ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חימוביץ כרמלה נגד בטוח לאומי-סנ :

1

בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה - חיפה

בל 003785/06

בפני:

כבוד השופט נוהאד חסן

תאריך:

07/09/2008

נציג עובדים: מר דב כספי

נציג מעבידים: מר עאסי אמיר

בעניין:

חימוביץ כרמלה

ע"י ב"כ

עו"ד אבו-ורדה סאמי

התובעת

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ

עו"ד אורה קרן

הנתבע

פסק דין

1. לפנינו תביעתה של הגב' כרמלה חיימוביץ (להלן: "התובעת") להכיר בליקוים בהם לקתה בגבה בתאונה מיום 8.4.06 כ"תאונת עבודה", וזאת לאור בעקבות החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") לדחות תביעתה של התובעת לתשלום דמי פגיעה עקב תאונה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן- "החוק").

2. הנתבע דחה תביעתה של התובעת, מן הטעם שלא הוכחה לדעת פקידת התביעות, פגיעה בעבודה על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"); לטענת הנתבע אין המדובר במחלת מקצוע ואין כל קשר בין כאבי הגב מהם סובלת התובעת, לבין תנאי עבודתה כמו כן, לא הוכח קיום אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתה אשר הביאו לכאבי הגב מהם סובלת התובעת.

3. התובעת מבקשת להכיר באירוע מיום 8.4.06 כפגיעה בעבודה, שבה נגרם לה לטענתה נזק לעמוד השדרה בגב. לחילופין, נתבקשנו להכיר בפגיעה בגבה של התובעת עפ"י תורת המיקרוטראומה.

4. התובעת, עובדת כאחות סיעודית בבית-חולים כרמל,מאז 1978. על פי תאורה בתצהירה (ת/1): ביום 8.4.06, בשעה 20.30 לערך, בעת שניסתה להרים חולה ביחד עם אחות נוספת במחלקה (האחות שושי), בזמן שהתכופפה ותוך כדי הרמה נתפס לה הגב והיא חשה בכאבים עזים בגבה. לטענתה, היא לא ייחסה לכאבים חשיבות יתרה- תוך ציפייה שהכאבים יחלפו והמשיכה בעבודתה. בסיום המשמרת הלכה התובעת לביתה, ולא פנתה לקבל טיפול רפואי. לדבריה, היא שהתה בחופשה שתוכננה מראש וביום שישי בתאריך 14.4.06 פנתה לטיפול רפואי במיון בבית החולים כרמל. בתעודה הרפואית ממיון נרשם: "לדבריה מזה 3 שבועות מציינת כאבי גב שמקרינים לרגל ימין "(נ/1).

לגרסת התובעת בתצהירה- "יש לציין כי במחלקת המיון התלוננתי בפני האחות על כך שאני לא מרגישה טוב בגלל שהרמתי חולה, ולא יודעת למה לא רשמו את זה"

5. בית הדין הארצי פסק זה מכבר, כי הכללים בעניין פגיעה בגב מורים על חלוקה לשני סוגי פגיעות: האחת כפופה לחזקת הסיבתיות, בעוד השנייה כפופה לסיפא של סעיף 83. וכך הובאו הדברים בעב"ל (ארצי) 041057 מרים אסולין נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 4.4.06):

"חזקת הסיבתיות חלה כאשר התאונה קורית תוך כדי העבודה על ידי גורם חיצוני הנראה לעין. פגיעה בגב יכול שתקרה מגורם חיצוני הנראה לעין ויכול שתקרה מגורם שאינו נראה לעין. עמד על כך בית דין זה בעניין דב גבאי (דב"ע מו/0-6 דב גבאי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 248, 250) בציינו:

"בערעור זה בפגיעה בגב עסקינן. הכללים הנהוגים בסוגיה זו מורים קודם כל על חלוקה לשתי תת-סוגיות:נהאחת כפופה לחזקת סיבתיות לפי סעיף 39 רישא. לדוגמה:ב תאונה כתוצאה מהרמת אדם (דב"ע לט/27- 0(דב"ע לט/0-27, מזל שרביט - המוסד לביטוח לאומי; פד"ע כרך י', ע' .415), הרמת שק כבד (דב"ע מה/24- 0- לא פורסם), דחיפת פלטה כבדה בעזרת מנוף (דב"ע מה/38- 0- לא פורסם).

