ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלגני שלמה נגד בטוח לאומי-סניף :

1

בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה - חיפה

בל 004277/06

בפני:

כבוד השופט נוהאד חסן

11/09/2008

נציג מעבידים: מר יצחק ברוך

נציג עובדים: מר ישראל לוין

בעניין:

אלגני שלמה

ע"י ב"כ

עו"ד ריינפלד יצחק

התובע

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ

עו"ד רויטל בורשטיין

הנתבע

פסק דין

1. בפנינו תביעתו של מר אלגני שלמה (להלן: "התובע") להכיר בליקויים בהם לקה בגבו ביום 1.12.05 כ"תאונת עבודה", וזאת בעקבות החלטתו של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") לדחות את תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה עקב תאונה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן- "החוק").

2. הנתבע דחה את תביעתו של התובע בנימוק שלא הוכח לדעתו שאכן נגרם אירוע תאונתי לתובע תוך כדי ועקב עבודתו.

3. התובע, יליד שנת 1967, אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה עבד כמחסנאי ב "מחסני וילצ'ינסקי בע"מ (להלן- המחסן). במסגרת תפקידו היה התובע מסדר, פורק ומעמיס חבילות במחסן, לרכבי חלוקה. משקלם הממוצע של הקרטונים, נע בין 5 ק"ג עד 30 ק"ג כל אחד. האירוע הנטען תואר בתצהירו של התובע כדלהלן, (ת/2):

"5. ביום 01/12/05 בשעה 14:20 לערך, עת עבדתי במחסן החברה,הגיע אחד מלקוחות החברה למחסן במטרה לאסוף חבילות הממוענות לו.

6. עם הגיעו, החלתי במלאכה העמסת החבילות לרכבו של הלקוח;בעודי

עושה כן,ושעה שהרמתי אחת מהחבילות במשקל חריג של כ-30-40 ק"ג, חשתי לפתע בכאב חד מפלח את גבי התחתון.

7. בעקבות האירוע לעיל,לא היה ביכולתי עוד להמשיך לעבוד ונאלצתי להפסיק עבודתי ולפרוש אל ביתי בתקווה כי כאבי יחלפו במהרה.

8. דאבוני,לא זאת בלבד שכאבי לא חלפו עם הגיעי לביתי,הם אף גברו עד שלא נותרה בידי כל בררה ונאלצתי להתקשר למוקד "אנוש" על מנת שישלחו רופא לביתי.

9. מייד עם הגיעו של הרופא לביתי קיבלתי זריקת וולטרן לשיכוך כאבי ומשזו לא הועילה, הובהלתי באמצעות אמבולנס לבית החולים כרמל.

10. בבית החולים כרמל עברתי בדיקת CT בע"ש מותני שהצביע על בקע דיסק אחורי שמאלי בגובה L5 – L4....

11. נוכח מצבי הרפואי אושפזתי במחלקה אורטופדית בבית החולים כרמל וביום 8/12/05 נאלצתי לעבור ניתוח בגבי לתיקון הבקע בהרדמה כללית..."

4. השאלה העומדת בפנינו היא, האם הוכח שארע לתובע "אירוע תאונתי" בעבודה ביום 1.12.05, כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי. לשם בירור השאלה נבחן את הרקע העובדתי ונבחן את הראיות שהובאו בפנינו.

5. מטעם התובע העידו הוא עצמו ומר דורון יעקב- לקוח המחסן שלטענתו היה עד לאירוע התאונה הנטען. מטעם הנתבע העיד מר דוד כהן אחד מבעלי החברה שהמחסן בבעלותה.

דיון והכרעה

6. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, מגדיר תאונת עבודה כדלקמן:

"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו".

בעניין פגיעות בגב נפסק כי:

"על מנת שפגיעה בגב תחשב כתאונה בעבודה יש להוכיח כי במהלך העבודה אירע דבר מה שבגינו "נתפס" הגב או שפקדו את המבוטח כאבים עזים שמנעו ממנו להמשיך לעבוד."(ראה, דב"ע נו/288-0 אורי עמר נ' המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם )

מהו אותו "דבר מה" ?:

נפסק בדב"ע נא 205-0 המוסד לביטוח לאומי נ' שחאדה סעיד (פד"ע כד מעמ' 222) :

"ניסיון החיים לימד את בית-הדין שהכרה בפגיעה בעמוד השדרה כתאונת עבודה, תלויה בעיקר בשאלה האם הוכח שבמהלך העבודה אירע משהו שבגינו 'נתפס' גבו של המבוטח, או שפקדוהו לפתע כאבים עזים שמנעו ממנו להמשיך לעבוד. ביסודם של דברים עומדת שאלת אמינות גרסתו של התובע."

7. עפי הדין, התובע נדרש להעמיד ראשית ראיה המעידה על קיומו של אירוע חריג הקושר את הפגיעה לעבודה. בתצהירו טען התובע כי במסגרת עבודתו הרים חבילות שמשקלן הממוצע נע בין 5 ק"ג ל- 15 ק"ג, וביום 1.12.05 בעת שהרים חבילה במשקל חריג של כ- 30 עד 40 ק"ג חש לפתע בכאב חד בגב התחתון (ת/2).

אולם , בהודעה לחוקר, תיאר התובע את יום האירוע כך: " בבוקר האירוע הכל היה תקין ורגיל מבחינה רפואית בגבי. הגעתי לעבודה לא היו חבילות שקיבלתי שחרגו במשקלן ולערך בשעה 14.30 14.20 בא לקוח של המחסן והתחלתי לקחת את החבילות במטרה לשים אותן ברכבו והיו לי לערך 10 חבילות במשקל של 6, 10, 40 ק"ג לערך. היו לי חבילות של 6,10 ק"ג והיו גם חבילות של 40 ק"ג במהלך הנחת החבילה השניה או השלישית הרגשתי כאב חד בגב וחזרתי למחסן ..." (עמ' 2 משורה 8 הודעה לחוקר –צורף לכ.הגנה),

במסגרת חקירה נגדית נשאל התובע האם הוא זוכר את משקל החבילה הספציפית שהרים בשעה שחש בכאב, והתובע השיב:

"לא במדויק, אבל לפי הכובד, אני מעריך שזה בערך 30-40 ק"ג.

ש. אלה חבילות שבדרך כלל אתה צריך לקחת בערך במשקל כזה פחות או יותר?

ת. זה חלק מהחבילות שמגיעות, מגיעים לפעמים גם מנועים ואין לנו מנופים,אנחנו מבקשים מעובדים נוספים שנמצאים באיזור לסייע לנו להרים אותם.

ש. כל כמה זמן אתה צריך לסחוב דברים כבדים ביום?

ת. זה האופי של העבודה. הליבה של התפקיד –בפועל יש עובד אחד במחסן, התפקיד שלי במחסן היה לקבל את החבילות ,כלומר לפרוק אותן מהרכבים של הלקוחות.. (עמ' 6 משורה 11 לפ')

כאמור, מגרסת התובע כפי שהובעה בפני חוקר מטעם הנתבעת ובמועד סמוך לאירוע-החבילות שהעמיס ביום 1.12.05 לא חרגו במשקלן, ועל פי עדותו של התובע בעצמו, עבודתו ביום 1.12.05 לא הייתה שונה מעבודתו הרגילה.

8. בנוסף לאמור, התובע טען בכתב התביעה (סעיף 5) ובתצהירו (סעיף 7 ל-ת/2), כי בעקבות הכאב הוא נאלץ להפסיק את עבודתו ולפרוש מוקדם מהרגיל לביתו. אלא שטענה זו אינה תואמת את גרסתו הקודמת והקרובה יותר לאירוע הניטען, כפי שמסר לחוקר מטעם הנתבע לפיה, הוא לא עזב את העבודה והלך לביתו אלא נשאר במחסן עד לשעת סגירתו,: "אני נשארתי במחסן עד לסגירתו ללא מאמץ" (עמ' 3 שורה 4 בהודעה לחוקר).

9. כאשר מדובר בפגיעות גב על פי הפסיקה, נדרשת רמת הוכחה מחמירה יותר:

"ידיעת דיינים היא, כי אחוז גדול של האוכלוסייה בגיל העבודה סובל מכאבי גב. יש לדרוש אפוא שהמבוטח יביא הוכחה ברורה לכך, שכאבי הגב קשורים לאירוע שקרה בעבודה. אחד מן היסודות להוכחה כזאת הוא, הודעה מיידית לרופא, כי המבוטח סובל מכאבי גב והם הופיעו בעת בצוע פעולה בעבודה." (דב"ע נד/111-0 איתן בן משה נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה ארצי).

10. אחד הסימנים לקרות התאונה הוא אנמנזה. בהוכחת האירוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה ורישומי בית החולים, מתוך ידיעה, שהיא פרי ניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים, שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון. (דב"ע נו0-559/ אקטע שלומי נ. המל"ל(לא פורסם); דב"ע מב0-160/ אבו ערב עלי נ. המל"ל, פד"ע טו 281, דב"ע מט0-93/ המל"ל נ. הירשהורן , פד"ע כ' 349). כמו כן נפסק בהקשר זה כי יש לייחס משקל להעדר התייחסות לרקע התאונה על ידי המבוטח בבואו לקבל טיפול, ובהעדר התייחסות כאמור אין פירושו תמיד אי קיום אירוע תאונתי. הדבר תלוי בנסיבות ובראיות האחרות המוגשות לבית הדין והתרשמותו מהן (דב"ע נד/37-0 ציון גירת נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם).

