ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד שלפק :


בתי המשפט

בית משפט השלום ראשון לציון

בש 009609/09

בתיק עיקרי: פ 003818/09

בפני:

כב' השופט אברהם הימן - סגן נשיא

תאריך:

06/09/2009

מדינת ישראל

בעניין:

המבקשת

נ ג ד

1. ודים שלפק

2. גיו ארגשוב

3. פבל בן יבגני

המשיב

נוכחים:

ב"כ המבקשת - עו"ד שמוליק מלמד

המשיב הובא באמצעות השב"ס

ב"כ המשיב 1 - עו"ד מסטרמן אלי

ב"כ המשיב 2 - עו"ד רזניק טלי

ב"כ המשיב 3 - עו"ד טלי גוטליב-

החלטה

נגד המשיבים הוגש כתב אישום שבו ייחסה להם התביעה עבירות אלימות שונות העולות מתוך עובדות כתב האישום. בצמוד לכתב האישום מצאה התביעה להגיש בקשה שמהותה היא שחרור בתנאים לרבות "מעצר בית" עד תום ההליכים.

בטרם דיון ראוי לפרט האמור בכתב האישום.

על פי עובדות כתב האישום, שהו שלושת המשיבים ביחד עם חבורה של עשרה אנשים נוספים, בשעות אחר הצהרים של יום 8.8.09, בחוף הים שבעיר בת ים, המכונה "חוף הסלע". סמוך למקום בו היו המשיבים ביחד עם חבורתם, ישבו ארבעת המתלוננים אשר בכתב האישום כונו בראשי תיבות שמותיהם.

בשלב מסוים פנה משיב 3 אל המקום בו שהו המתלוננים וביקש מאחד מהם (המכונה ע.ב) כי ימסור לו מספר הטלפון של בחורה שהייתה קודם לכך בחברת המתלוננים ועזבה המקום. המתלונן סרב לתת מספר הטלפון למרות התעקשותו של משיב 3. משכך, פנה וחזר משיב 3 לחבורתו ובחלוף מספר דקות חזר למקום הימצא המתלוננים כשהוא מלווה באחדים מחבריו וביניהם משיב 2 ודרש ממתלונן אחר – ש.ו שימסור מספר הטלפון של אותה בחורה. ש.ו סירב. בעקבות הסירוב התקהלו חבריהם של שלושת המשיבים סמוך למתלוננים. בשלב מסוים לאחר ההתקהלות כאמור, תקפו בני החבורה ביניהם המשיבים את המתלוננים. כתב האישום מפרט מעשי התקיפה של כל אחד מבין המשיבים במתלוננים, כמו גם העובדה כי אחדים מבין חברי החבורה, אשר נטלו חלק באלימות - זהותם אינה ידועה לפי שנמלטו מהמקום לאחר מעשה . בכוונת מכוון לא מצאתי לחזור על פירוט המעשים, לפי, שככל שיפורט להלן, אני סבור כי אין לכך חשיבות מיוחדת בנסיבות המקרה. יאמר כי מדובר במעשי תקיפה חמורים.

בעקובת מעשי התקיפה החמורים, כפי המפורט בכתב האישום, הכוללים מכות באמצעות חפצים שנמצאו בחוף כגון מוטות של שמשיות, כסאות וכיוצא באלה כלי משחית, נגרמו למתלוננים נזקים גופניים חמורים ביותר: חתכים בפנים, בידיים ובחלקי גוף שונים. בעקבות הפגיעות הללו נזקקו שלושה מבין ארבעת המתלוננים לטיפול רפואי.

במהלך תקיפת המתלוננים על ידי המשיבים הוזעקו למקום שלושה פקחי עירייה ושוטר. משבאו אלה להשליט סדר ולחלץ המתלוננים, תקפה החבורה ובתוכם משיבים 1 ו- 2 את הפקחים, ואחר כך, משיב 2 התנגד למעצרו.

על כן, הואשמו השלושה בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות דהיינו בחבורה. משיבים 1 ו- 2 הואשמו גם בעבירה של תקיפת עובד ציבור, ומשיב 2 בעבירה נוספת של התנגדות למעצר. באשר לאישומים שבכתב האישום יצויין כי בשלב מאוחר יותר, לאחר ששוחררו המשיבים ממעצרם, כפי שיפורט להלן, הפר משיב 2 "מעצר הבית" בו שהה ולפיכך תוקן כתב האישום באופן שהוסף לו אישום נוסף בו יוחסה למשיב 2 עבירה נוספת של הפרת הוראה חוקית.

