ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עזבון המנוח בולטנסקי נחמן נגד המל"ל :

1

בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה

בבאר-שבע

בל 001905/07

בפני:

כבוד השופט יוסף יוספי

כדן יחיד

11/09/2008

בעניין:

עזבון המנוח בולטנסקי נחמן ז"ל

ע"י ב"כ עוה"ד

כ"ץ שמואל

התובע

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עוה"ד

אלאלוף

הנתבע

פסק דין

1. עסקינן בתובענה במסגרתה מערערים תלויי המנוח על החלטת הנתבע, לפיה הוא היה זכאי לתשלום גימלת נכות מעבודה רק בעד התקופה שמיום 1.11.04 ואילך.

2. לדידו של התובע , טעה הנתבע בכך שלא קבע כי לתובע מגיעה גימלה החל מיום תחילת מחלתו, דהיינו מיום 1.1.94 ועד ליום הגשת התביעה למל"ל .

3. מנגד, טען הנתבע כי הזכאות לתשלום הגימלה היא לתקופה רטרואקטיבית של 12 חודשים בלבד מיום הגשת התביעה למל"ל, וזאת בהתאם לסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן:"חוק הביטוח הלאומי") .

השתלשלות עובדתית

4. ביום 18.8.04 אושפז המנוח בבית החולים "ברזילי", שם אובחן לראשונה כסובל ממחלה ריאתית כרונית. במסגרת גיליון סיכום המחלה נכתב כי יתכן והיא מוסברת על רקע היותו נגר במקצועו.

ביום 7.9.04 שוחרר המנוח מבית החולים .

ביום 26.9.04 פנה המנוח לראשונה למל"ל, והגיש תביעה להכרה במחלת הריאות ממנה סבל כמחלת מקצוע. המל"ל דחה את תביעתו, ולפיכך הוגשה תובענה מתאימה לביה"ד .

5. ביום 13.3.06 ניתן על ידי כבוד השופט מיכאל שפיצר תוקף של פסק דין להודעת המל"ל, לפיה הוא מכיר במחלת הריאות של המנוח כפגיעה בעבודה על בסיס מיקרוטראומה, וזאת בהתאם לקבלת חוות דעתו של פרופ' קרמר אשר מונה כמומחה על ידי בית הדין.

ביום 10.4.06 הגיש המנוח תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה . הוועדה הרפואית לעררים שהתכנסה ביום 13.9.06 קבעה למנוח את דרגות הנכות הבאות :

א. נכות זמנית לתקופה 1.1.94 - 31.12.96: בשיעור 30%.

ב. נכות זמנית לתקופה 1.1.97 – 31.12.99: בשיעור 60%.

ג. נכות צמיתה מיום 1.1.00 ואילך: בשיעור 100%.

לדאבון הלב נפטר המנוח ביום 24.5.06 .

6. ביום 13.5.07 הגישו תלויי המנוח את התובענה נשוא פסק דין זה.

טענות תלויי המנוח

7. לטענת תלויי המנוח, למנוח נודע על מחלתו רק עת שוחרר מבית החולים. לפיכך, רק מאותו יום ואילך יכול היה להגיש תביעה כנגד המל"ל בגין מחלתו, ולכן לא איחר בהגשת תביעתו . המנוח לא ידע ולא יכול היה לדעת את מועד היווצרות עילת התביעה, דהיינו את הקשר הסיבתי בין עבודתו למחלתו ואת אחוזי הנכות, ואלה נקבעו רק לאחר פסק דינו של כבוד השופט שפיצר.

המנוח חלה במחלת המקצוע ביום 1.1.94 , אלא שהמנוח כלל לא ידע על כך, והמל"ל הוא זה שגילה לו על כך. לפיכך , מגבלת הזמן הנקובה בסעיף 296 אינה רלבנטית למקרה דנן. במקרה דנן פעל המנוח בזריזות ראויה לציון, וזאת בניגוד למבוטחים בעניין פריג' ובעניין עמירם כץ .

טענות הנתבע

8. תלויי המנוח אינם זכאים לתשלום רטרואקטיבי של גימלת נכות מעבודה החל מיום תחילת הנכות, אלא הזכאות לתשלום גימלה היא רטרואקטיבית לתקופה של 12 חודשים בלבד מיום הגשת התביעה למל"ל; בהתאם לסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי.

ביום 1.1.03 נכנס לתוקפו תיקון מס' 60 לחוק הביטוח הלאומי, אשר צמצם את פרק הזמן לקבלת גימלה רטרואקטיבית לתקופה של 12 חודשים (במקום 48). יש לאבחן בין זכאות לגימלה לבין זכאות לתשלום גימלה.

מאז 8/04 החל המנוח לקבל קיצבת נכות כללית, ומאז 12/05 עד מועד פטירתו קיבל המנוח קיצבת זיקנה בשיעור הגבוה מקיצבת הנכות מעבודה אשר היתה משתלמת לו, לכן אינו זכאי לתוספת תשלום בגין תקופה זו .

