ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מלכה מרדכי נגד המל"ל :

1

בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה

בבאר שבע

בל 002019/06

בפני:

כב' השופטת יהודית גלטנר-הופמן

סגנית נשיא
דן יחיד

11/09/2008

מלכה מרדכי

בעניין:

התובע

בן גד איריס

ע"י ב"כ עוה"ד

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

הנתבע

סימונה גולדמן-מימון

ע"י ב"כ עוה"ד

פסק דין

1. התובע הגיש תביעתו הנוכחית בעקבות החלטת הנתבע מיום 12/9/05 לשלול את גימלתו להבטחת הכנסה רטרואקטיבית מ-2/04, בשל בעלות ושימוש ברכב מסוג יונדאי מ.ר. 20-104-78 (להלן: "הרכב").

2. הדחייה הינה לפי סעיף 9א(א) ו-(ב) לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הבטחת הכנסה") ותקנה 10(ב) לתקנות הבטחת הכנסה התשמ"ב - 1982 (להלן: "התקנות").

3. עוד טען הנתבע, כי התביעה הוגשה 9 חודשים לאחר עבור המועד הקבוע בס' 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות) תש"ל - 1969, ולפיכך התיישנה.

העובדות:

4. התובע נשוי ואב לשני ילדים, מקבל גימלת הבטחת הכנסה משנת 2002.

5. הרכב רשום על שם אמו של התובע שהינה בת 75 שנה ואין לה רישיון נהיגה.

6. התובע בתביעתו ובטופסי המעקב של הנתבע הצהיר כי אינו בעליו של הרכב ואינו עושה שימוש ברכב.

7. על שם אמו היו רשומים בעבר 3 כלי רכב וכיום נותר רק הרכב רשום על שמה (נ/1).

8. את הרכב קנה אחיו של התובע, אלברט מלכה, המתגורר ביבנה, במחצית חודש פברואר 2004 (ת/2) ורשם הרכב על שם האם. הרכב נרכש בעיקר כדי לשמש את האם ולהסיע אותה על ידי מי מאחיו לטיפולים רפואיים מכיוון שהיא מתקשה ללכת בעקבות מצבה הרפואי (עדותו בעמ' 14 לפרוטוקול).

9. האם מקבלת גמלת סיעוד בשיעור 100% (ס' 14 לתצהיר התובע) ובשנת 2003 עברה תאונת דרכים. (נספח ג' לתצהיר התובע).

10. ביטוח החובה וצד ג' של הרכב לשנת 2004 - 2006 רשום על שם האח אלברט, (ת/2).

11. רישיון הרכב רשום על שם האם.

12. לאח אלברט מלכה, רכבים נוספים הרשומים על שמו.

13. בעקבות חקירה סביבתית החליט הנתבע לפתוח בחקירה בגין שימוש ברכב. ההפנייה לביצוע החקירה התקבלה ביום 27/2/05, כאשר חוקר המוסד (אמיתי ישראל), העיד כי החקירה נעשתה במטרה לבדוק שימוש ברכב, שכן מבדיקה שערך הנתבע התגלה כי לאמו של התובע יש רכב הרשום על שמה.

14. בין התאריכים 3/5/05 - 6/6/05 נערכו ביקורים סביבתיים ליד ביתה של אם התובע ברח' גאון הירדן 35/12 בקריית גת והרכב נמצא חונה ליד ביתה מספר פעמים. ביום 6/6/05 נאמר לחוקר על ידי האם כי בנה אינו גר אצלה וכי עבר לדירה אחרת (נ/3).

יצוין כי בטופס ההצהרה מטעמו (יום 8/9/04) ציין התובע את כתובתו ככתובתה של האם.

15. בביקורים שערך החוקר בביתו של התובע (ברחוב העצמאות 173 קריית גת) ביום 21/8/05 נמסר לחוקר כי התובע ואשתו גרים בבנין, נוהגים ברכב מסוג יונדאי צבע לבן, אך נאמר לחוקרים שהרכב לא בחניה. באותה עת בני הזוג לא היו בבית.