ראוי לציין כי בהליכים שקדמו להגשת כתב האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים, דהיינו בהליך הארכת מעצרם של המשיבים לצורך חקירה, שוחררו המשיבים ביום 12.8.09 על ידי בית משפט זה. בערר שהוגש על החלטת השחרור, הוארך מעצרם של המשיבים במספר שעות על ידי בית משפט המחוזי בהחלטה, מיום 13.8.09. המעצר הוארך עד לשעה 20:00 באותו יום, בכפוף לכך, שלאחר שחרור המשיבים יישארו ב"מעצר בית" עד ליום 20.8.09. בית משפט המחוזי הוסיף תנאי של איסור יצירת קשר עם המתלוננים והפקחים. המשטרה או התביעה לא ערערו על חלטה זו של בית המשפט המחוזי.

בדיון שהתקיים בבית משפט זה, ביום 20.8.09 - הוא מועד תום "מעצר הבית" של המשיבים, החליטה כב' השופטת סורוקר, לפניה נדונה בקשת התביעה למעצר בית עד תום ההליכים, להיעתר לבקשת המשיבים ולדחות הדיון עד ליום 24.8.09, בכפוף לכך שתנאי שחרורם של המשיבים נותרו על כנם. ויודגש: התביעה לא עתרה למעצר המשיבים עד תום ההליכים אלא ל"מעצר בית" עד תום ההליכים, בפיקוח מפקחים. כמו כן, מתוך טעות הוגשה הבקשה לפי סעיף 44 ל"חוק המעצרים" במקום אשר לפי סעיף 21 לחוק.

בדיון הנדחה שהתקיים לפני ביום 24.8.09, בקשו באי כוח המשיבים דחייה נוספת כאשר הטענה בפיהם היא שאין בידי המשיבים למצוא מפקחים למעצר הבית. כמו כן, הסתבר כי משיב 2 נעצר עובר לדיון שהתקיים ביום 24.8.09 לאחר שהפר תנאי מעצר הבית, ודיון בעניינו נתקיים סמוך לאחר הדיון בעניינם של המשיבים האחרים. בשתי ההחלטות שנתתי באותו יום הבעתי דעתי על חומרת מעשי המשיבים ומסוכנותם הרבה, אלא שנעניתי לדחות הדיון בעיקר משום שעד לאותו דיון טרם נדונה שאלת התשתית הראייתית לכתב האישום. הדיון נדחה ליום 30.8.09 ולאחר מכן, נקבע דיון לפני ליום 1.9.09.

בדיון זה טענו למעשה באי כוח המשיבים באשר לתשתית הראייתית. מצאתי לציין כי מזה זמן פשט לו מנהג במקומותינו והוא נעוץ בטיעון באי כוח משיבים בבקשות למעצר עד תום ההליכים, בכל הנוגע לתשתית הראייתית. על פי נוהג זה, אין הם טוענים כי אין בנמצא תשתית ראייתית, אלא טוענים הם לעוצמת הראיות או לעצימותן, כאילו מדקלמים הם מתוך החלטות ופסקי דין בנושא זה. מנהג זה התפתח לנוכח הלכת בית המשפט העליון הידועה כהלכת זאדה בה נקבעה נוסחת "הפוטנציאל ההרשעתי שיש בראיות". משנמצא כי ישום הנוסחה על מקרה נדון מביא לכלל מסקנה כי קיימת תשתית ראייתית העונה על דרישות הדין, אזי הדרך העקיפה שנמצאה היא לטעון לעוצמת הראיות (או כפי שנעשה שימוש תדיר במונח "עצימותן"). כך למעשה טענו הצדדים במקרה דנן. לאחר שטענו הצדדים כפי שטענו, נטלתי תיקי החקירה לעיוני, על מנת לבחון שמא יש משהו בטענות הצדדים.

קראתי בעיון כל הראיות בתיק החקירה, בעניין זה מצאתי להדגיש בהדגשה רבה, כי בתיק זה כמו בתיקים רבים כמותו, חובה לקרוא כל מסמך בתיק החקירה על מנת לבחון חומר הראיות. בלי קריאת התיק בעיון רב תוך הצבת מארג הראיות כתמונה אחת, יהיה זה לא נכון לדעתי לדון בשאלה זו. לאחר שכאמור קראתי כל חומר החקירה בתיק אני קובע ללא היסוס כי קיימת תשתית ראייתית איתנה ביותר כנגד שלושת המשיבים שלפנינו. הטענות כאילו חלק מהמתלוננים אינם מזהים משיב זה או אחר, אין בהם כדי לשלול או לקעקע את המכלול והמכלול הראייתי הוא שהשלושה היו חלק מקבוצת פורעים גדולה של למעלה מעשרה חברים, אשר ביצעו לינץ' בארבעת המתלוננים התמימים, שכל חטאם היה בכך שסירבו והעזו להמרות דרישת הפורעים למסור מספר טלפון של בחורה ששהתה במחיצתם.

אין לבחון הראיות בדרך של "שיטת סלאמי" דהיינו בחינת ראייה אחת מבין מכלול הראיות. בתיקים אלה בהם מדובר במספר רב של משתתפים ובמיוחד במספר רב של שותפים לאלימות הקשה, אין זה מן הנמנע, וניסיון החיים מלמד כי תמונה שרואה אדם אחד שהותקף על ידי החבורה, שונה מתמונה שרואה רעהו שהותקף אף הוא באותן נסיבות. לפיכך יש לבחון כאמור, מכלול הראיות.

כמו כן, אני שולל מכל וכל יישום "שיטת הסלאמי" בה נוקטים לעיתים, כמו גם במקרה זה, סנגורים, הטוענים "מרשי לא הכה באגרוף אלא אחר וכל שעשה מרשי מצטמצם בדחיפה או בסטירה." אין בהבחנות אלה ממש. כאשר חבורה של פורעים תוקפת קורבנם בצוותא חדא, אין נפקא מינה אם אחד הכה באגרוף ושני בבעיטה ושלישי בשבירת כסא על ראשו של הקורבן האומלל. לשיטתי במקרה של לינץ', כפי המקרה שלפנינו, יש לייחס כל מכה ומכה לכל אחד ואחד מהמכים. אני קובע דברים אלה, מבלי להתעלם מהשיטה בה נקטה התביעה בניסוח כתב האישום. ניסוח כתב האישום לחוד ומעשה הלינץ' מבחינת חומרתו לחוד. יחד עם זאת, למקרא חומר הראיות בתיק החקירה אני קובע כי כל עובדה ועובדה בכתב האישום נתמכת בראיות המצויות בתיקי החקירה. אכן, בראיות אלה, אין הכרח שיהיו כולן אומרות דבר אחד - מכלול הראיות אומר לנו מה התמונה הכוללת. והתמונה הכוללת היא עובדות כתב האישום באופן מושלם.

ועוד לעניין הפרדה בין קטעים באירוע האלים. באי כוח המשיבים דאגו לערוך הפרדה בין שתי מערכות עובדתיות אלימות. האחת תקיפת המתלוננים והשנייה העימות עם הפקחים. הפרדה זו, אין בה ממש ולמעשה אין לעשותה. על פי הראיות המצויות בתיק, התערבו הפקחים באירוע, לאחר שנאמר להם שמתרחש בחוף הים אירוע אלים ביותר. לפיכך הגיעו במהירות למקום בעוד הלינץ' באיבו, התערבותם של הפקחים באה למעשה על מנת להציל את המתלוננים האומללים מפני גורל מר ואכזר. לפיכך, למעשה, מעצר המשיבים בזירה, בעת התערבות הפקחים ובעקבותיה, שתי משמעויות חשובות לה: באחת היא המשך ישיר והדוק למעשה הלינץ' במתלוננים והשנייה היא נדבך חשוב למכלול הראיות הקושרות באופן הדוק את המשיבים למעשי האלימות הקשים והשוללות מכל וכל טענה בדבר אי זיהוי מי מהמשיבים שמשתתף בלינץ'. שכן המשיבים אשר נעצרו בזירת הפרעות, הם אלה אשר זמן קצר קודם לכן, התעללו התעללות קשה במתלוננים.

אני דוחה מכל וכל טענת פגם בזיהוי המשיבים שנעשה באמצעות הצגת תמונות המשיבים למתלוננים האומללים אשר הוכו כמעט עד מוות בידי חבורת הפורעים. הצגת התמונות לפני המתלוננים היא חוליה ראייתית אחת במסגרת מסכת הראיות הכלליות. בעניין זה ראוי להפנות להודעתו של השוטר אלכסנדר קגלסקי המזהה את המשיבים 1 ו- 2 ומייחד הדיבור אודות התנהגותו האכזרית של המשיב 2. בתוך כך יש להדגיש כי משיב 3 קושר עצמו לאירוע וקשר זה משתלב היטב ובאופן מושלם עם עדויות המתלוננים אודות אותו בחור שביקש הטלפון של הבחורה – דהיינו המעשה שגרר אחריו מעשי הלינץ' במתלוננים ובפקחים.

מצאתי להתייחס במיוחד לשני נושאים שעלו בטיעוני הצדדים והם בני חשיבות בעניין דנא. ראשית טענותיו של בא כוח משיב 1 לפיהן משיב "אומלל" זה הותקף קשות ולא תקף. לפי טענה זו, נצפה משיב זה על ידי הפקחים שהגיעו למקום כשהוא שכוב על בטנו ופצוע. כמו כן, הביע בא כוחו טרוניות קשות לפיהן אין בתיק החקירה המסמכים הרפואיים המעידים אודות הפגיעות הגופניות שנגרמו למשיב זה.

אני יוצא מהנחה כי אכן, משיב זה נפגע במהלך האירועים האלימים. אלא שאין בכך ולו בשמץ כדי להביא למסקנה כי התשתית הראייתית הקושרת אותו למעשי האלימות חלשה במידה כלשהיא. בעניין זה אביא מדברי השוטר קגלסקי בהודעתו:

"אני רוצה להיות זהיר ולדייק שניים ראיתי בוודאות שהם מכים ושלישי אני לא בטוח. אותם שניים נראים אחד רזה וקטן בלונדיני ממוצא רוסי שלאורך כל האירוע הייתי איתו בקשר עין ואחרי זה התברר ששמו ואדים (המשיב 1 א.ה) והוא הכה את רונן באגרופים ביחד עם הבחור השני. ואדים נעצר על ידי. הבחור השני שהיה עם ודים הוא נראה נמוך בגובה אך שרירי והיה בלי חולצה והייתי איתו גם בקשר עין רצוף והוא נעצר גם על ידי הפקחים שמו ארגשוב (משיב 2 א.ה) אני הוריתי לעצור אותו."

מתוך כך עולה חלקו של משיב 1 "האומלל" כפי טענותיו של בא כוחו. אלא שבכך לא די ראוי לעיין בהמשך דבריו של השוטר קגלסקי שכן הוא ממשיך ומספר כי:

"ארגשוב נתן אגרופים לרונן ביחד עם ואדים והוא זרק אגרופים לכל עבר ולא מן הנמנע שהוא פגע גם בואדים והוא תקף את ציון באגרופים וגם את קונסטנטין. הוא היה בתנועה סיבובית כזו ולא עמד במקום ולכן הוא פגע בכמה אנשים בבת אחת. הוא נתן אגרופים כמו מתאגרף ממש והוא נראה לי מאוד מקצועי והיה בתנועה כל הזמן מעגלית ואז אני נגשתי לואדים וראיתי שהגיע מצב שהוא שוכב על הרצפה ואני תפסתי אותו היה עם פנים הצידה והיו עליו סימני חבלה בפנים..."

הנה כי כן, הסבר משכנע לטענותיו הרבות והמופרכות של משיב זה לפיהן לא היה הוא התוקף אלא הקורבן. על פי הראיות בתיק זה היה משיב 1 חלק בלתי נפרד מחבורת הפורעים.

ועוד עניין, הוא נושא היות המשיבים שיכורים. גם כאן, ככל שאני בוחן מעשיהם של המשיבים, הרי לשיטתי אין נפקא מינה אם חלק מהפורעים היו שיכורים וחלק לא. אין נפקא מינה אם היו השלושה דווקא שיכורים או שמא חברו יחדיו לחבריהם השיכורים האלימים והשתתפו ביחד עמם במעשי הלינץ'. כך או כך, מדובר בחבורה של שיכורים.

ומהיכן אנו למדים שמדובר בחבורה של שיכורים? הבה ונראה. ראשית לכל, משיב 3 אומר במו פיו או שמא בהבל פיו אפוף האלכוהול כך:

"ש. האם היום שתית?

ת. כן שתיתי וודקה לא יודע כמה שתיתי לא ספרתי.

ש. האם החברים שלך שתו איתך?

ת. כן כולנו שתינו לא יודע כלום."

יתירה מזו, ראוי לעיין בדברי השוטר קגלסקי בעניין זה:

"אני בטוח שזה הם אני רוצה להסביר לך שבתחילת המשמרת הכרתי את החברה האלה בשעה 1100 בבוקר כשהיינו בסיור בחוף יצא לנו לדבר איתם והכרנו אותם והבחנו בהם שהם התנהגו על הבוקר כשתויים כל הארבעה האלו סליחה שלושה ולגבי ארגשוב לא זכור לי בוודאות ודיברתי איתם אני דובר השפה הרוסית וביקשתי מהם להתנהג על פי החוק וגם אמרתי להם שאלכוהול ושמש משפיעים לרעה על בנאדם עדיף להם ללכת לנוח בצל כך שאני הכרתי אותם די טוב בתיאור שלהם. אז כשצוות המתנדבים עצר אותם ישר זיהתי אותם."

כאמור, כפי שהערתי לעיל, שעל מנת להיווכח מהי התשתית הראייתית בתיק חובה לקרוא חומר הראיות בתיק. בתוך כך אוסיף הערה חשובה יותר. בתיקים מסוג זה, חשיבות העיון המעמיק בחומר הראיות נוגעת, גם ונראה לי – בעיקר - לתמונת הנסיבות ולחומרת המעשים ומסוכנותם הרבה של המשיבים. לעיתים, עת שומע אני טיעוני באי כוח משיבים, התמונה המתקבלת בטרם עיון בחומר הראיות שבתיק, ועל בסיס הטענות בע''פ, עולות בי תהיות רבות וספקות אודות התשתית הראייתית. במקרים רבים, לפי ניסיון מצטבר, תמונה זו משתנה מן הקצה אל הקצה לאחר עיון בחומר הראיות שבתיק החקירה. כך גם במקרה שלפני. לאחר שעיינתי בחומר הראיות אין לי להגדיר התמונה שהתקבלה לנגד עיני אלא אך במילה "זוועה". עוצמת האלימות, היקפה, הסיכון הרב, ההתעלמות המוחלטת מחיי אדם, האלימות האין סופית, שנראה כי מר ואכזר היה גורלם של המתלוננים אלמלא התערבו הפקחים והצילו אותם מיד פורעים שיכורים אלה. מתוך כל אלה, הרושם המתקבל יהיה מוחשי יותר לאחר עיון בחומר הראיות.

אביא מדברי אחד המתלוננים – ש.ו בסוף הודעתו במילים אלה: "ראיתי חמולה של אנשים שנותנים פיצוצים שמה. לא ראיתי פקח על הרצפה שמרביצים לו אבל ראיתי פקח שתופס את יד ימין שלו כאילו כואב לו.פקח גדול רוסי. אני רוצה לציין שאם המאבטחים והשוטרים היו מגיעים דקה אחרי לא יודע מה היה קורה". אכן מתמונת המצב עולה שגורלם של המתלוננים האומללים שפר עליהם משנשלחו להצלתם הפקחים והשוטרים, שאם לא כן, היה לפנינו עוד מקרה של קטילת חיי אדם על ידי חבורת שיכורים אלימה. אין ספק כי קריאה מעמיקה של חומר הראיות בתיק, יש בה כדי "לחוש נסיבות של המקרה החמורות."

נראה לי שהבהרתי הבהר היטב חומרת מעשיהם של המשיבים. ולסיכום על מנת שמסקנתי הסופית בהחלטה זו תהיה ברורה אומר כי מדובר בחבורה גדולה של למעלה מעשרה צעירים בריונים, אלימים, שיכורים, אשר האלכוהול הנלוז העביר אותם על דעתם, אשר מצאו לפרוע פרעות במתלוננים התמימים ואומללים אשר כל רצונם היה לשבת בחוף הים ולבלות זמנם בהנאה וכל חטאם היה שלא שעו לדרישה חוצפנית נלוזה ושחצנית למסור מספר טלפון של בחורה שהייתה עמם. הכוח המשחית שיש בהתקבצות יחדיו של חבורת שיכורים אלימים, מוביל אותם להתנהגות האומרת "אני ואפסי עוד, אנחנו החזקים נעשה כרצוננו ומי יעז להמרות פינו."

לאחרונה נחשף הציבור למעשי אלימות אכזריים של ציבור מסוים אלים בחברה אלימות על רקע שימוש באלכוהול, מעשים שהסתיימו בסוף טרגי. רבות דובר ומדובר אודות האלימות שפשטה בחברה, ואודות אוזלת ידה של המערכת המשפטית, עד כי נשמעו קולות רבים כי המערכת המשפטית אינה עושה די כדי למגר תופעות נלוזות של האלימות. כאמור, דיבורים נשמעו לרוב. ואני אומר שהגיעה העת לעבור מדיבורים למעשים. על המערכת המשפטית לומר דברה באופן נחרץ, ללא גמגום והיסוס. אלימות כה קשה של חבורת השיכורים והפורעים שלפני, חייבת לקבל מענה הולם מהמערכת המשפטית.

למסוכנותם הרבה של המשיבים כפי המפורט לעיל, יש להוסיף שלמשיבים 1 ו- 2 עבר פלילי מבית המשפט לנוער. משיב 1 , אותו "אומלל" הקובל כי הוא הקורבן ולא התוקף, נדון ביום 1.2.07 בבית משפט לנוער בגין שלוש עבירות של החזקת סמים מסוכנים, פריצה לרכב והחזקת נכס חשוד כגנוב. בית המשפט לנוער כדרכו השיקומית, לא הרשיע המשיב, תחת זאת חייבו לחתום על התחייבות להימנע מלעבור עבירה, חייבו לבצע שירות לתועלת הציבור ופסילה על תנאי מלקבל רישיון נהיגה. גם משיב -2 נדון בבית משפט לנוער, ביום 18.12.05 בגין שבע עבירות חמש התפרצויות לבתי עסק, עבירה של זיוף בכוונה לקבל דבר, תקיפת עובד ציבור תקיפה ותגרה במקום ציבורי. אף משיב זה זכה לחסדו של בית המשפט לנוער אשר לא הרשיעו אלא הטיל עליו התחייבות להימנע מעבירה, שירות לתועלת הציבור ופקוח קצין מבחן.

כאמור המשיבים שוחררו למעצר בית. משיב 2 ברוב חוצפה ותוך זלזול בכולם במיוחד במערכת המשפטית הנראית בעיניו רופסת ועלובה עד כי שחררה אותו למרות מעשיו האלימים כפי תיאורו המצוין של השוטר קגלסקי, מצא לרמוס ברגל גסה, כדרכו האלימה, הוראות בית המשפט ולהפר מעצר הבית בו הוא נתון. מסיבה זו משיב 2 מצוי במעצר ודחיתי בקשת באת כוחו לשחררו כבר בדיון שהתקיים ביום 1.9.09.

ככל שהדברים נוגעים למשיבים 1 ו-3 הרי מלכתחילה לא בקשה התביעה מעצר עד תום הליכים, אף על פי שאין מניעה לכך גם אם מצויים אלה ב"מעצר בית". הגשת בקשה למעצר עד תום הליכים אינה מותנית בהיות המשיבים במעצר בעת הדיון בבקשה. התנאים הקבועים בחוק אינם כוללים תנאי זה. אף על פי שאני סבור כי לנוכח מסוכנותם הרבה של המשיבים מקומם הוא במעצר עד תום ההליכים, ואין נפקא מינה, לדעתי, שהם מצויים ב"מעצר בית" מאז שוחררו על ידי בית המשפט המחוזי, ולכאורה לא הפרו "מעצר הבית" שהרי אנשים אלימים כל כך כפי שאני רואה מתוך חומר הראיות - מסוכנים הם לציבור, ויש לנקוט באמצעים קפדניים ומחמירים ביותר לאיין מסוכנותם. בקשת התביעה להוסיף פיקוח מפקחים על "מעצר הבית", בקשה צנועה ביותר היא. אלא שלא אהיה מחמיר יותר מהתביעה.

אשר על כן, אני מורה על מעצר המשיבים 1 ו-3 עד החלטה אחרת.

התביעה בקשה, כאמור להוסיף תנאי לשחרור המשיבים והוא הוספת פיקוח אנושי על "מעצר הבית" לפיכך אני מחליט לבחון פיקוח על "מעצר הבית" של המשיבים לאחר שאקבל תסקיר משירות המבחן שיבחן עניין זה. בתוך כך שקלתי שמא ניתן להסתפק בפיקוח אלקטרוני, אלא שבשלב זה, לנוכח מסוכנותם הרבה של המשיבים, אני שולל אפשרות זו. אשקול איזוק אלקטרוני לאחר קבלת תסקיר.

מצאתי להדגיש ולהסב תשומת לב שירות המבחן כי משיב 2 הפר "מעצר הבית" בו היה נתון ומשום כך הראה לנו מידת אי צייתנותו להוראות בית משפט, ועל כן יש לבחון בקפידה יתירה דרך איון מסוכנותו של זה.

עד להחלטה כאמור בדבר פיקוח ממשי וראוי על "מעצר הבית" יישארו המשיבים במעצר.

אני קובע דיון ליום 22/9/09 שעה 08:30 לקבלת תסקיר שירות המבחן למשיב 3.

אני קובע דיון ליום 21/9/09 שעה 08:30 לקבלת תסקיר שירות מבחן למשיבים 1-2.

באי כוח המשיבים ימסרו לפרוטוקול פרטיהם האישיים של המשיבים 1 ו-3 לפיהם ניתן ליצור קשר עמם על ידי שירות המבחן.

היימן אברהם, שופט

ב"כ נאשם 3:

אני מבקשת מבית המשפט לעשות שימוש בסמכותו ולהשהות את החלטת מעצרו ל48 שעות על מנת שאוכל לפנות לערער לבית המשפט המחוזי כשם שהחוק מקנה אפשרות של עיכוב ביצוע יש לבית המפשט סמכות עקרונית לעכב החלטה על מנת לאפשר ביקורת תחת בית משפט מחוזי חשוב לי לציין כי סיכויי הערער גבוהים שכן המאשימה בעצמה לא בקשה לבחון פיקוח אנושי בשירות המבחן ובית המשפט החמיר עם בקשת המאשימה לחילופין אבקש לאפשר לנו תוך יומיים להביא לפני בית המשפט חלופה ורק בהעדר שכזו להורות על מצער עד החלטה אחרת.

מעצר היננו עונש המשיב מספר 3 משוחרר מיום 13/8 /09 כמעט חודש ללא הפרה ולכן אבקש לאפשר לנו לפנות לערער.

ב"כ משיב 1:

משיב 1 משוחרר מאז 13/8/09 חודש פחות שבוע ימים ולמעשה עד היום לא הייתה כל הפרה של תנאי השחרור, אני מבקש שאדוני יבחן את החלופה שנמצאת כאן, אביו של הנאשם נמצא באולם וזאת עד למועד קבלת התסקיר ואין שום סיבה שיהיה עצור.

מדובר באדם נורמטיבי נעדר רישום פלילי. אם לא אבקש שיוגש ערער על החלטה דהיום.

בקשה אחרונה כשם שבקשה חברתי לעכב בתנאים הקיימים ב 48 שעות על מנת שאוכל להגיש ערער.

החלטה:

את דעתי באשר למסוכנותם הרבה של המשיבים הבעתי באופן נחרץ וברור, רף מסוכנותם של משיבים אלו הוא גבוה ביותר ועל כן אני דוחה הבקשות לעניין שחרורם. אני סבור שנוכח מסוכנותם של המשיבים לא היה מקום וכך גם עשיתי לשמוע תגובת התביעה בית המשפט מוסמך להורות על מעצר גם אם התביעה מבקשת שחרור אדם ובמקרה זה אין סתירה בין עמדת התביעה לבין החלטתי.

אני מאפשר 3 שיחות טלפון והכנסת ציוד אישי לנאשם 2-3.

לתשומת לב שירות המבחן:

פרטי המשיב 1:

אביו של המשיב1 יורי ולצסקי פלאפון 052337335

פרטי משיב 2:

משיב 2 עצור בבית המעצר אבו כביר, פרטי החלופה המוצאת שהינה דודתו הגברת רסולוב לולה פלאפון 0526454182.

פרטי משיב 3:

סבתו של המשיב דוברת השפה הרוסית – לופוב 0527366601

ניתנה היום י' באלול (6 בספטמבר 2009) במעמד הצדדים.

הימן אברהם, שופט.



מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: ודים שלפק
שופט :
עורכי דין: