות להכרה באוטם שריר הלב (כמו גם באירוע מוחי) מתנהל הדיון בשני שלבים:

בשלב הראשון, על המבוטח להוכיח קיומו של אירוע חריג או מאמץ בלתי רגיל בעבודתו,

בעת קרות האוטם או בסמוך לו.

בשלב השני וככל שביה"ד יקבע, כי אכן אירע "אירוע חריג" - ימונה מומחה/יועץ רפואי למתן חוות דעת בשאלת הקשר הסיבתי בין ההתרחשות החריגה בעבודה לבין המחלה ממנה סובל התובע.

ביה"ד הארצי לעבודה חזר והדגיש בפסיקתו, כי "עפ"י מתכונת דיונית זו , ככל שהתובע לא השכיל להוכיח חריגותו של האירוע בעבודה, תידחה תביעתו כבר בשלב הראשון, מבלי למנות מומחה רפואי בעניינו...הקביעה אם אירע אירוע חריג במקרה קונקרטי היא קביעה בעלת אופי משפטי המושתתת על אדנים ראייתיים".

(ר' פסק דינו המנחה של כב' הנשיא בעב"ל 573/05 דליה אמיר - המל"ל מיום 29.11.06, לא

פורסם).

השאלה האמיתית העומדת אפוא להכרעה היא , האם הוכיח התובע קיומו של אירוע חריג בעבודתו ביום 22.11.04 , כטענתו ?

15. נקדים ונאמר כבר בשלב זה, כי לאחר ששמענו את עדויות התובע וטענותיו ולאחר שעיינו בראיות הצדדים ובסיכומיהם - מסקנתנו היא, כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת קיומו של אירוע חריג בעבודתו, כפי שיובהר להלן.

א. התובע הוא איש חינוך וותיק , בעל וותק של כ 40 שנים בתחום ההוראה והחינוך, מהן 20 שנים בתפקידו כמנהל בי"ס.

המנהל אישר בעדותו, כי בין היתר, מטפל הוא בבעיות משמעת של תלמידים ומשוחח עמם.

המנהל אף הודה, כי מטבע הדברים, נמנים עם תלמידי ביה"ס אשר בניהולו, תלמידים בעייתיים, שאינם ממושמעים, אף "חוצפנים", כי אכן "לא כל התלמידים מסכימים אתי" ויש ושיחותיו עמם – הן "שיחות קשות".

הן המנהל / התובע והן העד מטעמו עמדו על כך , כי לאמתו של דבר , מה שהיה לכאורה יוצא דופן בשיחה מושא הליך זה, זאת העובדה שהתלמידה לא הסכימה עם המנהל , לא שינתה עמדתה ואף הודיעה לו כי חייה הפרטיים, לרבות קשריה הרומנטיים, הם עניינה הפרטי ולמנהל אין כל זכות להתערב בתחום זה.

בשים לב לעיסוקו של התובע בתחום ההוראה, לוותקו – 40 שנים ולעדותו כמפורט לעיל, לא שוכנענו, כי האירוע הנטען, שיחתו עם התלמידה מיום 22.11.04, היא בגדר "אירוע חריג" . התרשמנו, כי השיחה הנ"ל לא היתה אלא שיחה נוספת במניין "השיחות הקשות" שניהל המנהל, מעת לעת, עם תלמידים בעיתיים ומרדניים. יתכן, כי המנהל נחל אכזבה ואף היה מרוגז מאי שיתוף הפעולה של התלמידה וסירובה להשמע לעצותיו ולהטפותיו, אולם מקובלת עלינו טענת המל"ל כי שיחות קשות עם תלמידים , מה גם בגילאים בהם מדובר (גילאי 15, גיל ההתבגרות) אינן בבחינת "מצרך נדיר" בתפקידו כאיש הוראה בכלל וכמנהל חטיבת הביניים , זה 20 שנה, בפרט.

ב. לכך יש להוסיף את העובדה, כי גם ברישומים הרפואיים אין זכר לאירוע החריג לו טען המנהל.

נהפוך הוא. ברישומים צויין, כי המנהל חש בכאבים שהחלו באופן "פתאומי" וכי אף החלו "לאחר מאמץ פיזי קל" (ראה גיליון קבלה, בחתימת דר' פרידמן).

"מאמץ פיזי" אינו מתיישב עם "שיחה קשה" , שהיא בתחום הנפשי, בבחינת התרגשות/התרגזות , אם בכלל ולגביה טען התובע, כי היוותה את האירוע החריג.

ודוק, לא נעלמה מאתנו עדות התובע , כי לא נשאל לכאורה "מה הביא אותי לכך, שאלו על המצב הבריאותי שלי..." אולם, בד בבד אישר כי גם נשאל "מה היה לי".

די לעיין בתשובותיו דלעיל כדי לעמוד על כך , כי נשאל איך ומתי החל לחוש בכאבים בחזהו , עפ"י המקובל בבוא הצוות הרפואי לקבל את האנמנזה.

עפ"י ההלכה הפסוקה, "בבוא ביה"ד להכריע בשאלת הוכחת האירוע בעבודה, עליו לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד האירוע, זאת בהתבסס על ההנחה שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו" (ראה עב"ל 507/07 אפרוני נגד המל"ל).

לו אכן היתה חריגות בשיחתו עם התלמידה, שלאחריה ובעקבותיה חש בכאבים, כטענתו, מצופה היה כי ימסור לרופאיו , כי חש ברע לאחר שיחה קשה עם תלמידה ובעקבותיה.

כאמור, לא זו בלבד שלא כך מסר התובע , אלא שדיווח על כאבים בהם חש באופן "פתאומי" ו"לאחר מאמץ פיזי קל".

ג. אף לא נעלמה מאתנו סמיכות הזמנים בין האירוע הנטען לבין הכאבים בהם לקה התובע והאירוע הלבבי אשר אובחן אצלו בהמשך, אולם עפ"י ההלכה הפסוקה, סמיכות הזמנים כשלעצמה - לא די בה לקיומו של קשר סיבתי, באין הוכחה לקיומו של אירוע חריג.

16. לסיכום ועל יסוד כל האמור לעיל במצטבר , הננו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי בעבודתו מיום 22.11.04 אירע אירוע חריג ומשכך - התביעה נדחית.

17. כמקובל בתביעות שהן בתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

18. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד.

ניתן היום , _____________, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשגר עותק פסק דין זה לב"כ הצדדים.

שמואל וינצר

נציג ציבור

עדנה קוטן – שופטת