ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מחאמיד נאלה_יוסף נגד משרד הבריא :


בתי המשפט

1

בית משפט השלום בירושלים

א 007827/03

לפני כב' השופט א' דראל

תאריך: 6.09.2009

בעניין:

נאלה יוסף מחאמיד

ע"י ב"כ עו"ד

מחמד חוסיין

התובעת

נגד

1. משרד הבריאות – התחנה לבריאות המשפחה

ע"י ב"כ עוה"ד דב לוין ושירה פינקלשטיין

2. אדריס זחאלקה

3. מרכז אל נור אלטבי

ע"י ב"כ עו"ד

ג'מאל תאופיק

הנתבעים

פסק דין

מבוא

1. התובעת, ילידת 1973, תושבת העיר אום אל פחם, ילדה ביום 11.3.99 עובר מת. לטענתה מוטלת האחריות למותו של העובר על הנתבעים: הנתבעת מס' 1, מדינת ישראל (להלן: "המדינה"), המפעילה במסגרת פעילות משרד הבריאות את התחנה לבריאות המשפחה במקום מגוריה של התובעת (להלן: "תחנת טיפת חלב"); והנתבעים מס' 2 ו- 3, רופא ומרפאה בישוב אום אלפחם (להלן בהתאמה: ""הרופא" ו- "מרכז אלנור") שהתובעת פנתה אליהם ביום 27.2.99.

2. מתוך כתב התביעה והרשומה הרפואית עולה כי התובעת פנתה לראשונה לתחנת טיפת חלב בכל הנוגע להריון נשוא התביעה, ההריון השני שלה, ביום 24.1.99 וככל הנראה מדובר היה בחודש הששי להריונה. באותו ביקור נבדקה בבדיקות שונות. היא הופנתה והגיעה לבדיקת רופאה ביום 27.1.99. בהמשך היא עברה בדיקת אולטראסאונד ביום 7.2.99 ונתבקשה להגיע למעקב אצל האחות ליום 21.2.99. ביום 17.2.99 הגיעה התובעת למרפאה ונבדקה על ידי הרופאה אך למעקב אליו הוזמנה ביום 21.2.99, אשר בו היו אמורות להתקיים בדיקות שונות, היא לא הגיעה. ביום 28.2.99 התקשרה אליה האחות העובדת בתחנת טיפת חלב טלפונית וזימנה אותה למועד חדש -7.3.99. התובעת לא הגיעה גם למועד זה.

3. התובעת מוסיפה כי פנתה ביום 27.2.99 למרכז אלנור והתלוננה על כאבים בחזה, בגב ובין הכתפיים. הרופא בדק אותה ונתן לה כדורי אקמול והמליץ שתמרח שמן זית תוך שהוא משחרר אותה כאשר לטענתה לא נעשתה בדיקה מילדותית מינימאלית ולא נעשתה בדיקה מקיפה כדי לאתר את מקור הכאבים.

4. בחלוף כעשרה ימים ביום 9.3.99 בשעה 22:15 פנתה התובעת שוב למרכז אלנור ונבדקה שם על ידי רופא אחר וזאת לאחר שהתלוננה כי אינה מרגישה בתנועות העובר מזה כמה ימים. הרופא הפנה את התובעת לחדר מיון. למרות ההפניה ולמרות שהתובעת לא הרגישה בתנועות היא הגיעה לבית החולים העמק בעפולה רק בחלוף 21 שעות ביום 10.3.99 בשעה 19:50 ובאותו שלב אובחנה כמי שסובלת מרעלת הריון קשה והיא ילדה, כאמור, עובר מת.

5. לטענת התובעת, הנתמכת בחוות דעתו של פרופ' יוסף שנקר, ההריון היה מסווג כהריון בסיכון גבוה בכלל וכהריון שבו יש חשש לקיום רעלת הריונית בפרט. בהתחשב באותו סיכון הטיפול שניתן בתחנת טיפת חלב לא היה לפי הסטנדרט המקובל. הטענה היא כי היה על צוות התחנה לדאוג באופן אקטיבי להגעת התובעת לבדיקות אליהן הוזמנה וזאת לאחר שהתובעת נרשמה בתחנת טיפת חלב, גם אם באיחור ולמעשה התובעת מלינה על כך שלא ננקטה יוזמה מוקדמת יותר כדי להביא לבדיקתה. עוד נטען כי התובעת לא הועמדה על הצורך החיוני בביצוע הבדיקות. באשר למרכז אלנור ולרופא נטען כי בעת הביקור ביום 27.2.99 היה על הרופא להתייחס לכך שהפונה היא בהריון מתקדם ולבדוק את העובר או לפחות להפנותה לרופא נשים או לתחנה לבריאות האם והילד. לשיטת התובעת חוסר ההתייחסות של הרופא הבודק למצב העובר בעת שהגיעה לבדיקה, גם אם התלוננה תלונות שאינן בהכרח קשורות לעובר, הוא בגדר סטייה רפואית בולטת.

6. הנתבעים חולקים על טענות התובעת: לשיטתה של המדינה לא מוטלת עליה חובה להביא את התובעת לתחנת טיפת חלב מקום בו היא עצמה אינה מגיעה מיוזמתה לתורים שנקבעו לבדיקתה ומכל מקום די בתזכורת הטלפונית שנערכה. המדינה מוסיפה כי מכל מקום שעה שהתובעת לא התייצבה גם במועד המאוחר שנקבע הרי שאין קשר בין אי הזמנתה קודם לכן לבין מה שאירע שכן גם אם הייתה מוזמנת בשלב מוקדם יותר לא הייתה מגיעה. באשר למרכז אלנור נטען כי התובעת פנתה בתלונות בתחום אחר ללא שאוזכרה כל בעיה הקשורה להריון ולכן הטיפול שקיבלה היה מתאים.

7. השאלות העומדות להכרעה הן עובדתיות ורפואיות וכפועל יוצא מהן נדרשת הכרעה בשאלה של מדיניות משפטית. בכל הנוגע לאחריות המדינה כלפי התובעת יש לבחון את השאלות הבאות:

א. האם היה מקום לסווג את הריון התובעת כהריון בסיכון בכלל ולרעלת הריונית בפרט.

ב. האם, בהתחשב בסיווג ההריון, כאמור, מוטלת על תחנת טיפת חלב החובה לנקוט יוזמה לצורך הבטחת הגעתה של יולדת לבדיקות נוספות לאחר שהיולדת נרשמה בתחנה.

ג. בהנחה שמוטלת חובה כאמור, מה היקף החובה והאם היוזמה שננקטה מעבר (שיחת טלפון בחלוף שבוע וקביעת תור לתאריך שהוא שבוע לאחר מכן) אינה מספיקה לצורך מילוי החובה.

ד. האם קיים קשר סיבתי בין הפרת חובה זו לבין פטירתו של העובר. לצורך התשובה לשאלה זו יש להידרש לשאלה מה גרם למותו של העובר שהיה ברחמה של התובעת ומתי נגרם מותו.

8. באשר למרכז אלנור ולרופא נדרשת הכרעה בשאלות נוספות:

א. האם היה על מרכז אלנור ועל הרופא לנהוג אחרת בעת פניית התובעת למרכז ביום 27.2.99.

ב. ככל שהיה על מרכז אלנור ועל הרופא לנהוג אחרת האם יש קשר בין אי עריכת אותן בדיקות נחוצות לשיטת התובעת לבין מות העובר.

9. ככל שימצא שמי מהנתבעים חב כלפי התובעת יהיה מקום להידרש לאשמה התורם וזאת בהתחשב בתרומה שתרמה לקרות הנזק באי הגעתה לבדיקות השונות או בטיב התלונות שהעלתה.

