ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ברודסקי אלה נגד כנ"ר :


בתי המשפט

בית משפט מחוזי נצרת

פשר000400/07

פש"ר 401/07

בפני:

כב' השופט צרפתי דני

תאריך:

06/09/2009

בעניין:

פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"מ - 1980

"הפקודה"

בעניין:

ברודסקי אלה ת.ז. 303894398

יפים ברודסקי - ת.ז. 303894372

ע"י ב"כ עו"ד

ויסאם דעאס

"החייבים"

נ ג ד

ובעניין:

הכונס הרשמי

ע"י ב"כ עו"ד

ענת ענתבי

"הכנ"ר"

פסק דין

1. בתיקים שבכותרת מבקשים החייבים, בני זוג, להכריזם כפושטי רגל. גרסאות החייבים לדרך היווצרות החובות, תואמת בעיקרם ובהתאמה אוחדו הדיונים בעניינם.

2. ביום 1.11.07 ניתן צו לכינוס נכסי שני החייבים על פי בקשתם, החובות המוצהרים לחייב מסתכמים בסך של 731,607 ₪ ל- 20 נושים ולחייבת בסך של 494,230 ₪ ל- 11 נושים.

לכל אחד מהחייבים נפסק תשלום חודשי בסך 250 ₪ לחודש החל מיום 01.12.07.

עד מועד הגשתן של חוות הדעת על ידי הכנ"ר הוגשו נגד החייב 4 תביעות חוב בסכום כולל של 527,933 ₪. לא הוגשו תביעות בדין קדימה.

נגד החייבת הוגשו 3 תביעות חוב בסך כולל של 388,205 ₪. לא הוגשו תביעות בדין קדימה.

נגד החייב נפתחו 19 תיקי הוצל"פ.

נגד החייבת נפתחו 13 תיקי הוצל"פ. החייבת הצהירה כי נערכה לה חקירת יכולת ותיקיה אוחדו.

בעניין החייבים התקיימו שתי אסיפות נושים, בימים 15.9.08 ו- 22.9.08, אליהן החייבים התייצבו. לאסיפה הדחויה התייצב ב"כ הנושה בנק לאומי, שהתנגד לבקשה.

3. לגרסת החייבים כפי שעלתה מבקשתם, ומתגובתם לחוו"ד הכנ"ר, חובותיהם נוצרו בתום לב. החובות של השניים נוצרו לאחר שבסמוך לשנת 1995, התברר לרשויות המס כי החייבת מנהלת עסק ממכר בגדים שהביאה מחו"ל זאת מבלי שהיה לה תיק ברשויות המס. עם הגילוי, הוטלו על החייבים מיסים רטרואקטיביים, קנסות גבוהים וחשבונם עוקל.

כתוצאה מהאמור לעיל, החייבים לא הצליחו לעמוד בהתחייבויותיהם הכספיות השונות לרבות בתשלומי המשכנתא שנטלו מבנק לאומי.

לאחר שנתפסו כאמור על ידי הרשויות, טוענים החייבים כי חדלו מפעילותם העסקית. בנדון לציין כי החייבת מאשרת כי המשיכה ליבא סחורה בגדים מחו"ל, תקופה מה, זאת כשכירה של בתה שניהלה עסק מקביל תחילה ע"ש החתן ובהמשך ע"ש הבת.

על פי הנטען גם עסק הבת נסגר בהמשך, עם התפתחות הייבוא מסין.

בשנת 1998 נפגע החייב בעינו והמל"ל קבע לו אחוזי נכות (41%) אולם הוא לא הוכר כזכאי לקבלת קצבת נכות מהמל"ל, לאור שיעור הנכות.

לטענתם מאז צווי הכינוס, הם מקיימים את החיובים המוטלים עליהם ועובדים לפרנסתם.

4. הכנ"ר בחוות דעתו, מיום 26.1.09, מתנגד לבקשות שני החייבים. לטענתו החייבים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי הסתבכו בחובות בתום לב. כמו כן, החייבים לא המציאו מסמכים חיוניים להוכחת טענותיהם ובכך מנעו מב"כ הכנ"ר להתחקות אחר נכונות גרסתם.