דיון והכרעה

9. אקדים אחרית לראשית ואציין כי דין התובענה להדחות, מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

השאלה המרכזית שבמחלוקת היא: האם בדין נהג המל"ל כאשר פעל בהתאם לסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי עת שילם הוא למנוח גימלת נכות בעד תקופה בת 12 חודשים שקדמו להגשת התביעה; או שמא היה צריך המל"ל לשלם עבור התקופה שמשנת 1994 ואילך, לאור החלטת הוועדה הרפואית אשר קבעה שזהו מועד תחילת הנכות של המנוח ?

10. ההלכה בנושא זה הינה ברורה , ופסק הדין המנחה הינו פסק דינו של כבוד השופט יגאל פליטמן בפרשת פריג', שם נקבעו דברים אשר מפאת חשיבותם נביא להלן חלקים מהם:

"8. בסעיף 296(א) לחוק נקבע העקרון לגבי "מועד לתביעת גמלת כסף והתקופה שבעדה תשולם", ולפיו - "כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שניים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה".ב

בית הדין בפסיקתו נתן פרשנות מרחיבה לסעיף 296 לחוק ולפיה - במקרה

של אי ידיעת החוק "ובהתחשב בשיקול הדעת הנתון למוסד בסעיף 296 לחוק הביטוח לאומי, יש לחייב את המוסד בתשלום גמלה לתקופה של 7 שנים שקדמו להגשת התביעה, כאשר ניתן לכאורה להוכיח באמצעות מסמכים, את עצם קיום הזכאות". המחוקק סבר, כי הלכה זו "יוצרת תמריץ שלילי להגשת תביעה לגמלה במועד", ולכן תוקן סעיף 296 לחוק כאמור לעיל בתיקון מס' 19, באופן שנקבעו בו "כללי זכאות פשוטים ואחידים שניתן להביאם לידיעת אוכלוסיית הזכאים על מנת להשיג מיצוי מלא ככל האפשר של זכויות ותשלום הגמלאות במועד לכלל האוכלוסייה הזכאית לפי החוק" (דברי ההסבר להצעת החוק לתיקון סעיף 296(ב), ספר הצעות חוק התשנ"ז עמ' 285).

לאור האמור תוקן סעיף 296 לחוק בתיקון 19 לחוק כאמור ולפיו - לא ישולמו רטרואקטיבית מענק או גמלה מעבר ל - 48 חודשים, מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים לגמלה.ו

...

11. כאן המקום לאמירה כללית הנוגעת למועד הגשת תביעה למוסד.

על פי חוק הביטוח הלאומי יש לאבחן בין זכאות לגמלה לבין זכאות לתשלום גמלה.

הזכאות לגמלה משמעה - שהתובע עונה על תנאי הדין המזכים בגמלה. הזכאות לתשלום גמלה נבחנת לאחר שקמה הזכאות לגמלה והיא מותנית בתנאים נוספים, כגון: זכאות לכפל קצבה על פי סעיף 320(ג) לחוק; תשלום דמי ביטוח על פי סעיף 366 לחוק; מועד הגשת התביעה למוסד על פי סעיף 296 לחוק וכו'.

12. מועד הגשת התביעה למוסד, כתנאי לזכאות לתשלום גמלה אינו חידוש של תיקון 19 לחוק, אלא מדובר בתנאי עתיק יומין, שמצא ביטויו לא רק בסעיף 296 לחוק בנוסחו הקודם, אלא גם בהסדרים ספציפיים אחרים. כך למשל: הזכאות לתשלום דמי תאונה על פי סעיף 152 לחוק המותנית על פי סעיף 157 לחוק בהגשת תביעה למוסד תוך 90 יום מיום התאונה; או הזכאות לתשלום גמלת שירותים מיוחדים וגמלת ילד נכה על פי סעיפים 206 ו- 222 א' לחוק שנקבעת עקרונית אך ורק מהחודש שבו הוגשה התביעה למוסד וכו'.

13. התניית תשלום הגמלה, במועד הגשת התביעה לגמלה למוסד, עולה בקנה אחד עם תכלית תשלומה של הגמלה לשם מתן מענה לצרכי הקיום השוטפים של המבוטח; כך שאין לראות באותה התנייה משום חקיקה רטרואקטיבית שוללת זכות. משכך ראויים הדברים להיבחן, אין לראות אף בהסדר המועדים שבתיקון 19 לחוק, המתקן את הוראת סעיף 107 לחוק בדבר מועד הגשת התביעה למוסד, תיקון חוק בעל תחולה רטרואקטיבית פסולה".

ראה:

עב"ל 96/03 פריג' נ. המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי , כרך ל"ג 37.

11. פסק הדין דלעיל שימש מורה דרך לסוגיות אשר נקבעו בו , והוא צוטט בהסכמה ובהרחבה בשורת פסקי דין .

ראה למשל:

עב"ל 1304/04 כץ נ. המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2005 (3) 562.

12. כיום הועמדה התקופה, אשר בעדה ניתן לשלם תשלום רטרואקטיבי של גימלה, על 12 חודשים , ונוסחו של סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי קובע בהאי לישנא :

מועד

"296 (א) כל תביעה לגמלת כסף, תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים

מהיום שבו נוצרה עילת התביעה.

(תיקון מס

(ב) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים, שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד, טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה".

(ההדגשות אינן במקור).

נוסחו של סעיף 296 (ב) כפי שהובא לעיל נקבע בתיקון מס' 60 לחוק, אשר נכנס לתוקף ביום 1.7.03 . במקרה דנן הגיש המנוח את תביעתו למל"ל ביום 26.9.04, ולפיכך חל על המקרה שבפנינו תיקון מס' 60 לחוק . יש לציין כי בתיקון מס' 60 צומצמה התקופה לתשלום רטרואקטיבי של הגימלה מ- 48 חודשים ל – 12 חודשים , ותיקון זה חל על המקרה דנן , כמפורט לעיל.

עם זאת, אין הדבר משנה את ההלכה אשר נקבעה בפרשת פריג' .

13. אם נחיל את הילכת פריג' על המקרה דנן , בשילוב עם תוכנו של סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי , הרי שהמל"ל פעל כדין בכך ששילם את הגימלה לתקופה רטרואקטיבית של 12 חודשים , אשר קדמו להגשת התביעה למל"ל .

ויותר מכך; המל"ל לא יכול היה לשלם את הגימלה לתקופה של יותר מ – 12 חודשים אשר קדמו להגשת התביעה. אכן , בעבר ניתנה למל"ל הסמכות להפעיל שיקול דעת ולהאריך את התקופה לתשלום רטרואקטיבי; דא עקא , שהמחוקק קבע מפורשות את דברו, ושלל אפשרות של הפעלת שיקול דעת מצד המל"ל בכגון דא. הדברים פורטו והוסברו בהרחבה בפרשת פריג' ע"י כבוד השופט פליטמן כמפורט לעיל , ואין מקום להרחיב יותר בנושא זה .

סיכומו של דבר; המל"ל היה רשאי וחייב לשלם גימלה רטרואקטיבית אך ורק למשך 12 חודשים שקדמו להגשת התביעה.

אכן, תחילת הנכות של המנוח היתה בשנת 1994, מועד אשר קדם להגשת התביעה , אשר הוגשה כאמור בשנת 2004 . אולם, כאן באה לידי ביטוי האבחנה בין הזכאות לגימלה ובין הזכאות לתשלום גימלה. זכאות המנוח לגימלה היתה החל משנת 1994 . אילו היה המנוח מגיש תביעתו למל"ל בשנת 1994 , כבר אז היתה נקבעת זכאותו לגימלה , וכבר אז היתה קמה זכאותו לתשלום גימלה. דא עקא , התובע הגיש תביעתו בשנת 2004 , ולפיכך זכאותו לתשלום גימלה הינה משנת 2003 ואילך , היינו – 12 חודשים עובר להגשת התביעה. כך קבע המחוקק, ולא ניתן לסטות מקביעה זו .

14. לא ניתן לקבל טענות התובע לפיהן התובע לא יכול היה לדעת את מועד היווצרות עילת התביעה במועד מוקדם יותר , וכי הוא פעל בזריזות . אין בהוראות החוק קביעה לפיה יש ליתן משקל לידיעתו של התובע או לזריזות בה פעל .

מבלי לגרוע מן האמור לעיל , הרי שבנושא זה ניתן להשיב לטענת התובע, כי "התניית תשלום הגימלה במועד הגשת התביעה לגימלה למוסד, עולה בקנה אחד עם תכלית תשלומה של הגימלה לשם מתן מענה לצרכי הקיום השוטפים של המבוטח", כפי שקבע כבוד השופט פליטמן בפרשת פריג' (סעיף 13 לפסק הדין ) .

מן הטעם האמור לעיל יש גם כדי לדחות את טענת התובע , לפיה אין מקום לפגוע בקניינו ובזכויותיו , מכח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. המל"ל פעל בהתאם לסעיף חוק מפורש, ואין בפעולתו פגם . ובאשר לסעיף החוק , פורט לעיל מתוך פרשת פריג' מה היה הרקע לחקיקה , ועולה כי לא היתה כל פגיעה בזכויותיו של התובע , וגם אם היתה פגיעה שכזו, הרי שהיא היתה לתכלית ראויה .

אחרית דבר

15. לאור כל האמור לעיל , דין התובענה להדחות .

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

16. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום .

17. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום י"א באלול, תשס"ח (11 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים .

יוסף יוספי

שופט

001905/07בל 734 שוש משיח