השניה כפופה להוראות הסיפה של הסעיף, כגון:ותנועה במאמץ ובתנוחה לא נוחה, תוך עמידה על סולם במקום צר (דב"ע שם/8- 0- לא פורסם); תנועה סיבובית חפוזה (דב"ע מג/74- 0[] דב"ע מג/0-74 שלמה אליאל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע, כרך ט"ו,

.155) תנועה סיבובית והתכופפות (דב"ע מה/88- 0- לא פורסם))ההדגשות הוספו ד.פ.).

6. בדב"ע נא 205-0 המוסד לביטוח לאומי נ' שחאדה סעיד (פד"ע כד מעמ' 222) נפסק :

"ניסיון החיים לימד את בית-הדין שהכרה בפגיעה בעמוד השדרה כתאונת עבודה, תלויה בעיקר בשאלה האם הוכח שבמהלך העבודה אירע משהו שבגינו 'נתפס' גבו של המבוטח, או שפקדוהו לפתע כאבים עזים שמנעו ממנו להמשיך לעבוד. ביסודם של דברים עומדת שאלת אמינות גרסתו של התובע."

האירוע התאונתי הנטען, כפי שתואר ע"י התובעת והעדה מטעמה אירע תוך כדי הרמת חולה חשה התובעת כאבי גב . בהודעה לחוקר מטעם הנתבע, סיפרה התובעת כי, "בזמן ההרמה הרגשתי כאב גב אך לא התייחסתי לכך כי כל הזמן כשמרימים חולה יש כאבי גב"- מדברי התובעת ניתן להבין שאין המדובר בתנועה פתאומית חריגה או כאבי גב שונים מאלה שחשה בדרך כלל בעת מאמץ בעבודה, לפיכך, על פי גרסתה בתצהירה, היא המשיכה לעבוד באותה המשמרת ולא פנתה לטיפול רפואי, תוך ציפייה שהכאב יחלוף (סעיף 4 לת/1). ורק בתום שבוע חופשה, פנתה התובעת למיון בשל כאבי הגב שהחמירו. אולם, בעדותה סיפרה התובעת גרסה אחרת, לפיה בעת שהרימה את החולה היא הרגישה קליק בגב, ומאז לא המשיכה בעבודתה היות וזה אירע לקראת סוף המשמרת (עמ' 5 שורה 25 לפ').

7. כאמור, ביום 14.4.06 פנתה התובעת למיון במרכז רפואי כרמל, ובטופס תעודת רופא נרשם: "לדבריה מזה 3 שבועות מציינת כאבי גב שמקרינים לרגל ימין"

משנשאלה התובעת בקשר להעדר אזכור האירוע באנמנזה הראשונה במיון סיפרה התובעת מס' גרסאות:

בהודעה לחוקר טענה: "אני אמרתי לאחות במיון שאני לא מרגישה טוב בגלל שהרמתי חולה, אני לא יודעת למה לא רשמו את זה"(עמ' 3 משורה 20 ל נ/3),

במסגרת חקירה נגדית, העידה:

"אני לא יודעת מה הרופא כותב ממה שאני אומרת ולא ייחסתי לזה חשיבות.

ש. ב-20.4.06 כתוב בכרטיס הרפואי שהכאבים נבעו מהרמת חולה בעבודה מדוע אז כן ציינת את האירוע בעבודה?

ת. האירוע האחרון שאירע לי בהרמת החולה, רק אז הרגשתי כאב רציני.

ש. אבל למה שבוע קודם לכן לא ציינת את האירוע בפני הרופא בחדר מיון?