11. לגרסת התובע, מאז התאונה הנטענת בעבודה ועד שהגיע רופא מוקד שהזמין אליו הביתה בשעה 3.00 לפנות בוקר, הוא סבל מכאבי גב שלא חלפו ואף התגברו, אולם מהרישום בכרטיסו הרפואי עולה – כי התובע לא סיפר לרופא שהכאבים הופיעו במהלך עבודתו, ואף נרשם בתעודה הרפואית של חב' "אנוש" - "שולל סיפור חבלה"(נ/2), והרי אם הכאב החל כתוצאה מאירוע חריג בעבודה ומאז במשך 12 שעות סבל מכאבי גב שהלכו והתעצמו, בוודאי היה מספר על כך לרופא שהגיע לביתו. יתר על כן, בכל התיעוד הרפואי של התובע מיום 1.12.05 ועד לאחר שיחררו מבית החולים (ביום 12.1.05), לא נמצא רישום בתיעוד הרפואי,כי התובע התלונן על כאב שהחל תוך כדי אירוע בעבודה, או שכאבי הגב הופיעו תוך כדי הרמת משא כבד בעבודה. או כי מדובר באירוע תאונתי, שקרה בזמן העבודה.

12. יש לציין, כי כשלושה ימים לפני קרות אירוע התאונה הנטענת, התובע שהה בחופשת מחלה בת 8 ימים, מיום 18.11.2005 ועד 27.11.2005 בשל כאבי גב(נ/4), התובע הופנה לצילום רנטגן בגב, כאשר בהפניה נרשם "החולה מתלונן על כאב גב תחתון מגביל אותו בתיפקרוד (הכוונה תיפקוד) מס ימים, מציין תחושת חם בגב, אין כאב לילי או זעה אך מציין קשיון בוקר של חצי שעה,מתגלגל במיטה כדי לקום ולעמוד על רגליו-הכאב גם מתגבר בישיבה ממושכת ומתקשה לקום- החולה בד"כ בריא"(מוצג, נ/1)

13. אילו ארעה החבלה בגב, כפי שתיאר התובע בתצהירו, ואילו סיפר לאחד הרופאים על נסיבות הופעת התקף הכאבים ביום 1.12.05– סביר להניח שגרסתו הייתה נרשמת באנמנזה.

אלא, שכאמור, אין זכר ברישומים הרפואיים לאירוע של הרמת משא כבד בעבודה, ולא צויין, בשום מקום, כי התובע נתקף בכאבי גב עזים, או שגבו נתפס, תוך כדי הרמת משא כבד.

14. ברישום הרפואי של ד"ר אנדריי טרסוב, רופא מוקד- שהוזמן לביתו של התובע בעקבות פנייתו הראשונה לטיפול רפואי, נרשם:

"יותר משבועיים נמצא בטיפול ובירור עקב כאבים בגב תחתון" (נ/2)

בטופס קבלה למחלקה לרפואה אורטופדית דחופה נרשם "סיבת הפניה": "כאבי גב תחתון".

בגליון קבלת חולה של המחלקה האורטופדית תאר ד"ר צ'רמיסין וסילי את תלונות התובע וסיבת הגעתו לבית החולים:

"לדבריו, במשך 3 שבועות סובל מכאבי גב תחתון שמקרינים לרגל שמאל. מאתמול החמרה בכאבים –לא מסוגל לעמוד על הרגליים בשל הכאבים "

התובע אושפז במחלקה אוטופדית לניתוח בגב, והיה במעקב רפואי יומיומי. בעיון הרשומות הרפואיות של התובע, אין זכר לתלונה מצד התובע על הכאבים בגבו עקב הרמת משא כבד, או מאמץ חריג בעבודה.

התובע שוחרר מבית החולים ביום 12.12.05, ומאז היה במעקב רפואי בקופת החולים. בכל הפעמים שביקר במרפאה מאז שחרורו מבית החולים לא סיפר התובע לרופאיו אודות המאמץ החריג בעבודה שהוביל לכאבי הגב העזים שלא חש קודם לכן לדבריו.

15. כאמור,בכל הרישומים הרבים בכרטיס הרפואי של התובע, החל ברישום של רופא מוקד-שהוזמן לביתו, עובר לגליונות האשפוז והניתוח – אין באנמנזה איזכור כלשהו לארוע של תאונה, או הרמת משא כבד בעבודה באופן חריג. גם במסמכים הרפואיים המתייחסים למעקב שעבר התובע במרפאת קופת חולים לאחר הניתוח,אין רישום של תאונת עבודה.

16. העובדות כפי שהן מתוארות לעיל, תואמות את גרסת העד מטעם הנתבע, מר דוד כהן מנהל המחסן אשר סיפר בעדותו כי "רק בדיעבד, התובע הגיע אלי ב- 8.2.06 וטען שאירעה לו תאונת עבודה ביום 1.12.05 (עמ' 9 שורה 1 לפ'), אכן באותו היום חתם לו העסיק מר דוד כהן על טופס למתן טיפול רפואי לנפגע בעבודה. משנשאל העד מדוע חתם על הטופס? השיב: "הוא אמר שהרים משהו כבד ושאלתי אותו מדוע לא אמר לי מייד, והוא לא ענה, הוא ביקש טופס 250 לביטוח לאומי וכמעביד לא יכולתי להתווכח, מילאתי את הטופס ונתתי לו ..."(עמ' 9 משורה 14 לפ').

17. תלונתו הראשונה של התובע על פגיעה בעבודה נרשמה רק ביום 8.2.2006 כחודשיים לאחר המועד בו טען כי נפגע בעבודתו. התובע קיבל תעודה רפואית ראשונה לפגיעה בעבודה ביום 9.2.06, לאחר שקיבל טופס 250 מהמעביד יום קודם לכן .

18. בהודעה לחוקר סיפר התובע כי כבר ביום למחרת התאונה, הודיע לפקידה במחסן (גב' לבנת), אודות התאונה שארעה לו ואף חזר על גרסת זו במסגרת חקירה נגדית . כזכור נטל הראיה להוכיח קרות אירוע תאונת עבודה מוטלת על התובע. משלא הזמין התובע את הפקידה למתן עדות לא עלה בידו להוכיח טענה זו וגם עובדה זו גורעת ממהימנות גרסתו של התובע.

19. בחקירה הנגדית, הדגיש התובע את המאמץ המיוחד שהיה כרוך בהרמת הקרטון, שגרמה, לטענתו לנזק החמור בעמוד השדרה, בהשוואה לקרטונים שהוא מרים במסגרת עבודתו הרגילה. הדבר מקבל משנה תוקף משהוסיף וטען התובע כי כאבי הגב מהם סבל לפני התאונה היו רגילים ושונים מהכאב שחש ביום 1.12.05 (עמ' 6 שורה 28 לפ'), והרי דווקא בשל כך היה מצופה מהתובע שידווח על כך לרופאים.

20. במקרה הנדון, כאמור לעיל, נמצאו סתירות בגרסת התובע לעניין אופי העבודה הרגילה שביצע- כפי שהובאה בתצהירו, לעומת דבריו בהודעה לחוקר ובעדותו בפנינו ובהעדר תמיכה לגרסתו על אירוע חריג בעבודה במסמכים הרפואיים ובהעדר גרסה תומכת מצד המעביד לא נותרה בידינו הברירה אלא לדחות את התביעה.

21. לא נעלמו מעניינו, פסקי הדין שציטט התובע והתבסס עליהם בסיכומיו, (עב"ל 1330/02, עב"ל 0-152/95). אולם, העובדות המתוארות שם אינן דומות לענייננו. שם בשני המקרים אירוע התאונה תועד במסמכים הרפואיים מיד ובסמוך לפגיעה הנטענת.

22. לאחר ששקלנו את מכלול הראיות, לרבות המסמכים הרפואיים שהוגשו, ועדויות שנשמעו בפנינו ולאחר ששקלנו את טענות באי כח הצדדים בסיכומיהם – הגענו לכלל מסקנה שהתביעה במקרה זה דינה להידחות.

23. לאור המסקנה אליה הגענו- כי לא הוכח שארע לתובע אירוע תאונתי חריג בעבודה, אין מקום להתייחס לחו"ד הרפואית של ד"ר קליגמן שצורפה מטעם התובע, אשר התבססה על עובדות לפיהן: התובע הרים משא כבד במשקל 35 עד 45 ק"ג –, ולאחר שחש בכאב חד בע"ש מותני פנה לקבלת טיפול רפואי בחדר מיון.

24. כמקובל בתביעות שהן מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

25. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים,תוך 30 ימים ממועד קבלת פס"ד זה.

ניתן היום בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

נוהאד חסן, שופט

אב"ד

מר ישראל לוין

נציג עובדים

מר יצחק ברוך

נציג מעבידים

004277/06בל 710 שושי. כ