לגופו של עניין, חקירת החייבים העלתה כי הסתבכותם בחובות הינה בשל ניהול עסק לא חוקי מבלי שנפתחו בגינו תיקים ברשויות המס, כמתחייב.

החייבים יבאו לארץ סחורה ומכרו אותה בלי להצהיר עליה. לאחר שהסחורה נתפסה במכס שדה התעופה, הטילו רשויות המס עיקול על חשבון החייבים לפי הערכת הסחורה שנתפסה במכפלת מספר הפעמים בהם החייבת נסעה לחו"ל.

הכנ"ר בנתוניו מציין כי החייב יצא את הארץ בין התקופות 4/95-10-98 לפחות 25 פעמים לצורכי עסקיה של החייבת.

החייבת מנגד יצאה את הארץ לפחות 69 פעמים בין התקופות 3/95-12/05.

בעניין החייב, חוסר תום הלב מתחדד נוכח חקירה של המל"ל שגילתה כי החייב מקבל קצבת הבטחת הכנסה למרות שאינו עומד בקריטריונים המזכים בקבלת הקצבה זאת עת נתפס כשהוא נוסע ברכב משא ששיך לחתנו אשר על פי הנטען נעשה בו שימוש לעבודה (החייב מנגד טוען כי סה"כ נסע ברכב כדי להסיע את נכדיו).

בחודש 11/1993 נטלו החייבים הלוואות מבנק לאומי לצורך רכישת דירות מגורים לאחר שמכרו דירה קודמת. הדירה נרכשה בחודש 4/95. לאחר שהחייבים נקלעו לחובות בשל עסקם הלא חוקי ולא עמדו הם החזרי ההלוואות,מכרו החייבים ביום 6.2.97 את דירת המגורים. על פי הסכם המכר התקבלה תמורה של 110,000$ בעוד החוב למשכנתא עמד בתקופה זו על 101,500 ₪ בלבד.

לטענת הכנ"ר נתונים אלו עומדים בסתירה עם טענת החייבים כי מרבית התמורה בגין מכירת הדירה שימשה אותם להחזר המשכנתא.

הכנ"ר תוהה היכן נעלמו כ- 300,000 ₪ מבלי שהחייבים הציגו הסבר משכנע לגבי השימוש שנעשה ביתרה הכספית המשמעותית הנ"ל.

על פי עמדת ב"כ הנושה בנק לאומי, קיים חשש שהחייבים העבירו את יתרת התמורה לידי ביתם שרכשה דירת מגורים בשנת 1999.

באשר ליכולתם הכלכלית, החייב עובד במפעל נירלט ומשתכר 5,000 ₪. החייבת מטפלת בקשישים משתכרת סך של 3,500 ₪.

לגבי מצבת הנכסים, לחייב יש מספר קופות גמל שיש בהם יתרות זכות. על שם החייבת רשום רכב פרטי שלטענתה עוקל ונמכר בהוצל"פ לטובת זוכה.

החייבים פגרו לסירוגין התשלומים החודשיים והגישו דוחות חסרים.

5. ביום 16.4.09 הגישו החייבים תגובה משותפת לחוות דעת הכנ"ר. לטענתם הם מעוניינים ורשאים לצאת מהמצב הכלכלי אליו נקלעו על דרך הליך הפש"ר. לגירסתם הם שיתפו פעולה עם הכנ"ר, המציאו לו את כל אשר דרש ועמדו בכל הדרישות המוטלות עליהם לפי הפקודה.

לעניין התמורה שהתקבלה בידי החייבים לאחר מכירת דירת המגורים בחודש 4/95, נטען כי מאחר והעניין אירע לפני למעלה מ- 12 שנים, החייבים אינם זוכרים במדוייק מה עשו בכלל יתרת הכספים שנותרו בידיהם לאחר סילוק המשכנתא.