16. בביקור נוסף של החוקר ביום 22/8/05 לא נמצא הרכב חונה מול ביתו של התובע ואף בני הזוג לא היו בבית.

17. ביום 31/8/05 נמצא הרכב חונה מול בית התובע. החוקרים (2) עלו לביתו במקום נמצאה אשתו סטלה ונגבתה ממנה הודעה.

18. בחקירתה אישרה אשתו של התובע, כי מדובר ברכב הנמצא בבעלות חמותה אשר אינה בעלת רישיון ובלשונה:

"כשנשאלה האם אתם משתמשים ברכב?

השיבה: לאמא של מרדכי יש רכב והוא מסיע אותה.

....

ש. האם לאמא שלו יש רישיון נהיגה?

ת. לא.

ש. מי נוהג ביונדאי של אמא של מרדכי חוץ ממרדכי?

ת. מרדכי, או אני או אחיות של מרדכי או מכלוף אחיו שגר עם אמא שלו."

19. בהמשך החקירה אישרה אשת התובע כי:

"הרכב הזה לא שלנו אבל מתי שאנחנו צריכים אנחנו נוהגים.

ש. למה כוונתך?

ת. דוגמא אם אני צריכה משהו דחוף או שאני לוקחת את הילד לבית ספר".

20. ובהמשך:

"ש. כמה פעמים ביום אתם נוהגים ברכב?

ת. פעם או פעמיים."

21. לאחר מכן נשאלה שוב אשת התובע:

"ש. מי נוהג ברכב חוץ ממך ומבעלך מרדכי?

ת. אף אחד. לעתים מאוד רחוקות מישהו מבני המשפחה נוהג ברכב.

ש. כמה זמן נמצא הרכב יונדאי בשימושכם?

ת. שנה או שנתיים.

22. התובע ואמו לא נחקרו.

23. בעקבות חקירתה של אשת התובע נשללה הגימלה לתקופה רטרואקטיבית החל מ-2/04 מועד בו נרכש הרכב ונרשם על שם האם.

24. בתצהירה במקום עדות ראשית, חזרה אשתו של התובע מגרסתה בפני החוקר בדבר שימוש ברכב.

אשת התובע טענה בתצהיר, כי החוקרים הכריחו אותה לענות על שאלות בצעקות וטענה כי החוקרים סירבו לדחות את החקירה עד לאחר שובו של בעלה (התובע).

25. כן התלוננה בתצהירה, כי גם כאשר החוקרים שמעו ממנה תשובה שלא אהבו, היפנו אליה את השאלה שוב ושוב בצעקות ובעקבות כך התבלבלה ונבהלה.

26. לגרסתה אחד השכנים שמע איך החוקרים צועקים עליה: "פעם את אומרת ככה ופעם את אומרת ככה". אולם השכן לא העיד בפנינו.

27. בסופו של דבר חתמה על ההודעה מבלי לדעת על מה חתמה, תוך ציון העובדה כי נאמר לה על ידי החוקרים, אם תחתום שהיא מוותרת על קיצבת הבטחת הכנסה הם יעזבו אותה בשקט. (ס' 7 לתצהיר).

28. גם בחקירתה בפנינו הכחישה את הודעתה בפני חוקר המוסד וטענה, כי לא אמרה שבני המשפחה נוהגים פעמים רחוקות ברכב ולא הודתה שהרכב בשימושה ושל בעלה במשך שנה או שנתיים. (עמ' 13 לפרוטוקול).

29. כן העידה כי: "אם הייתי יודעת שזה מה שיקרה שישללו לי וייקחו ממני חוב, מלכתחילה לא הייתי נוהגת ברכב" (עמ' 12 לפרוטוקול).

30. התובע כאמור לא נחקר בפני חוקר המוסד ובתצהירו טען, כי הרכב נקנה על ידי אחיו וכי הוא ואשתו אינם משתתפים כלל בהוצאותיו בשל מצבו הכלכלי הקשה. כן הדגיש כי קודם לשנת 2005 לא השתמש כלל ברכב מהטעם כי היה באי כושר בגלל תאונת דרכים שעבר בשנת 2001 ואחיו הם שהסיעו את האם לטיפולים, גם בגלל שהיו מתחים רבים בין התובע לבין משפחתו לרבות אשתו וחל שיפור ביחסים רק במהלך שנת 2005 (ס' 20 - 21 לתצהיר).

31. התובע לא חלק על העובדה שהרכב נמצא אצלו, אך הוסיף:

"אצל אחי, אצל כולנו הייתי אומר כל אחד לקח חתיכה מהרכב" (עמ' 10 לפרוטוקול).

32. התובע הגדיל לעשות כאשר העיד כי אשתו אמרה לחוקרים שהשתמשה פעמיים ביום ברכב בגלל שהחוקרים לחצו עליה והיא לא ידעה מה היא אמרה, אך הודה:

"יש ימים שהיא כל היום עם הרכב ולוקחת את אמא שלי ומחזירה וצריך לקחת אותה לקופ"ח 3 או ארבע פעמים ביום" (עמ' 10 לפרוטוקול).

33. לטענה זו אין כל תמיכה בכתובים או במסמך רפואי כלשהו.

34. כאשר נשאל התובע "איפה נמצאים מפתחות הרכב השיב: איפה שהרכב נמצא" (עמ' 10 לפרוטוקול).

35. התובע לא יכול היה להסביר מדוע השתמש ברכב רק משנת 2005 בניגוד לגרסת אשתו, כי היא עושה שימוש ברכב שנה שנתיים (עמ' 11 לפרוטוקול).

36. אחיו אלברט מלכה, העיד כי הוא רכש את הרכב בכספו, ולמרות שגר ביבנה והעיד כי עבד במשמרות,ידע להעיד כי:

"המפתחות נמצאים בעיקרון אצל אמא שלי וכשהם צריכים את האוטו הם באים מהבית ולוקחים את הרכב. הרכב לא תמיד חונה ליד הבית שלהם, אם הם לוקחים את הילדים, אז הרכב יחנה ליד הבית שלהם. כל פעם הם ילכו לאמא שלי ויחזירו. אולי הם משתמשים גם לדברים אחרים, אז מה" (עמ' 15 לפרוטוקול).

37. לגרסתו מימן גם את הוצאות הדלק כאשר אחיו היו מבקשים ממנו והוא היה שולח להם כסף (עמ' 16 לפרוטוקול). יחד עם זאת, העיד כי:

"בדלק כל אחד נותן קצת, אני נותן להם גם" (עמ' 14 לפרוטוקול).

38. גם מעדות החוקרים לא ניתן להסיק כי הודעתה נגבתה תחת לחץ או איומים. החוקר אמיתי ישראל, העיד על הרקע בגינו החלה החקירה. ובאשר לחקירת אשת התובע, אישר כי כל האמור בהודעה נרשם מפיה לאחר שזיהה את עצמו (עמ' 20 לפרוטוקול). החוקר הסביר כי מחובתו לרשום את תשובות הנחקר, גם אם התשובה אינה מתאימה לשאלה.

ובאשר לאופן התנהלות החקירה, אישר החוקר כי ביקש תחילה לברר עניין השימוש ברכב ואשת התובע ענתה כי הם משתמשים ברכב. לאחר מכן הסביר כי ביקש לדעת כמה פעמים ומהי תדירות השימוש ולכן המשיך לשאול את אשת התובע שאלות בנושא זה.

39. החוקר אסף גונן, העיד בנקודה זו, כי נלווה לחוקר, שכן בתיקי הבטחת הכנסה הנוהל הוא כי הולכים יחדיו. כן הסביר כי התובע לא נחקר, שכן אשתו נחקרה ומדובר בתא משפחתי. גם חוקר זה הכחיש בעדותו כי הפעילו לחץ על אשת התובע וזכר כי חקרו אותה מחוץ לביתה, על פי בקשתה.

ובאשר להתנהלות החקירה, ובתגובה לטענת בא כוחו של התובע, כי מדובר בחקירה מגמתית ובלתי הגיונית, השיב החוקר:

"במהלך כל החקירה הדברים מתגלגלים אחרת. בתחילה אף אחד לא משתמש ברכב, אחר כך מרדכי משתמש, אחר כך היא משתמשת, אחרי שהיא אמרה שהם עושים שימוש ברכב יום יום פעם או פעמיים ביום, אז שאל אותה אם יש עוד מישהו שמשתמש ברכב מלבד בעלה ומלבדה, אך הוא רשם בדיוק את מה שהיא אמרה". (עמ' 25 לפרוטוקול).

החוקר לא ראה סתירה בהודעתה של אשת התובע, כאשר בעמ' 3 שורה 12 להודעה, השיבה כי:

"מרדכי או אני או אחיות של מרדכי או מכלוף אחיו שגר עם אמא שלו" נוהגים ברכב, לבין תשובתה בהמשך חקירתה בה נשאלה פעם נוספת "מי נוהג ברכב חוץ ממך ומבעלך מרדכי" והשיבה: "אף אחד. לעתים מאוד רחוקות מישהו מבני המשפחה נוהג ברכב" (עמ' 4 להודעה).

40. לאחר עיון בטענות התובע ובעדויות שנשמעו בפנינו, לרבות התרשמותנו ממהימנות העדויות, מסקנתנו כי התובע לא השכיל להוכיח גרסתו, כי לא עשה שימוש קבוע ברכב הן בעצמו והן על ידי אשתו.

41. טענת התובע בסיכום טענותיו כי חקירת אשת התובע הייתה מגמתית, מעוותת, פסולה ועל פי רצונם של החוקרים, בשים לב לסדר השאלות שנשאלה הגב' סטלה ולפיכך בטלה - לא הוכחה ואינה מקובלת עלינו (ס' 37 - 40 ו-48 לסיכום הטענות).

יצוין כי מטרתה של החקירה להגיע לחקר האמת. לא הוכח כי נשאלו שאלות מאיימות או תחת לחץ ואיומים, הפוסלים את תוקפה. החוקרים הסבירו בעדותם את דרך התנהלות החקירה ומטרת החקירה ובסוגיה זו חופשיים החוקרים לשאול כל שאלה רלוונטית.

42. לטעמנו גרסת התובע כי מדובר בעדות שניתנה תחת לחץ ואיומים - הינה בבחינת תירוץ בלבד.

43. התובע טען כי מדובר בהודעה שנגבתה תחת לחץ רק לאחר קבלת יעוץ משפטי. טענה זו לא צויינה בכתב תביעתו.

44. ובאשר לשימוש ברכב - ציין במפורש בכתב תביעתו, כי נכון שאשתו נהגה אבל למטרת צרכיה של אמו שהינה נכה בשיעור 100%.

45. לא ניתן להסיק גם מתוכנה של ההודעה, כי נגבתה תחת לחץ.

43. עדות התובע, לרבות עדות אשתו לא השאירו רושם מהימן והיו בבחינת עדות מגמתית. התובע חלק בתצהירו ובעדותו על גרסת אשתו שהעידה כי עשו שימוש ברכב לפחות פעם פעמיים ביום לתקופה של שנה או שנתיים.

44. למותר לציין, כי בית הדין נותן משקל ראייתי בלתי מבוטל להודעת המבוטח בפני חוקר המוסד סמוך למועד הגשת התביעה לנתבע עוד בטרם הוגשה התביעה לבית הדין. מדובר בדרך כלל בגרסה אותנטית שאינה מגמתית, כאשר המבוטח טרם קיבל יעוץ כלשהוא.

בנקודה זו נשאלה אשת התובע בחקירתה:

"מה לא אמרת לחוקרים והם רשמו?

וזו השיבה: כי אינה יכולה לזכור במועד העדות הכל, אך טענה כי אמרה לחוקר מספר פעמים שכל המשפחה משתתפת בחלוקה הזאת ולא אמרה "לעתים מאוד רחוקות" (עמ' 4 שורה 9 להודעה). כמו כן העידה כי לא אמרה שהרכב היה בשימושם שנה או שנתיים. (מ' 13 לפרוטוקול).

45. לא הוכח מפי אשת התובע או התובע ולו בראשית ראיה, כי האמור בהודעה נרשם על דעת החוקר ושלא מפי אשת התובע.

46. עוד יודגש כי מהודעת אשת התובע עולה כי בני הזוג נהגו ברכב "מנהג בעלים". לא הובאה בפנינו כל ראיה כי מי מהאחים האחרים נהג ברכב. עדותו של אלברט מלכה, הינה עדות שמיעה, שכן אינו גר במקום, לא נהג להסיע את אמו לטיפולים והודה כי בשל אי יכולתו לעשות כן, קנה את הרכב.

47. הוכח כי הרכב הועמד לרשות התובע ואשתו כשהיו זקוקים לו לצורכיהם הפרטיים.

48. התובע טען, כי השימוש ברכב נעשה למילוי צרכיה הרפואיים של אמו. לא הוגשה כל בקשה מטעמו או מטעם מי מאחיו להכיר ברכב כרכב לצרכים רפואיים על פי סעיף 9א(ג) לחוק הבטחת הכנסה או תקנה 10א(א) לתקנות.

49. לפי הוראות החוק והתקנות, הצורך ברכב לשם טיפול רפואי מותנה בקיומם של שני תנאים: האחד - מדובר בטיפול רפואי הניתן מחוץ לבית המבוטח והשני - קיומה של תכנית טיפול שנקבעה מראש או לפחות 6 פעמים בחודש לתקופה של יותר מ-90 ימים. נפסק כי תנאים אלה משקפים תכלית של צורך בקבלת טיפול רפואי כאשר השימוש ברכב הוא חיוני ולא נעשה לשם הקלה גרידא על המבוטח.

(דברי סגנית הנשיא אלישבע ברק בעב"ל 72/03 צבי רודא - המוסד לביטוח לאומי; לא פורסם).

50. בית הדין עיין במסמכים הרפואיים שצורפו לכתבי טענות התובע ולא מצא בהם כל אסמכתא ממנה ניתן להסיק כי התמלאו התנאים להכיר ברכב כרכב לצרכים רפואיים.

51. בפסיקה נקבע, כי שימוש קבוע ברכב הוא בגדר טובת הנאה השוללת זכאות לגמלה וכדברי הנשיא, כב' השופט אדלר בדב"ע 98/04-6 קדור מרזוק נגד המל"ל (בפד"ע לג', 385):

"ההלכה הפסוקה בנושא היא, כי שימוש ברכב באופן קבוע שולל תשלום גמלת הבטחת הכנסה. מי שמשתמש ברכב באופן קבוע מפיק משימוש זה "טובת הנאה" והוא מוציא על החזקתו על הרכב סכום הקרוב לסכום הגמלה...".

בעב"ל 1010/04 המל"ל - זהבה עמר חזר כב' הנשיא וקבע:

"הכלל לפיו שימוש קבוע ברכב שולל את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה, נותר שריר וקיים, על אף המקרים הבודדים בהם הובעו בפסיקת בי"ד זה דעות אחרות" .

בעניין עמר הנ"ל הרחיב ביה"ד הארצי וקבע מה הם המבחנים לקביעת שימוש קבוע ברכב ע"י המבוטח:

"המבחן העיקרי בסוגיית השימוש ברכב הינו הפקת טובת הנאה מהשימוש ברכב. "טובת הנאה" פירושה תועלת או הנאה מהשימוש ברכב, אם כי לאו דווקא כספית.

החזקה היא, כי מי שמשתמש ברכב באופן קבוע מפיק משימוש זה טובת הנאה ולרשותו סכום כסף העולה על קצבת הבטחת הכנסה.

המוסד לביטוח לאומי אינו חייב להוכיח את מהותה של טובת ההנאה של המבוטח או, כי הוא מפיק הכנסות כתוצאה מהשימוש ברכב.

לעומת זאת , הוא מחויב להוכיח כי שימושו של המבוטח ברכב – קבוע ולא אקראי, בודד או חד פעמי , שכן שימוש כזה איננו נחשב כהפקת הכנסה".

בהמשך פסק הדין פורטו המבחנים שנזכרו בפסיקה לצורך בחינת מידת השימוש ברכב:

תשלום ממשי עבור השימוש ברכב, השתתפות בהוצאות דלק, ביטוח, רישוי, תיקונים.

כאשר הרכב עומד ליד ביתו של המבוטח ובעל הרכב מתגורר הרחק משם, הנחה היא שהמבוטח משתמש בקביעות ברכב.

עדות על נהיגה ברכב לפחות פעמיים תוך פרק זמן קצר.

נסיבות השימוש ברכב מצביעות על כך שיש למבוטח הכנסה מהרכב.

כאשר המבוטח עושה מאמצים להסתיר את השימוש ברכב.

בפסק דין עמר נקבע מפי כב' הנשיא כי:

"יודגש, כי האמור עד כה יפה גם מקום בו המבוטח אינו משתתף בהוצאות החזקת הרכב או משתתף רק בהוצאות התדלוק. זאת, על שום שיש לראות במבוטח שכזה כאילו ניתן לו ע"י בעל הרכב סכום שווי הרכב וכן סכום שווי השימוש ברכב, לרבות אגרת רישוי שנתית, הוצאות הביטוח והוצאות התיקונים והטיפולים ששיעורם, למצער, כשיעור הגמלה. לשון אחרת , אדם הסמוך על שולחן זולתו אינו זכאי להבטחת הכנסה".

52. יישום החוק וההלכה הפסוקה בענייננו מביא למסקנה, כי בדין שלל המל"ל את זכאות התובע לגמלה בגין שימוש ברכב. די בהודעת בת זוגו של התובע, לפיה בני הזוג השתמשו ברכב לצרכיהם הפרטי, כדי לדחות תביעתם. כמו כן הוכח כי הרכב עמד לרשותם ואף השתתפו ולו בחלק מהוצאותיו (דלק).

53. גם אם תתקבל גרסת התובע כי הרכב נקנה על ידי אחיו והוא זה שנשא בכל הוצאות הרישוי והביטוח, עצם הוכחת השימוש ברכב על ידי התובע ואשתו באופן קבוע, על פי הראיות שהוצגו לתיק ופורטו לעיל, מוביל למסקנה כי יש לראות בכך טובת הנאה העולה כדי שיעור הגמלה.

54. יחד עם זאת, אין לשלול הגימלה מיום רכישת הרכב על ידי אלברט מלכה (2/04), שכן לא הוכח בראיות מפי הנתבע כי התובע ובת זוגתו עשו שימוש קבוע ברכב ממועד זה. עובדת השימוש ברכב הוכחה בעקבות הודעתה של אשת התובע, אולם בהודעתה לחוקר המוסד, לא ידעה להעיד בבירור האם מדובר בשימוש "שנה או שנתיים" (עמ' 4 להודעה מול שורה 13). גם חוקר המוסד אישר כי "היא אמרה שנה או שנתיים. כנראה היא לא ידעה בדיוק ממתי" (עמ' 21 לפרוטוקול מיום 13/5/08).

55. הספק במקרה הנדון פועל לזכות התובע ולפיכך, אין לשלול מאת התובע הגמלה למשך שנתיים ימים בגין שימוש קבוע, אלא די בשלילה לשנה בלבד, על פי עדות אשתו, ממועד בו העידה בפני החוקר.

56. לאור מסקנתנו הנ"ל, יש להיעתר לתביעת התובע בחלקה ועל התובע להשיב את גמלת הבטחת ההכנסה לתקופה רטרואקטיבית בת שנה ממועד הודעתה של אשתו, היינו מיום 1/8/04 בלבד.

57. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

58. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום 11 בספטמבר, 2008 (י"א באלול תשס"ח) בהעדר הצדדים.

­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­___________________

י. גלטנר-הופמן, שופטת

סגנית נשיא

קלדנית: רות רחמים.