ת. ב- 20.4.006 הגעתי במצב שונה,לא הרגשתי כבר את הרגל והרגשתי רע מאוד ואז חשבתי לנכון לציין את המקרה בעבודה כי רציתי שיטפלו בי. ב- 14.4.06 לא היה לי משהו טראומתי כמו ב- 20.4.06, אני לא אשמה שב- 14.4.06 הרופא לא כתב שאמרתי שהיה לי אירוע בעבודה והוא לא רצה לשנות זאת אחרי שראיתי שהוא לא כתב זאת"(עמ' 5 משורה 5 לפרוטוקול)

בעדותה, שינתה התובעת את גרסתה הראשונה, לפיה היא סיפרה לאחות במיון שנפגעה בעבודה ולא לרופא. בנוסף לכך מעדותה של התובעת עולות שתי גרסאות נוספות,לעניין העדר ציון אירוע תאונת העבודה הנטענת, האחת: ביום 14.4.06 כאשר פנתה למיון, מצבה לא היה כה קשה כפי שחשה ב-20.4.06 , ולכן סיפרה על התאונה בעבודה רק ב-20.4.06, על גרסה זו חזרה התובעת גם בסיכומים. על פי גרסה שניה,: התובעת כן ציינה כבר ב-14.4.06 בפני הרופא במיון,את עובדת תאונת העבודה שארעה לה, אך הוא לא רשם זאת בטופס וכאשר ביקשה ממנו להוסיף ולציין את אשר אמרה לו, הרופא סרב.

8. יש לזכור כי נטל ההוכחה מוטל על התובעת והיה עליה להזמין את הרופא או האחות לעדות לאימות אחת מהגרסאות.לכך יש להוסיף את העובדה, כי התובעת פנתה לטיפול רפואי בקופת חולים גם ביום 16.4.06, ושוב, אין אזכור לתאונה בעבודה, אלא נרשם, סיבת הפניה:"כאבי גב תחתון חזקים מאוד שמקרינים לרגל ימין נמול" . יש לתמוה על כך, ששוב לא נרשם שהתובעת התלוננה בפני הרופא על כך שבעת שהרימה חולה בעבודה חשה כאב חד בגבה, במיוחד לאור טענתה- כי בעת ביקורה במיון היא ציינה זאת ואף עמדה על כך שזה יירשם אך הרופא סרב.

9. על פי ההלכה הפסוקה, יש לייחס חשיבות רבה לאמור במסמכים הרפואיים במועד הסמוך לקרות אירוע התאונה הנטען, ולדברי הנפגע המצוטטים במסמכים הרפואיים (דב"ע נו/0 –233 אדוין רפאל נ' המוסד לביטוח לאומי –לא פורסם).

היות והתובעת מסרה גרסאות סותרות לשאלה, האם היא המשיכה לעבוד באותה המשמרת לאחר שחשה כאב בגבה ורק כעבור שבוע מהאירוע הנטען פנתה לראשונה לרופא וללא ציון של האירוע הנטען בחומר הרפואי בסמוך לתאונה הנטענת, קשה ליחס לאירוע זה את הליקויים בגבה של התובעת ללא הוכחה נוספת.

10. לכך יש להוסיף כי, על פי הפסיקה, כאשר מדובר בפגיעות גב, נדרשת רמת הוכחה מחמירה יותר, "ידיעת דיינים היא, כי אחוז גדול של האוכלוסייה בגיל העבודה סובל מכאבי גב. יש לדרוש אפוא שהמבוטח יביא הוכחה ברורה לכך, שכאבי הגב קשורים לאירוע שקרה בעבודה. אחד מן היסודות להוכחה כזאת הוא, הודעה מיידית לרופא, כי המבוטח סובל מכאבי גב והם הופיעו בעת בצוע פעולה בעבודה." (דב"ע נד/111-0 איתן בן משה נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה ארצי).

11. לאחר ששקלנו את מכלול הראיות, לרבות המסמכים הרפואיים שהוגשו על ידי הצדדים, ועדויות שנשמעו בפנינו ולאחר ששקלנו את טענות באי כח הצדדים בסיכומיהם – הגענו לכלל מסקנה שלא עלה בידי התובעת להוכיח כי הפגיעה בגבה נגרמה עקב אירוע תאונה ספציפי, לפיכך,במקרה זה דין התביעה להידחות.

עילת המקרוטראומה

12. לחילופין, טענה התובעת כי יש להכיר בליקויים שבגבה, על פי תורת המיקרוטראומה. בתצהיר המשלים (ת/2), תיארה התובעת את אופי ומהות תפקידה במסגרת עבודתה כאחות סיעודית:

" בטיפולי ובאחריותי יש בין 8-10 חולים במחלקה פנימית וסדר עבודתי היומי כלל את הפעולות הבאות :

· הורדת חולים מהמיטות לכיסאות גלגלים והסעתם לשירותים ובמקרים בהם הכסא לא התאים למבנה השירותים,היה צורך להרים את החולה מהכסא,להוליכו ולהושיבו על האסלה ואח"כ להרימו מהאסלה ולהושיבו חזרה על הכסא.

· אכן פעולות הרמת החולה והורדתו מן ואל הכסא,הייתה כרוכה מעצם טיבה בתנועה של סיבוב הגב,תוך כדי הרמה.

· הובלת החולים מהשירותים למקלחת הייתה מתבצעת שהחולה ישוב על הכסא חולים אשר אי אפשר היה להורידם מהמיטה ואשר עשו צרכיהם במיטה וכן רחצתם נעשה במיטה –צריך היה להרים את גופם,תוך כדי סיבוב הגב,ולהניח על הסיר ואח"כ להרימם ולהפכם מצד לצד ולצורך רחצה.

· לאחר הרחצה החזרת החולים והרמתם מהכיסאות למיטות לצורך הלבשה וטיפולים ולאחר מכן , פעולה אשר כמובן הצריכה סיבוב הגב מכיוון אחד לאחר,שוב הורדת החולים מהמיטות לכיסאות והסעתם לחדר האוכל לארוחת הבוקר.

· מתבצעים גם טיפולים שונים,שבחלקם –טיפול בפצעי לחץ,הזרקות זונדות ועוד שחייבו הרמה נוספת של החולים,הפיכתם במיטה ושינוי תנוחתם לצורך הטיפול.

· לאחר תעסוקת הבוקר הובאו החולים לחדר האוכל לארוחת הצהריים שבסיומה שוב בוצעה הרמת החולים מהכסאות למיטות למנוחת צהריים,אשר אף היא הופרעה לא אחת ע"י חולים שנזקקו להורדה לשירותים או להרמת גופם, תוך כדי סיבוב הגב,לשם החלפת החיתול או להשבה על הסיר."

13. הלכה פסוקה היא, כי על מנת להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה, יש להוכיח, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הפגיעות הזעירות הינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע.(ראה: עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אשר יניב, פד"ע ל"ה, 529, בעמ' 533).

14. זאת ועוד, יש לאבחן בין רצף של תנועות זהות או דומות, לבין תנועות שונות ומגוונות, חסרות רצף (ראה לעניין זה: עב"ל 175/03 רחל סויסה נ' המוסד לביטוח לאומי,ניתן ביום 26.10.04 ; עב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי,ניתן ביום 28.7.02- להלן - הלכת אלי שבח; עב"ל 1428/04 ליליאן פרץ - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.3.06 ).

15. בית הדין הארצי מצא מקום לאבחן בין סדרה של פעולות זהות או דומות במהותן לבית פעולות שונות ומגוונות. אלה האחרונות לא תקניינה את כרטיס הכניסה לסיווגן כמיקרוטראומה (ראו לעניין זה : עבל 175/03 רחל סויסה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 26.10.2004 ; עבל 190/03 יעקב מורון - המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם, ניתן ביום 13.3.2005).

16. ואכן, מתיאור עבודתה של התובעת כאחות בבית חולים, מתצהירה, עדותה הראשית ומחקירתה הנגדית עולה, כי מדובר בעבודה המחייבת ביצוע מטלות מגוונות ושונות הן מבחינת המאמץ, הן מבחינת התנועה עצמה והן מבחינת המשקל.

17. התובעת אמנם עשתה מאמצים פיזיים גדולים כולל הרמת משקלות כבדים- הרמה והורדת חולים מהמיטה לכסא הגלגלים וחזרה למיטה, רחיצת חולים, הזזת מיטות, הובלת החולים אל השירותים והמקלחת וחזרה, הלבשת חולים, טיפול בפצעי לחץ ,הזרקת זונדות, האכלת חולים, כל הפעולות הללו הצריכו התכופפויות,הפעלת מאמץ וכוח פיזי. אך, הפעולות הללו לא היו זהות במהותן ולא פעלו בזו אחר זו פעולה מזיקה על מקום מוגדר בגוף, עד שבסוף נוצר נזק רבתי. "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים' לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים...". (ראה, מס' מח' 77-0 מזרחי אליעזר - המוסד לביטוח לאומי פד"ע י"ט 538 בעמ' 540)

18. לגבי היסודות להוכחות התשתית העובדתית לתורת המיקרוטראומה.

יפים לעניינינו דבריו של כב' הנשיא ס. אדלר בעב"ל 338/96 המוסד לביטוח לאומי –יוסף עובדיה פד"ע ל"ו 213,

"לא הוכחו האלמנטים של מיקרו-טראומה

18. אף אם היינו מקבלים את האפשרות ליישם את תורת המיקרוטראומה במקרים של מחלות גב יש לדחות את התביעה, מכיוון שלא הוכחה התשתית העובדתיות הדרושה ליישום תורת המיקרוטראומה. לא הוכחו תנועות זהות וחוזרות, לא מבחינת התנועה עצמה ולא מבחינת המשקל. כמו כן, התנועות לא היו תדירות אלא מפעם לפעם משך היום.

[238] דרישות התדירות, הזהות והדרישה לתנועות חוזרות ונשנות עשויות להיראות כדרישות המחמירות עם המבוטח. אולם, הסיבה לקיומן היא קושי ובעייתיות להפריד בין הגורמים היומיומיים להתפתחות מחלת הגב, לבין הגורמים בעבודה. קושי זה הוסבר בחוות דעת של יועץ-מומחה רפואי, שצוטט בפסק דין רבוס, כדלקמן:"אין ספק שכל מחלה ניוונית מושפעת מאירועים זעירים, יום – יומיים אך מדוע רק האירועים בעבודה נלקחים בחשבון – כאשר אירועים מחוץ לעבודה משמשים גורמי החמרה בהרבה מקרים, ועליה או ירידה במדרגות, ריקודים או ספורט, או עבודות בית – לעולם אינם מוזכרים. נקודה נוספת לציון היא העובדה, שאנשים, אשר מעולם לא עסקו בסבלות – חשים בבעיות דיסקאפיות – לא פחות מעובדי עבודה פיזית קשה".

19. לאור כל האמור לעיל הגענו לכלל מסקנה כי התובעת לא הניחה תשתית עובדתית לתורת המיקרוטראומה בגב, וזאת בהעדר תנועות חוזרות ונשנות הזהות במהותן על מקום מוגדר בגוף. עבודתה של התובעת כללה ביצוע מגוון של פעולות פיזיות בתדירויות משתנות.

20. סוף דבר– גם התביעה להכרה במחלת הגב ממנה סובלת התובעת על פי תורת מיקרוטראומה, נדחית בזאת.

21. כמקובל בתביעות שהן מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

22. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד זה.

ניתן היום ___________________________ בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

נוהאד חסן, שופט

אב"ד

מר דב כספי

נציג עובדים

מר עאסי אמיר

נציג מעבידים

003785/06בל 710 שושי. כ