מכל מקום לטענתם הכנ"ר לא עשה חישוב כספי נכון באשר ליתרות שנותרו מהמכירה עת טען כי נותרו לחייבים 300,000 ₪. לפי החייבים הכנ"ר טעה בחישוב שער הדולר. כמו כן, החזר ההלוואה חושב לפי הסכום המקורי מבלי לחשב את הריביות בגין פיגורים שנצברו בהחזרי ההלוואה והלוואת השיפוץ בסך של 10,000$. עוד טענו החייבים כי השתמשו ביתרה הכספית ממכירת הדירה כאמור, לצורך החזר הלוואות שנטלו מאדם פרטי וכן לצורכי מחייה ושכ"ד.

החייבים מציינים כי לא נתבעו חובות בדין קדימה.

בדיון מיום 22.6.09 טענו החייבים כי ניהלו עסק לא חוקי בין השאר לאור זאת שהיו בזמנו עולים חדשים ולא בקיאים בענייני המס בישראל.

6. בחוות דעתו המשלימה מיום 20.5.09, הגיב הכנ"ר לטענות שעלו בתגובת החייבים וחזר על עיקר טענותיו.

דיון והכרעה

7. לאחר עיון, בחינה שקילה ואיזון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין בקשת שני החייבים להכריז עליהם כפושטי רגל להדחות. החייבים לא הוכיחו כי הסתבכותם הכלכלית הינה בגדר הסתבכות בתום לב.

8. סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") מסמיך את בית המשפט להכריז על החייב פושט רגל או לדחות את בקשתו על פי מבחן תום הלב.

ככלל אם שוכנע בית המשפט כי הבקשה הוגשה שלא בתום לב במטרה לנצל לרעה את הליכי הפש"ר או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו, תידחה הבקשה.

התשובה לשאלה האם פעל החייב בתום לב, מחייבת בדיקת שתי תקופות שונות;

הראשונה, תקופת יצירת החובות והשנייה, לאחר הגשת הבקשה להכריזו כפושט רגל (ראה ש. לוין וא. גרוניס, פשיטת רגל מהדורה שנייה, עמ' 169).

להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר, והשנייה, לאפשר לחייב שאתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות (ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, 205-206; ע"א 92/76 בן ציון נ' מ"י, פ"ד לא (1), 164, 166; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1), 45, 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1), 23, 28; וכן ראה א' פרוקצ'יה, "פשיטת רגל על פי בקשת חייב", הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272).

על רקע תכליות אלו, יש לבחון בענייננו האם התנהגות החייב עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם מצדיקה להעניק לו את הגנת הפקודה ולהכריזו כפושט רגל, אם לאו.

בעת בדיקת הנסיבות שהביאו להסתבכותו הכלכלית של החייב ישקול, בית המשפט, בין היתר, את אופן יצירתם של החובות והאם נהג החייב בתום לב כלפי נושיו בעת יצירת החובות או שמא נהג בחוסר אכפתיות תוך סיכון כספי הנושים; האם נוצרו החובות בדרכי רמייה והאם נהג החייב מתוך כוונה לברוח מנושיו תוך הסתרת נכסיו או הברחתם והצגת מצגי שווא בפניהם (ראה ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61); האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות (ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר פ"ד נז(4), 197, 205-206).

9. בעניינינו לא יכולה להיות מחלוקת, כי החייבים נקלעו לחובות כספיים בעקבות התנהלות שיש בה אלמנטים פליליים כאשר הדבר משליך בברור על שאלת תום לבם.

ניהול עסק, כאמור, ללא שדווח עליו לרשויות המס וללא אסמכתאות ותיעוד כלשהו, בהכרח פועלת לחובת החייבים ומייתרת כל דיון מעמיק נוסף בדקויות גרסה כזו או אחרת.

בכגון דא נפסק;

"אין צורך לאמר כי חוב הנוצר בדרך של ביצוע עבירה פלילית אינו יכל

להחשב כחוב הנוצר בתום לב. העלמת מס כמוהה כגניבה לכל דבר ועניין,

כאשר קרבן הגניבה הוא קופת הציבור. החיוב להשיב לציבור את כספי הגניבה

אינו יכל להחשב כחוב שנוצר בתום לב" (ראה פש"ר (חיפה) 333/00 נהאר סביח נ' הכונס הרשמי. תק-מח 2002(1), 2191).

