ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין באבא אלי נגד בטוח לאומי-סניף חי :

16

בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה - חיפה

בל 000647/07

בפני:

כב' השופטת עפרה ורבנר

11/09/2008

נציג מעבידים: מר יאיר רון

בעניין:

באבא אלי

ע"י ב"כ עו"ד בר-נס

התובע

- נ ג ד -

בטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד קונה

הנתבע

החלטה

1. ביום 20.4.05 לקה התובע בארוע לבבי.

התובע מייחס ארוע לבבי זה בו לקה לויכוח, חריג לטענתו של התובע, אשר ארע בינו ובין הממונה עליו מר חורש בתאריך 19.4.05.

התובע הגיש תביעה לנתבע להכיר בארוע הלבבי בו לקה כתוצאה של "פגיעה בעבודה" כמשמעותה בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995 (להלן - החוק).

הנתבע דחה בתאריך 18.1.06 את תביעת התובע בנימוק כי מחלתו נובעת ממחלה טבעית ולחילופין כי השפעת העבודה על הופעת המחלה, אפילו אם היתה כזו, היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

כנגד החלטה זו של הנתבע הוגשה התביעה בתיק שבפנינו ובכתב התביעה מבקש התובע כי הארוע הלבבי כפי שאובחן אצלו ב- 20.4.05 ואשר אותו הוא מייחס לויכוח מ- 19.4.05, יוכר כ"תאונת עבודה".

בכתב ההגנה טען הנתבע כי בתאריך 19.4.05 לא ארעה לתובע תאונת עבודה כמשמעה בחוק ולחילופין כי לא ארע לתובע ארוע חריג כלשהו וכי השפעת הארוע הנטען על מצב ליבו של התובע היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

2. להלן עובדות המקרה כעולה מהעדויות ומהמסמכים שהובאו בפנינו:

א. התובע, יליד 1958, עובד כאיש אחזקה בבית ספר עמל בנהריה משנת 1995 ועד מועד מתן עדותו בפנינו.

ב. בתאריך 13.7.05 הגיש התובע למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה ובה צויין כי בתאריך 19.4.05, בסמוך לשעה 10:45 היה לו ויכוח עם הממונה עליו, מר רפי חורש, ולאחר הויכוח הופיעו אצלו, לראשונה בחייו כאבים בחזה ותחושת צרבת.

בטופס התביעה ציין התובע כי המשיך לעבוד באותו יום בו ארע הויכוח וגם למחרת הגיע לעבודה, למרות הכאבים, ורק משהכאבים התחזקו מאוד פנה לרופאת המשפחה, ד"ר רינה דוליסנקי והיא זו אשר הפנתה אותו לבית החולים בנהריה.

ג. בהודעתו לחוקר (נ/2) מסר התובע כי מהות עבודתו כאיש אחזקה כוללת עבודות צביעה, מסגרות, תיקון כסאות ושולחנות, וכל הקשור לתחזוקת בית הספר.

התובע מסר בהודעתו לחוקר כי בתאריך 19.4.05 הוא נקרא לשיחה אצל הממונה עליו, מר חורש, המשמש כמנהל האדמיניסטרטיבי של בית הספר בו עבד התובע וכי מר חורש איים עליו בפיטורין מאחר ואינו עובד טוב ואינו מבצע את המשימות המוטלות עליו.

התובע בהודעתו לחוקר מסר כי לפני 19.4.05 לא היו למר חורש טענות כלפיו וכי מר חורש צעק עליו בפגישה ב- 19.4.05.

כן מסר התובע בהודעתו לחוקר כי לא היו עדים לשיחה וכי התקופה בה ארע הויכוח היה תקופת חופשת הפסח.

משנשאל התובע בהודעתו לחוקר האם היו עובדים נוספים בבית הספר באותה תקופה השיב שהיו מנקות וכי אחרי הויכוח ניגש לחדר המורים וישב עם עובדות הניקיון וביקש מהן כוס מים.