10. התובעת והמדינה תמכו את טענותיהם בחוות דעת רפואיות: התובעת נסמכה על חוות דעתו של פרופ' יוסף שנקר; המדינה על חוות דעתו של פרופ' יצחק בליקשטיין.

11. באשר לנזק טענה התובעת לקיומו של נזק לא ממוני ולנזק נפשי. הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות בתחום הפסיכיאטריה המתייחסות לנזק שנגרם לתובעת ובעקבות הגשתן מונתה ד"ר ר' דורסט מומחית רפואית בתחום זה מטעם בית המשפט. המומחית מטעם בית המשפט מצאה כי התובעת הציגה מצג קיצוני ביותר, בלתי אמין אשר אין כל דרך אפשרית לקשור אותו עם ההפלה. המומחית סיכמה את חוות דעתה בציינה כי היא בדעה חד משמעית שהמצג הקליני הפסיכיאטרי שהוצג הוא 'בלתי אמין והקשר היחיד שיש לו עם האירוע הגניקולוגי משנת 1999 בו ילדה עובר מת הוא האפשרות לנצלו לצורך רווחים משניים'.

12. כל המומחים בתחום הפסיכיאטריה לא נחקרו נגדית על חוות דעתם. מטעם התובעת העידו היא ובעלה. עוד העידו הרופאה והאחות בתחנת טיפת חלב והרופא, הנתבע מס' 1.

13. הדיון בתובענה התקיים בפני כב' השופט ר' יעקובי. עם מינויו לבית המשפט המחוזי הועבר התיק לדיון בפני על פי החלטת כב' סגן הנשיא, כ' מוסק, מיום 25.8.08 ולאחר מכן ניתן צו להגשת תצהירי עדות ראשית ונקבעו מועדים לשמיעת ראיות.

הרשומה הרפואית והתשתית העובדתית

14. מתוך תיקי טיפת חלב והמסמכים הרפואיים הנוספים עולה המידע הבא:

א. לתובעת היה הריון קודם בשנת 1997. היא ילדה בתום אותו הריון ילד בלידה ספונטאנית. אמה של התובעת סובלת מיתר לחץ דם וחמותה מסוכרת. לתובעת היה הריון נוסף שני שהסתיים בהפלה טבעית.

ב. ההריון נשוא התובענה, ההריון השלישי, החל ככל הנראה ביום 20.7.98 (וסת אחרונה).

ג. התובעת הגיעה לתחנת טיפת חלב לראשונה ביום 24.1.99. באותו מועד נבדקה התובעת בבדיקת לחץ דם, שנמצא תקין. נערכה לה בדיקת שתן ולא נמצאו חלבון וסוכר בשתן. בבדיקה זו נרשם שגיל ההריון הוא 26 שבועות. עוד נרשם כי התובעת הוזמנה לרופאה לתאריך 27.1.99 ולמעקב ביום 21.2.99.

ד. לפי הנחיית האחות בתחנה נבדקה התובעת על ידי רופאת התחנה ביום 27.1.99. באותה בדיקה צוין בתיק שגיל ההריון הוא 27 שבועות.

ה. ביום 7.2.99 עברה התובעת בדיקת אולטראסאונד. בבדיקה התברר כי מימדי העובר מתאימים לגיל 25-26 שבועות בעוד שחישוב לפי הוסת האחרונה כפי שנעשה על ידי התחנה היה של שבוע 29 (ת/3).

ו. התובעת נבדקה על ידי הרופאה פעם נוספת ביום 17.2.99. בבדיקה זו צוין כי גיל ההריון הוא 28 שבועות. התיקון נעשה על ידי הרופאה בעת הביקור של התובעת אצלה וזאת בהתבסס על ממצאי בדיקת האולטראסאונד.

ז. התובעת הוזמנה עוד בעת הביקור ביום 24.1.99 לבדיקה על ידי האחות ליום 21.2.99 . התובעת לא הופיעה לבדיקה זו.

ח. התובעת פנתה למרכז אלנור ביום 27.2.99 לאחר שהרגישה כאבים בגב, בחזה ובין הכתפיים. הרופא המליץ על אקמול וביקש מאמה של התובעת למרוח שמן זית (ת/4).

ט. לאחר שהתובעת לא הגיעה למועד שנקבע לה האחות מתחנת טיפת חלב התקשרה אליה ביום 28.2.99 וזימנה אותה לבדיקה נוספת שנקבעה ליום 7.3.99. התובעת לא התייצבה גם לבדיקה זו.

י. ביום 9.3.99 הגיעה התובעת למרכז אלנור בשעה 22:15 והתלוננה על כך שאינה מרגישה את תנועות העובר מספר ימים. רופא שבדק אותה הפנה אותה לטיפול בחדר המיון (ת/5). ברשומה הרפואית נכתב כי סיבת הפניה היא כאבים בחזה, גב ובין הכתפיים. הוא מוסיף בפירוט האנמנזה כי 'תנועות עובר לא מורגשות מזה כמה ימים'.

יא. למרות ההפניה ולמרות היעדר התחושה של העובר פנתה התובעת לחדר המיון בבית החולים העמק רק בחלוף יותר מ- 21 שעות ביום 10.3.99 בשעה 19:50 ושם אובחנה כסובלת מיתר לחץ דם, רעלת הריונית קשה. נעשה זירוז לידה והיא ילדה עובר מת. בגליון השחרור של התובעת מבית החולים נכתב כי 'לדבריה שבוע לפני קבלתה לא הרגישה תנועות עובר'.

הכרעה במחלוקות העובדתיות

15. הדיון בתובענה מחייב בחינה של שלוש מחלוקות עובדתיות מרכזיות:

א. האם התובעת אכן לא הגיעה לשני מועדי בדיקות שנקבעו לה בתחנת טיפת חלב ביום 21.2.99 וביום 7.3.99 והאם התקיימה שיחת טלפון בין האחות לבין התובעת ביום 28.2.99 שבה הוזמנה למרפאה. עוד עולה השאלה האם התקיימה שיחת טלפון מוקדמת יותר.

ב. מתי הפסיקה התובעת לחוש בתנועות העובר?

ג. אלו בדיקות בדיוק נערכו לתובעת במרכז אלנור בעת הביקור שערכה ביום 27.2.99 והאם נבדק לחץ הדם ונמצא תקין.

16. בתצהירה טוענת התובעת כי הרישומים התומכים בכך שהוזמנה פעמיים לבדיקות ולא התייצבה אינם נכונים כמו גם הרישום על שיחת הטלפון שנערכה. היא טוענת כי לא הוזמנה לבדיקות או לביקורים והיא דוחה את טענות טיפת חלב שהוזמנה ולא הגיעה (סעיף 15 לתצהירה). היא כותבת בתצהיר בכל הנוגע לפנייה למרכז אלנור ביום 9.3.99 כי למרות האמור ברשומה היא פנתה למרכז באותו היום שבו הפסיקה להרגיש בתנועות העובר וכי מה שאמרה לרופא הוא כי היא מרגישה בכאבים מזה מספר ימים ולא כי אינה חשה בתנועות מזה מספר ימים (סעיף 12 לתצהיר). גם ביחס לרישום שנערך בבית החולים העמק טוענת התובעת כי הדברים שנכתבו אינם נכונים והם נשענים על מכתב ההפניה של מרכז אלנור (סעיף 13 לתצהיר). באשר לבדיקה ביום 27.2.99 טוענת התובעת כי לא נערכה לה כל בדיקה.

17. בחקירה הנגדית טענה התובעת כי הגיעה לטיפת חלב בתוך תקופת ארבעת החודשים הראשונים (עמ' 3, ש' 25). כאשר נאמר לה שבתצהירה היא מתארת מצב אחר היא השיבה 'אז מה אני אומרת' (ש' 27) וכאשר הוצגו הנתונים מתיק טיפת חלב ומהאמור בסעיף 7 לתצהיר אמרה התובעת 'זה לא נכון, אני כן ביקרתי בטיפת חלב במרפאה, זה לא טעות שלי, זה טעות שלהם (ש' 30).