עוד נקבע;

"צבירת חובות אגב ביצוע עבירות מס אינה יכולה להיחשב כיצירת חובות בתום לב".

(ראה פש"ר 1162/04 בסול פאיז נ' הכונ"ר (פורסם בנבו)).

הטענה הסתמית לפיה עסקינן בעולים חדשים שאינם בקיאים בענייני המס של מדינת ישראל, אינה ראויה לבחינה.

נדמה כי החובה לשלם מס בגין הכנסה הינה חובה אוניברסאלית ידועה, שחזקה כי כל עולה אזרח במדינה יודע עליה גם אם הוא עולה חדש.

המשך העסוק של החייבת בעסק דומה, על שם בתה או חתנה כמו גם קביעות המל"ל כי החייב השתכר מעבודה גם בתקופה בה נהנה מקבצת הבטחת הכנסה, משלימים את ההתרשמות השלילית כי עסקינן החייבים נעדרי תום לב.

המכלול לעיל די בו לדחית הבקשה, תוך קביעה כי החייבים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח את תום ליבם.

10. מעבר לנדרש אוסיף כי החייבים לא הביאו בפניי גרסה מהיימנה גם לעניין השימוש שנעשה בתמורה הכספית שהתקבלה ממכירת דירת המגורים ולאחר כיסוי חוב המשכנתא

החייבים לא מסרו מהו הסכום המדוייק שנשאר בידם לאחר מכירת הדירה, כאשר גם מבלי להידרש למחלוקת הכספית בעניין ברור כי נותרה יתרה ממשית שלא הוצגו נתונים באשר לשימוש שנעשה בה כמפורט בעמדת הכנ"ר.

החייבים לא המציאו מסמכים המוכחים את טענתם כי השתמשו בהפרש שהתקבל ממכר הדירה לתשלום שכר דירה וכן לא המציאו אישור או קבלה על תשלום חובות כטענתם.

העדר נתונים בעניין מבסס את החשד להתנהלות שיש בה ניסיון להבריח נכסים מנושים, בשים לב לכך שגם לפי גרסת החייבים הסכום שנותר בידם היה סכום נכבד (150,000 ₪) ששימוש נכון בו היה יכול לכסות נתח גדול מחובותיהם דאז.

11. יתרה מכך, החייבים גם לא הביאו בפניי כל מידע אודות עיסוקם בתקופה הסמוכה לאחר שנתפסו בניהול עסק בלתי חוקי זאת מלבד העסוק של החייבת בעסק דומה ע"ש הבת כאמור מבלי שהוצג פרוט בעניין.

לגבי החייב יש בפניי כאמור נתונים אודות חקירה שביצע המל"ל בעניינו, לפיה הוא קיבל קצבת הבטחת הכנסה במרמה.

התמונה הכוללת העולה מהמכלול פועלת בברור לחובת החייבים.

12. גם לאחר מתן צו הכינוס, החייבים התנהלו בחוסר תום לב;

החייבים פיגרו בתשלומים החודשיים לקופת הכינוס (הפיגור צויין בתגובה מיום 20.5.09).

כאשר גם בהנחה והחייבים הסדירו פיגוריהם, אין באמור להמעיט מחומרת הדברים.

החייבים גם לא צירפו נתונים ואסמכתאות במצורף לדוחות החודשיים וכמתחייב.

13. המסכת הכוללת כמפורט לעיל, בזיקה להתנהגותם של החייבים עובר להגשת הבקשה שבפניי ולאחר הגשתה, אינם מתיישבים עם דרישת תום הלב.

14. לאור המכלול, אני כאמור, מורה על דחית בקשות החייבים.

בהתאמה, אני מבטל את צו הכינוס של שני החייבים מיום 01.11.07 וכן מבטל את המגבלות שנקבעו במסגרתו, לרבות ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, 06 בספטמבר, 2009 (י"ז באלול תשס"ט), בהעדר.

צרפתי דני, שופט

רשם בית המשפט המחוזי

מירי בן-עמי