ד. אחות בית הספר בו עבד התובע, הגב' מרינה אוצ'רי, העידה בפנינו ומסרה כי כאשר שהתה במהלך החופשה לפני חג הפסח בבית הספר והכינה לעצמה שתיה בחדר המורים הגיע התובע לחדר המורים וסיפר שהיה לו ויכוח עם ההנהלה – עם רפי חורש, אולם לא מסר פרטים על הארוע.

הגב' אוצ'רי העידה כי לאחר מספר דקות הוא התלונן על כאבים בחזה ועל צרבת והיא המליצה לו להתפנות לבית חולים אולם הוא לא עשה כן.

הגב' אוצ'רי העידה כי אין זו הפעם הראשונה שהיא רואה את התובע מתלהט ומתרגז ובלשונה:

"התובע הוא לא אדם שאדיש לדברים, הוא יכול להתלהט."

אולם יחד עם זאת היא העידה כי:

"לא ראיתי אותו בעבר במצב דומה."

הגב' אוצ'רי העידה כי גם בעבר היה לו מקרה דומה שהיא ראתה אותו מתרגז על רקע עניני עבודה, משהו שקשור בעבודת צבע, מספר חודשים קודם לארוע הרלוונטי לתביעה שבפנינו.

הגב' אוצ'רי אף העידה כי מעבר לאותה פעם קודמת מספר חודשים קודם לכן, ולארוע הרלוונטי לתיק שבפנינו, היא לא ראתה את התובע מתרגז.

מדו"ח הנוכחות של התובע בעבודה עולה כי בתאריך 19.4.05 ו- 20.4.05 עבד התובע ימי עבודה מלאים משעה 06:00 בבוקר לערך ועד השעות שבין 13:00 ל- 14:00 בצהריים (עיין נ/3).

ה. בחקירתו הנגדית הודה התובע כי היחסים בינו ובין מר חורש לא התנהלו על מי מנוחות מאחר ומר חורש לא היה מרוצה מתפקודו של התובע והיו עימותים ביניהם במשך השנים, והתובע נקרא לשיחות אצל מר חורש לגבי תפקודו.

התובע אף הודה כי גם בשיחות קודמות בינו ובין מר חורש הובהר לו על ידי מר חורש כי אם תפקודו לא ישתפר הוא יפוטר.

ובלשון התובע:

"... היו בינינו לא מעט שיחות לגבי תפקודי, היו שיחות שבהן הוא אמר לי שאם לא אשתפר הוא יפטר אותי, הוא אמר שאם לא טוב לי שאני אלך... כל הזמן היו כאלה שיחות... בשיחה הרלוונטית הוא הרים את קולו... הוא איים בפיטורין גם בעבר ..."

האבחנה אותה מבקש התובע לבצע בין השיחה ב- 19.4.05 בינו לבין מר חורש לבין שיחות קודמות הינה אבחנה של טון דיבור, שכן לטענת התובע ב- 19.4.05 מר חורש צעק עליו (עיין עמ' 5 לפרוטוקול).

ו. בהודעתו לחוקר של מר חורש מסר האחרון כי היתה בינו ובין התובע פגישת עבודה ב- 19.4.05 ובה חורש הביע את חוסר שביעות רצונו מעבודת התובע.

חורש מסר כי השיחה היתה בלא הרמת קול מצד מי מבין הצדדים, כי לא איים על התובע בפיטורין וכי המדובר בשיחה שיגרתית , ובשיחה שלא היו בה צעקות.

מעדותו של מר חורש בפנינו עולה כי הוא מכיר את התובע מאז תחילת עבודתו של התובע בבית הספר עמל בנהריה וכי לא היה מרוצה מעבודתו של התובע בשנים האחרונות.

מר חורש הכחיש כי איים על התובע בפיטורין אולם אישר שיתכן ואמר לו שאם הוא לא מסוגל לעמוד במטלות, הוא לא חייב להמשיך ולעבוד באותו מקום עבודה.

באשר לפגישה הרלונטית מ- 19.4.05 לא זכר מר חורש משהו יוצא דופן בהתייחס לפגישה זו והעיד:

"אני קיבלתי תלונה מהממונה הישיר לו, מנהל האחזקה בבית ספר, אני לא זוכר את הפרטים, שהוא לא אמר במטלות...קראתי לו וביררתי את הענין איתו, זו היתה שיחה רגילה לחלוטין... כשזו פגישה רגילה אני לא מתעד, אני לא צעקתי עליו, אני זוכר בוודאות שלא. אני ראיתי שהוא לא יצא כועס. יש לו קטעים של עצבים מדי פעם. יש לו התפרצויות של כעסים מדי פעם ולאו דווקא איתי." (עיין עמ' 7 סיפא ו- 8 רישא לפרוטוקול).

גם בחקירתו הנגדית חזר חורש והעיד כי במהלך השנים שהתובע עובד בבית הספר הוא נקרא מדי פעם לשיחות על בעיות בתיפקודו, אולם אין המדובר בשיחות המתרחשות בתדירות גבוהה אלא אולי אחת לחצי שנה ואולי אף בתדירות פחותה מכך. לא כל פגישה כזו בה נקרא התובע למר חורש מתועדת בכתב.

עדותו של חורש על כך שהיו לתובע מספר שיחות עם חורש, נתמכת גם בעדותה של גב' בתיה אזרחי המשמשת כמזכירתו של חורש.

הגב' אזרחי העידה כי מר חורש ביקש ממנה ליצור קשר עם התובע ולזמן אותו לשיחה, וכי היא לא שומעת את תוכן השיחה המתקיימת בחדרו של חורש אולם אם היו צעקות היא היתה שומעת.

גב' אזרחי העידה:

"אני לא שומעת על מה הם מדברים בדרך כלל כי אני עסוקה בעבודה שלי, אם יש צעקות אני שומעת. בשיחה בערב פסח קראתי לתובע, הוא נכנס לשיחה, אני המשכתי את העבודה שלי, אני לא זוכרת ששמעתי צעקות..." (עמ' 13 שורות 9-7 לפרוטוקול).

בהמשך העידה הגב' אזרחי כי היא חושבת שהדלת בין חדרו של מר חורש לחדרה היתה פתוחה בזמן שהתובע נכח בשיחה אצל מר חורש.

חלק מהשיחות שהיו בעבר בין התובע לבין חורש תועדו גם במסמכים שיצאו בעקבותיהם כסיכום פגישה (עיין לדוגמא בנ/5).

ז. מחומר הראיות שבפנינו לא התרשמנו כי המדובר היה בשיחה חריגה באופן משמעותי משיחות קודמות שהיו לתובע עם חורש, הננו מעדיפים את עדויותיהם של חורש ושל גב' אזרחי על כך שהשיחה לא לוותה בצעקות, אולם יחד עם זאת נציין כי אין המדובר בשיחה המתקיימת בתדירות יומית שבועית או חודשית אלא בשיחות בירור אליהן נקרא התובע אחת לחצי שנה או אחת לשנה, וכי בשיחה זו הובהר לתובע על ידי חורש כי קיימת אי שביעות רצון מתפקודו.

כמו כן התרשמנו כי התובע, גם אם לא הראה זאת כאשר יצא מחדרו של חורש, התרגז מההערות שהעיר לו חורש והיה עצבני עקב כך, כפי שהעידה האחות הגב' אוצ'רי.

ח. התובע פנה לרופאת המשפחה שלו ד"ר דולינסקי בתאריך 20.4.05 וברישום אצל רופאת המשפחה צויין:

"כאבי לחץ בחזה מלווה בקוצר נשימה מאתמול בצורת התקפים בעלי מספר דקות. "

יש לציין כי שבוע קודם לכן, ב- 13.4.05, היה התובע בביקור שיגרתי אצל הרופאה שקשור ככל הנראה לבעיות כליות מהן הוא סובל ואין כל אזכור על בעיות של לחץ בחזה או על בעיות לבביות, דבר המצביע על כך כי אכן הכאבים החלו ככל הנראה רק ב- 19.4.05, יום לפני הגעתו פעם נוספת לרופאה.

התובע הופנה על ידי ד"ר דולינסקי לבית החולים בנהריה.

אין אזכור של ארוע חריג או של ויכוח שבעקבותיו הופיע הלחץ בחזה במכתב ההפניה של ד"ר דולינסקי.

ברישום מחדר מיון מבית החולים בנהריה מ- 20.4.05 בשעה 18:51 צויין כי התובע סובל מכאבים לוחצים עמומים באזור בית החזה שהתחילו יומיים לפני קבלתו מלווים בקשיי נשימה.

אין כל אזכור לארוע חריג או לויכוח יום טרם קבלתו של התובע.

ברישום במחלקה פנימית א' מ- 20.4.05 משעה 22:30 צויין כי התובע מוסר על כאבים דוקרים מאתמול ללא תלונות נוספות.

התובע הועבר ממחלקה פנימית א' ליחידה לטיפול נמרץ לב.

במכתב העברה נרשם:

"החולה בן 46 התקבל למחלקה דרך חדר מיון עקב תלונות על כאבים בקדמת החזה מלויים בקוצר נשימה, ללא קשר למאמץ גופני. כאבים באים בצורה התקפית... מציין העייפות יתר בזמן אחרון – במשך כ- 3 חודשים..."

כמו כן צויין כי התובע בעל כליה אחת, סובל מאי ספיקת כליות כרונית קלה ומעשן שנים רבות.

רק במכתב סיכום המחלה מהיחידה לטיפול נמרץ לב מופיעה לראשונה גירסה כי הכאבים בחזה הופיעו לאחר ויכוח קולני עם הממונה עליו בבית הספר ונמשכו במשך שעה לסירוגין.

בעקבות האמור בסיכום המחלה הוצאה לתובע גם תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה בתאריך 8.5.05, המאשרת אי כושר לתקופה מ- 20.4.05 ועד 20.5.05 ובה צויין כי לאחר ויכוח קולני עם הממונה בבית הספר הופיעו כאבי לחץ בחזה שנמשכו לסירוגין עד למחרת ואז פנה לרופא המטפל.

ט. התובע מסר בהודעתו לחוקר כי עד למועד בו לקה בארוע לבבי הוא עישן כקופסא ליום.

3. לאור העובדות דלעיל אנו קובעים כי בתאריך 19.4.05 היה ויכוח בעל חריגות מסוימת במהלך עבודתו של התובע, בינו ובין הממונה עליו, אם כי אין המדובר בויכוח שלווה בצעקות ואף אין המדובר בויכוח שהדברים שנאמרו בו היו חריגים לעומת שיחות קודמות שהתקיימו בין התובע למר חורש הממונה עליו, אלא שהתובע נקרא לשיחות כאלה בתדירות של אחת לחצי שנה או אחת לשנה ובמסגרת השיחה נאמר לתובע על ידי מר חורש כי תיפקודו אינו תקין וכי קיימת אי שביעות רצון ממנו.

התובע התרגז מהערות אלה והדבר בא לידי ביטוי בהתנהגותו לאחר מכן בחדר המורים, כפי שהעידה העדה הגב' אוצ'רי, כאשר התובע החל להתלונן על כאבים בחזה ועל צרבת לאחר שהגיע לחדר המורים בתום השיחה עם מר חורש.

לענין זה נאמר בדב"ע נד/0/268 יוסף ניב נ. המוסד לביטוח לאומי (פסק הדין מתאריך 25.1.95) כי:

"יאמר תחילה כי ארוע חריג בעבודה אין משמעו בהכרח ארוע חד פעמי.

גם ארועים חוזרים ונשנים אחת לכמה חודשים לדוגמה או אפילו אחת לכמה שבועות, יכול ולא יהיו שיגרתים לעבודה - והכל מותנה בעוצמתם ובתדירותם ובהתייחס לנפגע הספציפי שבו מדובר... אם נוסיף על כך את סמיכות הזמנים בין הנסיעה הנדונה (ובעניננו בין השיחה עם מר חורש לבין הופעת הכאבים) לבין הכאבים בהם נתקף המערער שבישרו את בוא האוטם ואת אישפוזו באותו היום, כי אז הננו סבורים שסופקה ראשית ראיה המצדיקה מינוי מומחה יועץ רפואי..."

גם באשר למידת חריגותה של השיחה בין התובע לבין חורש לא התרשמנו כי המדובר בשיחה חריגה באופן משמעותי אולם די בחריגות מסוימת מעבודתו השיגרתית של התובע, בשלב ראשון לצורך מינוי מומחה רפואי.

מידת החריגות תשקול בעת קביעת הקשר הסיבתי המשפטי בין העבודה לבין האוטם וזאת לאחר קבלת חוות דעת המומחה.

(עיין בדב"ע נה/0/48 אברהם פוליק נ. המוסד לביטוח לאומי, פסק הדין מתאריך 1.2.96, פיסקה 16 בפסק הדין).

יש לציין כי ההערכה לגבי אוטם שריר הלב כתאונת עבודה כרוכה, בסופו של דבר, בין היתר, בהערכת עוצמתו של הארוע החריג.

משזו היא מסקנתנו, נזקקים אנו לחוות דעתו של מומחה רפואי על מנת שייעץ לנו בשאלת הקשר הסיבתי שבין התרגזותו של התובע עקב ההערות שספג בשיחה עם מר חורש לבין האוטם בו לקה התובע כמפורט במסמכים הרפואיים.

4. אנו ממנים את פרופסור א. קרן מבית החולים ביקור חולים בירושלים כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין.

כב' המומחה מתבקש להשיב על השאלות הבאות:

א. מהי המחלה ממנה סבל התובע, כמפורט במסמכים הרפואיים, בעת אישפוזו ב- 20.4.05?

ב. האם לדעת המומחה יש קשר סיבתי בין השיחה שהתקיימה בין מר חורש לתובע ב- 19.4.05 והתרגזותו של התובע מהדברים שנאמרו לו באותה שיחה, לבין המחלה שאובחנה אצלו ב- 20.4.05?

ג. אם יקבע המומחה כי קיים קשר סיבתי בין השיחה לבין המחלה ממנה סבל התובע ב- 20.4.05, האם השפעת אותה שיחה על הופעת המחלה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות נתונים אישיים שהיו קיימים בתובע בטרם לקה במחלה ואשר עליהם ניתן ללמוד מהחומר הרפואי המצורף להחלטה זו.

ד. האם יש לומר שהשיחה ב- 19.4.05 החישה את בואה של המחלה, כך שאילמלא שיחה זו, יתכן שבואה של המחלה היה נידחה למועד מאוחר יותר כלשהוא או שלא היה מופיע כלל?

5. המומחה מתבקש לבסס את חוות דעתו על העובדות כפי שנקבעו בהחלטתנו זו ועל המסמכים הרפואיים המצורפים מהם ניתן ללמוד על מצב בריאותו של התובע והם:

א. כרטיסו הרפואי של התובע מבית החולים בנהריה.

ב. כל החומר הרפואי שצרף התובע לכתב התביעה.

ג. כרטיסו הכללי של התובע.

ד. כרטיס מרפאה תעסוקתית.

ה. כרטיס מקצועי של התובע.

6. המומחה מתבקש להכין חוות דעתו ולהעבירה לבית הדין, במידת האפשר, תוך 30 יום.

שכר טרחתו של המומחה ישולם מתקציב המדינה, באמצעות קופת בית הדין, כמקובל.

ניתנה היום י"א באלול, תשס"ח (11 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.

נציג מעבידים-מר רון

עפרה ורבנר - שופטת

000647/07בל 710 אלונה זרגריאן