18. התובעת הכחישה בחקירתה הנגדית שלא הגיעה לבדיקות במועדים שנקבעו. לדבריה הייתה הולכת בכל פעם שהוזמנה (עמ' 5, ש' 7). כאשר הוצג לה כי גם בהריון שלאחר ההריון נשוא התביעה היא לא הגיעה לבדיקות שונות היא אמרה כי 'הדברים האלה לא נכונים' (עמ' 5, ש' 12, ש' 20). התובעת נשאלה בהקשר זה מדוע לא הלכה לבצע בהריון הראשון, הקודם להריון נשוא התביעה, בדיקה של חלבון עוברי כפי שעולה מתיק טיפת חלב לגבי הריון זה והיא שללה זאת ועמדה על כך שאין דבר כזה שלא הלכה (עמ' 5, ש' 27). לדברי התובעת 'הם יכולים לרשום מה שהם רוצים, אני דוברת אמת, כל פעם שהיו מזמינים אותי הייתי נוכחת' (עמ' 5, ש' 22-23).

19. בהמשך החקירה נשאלה התובעת שוב מדוע לא הגיעה לתור שנמסר לה ביום 24.1.99 למועד של חודש לאחר מכן ותשובתה הייתה כי האחות לא נתנה לה תור כי הייתה שביתה (עמ' 7, ש' 4). בפני התובעת הוצג כי לפי הרישום בתיק התקשרו אליה מתחנת טיפת חלב לזמנה לתור לאחר שלא הגיעה ביום 21.2.99. תשובתה לכך 'זה לא נכון כולם שקרנים, גם לא היה לי טלפון, איך התקשרו אלי' (עמ' 7, ש' 11).

20. התובעת טענה, כאמור, בתצהיר כי חדלה לחוש בתנועות העובר רק בסמוך להגעתה למרכז אל נור בפעם השנייה ביום 9.3.99. בחקירה הנגדית היא שבה על כך (עמ' 8, ש' 22-26). היא אישרה שהרופא שבדק אותה דובר ערבית והבין את מה שאמרה לו ואז התבקשה להסביר כיצד היא מסבירה שנכתב שהתלוננה שלא מרגישה את תנועות העובר מזה כמה ימים. היא השיבה כי הרישום לא נכון וכי אמרה שסובלת מכאבים כמה ימים אך לא שאין תנועות.

21. באשר לשאלה מדוע לא פנתה לחדר המיון לאחר שהופנתה על ידי מרכז אלנור היא השיבה כי לא היה מי שיקח אותה (עמ' 9, ש' 19) וכי לבעלה אין רכב (עמ' 9, ש' 30). עוד אישרה התובעת כי יש אמבולנס זמין במרכז אלנור (עמ' 14, ש' 30) אך סברה שמצבה אינו קריטי ולכן לא ביקשה להשתמש באמבולנס (עמ' 15, ש' 1-2)

22. הרושם שהותירה עדותה של התובעת היה בעייתי אם לנקוט לשון המעטה ואיני סבור כי ניתן להסתמך על עדותה בכלל ומקום בו עדות זו עומדת בסתירה לרישומים שנערכו על ידי המוסדות הרפואיים. כמפורט לעיל ניסתה התובעת להכחיש כל דבר שלא היה נוח לה תוך שהיו פערים בין העדות לבין מה שנכתב בתצהיר. די בקריאת הרצף המלא של עדותה כדי להגיע למסקנה כי קיים קושי ממשי להסתמך על עדות זו. זאת ועוד אין כל הסבר מדוע בשתי הזדמנויות שונות טעו מרכז אלנור ובית החולים העמק בתיאור הדברים שאמרה לגבי אי התחושה בתנועות. הגרסה כי בית החולים העתיק ממרכז אלנור אינה מתיישבת עם השוני בין שני הרישומים (מספר ימים לעומת שבוע). באופן דומה איני מקבל את גרסת התובעת לגבי שיחת הטלפון שנערכה אליה ביום 21.2.99 שדבר עריכתה נרשם ברשומה הרפואית ואת ההכחשה כי שיחת טלפון כזו נערכה.

23. מכאן, נקודת המוצא להמשך הדיון הרפואי והמשפטי היא כי הרשומה הרפואית משקפת את שאירע בכל הנוגע לאי הגעת התובעת לביקורים שנקבעו ולשיחת הטלפון שהתקיימה בין האחות לבינה. מסקנה זו מתאימה גם לטענות הרופאה והאחות כי נערכה שיחת טלפון מוקדמת יותר. משזו לא תועדה איני מוצא לנכון להסתמך על עדות הניתנת בחלוף עשור.

24. באשר למועד שבו הפסיקה התובעת לחוש בתנועות העובר מצאתי גם כן מאותם טעמים להעדיף את שני הרישומים השונים ממרכז אלנור ביום 9.3.99 ומבית החולים העמק מיום 10.3.99 אשר מהם עולה, כל אחד בנוסח אחר, כי מדובר באי תחושה של תנועות העובר מזה מספר ימים (בביקור הראשון) ומזה שבוע (בביקור השני). איני מקבל את עדות התובעת לפיה נרשמה תלונותה באופן לא נכון.

25. העניין העובדתי השלישי הנצרך להכרעה נוגע לבדיקות שנערכו לתובעת במרכז אלנור ביום 27.2.99. התובעת טענה כאמור כי לא נערכו לה בדיקות כלל. מתוך גליון השחרור ממרכז אלנור עולה כי התובעת התלוננה על כאבים בגב, בחזה ובין הכתפיים. הרופא המליץ על אקמול וביקש מאמה של התובעת למרוח שמן זית.

26. הרופא העיד כי היה ער לכך שהתובעת בהריון והוא מציין כי לפי הרישום שערך התובעת הגיעה במצב כללי טוב, הסימנים החיוניים שמורים, היה לחץ דם תקין ודופק תקין. הוא הבהיר כי הוא בטוח ששאל על תנועות העובר כפי שהוא נוהג עם כל חולה בהריון (עמ' 54, ש' 5). עוד הוא ציין כי הוא בטוח שעשה בדיקת לחץ דם (עמ' 54, ש' 11) והעריך שהתוצאה הייתה תקינה מכך שכתב שהסימנים החיוניים שמורים. לדבריו הוא רשם משהו כללי וכי מדובר ב'מין קיצור דרך'. (עמ' 54, ש' 20-21).

27. במחלוקת זו מצאתי, אף שהרישום בגליון השחרור היה יכול להיות מפורט יותר, כי אני מקבל את גרסתו של הרופא לפיה המשמעות של 'קיצור הדרך' שלו – דהיינו הרישום כי הסימנים החיוניים שמורים היא כי אכן בדק ומצא לחץ דם ודופק תקינים. באשר לגרסתו כי שאל לגבי תנועות העובר איני משוכנע כי ניתן לכלול בתוך אותה אמירה או קיצור דרך גם את ההתייחסות לעניין ההריון ובהיעדר רישום המתייחס לנקודה זו איני נכון להסתמך על עדותו, הניתנת בחלוף עשור, באותה נקודה.

28. לסיכום, נקודות המוצא העובדתיות לצורך המשך ניתוח השאלות שבמחלוקת הן:

א. התובעת אכן הוזמנה להגיע לתחנת טיפת חלב ולא הגיע למועד שנקבע לבדיקתה על ידי האחיות ביום 21.2.99.

ב. האחות פנתה אל התובעת טלפונית ביום 28.2.99 וקבעה עמה מועד נוסף לבדיקה ביום 7.3.99.

ג. התובעת לא הגיעה גם לבדיקה במועד זה.

ד. התובעת הפסיקה לחוש בתנועות העובר ככל הנראה מספר ימים עד שבוע לפני יום 10.3.99 – דהיינו ב'סביבת' יום 3.3.99.

ה. הרופא במרכז אלנור שבדק את התובעת ביום 27.2.99 בדק את לחץ הדם שלה ואת הדופק ומצא אותם תקינים אך לא ניתנה התייחסות לעובר עצמו, הוא לא נבדק ולא נבחנו תנועותיו.

השאלות הרפואיות

29. בטרם נפנה לדיון המשפטי נדרשת הכרעה במספר שאלות רפואיות:

א. האם היה מקום לסיווג הריון התובעת כהריון בסיכון גבוה?

ב. מתי התפתחה הרעלת ההריונית והאם הרעלת ההריונית היא שהביאה למות העובר?

האם היה מקום לסיווג הריון התובעת כהריון בסיכון גבוה

30. התובעת טוענת כי היה מקום לראות את ההריון שלה כהריון בסיכון גבוה וכפועל יוצא מכך להתייחס אליו באופן שונה. גורמי הסיכון שהיא מונה הם פנייתה המאוחרת לתחנת טיפת חלב; נישואיה עם קרוב משפחה מדרגה ראשונה; רעלת הריון בהריון הראשון; הפלה טבעית בהריון השני; מחלת יתר לחץ דם אצל אמה ומחלת סוכרת אצל חמותה.

31. דומה כי אין מחלוקת של ממש באשר לכך שאכן היה סיכון בהריון שהרתה התובעת וזאת על רקע היותה נשואה לבן דוד מדרגה ראשונה. על כך מסכימים שני המומחים ואולם סיכון זה אינו נוגע בהכרח להתפתחות ההריון אלא לחשש לקיום מומים. השאלה היא האם היה מדובר בהריון בסיכון גבוה להתפתחות רעלת הריונית. בעניין זה התייחסו שני המומחים לשאלה האם בהריון הראשון פיתחה התובעת רעלת הריונית כנתון שיש בו להצביע על סיכון גם בהריון זה.

32. מתוך תיאור העבר הרפואי שבתיק טיפת חלב שנפתח לתובעת עם הגעתה לתחנה עולה כי נרשם בו כי אמה סובלת מיתר לחץ דם וחמותה סובלת מסוכרת. עוד עולה כי נמסר על ידי התובעת כי מדובר בהריון שלישי, כאשר ילד אחד נולד במועד והייתה הפלה עצמונית טבעית. באשר לילד הראשון נכתב תאריך הלידה – 27.10.97, משקלו, שבוע הלידה ומינו. בתיאור אבחנות הילוד וסיכוני הריון ולידה נכתב – PRH.

33. התובעת עצמה העידה כי לא סבלה בהריון הראשון מרעלת אלא יתר לחץ דם (עמ' 15, ש' 12-13). למרות זאת וכפי שעלה במהלך החקירה הנגדית מתוך הרישום הרפואי שנערך במרכז אלנור ביום 9.3.99 כי הרופא רושם, ככל הנראה מפי התובעת, כי בהריון הראשון סבלה מרעלת הריון.

34. בהימצא הרישום הרפואי וכן התיעוד של המידע שמסרה התובעת לרופא ביום 9.3.99 שמשקף לדעתי את שאמרה בהיעדר מקור אחר למידע זה עולה כי התובעת ידעה שסבלה מרעלת הריון בהריון הראשון ואף מסרה על כך לרופא כאשר הגיעה בסמוך ללידה למרכז אלנור. המידע הזה שהיה בידיעת התובעת, כאמור, נתמך, גם כאמור ברישום מתיק תחנת טיפת חלב המצביע על תלונה ליתר לחץ דם באותו הריון.

35. הרופאה המטפלת בתחנת טיפת חלב, ד"ר לודמילה גלנץ, אישרה אף היא בעדותה כי התובעת סבלה מיתר לחץ דם ומרעלת הריון בהריון הראשון (עמ' 40, ש' 19-22). ד"ר גלנץ אף אישרה כי בעת שהגיעה התובעת בפעם הראשונה הוגדר ההריון שלה כהריון בסיכון (עמ' 42, ש' 23).

36. פרופ' שנקר כותב בחוות דעתו כי בשל קיומו של לחץ דם גבוה בהריון הראשון יש ללמוד על סיכון לרעלת הריונית. פרופ' בליקשטיין סבור כי לא היה מקום לסווג את ההריון ככזה לחשש מרעלת הריון. הוא נסמך על כך בהנחתו כי לתובעת לא הייתה רעלת הריון בהריון הראשון ועוד הוא מציין כי לא הייתה כל אינדקציה לקיום רעלת.

37. באשר לקיום יתר לחץ דם אצל האם של היולדת עמדתו היא כי אין קשר בין מחלת לחץ דם של היולדת לבין מחלת לחץ דם של האם אלא אם גם אצל האם הסתיימה לידה ברעלת הריון (עמ' 60, ש' 1-3). עוד הוא ציין כי אף שהדבר נכתב בכרטיס טיפת חלב אינו סבור שהתובעת סבלה מרעלת הריון בהריון הראשון אלא רק כי סבלה מלחץ דם – PRH – (עמ' 60, ש' 14-16).

38. במחלוקת זו, מצאתי כי יש לראות את התובעת כמי שהייתה בהריון עם סיכון, כאשר איני סבור שיש חשיבות להגדרת מידת הסיכון. סיכון זה נובע כפי שעלה מתוך אותו חלק בעמדת פרופ' שנקר, המתייחס להריון הראשון, מכך שהתובעת סבלה מיתר לחץ דם בהריון הראשון ומרעלת הריונית. לכך מתווסף הנתון של קיומו של לחץ דם גבוה גם לאמה של התובעת. נוכח קיומו של אותו סיכון בהריון, הנובע ממה שאירע בהריון הראשון, יש לבחון את השאלות שבמחלוקת.

האם העובר מת בשל רעלת הריונית ומתי

39. אף ששני הרופאים הרחיבו את הדיון בשאלות אלה בסופו של דבר נראה כי אין ביניהם מחלוקת רבה וכי שניהם מסכימים כי העובר מת בשל רעלת הריונית.

40. פרופ' שנקר מציין כי אחד הסימנים הראשונים המאפיינים רעלת הריונית הוא הפרעה בהתפתחות העובר ברחם (בעניין זה הוא נסמך על הפער שהיה בהערכת הגיל בין תאריך הוסת האחרונה לבין בדיקת האולטראסאונד). הוא מסביר כי סמן זה של הפרעה בהתפתחות יכול ללמד על התפתחות רעלת הריון.

41. עוד הוא נתמך בכך שבבדיקת האולטראסאונד שנערכה לתובעת נרשם כי ההריון הוא בגיל 26 שבועות בעוד שבחישוב שנעשה על ידי האחות לפי תאריך הווסת האחרונה מדובר בשבוע 29. פער כזה בין התוצאות בבדיקת האולטראסאונד לבין התאריך הצפוי יכול לבטא סימן ראשון של הפרעה בגדילה של העובר מצב השכיח בתחלואת רעלת הריון קשה שבגללה אושפזה בבית החולים ומסיבה זו נפטר הילד ברחמה.

42. בחקירה הנגדית אמר פרופ' שנקר כי בדיקת האולטראסאונד מסייעת להערכת הגיל אך יש לבדוק את האישה (עמ' 23, ש' 5-6); בהקשר זה הוא הסכים כי תיקון גיל ההריון לאחר שנערכת בדיקת אולטראסאונד אינו דבר יוצא דופן ומותנה בכך שנעשית בדיקה קלינית (עמ' 23, ש' 18-20).

43. בהתייחסו לסימנים המצביעים על רעלת הריון הוא אמר כי הביטוי של התפתחות רעלת הוא לחץ דם חריג וכן חלבון בשתן (עמ' 24, ש' 17-20).

44. באשר לעיתוי שבו התפתחה הרעלת נטה פרופ' שנקר תחילה להתייחס להתפתחות מדורגת במהלך הזמן אך בחקירה הנגדית הוא אישר כי אין לדעת מתי התחילה רעלת ההריון שכן ידוע שבתאריך 24.1.99 לחץ הדם היה תקין ולא היה חלבון בשתן אך אין בדיקות מאוחרות יותר (עמ' 29, ש' 25-28).

45. המומחה עומת עם מידע חדש שלא עמד בפניו בעת מתן חוות דעתו ולפיו הרופאה המטפלת, ד"ר גלנץ, אכן תיקנה את גיל ההריון לאחר שקיבלה את תוצאות בדיקת האולטראסאונד והוא הניח כי היא אכן בדקה את החולה בטרם התיקון (עמ' 25, ש' 8). הוא הבהיר כי אף שבחוות דעתו התייחס לפער הזמנים בין הוסת האחרונה לבין הגיל לפי הבדיקה כגורם מחשיד הוא אינו סבור שאז החלה רעלת הריון אלא שמדובר בנתונים סותרים בכל הנוגע לגיל ההריון: וסת אחרונה וממצאי בדיקת אולטראסאונד. הוא העריך כי באותו זמן, בעת הבדיקה המאוחרת יותר על ידי ד"ר גלנץ ביום 17.2.99 לא נעשו בדיקות היכולות לאמת או לשלול רעלת הריון (עמ' 26, ש' 6 ואילך) אך הניח שלא היו סימנים קליניים של רעלת הריון קשה גם באותו שלב. הוא הסכים שאם התיקון שערכה ד"ר גלנץ לגבי הגיל הוא נכון בהתאם לרישום שערכה לא היה באותו שלב עיכוב בהתפתחות (עמ' 26, ש' 31). מכאן, שאף אם מלכתחילה הביע פרופ' שנקר עמדה נחרצת להתפתחות רעלת הריונית במהלך הזמן ובשלב מוקדם יחסית בחקירתו הסכים כי הרעלת התפתחה בשלב מאוחר יותר ועלה מדבריו, אף אם לא במפורש, כי ככל הנראה לא הייתה ביום 17.2.99.

46. פרופ' בליקשטיין סבור כי גיל ההריון במועד שבו בוצעה בדיקת האולטראסאונד היה הנכון ולכן באותו שלב היה העובר בשבוע 26 ולא בשבוע 29. מצב העובר באותו שלב היה תקיןפ. להערכתו הרעלת יכולה הייתה להתפתח לאחר הבדיקה אצל ד"ר גלנץ, החל מתאריך 18.2.99, וזאת עד ליום 3.3.99 ולכן מדובר ברעלת הריון חריפה ולא במצב כרוני שנמשך שבועות רבים.

47. בחוות דעתו המשלימה שניתנה לאחר הגשת התצהירים הסביר פרופ' בליקשטיין כי לאחר שהתברר לו שגיל ההריון תוקן על ידי ד"ר גלנץ בעקבות קבלת בדיקות האולטראסאונד עולה כי הרופאה נתנה דעתה לשינוי בגיל ההריון ולכן נשמט הבסיס לטענת פרופ' שנקר להתפתחות רעלת כרונית במשך מספר שבועות.

48. בחוות דעתו הוא מסביר כי הפגישה הראשונה של התובעת עם האחות, ביום 24.1.99, הייתה בשבוע 26-7 ואז לחץ הדם היה תקין. המועד לבדיקה נוספת היה בשבוע 30 ואז ביקרה התובעת אצל הרופאה ללא שנמצא כל סימן של רעלת הריון.

49. באשר להנחתו של פרופ' שנקר על האטה אפשרית במנגנון הגדילה של העובר הוא מסביר כי ככל שהייתה האטה מדובר בתהליך שהחל בשבוע 24 ולכן במקום לגדול במשך 5 שבועות העובר גדל רק בשבועיים ולכן בשבוע ה- 29 היה פער של שלושה שבועות. לדעתו מנגנון שכזה אינו סביר מאחר והעובר הכפיל את משקלו בתוך 4 שבועות מזמן ביצוע האולטראסאונד ועד ללידה ולכן לא הייתה האטה בהתפתחות העובר. הגידול של העובר בין המועד שבו נעשתה בדיקת האולטראסאונד לבין המועד שבו יולד שולל גם את האפשרות האחרת לעצירה במנגנון הגדילה. עוד שולל פרופ' בליקשטיין את האפשרות של הפרעת גדילה בלתי סימטרית והחישוב שערך על בסיס הנתונים .

50. פרופ' בליקשטיין מעריך כי התובעת לא חשה בתנועות העובר החל מתאריך 3.3.99 לערך וניתן להניח כי מות העובר התרחש בסמוך למועד זה.

51. באשר למועד פטירת העובר העריך פרופ' בליקשטיין כי בכל תאריך החל מיום 17.2.99 ואילך אך כי סביר שהעובר מת בין יום ה- 3.3.99 ליום 10.3.99 (עמ' 65, ש' 9). הוא מעריך כי ביום 21.2.99 סביר להניח כי ניתן היה לגלות אם הייתה רעלת אך סביר שלא הייתה (עמ' 66, ש' 2-3) ולכן מדובר ברעלת חריפה שהתפתחה בסמוך לפטירת העובר ככל הנראה מעבר ל- 3.3.99 (עמ' 66, ש' 5).

52. כפי שציינתי לעיל, אף שמלכתחילה הייתה מחלוקת בין הרופאים הרי שבמהלך החקירה התברר כי זו מצומצמת יותר והנחתו המקורית של פרופ' שנקר על עיכוב בהתפתחות העובר בשלבים המוקדמים יותר הנשענת על הפער בין הגיל המתאים לפי הוסת האחרונה לבין הגיל לפי האולטראסאונד התבררה כמוטלת בספק לאחר עיון בתיק טיפת חלב ובירור השינוי בגיל שנעשה על ידי ד"ר גלנץ לאחר הבדיקה ועיון בממצאי האולטראסאונד.

53. מכאן, נובעת המסקנה שעלתה מחקירת שני המומחים כי העובר אכן מת בשל רעלת הריון אך זו הייתה חריפה והחלה סמוך לפטירתו ולא הייתה קיימת בעת שנבדק על ידי הרופאה ביום 17.2.99 או קודם לכן.

54. באשר למועד הפטירה מקובלת עלי עמדת פרופ' בליקשטיין כי זו הייתה בסמוך למועד שבו הפסיקה התובעת לחוש בתנועות העובר ביום 3.3.99 אך כפי שציינו שני המומחים אין אפשרות לדעת בוודאות את המועד, בין שהדבר אירע זמן קצר לפני כן או זמן קצר לאחר מכן.

אחריות תחנת טיפת חלב כלפי התובעת

55. משהונחו התשתית העובדתית והרפואית יש לבחון את אחריות תחנת טיפת חלב כלפי התובעת. כאמור התובעת נבדקה על ידי הרופאה ביום 17.2.99 אך לא הגיעה לבדיקה שנקבעה ביום 21.2.99 ולא לבדיקה מאוחרת יותר ולמעשה לא נערכו לה בדיקות נדרשות כמו לחץ דם וחלבון בשתן בכל אותה תקופה כמו גם בדיקות אחרות.

56. בכל הנוגע לאחריות המדינה מעלה התובעת בסיכומיה שלל טענות: לשיטתה היה על צוות תחנת טיפת חלב לערוך ניהול מעקב הריון תוך התייחסות מיוחדת למצבה ולעברה ההריוני; לא נעשו לתובעת בדיקות בסיסיות של לחץ דם וחלבון בשתן למעט בביקור הראשון; התובעת לא זומנה לבדיקות וביקורות תכופות יותר; לא ניתנו לה הסברים והנחיות בנוגע למחלות הריוניות פוטנציאליות ובמיוחד רעלת הריון ולא נעשה מעקב תקופתי על קיום בדיקות. למרות הרשימה הארוכה של המחדלים ניתן למצות את טענות התובעת העיקריות בכך שלדעתה היה על הרופאה והאחות להביא לבדיקתה כאשר לא התייצבה למועדים שנקבעו ולמעשה עיקר הטענה היא כי היה עליהן לנקוט יוזמה, להתקשר במועד מוקדם יותר ולהעמיד את התובעת על הסיכון והצורך בבדיקות.

57. עוד נשענת התובעת בטענותיה החלופיות על הדברים שעלו מתוך עדויות הרופאה והאחות כי גם לשיטתן מקום בו יש הריון בסיכון, וכך היה להתייחס להריון של התובעת, יש לפנות אליה במועד סמוך לבדיקה שלא התקיימה דבר שלא נעשה.

58. עמדת המדינה היא כי די היה במה שנעשה ולא ניתן להטיל עליה את החובה להביא בכוח אישה הרה שאינה מגיעה מרצונה למועדי בדיקות שנקבעו לה.

59. כמפורט לעיל, יש לבחון מהי החובה המוטלת על המדינה כלפי אשה הרה הרשומה במסגרת תחנת טיפת חלב, שאיננה מגיעה לבדיקות אליהן היא מוזמנת וככל שמוטלת חובה לנקוט בצעד כל שהוא יש לבחון האם די היה בזימון טלפוני שנעשה שבוע לאחר אי הגעת התובעת לבדיקה כאשר בו נקבע מועד אחר לבדיקה בחלוף שבוע ממועד הזימון.

60. באשר לשאלות אלה – סבור פרופ' שנקר כי הסטנדרט המקובל לגבי השגחה רפואית בהריון בכלל ובהריון בסיכון גבוה מחייב השגחה רפואית בתחנות האם והילד בקהילה שכוללת ארבעה מרכיבים: הערכה רפואית תקופתית של האישה והעובר בבדיקה קלינית ובבדיקות מעבדה; מסירת מידע לאשה ולבן זוגה לגבי שינויים החלים בזמן ההריון ואפשרות של הסטייה בזמן ההריון; חינוך לבריאות, שמירה על מצב בריאותי אופטימאלי של האשה בעת ההריון והכנה של האישה ובן זוגה ללידה ולהורות; תמיכה נפשית לאישה בהריון. באשר לסטנדרט המקובל הוא מצביע על כך שצריך להיות ביקור ראשון בשלבים הראשונים של ההריון; ביקור פעם בארבעה שבועות עד לשבוע ה- 28; ביקור פעם בשבועיים בשבועות 28-36; ביקור פעם בשבוע בשבועות 37-41 וביקור פעמיים בשבוע מהשבוע ה- 41 ועד ללידה.

61. לדעתו של פרופ' שנקר ההשגחה שניתנה לתובעת במקרה זו הייתה לקויה. שכן התובעת נבדקה פעם אחת על ידי צוות סיעודי בשבוע 26 וכן כי 'הצוות הרפואי לא דאג שהאשה תגיע לביקורים תקופתיים כפי שקובעות ההוראות ותבצע הבדיקות המקובלות'. הוא מסביר כי היה על הצוות לדאוג לבדיקות החוזרות באופן אקטיבי לאחר שהאישה נרשמה בטיפת חלב והיה מודע לעובדה שהיא בהריון. המומחה הבהיר כי לשיטתו היה צריך לעשות ליולדת בדיקות של לחץ דם וחלבון בשתן בעת שהגיעה אל הרופאה ביום 17.2.99 (עמ' 27 ש' 5-6).

62. באותו שלב בחקירה עומת המומחה עם הרשומה ולפיה הוזמנה התובעת לבדיקה על ידי האחות בתחנה ליום 21.2.99 אך לא הגיעה והתבקש להבהיר מדוע נתון זה אינו נכלל בחוות דעתו. ההסבר שנתן לנקודה זו היה:

"ש. ב-21.2. אני רוצה לשאול אותך למה זה לא כתוב בחוות דעתך, זה עובדה מאוד חשובה. אתה מותח ביקורת על טיפת חלב ואינך מתייחס לכך שהיולדת לא הגיעה לבדיקה אליה הוזמנה. יש רישום מפורט מאוד והאחות מתקשרת אליה ושואלת אותה למה לא באה וקובעת לה בדיקה נוספת לתחילת חודש מרץ, מדוע אינך מתייחס לכך.

ת. התשובה ניתנה בכל חוות הדעת. התשובה ניתנה בזה וזה גם כתוב לאורך חוות הדעת. האישה לא באה זה נכון. השאלה שנשאלת ולכן גם כתבתי שם על מי החובה, החובה זה נכון על האישה. ולכן המסגרת של טיפול בטיפת חלב שונה ממסגרת של טיפול של כל בן אדם על ידי רופא מטפל, תפקידה של טיפת חלב לדאוג לכך שהאישה תגיע, לא להסתפק בזה שנותנת לה הזמנות, צריכה היתה לעשות אצלה ביקור בית בכדי לדעת למה לא הגיעה.

ש. בעדינות רבה אתה משנה את חוות דעתך ב-180 מעלות. יש ביקורת על זה שלא בוצעה לה בדיקה נוספת. אתה לא אומר חצי מילה על זה שהוזמנה פעמיים ולא הגיעה. עכשיו כשהסבתי את תשומת ליבך לעובדה הזאת אתה אומר רגע למרות שלא הגיעה, צריך להתקשר אליה, לעשות ביקור בית, איפה כתוב שלא הגיעה.

ת. נתחיל לקרוא. " (עמ' 27, ש' 17-30)

63. החסר שנפל בחוות הדעת של פרופ' שנקר בכל הנוגע להתייחסות לכך שהתובעת הוזמנה לערוך בדיקות על ידי האחות ארבעה ימים לאחר מכן ולא הגיעה אל האחות המשיך לעורר תהיות בעת חקירתו. בהמשך החקירה הודה פרופ' שנקר שיתכן ולא היה ער לכך בעת שערך את חוות הדעת. הוא שב והדגיש את עמדתו בכל הנוגע לתפקידה של טיפת חלב:

"בתשובה לשאלות ביהמ"ש:

ש. אתה היית ער לזה שהיו שתי הזדמנויות שבהן התבקשה להגיע לטיפת חלב ולא הגיעה.

ת. יכול להיות שלא הייתי ער לזה כי זה לא כתוב בכרטיס הראשוני שלה אלא כתוב בדף של טיפת חלב. הבעייה של טיפת חלב שפה לא היה טיפול מתקבל על הדעת, זאת הסיבה שטיפת חלב לא עברו במסגרת קופת חולים.

ש. זה לא נראה לך מרחיק לכת בסיטואציה הזאת שיולדת קודם כל עם הריון קודם בעייתי עם רעלת הריון לא מגיעה פעמיים למועד בדיקה שנקבע לה ואנחנו נצפה מטיפת חלב ליזום ביקור בית.

ת. אנחנו לא מרחיקים לכת בכלל, אני מתעסק בעסק הזה שנים, המסגרת הזאת וגם המסגרת הממשלתית לקיים טיפת חלב, היא עלות גדולה יותר שהשגיח על נשים בהריון. לא צריך לרוץ אחרי חולה רגיל. בטיפת חלב הארגון שיש צוות סיעוד, שיש צוות סוציאלי. אנחנו יודעים שהרצון של אדם בקרב האוכלוסיה הזאת לקבל טיפולים הוא מוגבל ולכן הצורך בטיפת חלב ובמעורבות ממשלתית וזהו התפקיד השונה של טיפת חלב, כשבאה אלי חולה אני לא רץ לחפש אותה. אבל טיפת חלב ממוקמת בקרבת הבית של האישה, אם החולה לא באה התפקיד של טיפת חלב היא לברר למה היא לא באה ואם צריך ללכת אליה הביתה. " (עמ' 28, ש' 13-27).

64. פרופ' שנקר הבהיר כי לדעתו הייתה האחות צריכה לקבוע לתובעת תור מיידי לאחר שזו לא התייצבה לבדיקה אליה הוזמנה. למרות זאת הוא לא ידע להצביע על נוהל ספציפי התומך בעמדתו (עמ' 31, ש' 12-14) ונסמך בעיקר על השכבה הסוציואקונומית אליה משתייכת התובעת.

65. עמדת פרופ' בליקשטיין בעניין זה הייתה שונה. בחקירתו הנגדית אמר פרופ' בליקשטיין כי המקרים שבהם מוצדק שאחיות התחנה 'ירוצו' אחר האישה הם כאשר האישה מרותקת למיטה מחמת מחלה או במצב שעומדת למות ויש צורך לראות אותה בבית (עמ' 58, ש' 4-6). עוד סבר פרופ' בליקשטיין כי המתנה למשך פרק זמן של שבוע עד למתן תזכורת היא סבירה (עמ' 66, ש' 8-12).

66. הרופאה המטפלת בתחנת טיפת חלב, ד"ר לודמילה גלנץ, הסבירה כי הייתה מודעת לכך שיש להתייחס אל התובעת באופן שונה ולכן לדבריה הדריכה אותה במפורש להזדרז עם הבדיקות. היא נשאלה מדוע לא נעשה יותר כדי לגרום לתובעת להגיע והשיבה:

"ש. לגברת כזאת לא נעשית התייחסות שונה במעקב שאתם עושים אחרי הבדיקות שלה לעומת מישהי אחרת.

ת. נכון התייחסות שונה,מכיוון שהגיעה מאוחר והיה לה בסוף ההריון הראשון עליה בלחץ דם הדרכתי אותה במפורש להזדרז עם הבדיקות, להביא תוצאות. אפילו עם האיחור עדיין אפשר לטפל בה. בעת ההרשמה בתחנה לחץ הדם היה תקין לחלוטין, משקל תקין לחלוטין, לא היו לה בצקות אז לא יכולתי לקבוע שהאישה נמצאת ברעלת.

ש. האם אתם בטיפת חלב מתייחסים באופן שונה ליולדת צפויה עם רקע של בעיה של רעלת בהריון הראשון, מגיעה עם ההריון השני אתם חושבים שצריך להתייחס באופן אחר.

ת. אם מדובר על כך שהאישה מגיעה אנחנו עושים את כל הבדיקות מהר ומתייחסים לאישה כזאת הרבה יותר ברצינות עד כדי הפנייתה למעקב הריון בסיכון.

ש. השאלה לגבי היולדת הזאת שאתם רואים שיכולה להיות בעיה ואתם רואים שהיא אצלך ב-27.1 וב-21.2 היא לא מגיעה ולא מגיעה לתור נוסף ב-7.3. השאלה אם לגברת כזאת צריך לעשות יותר בכדי לגרום לה לבוא במהלך התקופה. השאלה אם לא צריך להתקשר , לגשת, אם לא צריך מבחינתכם ליזום משהו.

ת. מה אנחנו יכולים ליזום מלבד שיחות טלפוניות עם בקשות מרובות לחזור לבדיקה.

ש. מה לשיטתך נוהל העבודה שאתם צריכים להפעיל לגבי יולדת עם היסטוריה של רעלת הריון בהריון הראשון ואי הגעה לבדיקה שאתם קובעים לה.

ת. מה שהיה נהוג מזמן והיה נהוג גם היום בשנים האחרונות התחלנו לתעד ובשנים האחרונות לא תיעדנו מספיק, אם האישה לא מגיעה מתקשרים אליה, אם עדיין לא מגיעה, היינו מתקשרים לעובדת הסוציאלית לבדוק מה קורה עם האישה, היינו מתקשרים אליה לא פעם אחת, אם במקרה הגיעה קרובת משפחה של אותה האישה, ביקשנו לשאול מה יש לה, האם משהו קרה. זה הכל בוצע בפועל אומנם לא תועד מספיק כי לא היינו מודעים לשפע של המשפטים שיפלו עלינו לאחר עשר שנים.

ש. מה מכל הרשימה הזאת נעשה בפועל במקרה הזה.

ת. אני מאמינה שלא רק טלפון אחד היה. אני לא זוכרת, רק לפי התיק נזכרתי מה קורה, אני יודעת שנוהל העבודה .

ש. מי היה מפקח על הנוהל הזה.

ת. קודם כל היו מפקחות האחיות.

ש. מי היה מנחה את האחות שלגברת הזאת צריך להתחיל לחפש מדוע לא באה.

ת. האחות עבדה על זה.

ש. זה לא היתה הנחיה שלך. האחות היתה אמורה לגלות את הנתון הזה מתוך התיק ולדעת שבמקרה של היולדת הספציפית הזאת צריך לחפש אותה יותר טוב.

ת. כן, מלבד כך שהאישה היתה ב-17 והיתה אמורה להגיע ב-21.2 ולא הגיעה, אין לי אפשרות לבדוק את כל התיקים. לכן האחות צריכה להשגיח על סידור הגעתה והבדיקות שלה ואם מופיעים סיבוכים היא מפנה אליו. " (עמ' 41-42).

67. ד"ר גלנץ התייחסה לעיכוב שנפל במתן התזכורת לתובעת (שבוע) ונשאלה מדוע נדרש פרק זמן כל כך ארוך. היא השיבה כי 'לא נכון לדחות את זה לשבוע ימים' (עמ' 45, ש' 12). היא סברה כי אף שהדבר לא נרשם נעשו שיחות טלפון מוקדם יותר.

68. האחות, חולוד מסעוד, נשאלה מדוע נדרש פרק זמן של שבוע כדי להתקשר אל התובעת ולתאם לה מועד אחר. היא הסבירה כי הם מצפים מהיולדת שתפנה וכן לא סברה כי מדובר בהריון חריג שכן היה לחץ דם תקין ולא נמצא חלבון בשתן (עמ' 51, ש' 19). בתשובה לשאלה מדוע המתינה שבוע היא השיבה 'כי אמרתי לך שאולי היא תבוא למחרת או שתתקשר' (עמ' 51, ש' 24).

69. התובעת נשענת על אותם דברים שאמרה ד"ר גלנץ ולפיהם גם לשיטתה אין זה נכון להמתין שבוע עד לזימון אשה הרה שאינה מגיעה לבדיקה. היא סבורה כי גם אם נניח שזו הפרקטיקה הראויה, הנתבעת חבה בשל כך שלא עמדה באותה פרקטיקה שהציבה.

70. אינני סבור כי נכון להטיל חובה כה חמורה על תחנת טיפת חלב כפי שמציע פרופ' שנקר והחיוב על תחנת טיפת חלב המוצע על ידו בחוות דעתו ובעדותו אינו עומד בקנה אחד עם האיזון המתבקש בין התפקיד המוטל על המדינה בכל הנוגע לבריאות הציבור לבין השיקולים האחרים לרבות העלויות הכרוכות בכך והאפשרות לספק מעקב כה אינטנסיבי אחר היולדת כפי שהוא מציג. דרישה כזו משקפת גישה מוגזמת בכל הקשור להעברת האחריות לגופו ולמצבו של המטופל מהחולה אל הרופא או המוסד הרפואי המטפל בו. אף שבמקרים המתאימים מוטלת על הרופא חובה אקטיבית לנקוט בצעדים להבטחת מתן טיפול רפואי נאות או מעקב אחר ביצוע בדיקות אליהן נשלח החולה וקבלת התוצאות (השווה ע"א 6023/97 לאה טייג נ' ד"ר ארנסטו גלזר, פ"ד נג (2) 840 (1999) וההפניות שם) אין משמעות הדבר כי לא היה די בכך שאחות טיפת חלב התקשרה אל התובעת וקבעה לה מועד נוסף לבדיקה ואיני סבור שהיה על האחות, כאשר היא משוחחת עם התובעת טלפונית ומזמינה אותה שוב, לעשות דבר נוסף באותו שלב. משנערכה שיחת הטלפון של האחות לתובעת ונמסר לתובעת מועד נוסף לבדיקה לא היה על המדינה, על זרועותיה, לנקוט פעולות נוספות בכדי לאלץ את התובעת להגיע לבדיקה.

71. באשר לפרק הזמן שחלף בין המועד שבו אמורה הייתה התובעת להגיע לבדיקה ועד לשיחת הטלפון בין האחות לבין התובעת – שבוע - אף אם יתכן ופרק זמן זה יכול היה להיות קצר יותר ועל כך אין למעשה מחלוקת, כפי שעלה מהפרקטיקה שהרופאה והאחות טענו לה, איני סבור כי פרק זמן של שבוע, גם אם מדובר בהריון ליולדת שסבלה בהריון קודם מיתר לחץ דם ורעלת הריונית, הוא כה ארוך עד שיש בו כדי להוות חריגה מסטנדרט הזהירות הסביר המוטל על תחנת טיפת חלב.

72. בעניין זה המבחן הקובע אינו התוצאה בדיעבד אלא הנתונים שעמדו בפני האחות מראש. בהינתן כי אמנם היה סיכון בהיריון אך הבדיקות הקודמות היו תקינות, הבדיקה אצל ד"ר גלנץ הייתה תקינה לא הייתה דחיפות או בהילות כזו הרי שאי עריכתה של שיחת טלפון מוקדם יותר אין בה כדי להוות סטייה מסטנדרט זהירות סביר, אף אם כך נהגו בדרך כלל.

73. התובעת העלתה בין היתר שתי טענות נוספות: האחת נוגעת להסברים שקיבלה התובעת והשנייה לאי עריכת בדיקת לחץ דם וחלבון בשתן בעת שנבדקה על ידי הרופאה ביום 17.2.99. באשר לטענה הראשונה כפי שפירטתי לעיל התובעת הייתה מודעת למה שאירע בהריון הראשון והיא אף אמרה זאת בעת שהתקבלה לבית החולים. מכאן, שאיני סבור כי היעדרו של מידע בדבר משמעות קיומו של לחץ דם לא תקין או אפשרות התפתחות רעלת הריונית הביאה לכך שלא טרחה להגיע לבדיקות שנקבעו וכפי שאפרט בהמשך מדובר בדפוס התנהלות בעייתי של התובעת סביב כל נושא מעקבי ההריון. באשר לעניין השני - מצאתי כי משהוזמנה התובעת לבדיקת האחות ארבעה ימים לאחר מכן לא הייתה מוטלת על הרופאה החובה לערוך לה בדיקה שנועדה להתקיים על ידי האחות וטענות הנתבעת בעניין זה מקובלות עלי.

74. לסיכום איני סבור כי הרופאה והאחות בתחנת טיפת חלב הפרו את חובות הזהירות המוטלות עליהן כלפי התובעת.

אחריות הרופא ומרכז אלנור כלפי התובעת

75. כפי שציינתי לעיל, נקודת המוצא העובדתית היא כי הרופא בדק את התובעת בבדיקת לחץ דם ודופק אך לא בחן את תנועות העובר. התובעת סבורה כי בכך התרשל הרופא ולכן חבים הוא והמרכז כלפיה. הרופא והמרכז שוללים טענה זו.

76. פרופ' שנקר סבור כי הרופא שבדק את התובעת ביום 27.2.99 נתן טיפול סימפטומטי ולא התייחס לכך שלפניו למעשה שני חולים – אשה ועובר. לדעתו בבדיקה רפואית יש להתייחס למצב העובר או לכל הפחות להקשיב לדופק העוברי. עוד הוא טוען כי היה על הרופא להפנות את האשה לרופא נשים, לתחנה לבריאות האם והילד או לחדר מיון. הוא מסכם את עמדתו כי 'חוסר התייחסות של הרופא הבודק לגבי מצבו של העובר מהווה סטייה רפואית בולטת'.

77. בחקירה הנגדית הוא אמר כי אינו סבור שהיה צריך להפנות את התובעת לרופא נשים באותו שלב אך היה צריך לבדוק את מצב העובר (עמ' 33, ש' 30-31- עמ' 34, ש' 1-2). הנחתו של פרופ' שנקר שהרופא לא בדק לחץ דם ודופק.

78. פרופ' בליקשטיין מסכים כי אם הייתה לתובעת רעלת הריון והייתה נערכת בדיקה מכוונת לכך יתכן וניתן היה לגלות זאת בבדיקה במרכז אלנור אלא שהתובעת לא התלוננה שום תלונה שיש בה כדי לרמוז על כך. מאחר ומדובר בתלונות כלליות לא היה על הרופא להפנות את התובעת לבדיקת רופא נשים.

79. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה מהי החובה המוטלת על מרכז רפואי ועל רופא כללי שמגיעה אליהם אישה בהריון מתקדם ומתלוננת על כאבי גב, כתפיים וחזה. במחלוקת זו מקובלת עלי עמדתם של הרופא ומרכז אלנור ולפיה כאשר אלה התלונות שהתובעת מלינה עליהן לא מוטלת על הרופא החובה לערוך בדיקה לעובר, לבדוק את תנועותיו או לערוך לתובעת בדיקה גניקולוגית. הטלת נטל כזה על רופא כללי במרכז הרפואי הקהילתי שעה שהתלונות הנשמעות באוזניו הן לכאבים באיזורים אחרים, שלא נטען שיש כל קשר בינם לבין מצב ההריון, אינה סבירה בעיני. משמצאתי כי הרופא ערך בדיקת לחץ דם ודופק, מצא את הסימנים החיוניים תקינים והתייחס למצב הכללי של התובעת, בהינתן התלונות שבפניו, לא חרג מסטדנרט הזהירות של הרופא הכללי הסביר באותן נסיבות. לא מצאתי לנכון להרחיב על כך ובעניין זה מקובלות עלי טענות הנתבעים כמפורט בסיכומיהם.

80. לסיכום, לא מצאתי כי הרופא ומרכז אלנור התרשלו כלפי התובעת.

הקשר הסיבתי והאשם התורם

81. נוכח המסקנה אליה הגעתי מתייתר הדיון בשאלת קיומו של קשר סיבתי והאשם התורם המוטל על התובעת. בהקשר זה אעיר כי גם אם הייתי מוצא כי הופרה חובת הזהירות ספק בעיני אם מתקיים במקרה זה קשר סיבתי.

82. אני נכון להניח כי בכל הנוגע לקשר הסיבתי עובר הנטל בנסיבות מסוימות לנתבעים להראות כי אין קשר מקום בו אי עריכתן של הבדיקות גרם למעשה לנזק ראייתי שמנע מהתובעת את הוכחת הקשר (רע"א 145/07, 1474/07, 1556/07 עירית הרצליה נ' כץ, (פורסם במאגרים, 2009)

א' דראל, שופט


מעורבים
תובע:
נתבע: משרד הבריאות – התחנה לבריאות המשפחה
שופט :
עורכי דין: