ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אגבאריה ורדה נגד המוסד לביטוח לאומי :

1

בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה – חיפה

בל 000766/03

בפני:

כב' השופטת עדנה קוטן

11/09/2008

נציגי ציבור: מר דורון מתי (נציג מעבידים)

מר חיים דרור (נציג עובדים)

בעניין:

אגבאריה ורדה

התובעת

- נ ג ד -

המוסד לביטוח לאומי

הנתבע

- נ ג ד -

אגבריה מחמוד

צד ג'

פסק דין

1. התובעת היא אלמנתו של המנוח אגבריה מוחמד ז"ל, אשר נפטר בנסיבות טראגיות בתאונת עבודה מיום 19.3.01.

בתביעתה דנן עותרת התובעת למתן פס"ד הצהרתי, כי השכר הקובע לחישוב קצבת התלויים, לה היא זכאית , הוא השכר בשיעורו כנקוב בתלושים אשר הונפקו לתובע לחודשים ינואר פברואר 2001, בסך של 6469 ₪ ברוטו (המהווים 5000 ₪ נטו).

לטענת המל"ל מדובר בתלושים פיקטיביים, אשר הונפקו לאחר פטירת המנוח, השכר הנקוב בהם "נופח" לצורך קבלת הקצבה ואין הם משקפים את שכרו האמיתי של המנוח.

משכך ובהינתן, כי עד סוף חודש 12/00 היה המנוח מובטל, חישב המל"ל את הקצבה על בסיס שכר המינימום החודשי בשיעורו כפי שהיה בתוקף בתקופה הרלבנטית , לפי 2,965 ₪ ברוטו לחודש (8,895 ₪ לכל שלושת החודשים הקובעים לחישוב הקצבה).

2. צד ג' היה מעסיקו של המנוח החל מ 1.1.01 ועד לפטירתו בתאונה והוא צורף להליך דנן לבקשת המל"ל, מן הנימוק כי הלה דיווח למל"ל על העסקת המנוח רק לאחר פטירתו, כי מסר דיווחים כוזבים וכי לא שילם במועד את דמי הביטוח בגינו. משכך ובשים לב להוראות סעיף 369(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995, טוען המל"ל, כי ככל שתתקבל התביעה , על צד ג' לשפותו בתשלום כל סכום בו יחויב המל"ל בהליך זה.

3. לטענת צד ג' : למנוח שולם השכר בשיעורו כנקוב בתלושים ודמי הביטוח למל"ל שולמו אף הם, בהתאם לשיעורם כנקוב בתלושי השכר.

להלן הרקע העובדתי הרלבנטי:

4. המנוח הועסק, החל מ - 1.1.01 ועד לפטירתו בתאונה מיום 19.3.01, אצל הקבלן מר אגבריה מחמוד (להלן: "הקבלן" ו/או "צד ג").

5. הקבלן הוא בן דודו של המנוח.

6. בתקופה אשר קדמה להעסקת המנוח אצל הקבלן , היה המנוח מובטל החל מחודש 9/99 ועד סוף חודש 12/00. בכל החודשים הללו שולמו לו דמי אבטלה.

במהלך התקופה הנ"ל, החל מ - 2.3.00 ועד סוף 12/00, השתתף המנוח בקורס אחזקת בניין ועבודות חשמל, במסגרת הכשרה מקצועית אליה הופנה ע"י שירות התעסוקה.

7. עפ"י עדות התובעת בתצהיר עדותה הראשית, המנוח הועסק אצל הקבלן עוד בטרם תקופת האבטלה ועם סיומה , בסוף חודש 12/2000, "חזר" לעבודתו הקודמת אצל הקבלן (ראה סעיף 3א ו 3ג לתצהיר עדותה הראשית, ת/3).

התובעת לא מסרה בתצהירה נתונים כלשהם לגבי תקופת עבודתו הקודמת של המנוח אצל בן דודו, פרק הזמן בו עבד אצלו, תפקידו בתקופה בה מדובר ושיעור השכר ששולם לו במהלכה.

8. בתקופת העבודה מושא הליך זה, שראשיתה בתאריך 1.1.01 הועסק המנוח ע"י הקבלן, כטפסן בניין.

9. את טופס התביעה לקצבת תלויים (נ/4) הגישה התובעת למל"ל בתאריך 19.4.01.

לטופס צירפה התובעת שני תלושי שכר אשר הונפקו למנוח לחודשים 1/01 ו 2/01.

שני התלושים הונפקו בתאריך 1.4.01, קרי - לאחר התאונה מיום 19.3.01, בה נספה המנוח.

עת נשאל הקבלן בחקירתו הנגדית בביה"ד, האם בידיו תלושים מזמן אמת וניתנה לו ההזדמנות להציגם השיב, כי אינו יודע (עמ' 20 לפרוטוקול).

מכל מקום, לא הוצגו בפנינו תלושים, זולת התלושים הנ"ל.

10. השכר הנקוב בשני התלושים הנ"ל (לחודשים 1/01 – 2/01) מסתכם בסך של 6,469 ₪ ברוטו לחודש ובשיעורי נטו - 5,000 ₪ נטו.

11. עפ"י עדות התובעת , המנוח קיבל את שכרו במזומן.

לטענתה, מידי שבוע הביא לה, לסירוגין, סך של 1,000 או 1,500 ₪, כך ש "לארבעה שבועות יצא 5,000 ₪ " (עמ' 5 לפרוטוקול). עוד העידה, כי השכר לא הופקד בבנק ו "אם אני נשאלת אם יש לי הוכחות לכך כי אכן קיבל 5,000 ₪ ולא פחות, אני אומרת , שההוכחה היחידה היא המעביד, שהוא נתן לו את הכסף" (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 19 – 24).

כאן המקום לציין, כי עפ"י עדות התובעת והעד מטעמה, מר זחלקה, אף הוא קרוב משפחה (גיסו של המנוח), ביצע המנוח עבודות בנייה בתשלום לבני המשפחה "במהלך שנת 2001" , משמע- בתקופה הרלבנטית (בשים לב למועד תחילת עבודתו של המנוח אצל הקבלן ולמועד בו נהרג בתאונה, ביום 19.3.01).

נעיר ולו בבחינת למעלה מן הצריך , כי בנסיבות אלו מצופה היה מן התובעת להבהיר מדוע ייחסה את מלוא הסכום שהפקיד בידיה המנוח מידי שבוע (כך עפ"י הטענה), לשכר עבודתו אצל הקבלן דווקא, להבדיל מהכנסותיו מן העבודות הפרטיות שביצע באותו פרק זמן , לצד עבודתו אצל הקבלן ובמקביל לה.

מטעמים השמורים עם התובעת , היא לא התייחסה בעדותה כלל להכנסות הנוספות וממילא – לא ניתנה הבהרה לעניין זה.

12. לא זו אף זו.

בניגוד לעדותה דלעיל של התובעת מסר הקבלן , בהודעתו לחוקר המל"ל (מתאריך 18.11.02), כי השכר שולם למנוח במזומן וגם בצ'קים.

נביא את הדברים בלשונו:

" למנוח שלמתי שכר במזומנים וגם בצ'קים.....אני אדאג להמציא העתקי הצ'קים".

גם בעדותו בפנינו העיד, כי "שכר התובע (צ"ל – המנוח) שולם על ידי לפעמים במזומן ולפעמים בשיק. בדרך כלל אני משלם במזומן שכר לעובדים, אין לי קבלה על תשלום השכר. אולי המנוח גם קיבל שיק, אני לא זוכר, זה היה ב - 2001".

צ'קים לא הוצגו ובסיכומו של דבר לא הוצגה בפנינו ראייה כלשהי המעידה על כך שהקבלן שילם למנוח בפועל, שכר בשיעור כנקוב בתלושים.

13. הוצגו בפנינו תלושי שכר אשר הונפקו ע"י הקבלן לעובדיו לחודש 1/01 והומצאו על ידו למל"ל . התאריך המתנוסס על כל התלושים הללו הוא 17.3.04.

עיון בתלושים מעלה , כי שכרם של 9 עובדים נע בין 3,250 ₪ (לגבי 2 עובדים) ל - 3,300 ₪ ברוטו (לגבי 7 עובדים) , שיעורי שכר שהיו נמוכים משיעור מחצית השכר הממוצע במשק בתקופה הרלבנטית.

שכרם של 4 עובדים אחרים בלבד הסתכם בשיעור שעלה על מחצית השכר הממוצע במשק: עובד אחד, שעבד אצל הקבלן עוד מ - 5/00 השתכר 3,800 ₪, עובד אחר שעבד אף הוא אצל הקבלן עוד מ – 7/99 השתכר 4,000 ₪ ורק שכרם של שני העובדים אשר נהרגו בתאונה מיום 19.3.01 (האחד הוא בעלה המנוח של התובעת) עמד על סך של 6,469 ₪ ברוטו (5,000 ₪ נטו) לכל אחד , עפ"י הרשום בתלוש.

לשניים, שעבדו אצל הקבלן מחודש 1/01, הונפק, אפוא, לאחר התאונה, תלוש לפי שכר זה מיום עבודתם הראשון אצלו.

14. מנגד, עפ"י פלט מחשב המל"ל , לגבי הדיווח אשר התקבל מאת הקבלן בהתייחס לעובדיו לחודש 1/01 , העסיק הקבלן אכן 13 עובדים בחודש הנ"ל, אולם – לגבי 11 עובדים דווח, כי שכרם הסתכם בשיעור נמוך ממחצית השכר הממוצע במשק לאותה עת (שעמד על סך של 3,477 ₪ עפ"י נתוני המל"ל) ולגבי שני עובדים בלבד דווח, כי השתכרו מעל מחצית השכר הממוצע במשק (פלט מחשב המל"ל לגבי הדיווח, לחודש 1/01, כמו גם התלושים ל 13 העובדים צורפו להודעת ב"כ המל"ל לביה"ד, אשר הוגשה לקראת ישיבת הדיון המוקדם).

לגבי שני העובדים הללו דווח, כי שולם לשניהם יחדיו שכר בסך של 7,800 ₪, סכום שאינו מתיישב עם השכר כנקוב בתלוש למנוח, לפיו שכרו בלבד הסתכם בסך של 6,469 ₪ וודאי אינו מתיישב עם תשלום שכר בשיעור זה לשני הפועלים אשר נספו בתאונה.

מנגד, הסך 7,800 ₪ מתיישב עם הנתונים לגבי שכרם של שני העובדים האחרים , שניהם וותיקים ,עפ"י מועד תחילת עבודתם אצל הקבלן כנקוב בתלושים ואשר השתכרו אכן מעל מחצית השכר הממוצע באותה עת, האחד – השתכר 4,000 ₪ והאחר – השתכר 3,800 ₪.

עוד עולה מפלט המחשב, כי דיווח זה נמסר למל"ל בתאריך 15.3.01, בטרם התאונה ובטרם הונפקו תלושי השכר לשני הפועלים אשר נספו בתאונה מיום 19.3.01.

הגם שהקבלן היה מיוצג בהליך זה , הוא לא הציג בפנינו ראייה כלשהי לדיווח אחר/נוסף שנמסר על ידו למל"ל בזמן אמת , בטרם התאונה מתאריך 19.1.01, או על תשלום דמי ביטוח בגין המנוח לחודשים 1/01 – 2/01 בתשלום שבוצע בטרם התאונה, על בסיס השכר בשיעורו כנקוב בתלוש.

15. ודוק, לא נעלמה מאתנו טענת הקבלן בכתב הגנתו ובתצהירו, לפיה:

"אנוכי שילם (כך במקור, ע.ק) דמי ביטוח בגין כל העובדים בהתאם לתלושי המשכרות אשר הנפיקו לעובדים לרבות המנוח", אולם , למעט העלאת הטענה סתמית וכללית, לא הביא ראייה כלשהי מזמן אמת בדבר דיווח שנעשה על ידו למל"ל וכי שילם דמי ביטוח בגין המנוח במועדים הקבועים בחוק ובתקנות.

הקבלן אף לא טרח לפרט בכתב הגנתו ובתצהירו במועדים בהם מדובר ומסתמא , לא בכדי.

עיינו במסמכים אשר צורפו ע"י המנוח לתביעתו ולתצהירו ואף בהם אין כל הוכחה.

יתירה מכך. מדובר במסמכים אשר הונפקו כולם בשנת 2007 (!), מיד לאחר שהתקיים הדיון בביה"ד במהלכו ביקש הקבלן לאפשר לו להיות מיוצג בהליך זה והמשך הדיון נדחה למועד אחר, לבקשתו ובמיוחד לשם כך.

לכל אלה נוסיף , כי על המסמכים (משנת 2007) חתום הקבלן עצמו, לא ברור מי הנפיק אותם, על יסוד אילו נתונים ונציין, כי הדברים תמוהים משהעיד הקבלן בפנינו, כי אינו מבין דבר וחצי דבר בנושא תלושים ודיווחים לשלטונות המס וכי מי שעסק בכך הוא מנהל החשבונות שלו.

הלה לא חתום כלל על המסמכים שצורפו, שמו אף לא מתנוסס עליהם כמי שהנפיקם והוא גם לא הוזמן למתן עדות מטעם הקבלן.

זאת ועוד.

לסיכומיו צירף הקבלן טופס "דין וחשבון על עובדים שהועסקו , תשלומים וניכויים לשנת המס 2001" שהוגש על ידו לשלטונות מס הכנס.

על גבי הטופס מתנוססת חותמת "נתקבל" של "פקיד שומה חדרה", בציון מועד קבלת הטופס – בתאריך 12.4.07 , כחודש ימים בטרם המועד הנוסף אשר נקבע לדיון בתיק זה.

אף דיווח זה נמסר, אפוא, רטרואקטיבית , בחלוף 6 שנים (!) מזמן אמת, עובדה שיש בה לכשעצמה כדי לתמוך בטענת המל"ל, כי גם הדיווחים למל"ל כמו גם התשלומים שביצע הקבלן למל"ל, בוצעו כולם בדיעבד, לאחר המועד בו אירעה התאונה ובניגוד למועדים כמתחייב בחוק ובתקנות.

בנסיבות אלו , בשים לב למועד הנפקת תלושי השכר למנוח, כמו גם למועד בו בוצעו כל הדיווחים לגבי שכרו לשלטונות המס והמועד המאוחר בו שולמו דמי הביטוח, מה גם בשים לב לקרבה המשפחתית בין המנוח לקבלן, יש בסיס לטענת המל"ל בדבר החשד שהתעורר אצלו לגבי אמיתותם של התלושים אשר הונפקו למנוח, על בשכר בשיעור כנקוב בהם.

16. בהתייחס לשיעורו הגבוה של השכר הנקוב בתלושים, טענה התובעת בתצהיר עדותה הראשית, כי "אין להשוות את שכר המנוח והעובד השני שנהרג, לשכר פועלים פשוטים אחרים אצל המעביד", מאחר והשניים היו , לדבריה, "בעלי השכלה ופוטנציאל, להבדיל מפועלים פשוטים". מעבר לכך , כי לא הובאו תימוכין אובייקטיביים כלשהם לטענה (לא לגבי השכלת שני הנספים בתאונה ולא לגבי השכלתם של השניים ולא בדבר העדר השכלה לעובדים האחרים) נוסיף ונציין, כי בד בבד הוסיפה התובעת וטענה, כי אין כלל להסתמך על השכר כנקוב בתלושים אשר הונפקו לפועלים הפשוטים , מאחר ו"חלק משכרם כלל לא משתקף בתלושים".

נביא את הדברים בלשונה:

"...לא הכרתי את שאר הפועלים הפשוטים וגם לא ראיתי איך הם עובדים.

אני גם לא יודעת כמה שכר קיבלו הפועלים הפשוטים.

בעלי סיפר לי.

את הפועל השני ג'בארין ראיתי פעם אחת.

אם אני נשאלת איך אני יודעת פרטים על השכלתו ועל המקצועיות שלו אני אומרת, כי בעלי המנוח סיפר לי.

אם אני נשאלת איך אני יודעת כי לשאר הפועלים שילם המעסיק ב"שחור" אני אומרת כי גם על כך סיפר לי בעלי המנוח בשני חודשי עבודתו .... הוא שילם להם יותר ממה שהיה כתוב בתלוש.

אני אומרת זאת על סמך מה שבעלי המנוח סיפר לי.

אני לא נכחתי כאשר המעביד שילם שכר לעובדים ולא ראיתי כמה שילם להם.

ציינתי כי הוא שילם לאחרים "שחור" כי גם בעלי קיבל ככה. המשכורת שלו היתה גבוהה יותר ממה שהוצהר בתלוש.

אם כתוב בתלוש שהוא קיבל פחות , אז נכון שמה שכתוב בתלוש זה לא נכון.

אני אומרת כעת כי לא ראיתי את התלושים של בעלי....

אני מעיינת כעת בתלושים ....אני אומרת שמה שכתוב בתלושים , שכר נטו 5,000 ₪ זה נכון.

........

ש. אם כך , לאחרים שולם "שחור" ולבעלך שולם הסכום כפי שננקב בתלוש?

ת. עפ"י התלושים שהוצגו לי כעת – הם נכונים. את התלושים של העובדים האחרים לא ראיתי. ..הוא סיפר לי".

(ההדגשות – לא במקור, ע.ק).

17. מטעם התובעת העידו שני עדים, שעבדו אף הם אצל הקבלן בחודשים בהם עבד המנוח ולדבריהם הועסקו גם הם כטפסנים.

עת/1 , מר גבארין מוחמד העיד , כי שולם לו שכר יומי בסך 250 ₪ וכי עבד 20 – 21 ימים לחודש.

בחישוב לפי 250 ₪ ליום, משמע- כי עובד זה השתכר אף הוא 5,000 ₪ נטו לחודש , לפחות.

(נעיר, כי לא הוצג בפנינו תלוש שהונפק לעד).

עת/2 , מר ג'בארין מחמוד העיד , כי הועסק אצל הקבלן עוד משנת 1999 וכי "הייתי מקבל שכר של 200 – 250 ₪ ליום".

עת הוצג לעד התלוש שהונפק לו לחודש 1/01 ולפיו עמד שכרו על סך של 4,000 ₪ נטו בלבד, הגיב:

"אם אתה אומר לי שבתלוש שהעביר בע"ב למל"ל כתוב כי התחלתי לעבוד ב 7/99 וזה תלוש לחודש 1/01 וכתוב שקיבלת (צריך להיות: קיבלתי) 4,000 ₪ , אני אומר כי קיבלתי 5,000 ₪....אם אני נשאל אם יש לי הוכחות כלשהן שקיבלתי סכום שונה מן הנקוב בתלוש אני אומר, כי יש לי הוכחה וזאת אשתי והקבלן".

מעבר לכך , כי יש בעדויות העדים כללו כדי לקעקע גרסת התובעת בדבר תשלום שכר גבוה לבעלה המנוח עקב כישוריו/השכלתו בהשוואה לטפסנים האחרים אשר הועסקו ע"י הקבלן וכי יש בהם , בנוסף, כדי להעיד על מידת "האמינות" שניתן לייחס, ככלל, לתלושים אשר הונפקו ע"י הקבלן לעובדיו ובכללם – למנוח , נוסיף ונציין ולו בבחינת למעלה מן הצריך, כי שני העדים הנ"ל, אף הם לא הוכיחו כלל, כי שולם להם בפועל השכר בו נקבו בעדותם.

18. הקבלן , אשר התבקש להתייחס לעדויות הנ"ל בחקירתו הנגדית הכחיש את הטענה, כי שילם לעובדיו "בשחור" וטען, כי הסכומים הנקובים בתלושי השכר משקפים את שיעור השכר אשר שולם להם בפועל.

יחד עם זאת אישר הקבלן, כי נהג לעתים לשלם לעובדים "בונוס" בהתאם לקצב התקדמות העבודה והבונוס אכן "לא השתקף בתלוש השכר, אני נותן בונוס – כסף מהכיס ואם אתה רוצה לכנות זאת "כסף שחור" אז תקרא לזה שחור".

מנגד, הכחיש הקבלן בתוקף עדותם הנ"ל של שני העדים , כי שכרם עמד על סך של 5,000 ₪, אף לא בצירוף בונוס בהעידו, כי כלל לא קיבלו בונוס.

(ראה עדותו בעמ' 21 לפרוטוקול).

הנה כי כן, כמספר הגרסאות – כך מספרן של הסתירות.

19. עד נוסף שהעיד מטעם התובעת, מר זחלקה דוגאם – עת/4 העיד אף הוא , בתצהיר עדותו הראשית (ת/3): "למיטב ידיעתי המנוח לא עבד בפחות מ 5,000 ₪".

דא עקא, שבחקירתו הנגדית אישר, כי הדברים אינם מבוססים כלל על ידיעתו האישית וכי נאמרו על סמך מידע שהועבר אליו , לטענתו, ע"י המנוח. עוד אישר, כי הוא הדין לגבי האמור בהמשך תצהירו, כי שכרם של עובדיו האחרים של הקבלן, היה נמוך משכר המנוח.

הדברים נכונים גם בהתייחס לתלוש השכר שהציג העד לגבי עובד אחר, שהועסק במועדים הרלבנטיים אצל קבלן אחר. לעניין זה הודה העד , בחקירתו הנגדית, כי אין בידו כל מידע לגבי היקף עסקיו של הקבלן האחר ויכולתו הפיננסית, כי לא עבד עם הקבלן האחר, אין לו קשר עמו וכך גם לגבי העובד שהועסק אצלו, אליו מתייחס התלוש אותו הגיש.

אף לא הובאו בפנינו נתונים כלשהם לגבי העובד בו מדובר, בדבר וותקו המקצועי, השכלתו, כישוריו , תפקידו אצל הקבלן האחר, שעות עבודתו וכיוצ"ב נתונים, לכולם – השלכה על שיעור השכר.

בנסיבות אלו משלא הוזמן הקבלן "האחר" , אף לא העובד "האחר" למתן עדות , לא ניתן לייחס משקל ראייתי כלשהו לתלוש שהוגש על ידי העד.

20. במסגרת חקירה שביצע המל"ל נגבו מאת הקבלן הודעות בשני מועדים : ההודעה הראשונה נגבתה בתאריך 18.11.02 (להלן: "הודעה א") והודעה משלימה נגבתה בתאריך 23.3.03 (להלן: "הודעה ב"), זו נגבתה לאחר שנפתח ההליך בביה"ד, בהסכמת הצדדים, כמתועד בפרוטוקול הדיון המוקדם.

כל ההודעות נגבו ע"י חוקר המל"ל מר חיחי יוסף (להלן: "החוקר").

21. בהודעה א' מסר הקבלן, כי בתקופה הרלבנטית העסיק, בנוסף למנוח, עוד 4 טפסנים וכי למרות שהאחרים עבדו אצלו עוד זמן רב בטרם העסיק את המנוח, השכר ששולם להם היה נמוך מן השכר ששולם למנוח. עת התבקש להסביר, מסר לחוקר:
"ההסבר שלי שהמנוח היה טפסן מעולה ורציני בעבודה ואני הייתי סומך עליו המון וגם בכדי למשוך אותו ולהשאיר אותו אצלי, היה נותן לי עבודה הרבה יותר משאר הטפסנים והוא היה מאד חיוני בשבילי".

22. כאמור, בתאריך 23.3.04 גבה החוקר הודעה נוספת / משלימה מאת הקבלן.

להודעה אשר הוצגה בפנינו, שני חלקים: על חלקה הראשון , המורכב מעמ' 1 – 3 – הקבלן אינו חתום, חתום החוקר בלבד כמי שגבה את ההודעה. על חלקה השני של ההודעה, דפים 4 – 5, חתומים הן החוקר והן הקבלן.

בחלקה הראשון של ההודעה נרשם ע"י החוקר, מפי הקבלן, ככל הרלבנטי לענייננו, דלקמן:

"ש. לפי מה אתה משלם שכר לפועלים?

ת. התשלום עבור הפועלים אני מחשיב לפי מס' ימי העבודה וגם לפי המקצוע ולפי חשיבות הפועל.

.....

ש. אני רוצה ממך הסבר מדוע השכר ששולם לשני הפועלים ז"ל ...בחודשים שהועסקו אצלך מ 1/01 – 3/01 הוא כה גבוה וגם הדיווח נעשה אחרי האסון בחודש?

ת. .....

קרה האסון שאני לא אשכח אותו למשך החיים שלו שבו נספו שני הפועלים ...ובנס ניצלו שאר הפועלים שאני מעסיק.

כאשר יצאנו מהאבל עבור שני הפועלים ובזמן שדווחתי על העסקתם בתחילת 4/01 טעות שעשיתי שלא היה לי ......(מילה לא ברורה) ולא ידעתי איך אני אפצה את המשפחות לכן הרשיתי לעצמי לדווח כאילו הרוויחו את הסכומים שדווחתי אז אני שלמתי לשני הפועלים ז"ל מחיר סטנדר הכוונה לאגבריה מחמד ז"ל שהוא בן דודה ולג'בארין ווליד ז"ל את הסכומים 5,000 ₪ במקום 3,600 ₪.

ברצוני להבהיר כי לא היתה לי שום כוונה או מעשה בזדון, רק בכדי שמצפוני יהיה נקי עבור שני הפועלים שהלכו בטרם עת לעולמם.

ואם נפלה טעות שאני עשיתי בלי מתכוון אני מתנצל וחוזר בי ואני מביע חרטה ואני לא אחזור על זה בשנית ומה אני קבלן ומעסיק פועלים זה 5 שנים תיק הניכויים שלי מוכיח על כך כמה שאני מסודר ובקושי מתקיים ואני לא מוכן לדווח או לעשות מעשה מחוץ לחוק".

(להלן: "חלק א' להודעה").

בהמשך ההודעה , נפתח דף חדש (עמ' 4) במילים: "אני רוצה לחזור לעדות הראשונה" והפעם השיב הקבלן על השאלה הנ"ל – ברוח דבריו בהודעה א', קרי – כי שולם לשניים שכר גבוה מאחר והם "פועלים טובים" ומקצועיים.

יחד עם זאת ציין הקבלן בהמשך , לגבי המנוח, כי "כאשר לא מצא עבודה אני העסקתי אותו".

(להלן: "חלק ב להודעה" ).

23. בתצהיר עדותו הראשית נ/9 העיד הקבלן, כי הרשום בחלק א' להודעה ב' הנ"ל – לא משקף את דבריו לחוקר, לא נאמר על ידו כלל וכי השניים סעדו יחדיו במסעדה עובר לרישום הדברים ע"י החוקר. לדבריו, עת התבקש לחתום על ההודעה "עיינתי בחקירה והופתעתי לגלות כי כתוב דברים בהודעה שמעולם לא נאמרו ע"י ולא ברור איך החוקר ועל איזה סמך העיז לרשום אותם , אנוכי סירב לחתום וכנגד הסביר החוקר כי הוא מנסה לעזור לי ורק בחתימה על הודעה כזאת תעזור" (הכל במקור – ע.ק).

עוד העיד, כי משסירב לחתום, "חזרתי על הודעתי הקודמת לחוקר" ואז החוקר אמר לו להתעלם מחלק א' להודעה "והתחיל לחקור אותי מחדש".

בפגישה במסעדה נכח, לטענתו, קרוב משפחתו, "מר ג'בארין סעד, שראה ושמע כל התרחשות הפגישה".

24. מר ג'בארין סעיד , אשר העיד מטעם צד ג', אישר את הדברים .

העד מנהל את תחנת הדלק בה נפגש החוקר עם צד ג' , בתחומה נמצאת גם המסעדה , בה נגבתה ההודעה לטענת צד ג' והעד מטעמו.

לא למותר יהא לציין, כי עפ"י עדות העד הוא נכח בדיוק בשלב גביית העדות בחלק א' של הודעה ב' וסירוב קרוב משפחתו, הקבלן, לחתום עליה. באשר להמשך – לא נכח , משחזר לעבודה בתחנה.

25. החוקר, אשר התבקש להתייחס לטענות הללו – הכחישן בתוקף והבהיר, כי הודעה ב' , על שני חלקיה נגבתה במשרד תחנת הדלק, שם קבעו להיפגש. המשרד הועמד לרשותם ע"י קרוב משפחתו הנ"ל של צד ג', מנהל התחנה.

באשר לאופן גביית העדות ורישום דברי הקבלן, בשתי ההודעות גם יחד העיד החוקר:

"שאלתי את הנחקר שאלות , הוא ענה, כל שאלה כתבתי וכך גם כתבתי כל תשובה...

כל הרשום בשתי ההודעות משקף את מה שאמר המעסיק, הנחקר.

...

אני כתבתי מה שהוא אמר. אם לא היה אומר זאת , לא הייתי כותב.

....

הוא לא רצה לחתום כי כעת הבין מה שמסר בהודעה הראשונה מיום 18.11.02 שם אמר "אני רוצה לעזור להם". זכור לי עכשיו היטיב שאמר , שנתן לשני הבחורים ז"ל שכר גבוה יותר כי רצה לעזור להם.

אני לא מוצא את זה כעת בהודעה הראשונה מ 18.11.02 (הערת