ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עקול סולימאן נגד ועדת השחרורים :

4

בתי המשפט

בימ"ש לעניינים מינהליים נצרת

עעא000603/08

בפני:

כב' הנשיא מנחם בן דוד – אב"ד

כב' השופט אברהם אברהם

כב' השופט בנימין ארבל

תאריך:

11/09/2008

בעניין:

סולימאן עקול ת"ז 040740052

העותר

נ ג ד

ועדת השחרורים

המשיבה

עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים לפי סעיף 25 לחוק שחרורו על תנאי ממאסר התשס"א – 2001 בראשות השופט אהרון מלמד – יו"ר, והחברים: ד"ר עמוס בן חור-פסיכולוג, חיות אוסנת-עו"ס ור/כ אוסנת גיא מיום 2.7.08.

פסק - דין

1. העותר מרצה עונש מאסר שנגזר עליו למשך תקופה של 4.5 שנים ועוד 17 יום, לאחר שהורשע בביצוע מגוון של עבירות הנוגעות לעבירות של סחר בסמים מסוכנים, החזקת סמים מסוכנים שלא לשימוש עצמי וכן עבירות תעבורה.

ועדת השחרורים, בפניה הועמד העותר, החליטה כי אין מקום לשחררו שחרור מוקדם על תנאי – החלטה אשר ניתנה ברוב דיעות.

2. מסתבר, כי עונש מאסרו הנוכחי של העותר אינו הראשון. בעבר הוטל על העותר עונש מאסר למשך 5 שנים ו- 4 חודשים, ממנו שוחרר שחרור מוקדם על תנאי בחודש ספטמבר 2005. לא חלף זמן רב והעותר חזר לבצע את העבירות נשוא תיק זה ורשיונו הופקע.

3. דעת הרוב בועדת השחרורים קבעה, כי עונש המאסר הראשון שהוטל על העותר לא הרתיעו ולא הביאו כדי לתקן את דרכיו ולשקם עצמו. אף מסתבר כי האסיר אינו מגלה תובנה למצבו ואינו נוטל אחריות מלאה על מעשיו.

התנהגותו של העותר בין כתלי הכלא לא היתה תקינה, כל עוד שהה במאסר בכלא שטה, וכי נמסרו לגביו ידיעות מודיעיניות, חלקן ממקורות מהימנים, על מעורבותו במעשים פליליים בין כתלי הכלא. מאז הועבר, לפני שנה ו- 4 חודשים לכלא מגידו, חדל זרם הידיעות.

עפ"י דיווחי גורמי הטיפול, העותר טרם עבר תהליך משמעותי של שינוי, תוך שהוא נוהג להשליך את מעשיו על גורמים חיצוניים, ללא נטילת אחריות. מתוך כך ניתן להסיק שהינו חסר תובנה למצבו וחסר מודעות לחלקים הבעייתיים שבאישיותו.

התנהלותו בעבר של האסיר, מעידה על כך שהפר את האמון שניתן בו. עובדה כי הוא הפר את תנאי שחרור, ולא נמנע מלעבור עבירות, חרף היות עונש מאסר על תנאי ופסילת רשיון נהיגה תלויים ועומדים נגדו. תוכנית השיקום העצמאית שהוכנה על ידי העותר אינה מפורטת דיה.

4. דעת המיעוט של הועדה סברה כי מאז הפך העותר להיות אסיר עבודה בכלא מגידו, הוא שינה את התנהגותו לטובה בצורה בולטת. עובדה היא, כי זרם הידיעות המודיעיניות חדל מלזרום, ותפקודו בכלא מגידו, משך תקופה ארוכה, היה חיובי - דבר המעיד על כך שחל שינוי ממשי במצבו, במודעותו וברצונו לשתף פעולה ולשנות את חייו. יש אף חשיבות רבה לכך שהעותר העתיק את מקום מגוריו לסביבה אחרת, הרחק מן הסביבה אשר גרמה לו, לטענתו, להיקלע לעולם הפשע.

5. בטיעוניה בפנינו,שמה הסנגורית את הדגש על הנימוקים שבדעת המיעוט של הועדה. לשיטתה, הידיעות המודיעיניות שהובאו הינן ישנות וחלקן בעלות מהימנות נמוכה. עובדה היא, כי הידיעות חדלו מאז עבר לכלא מגידו – לעובדה זו לא ניתן המשקל ההולם על ידי דעת הרוב של הועדה. הועדה אף לא שקלה את העובדה כי העותר העתיק את מקום מגוריו, הרחק מן הסביבה בה צמח, והציג תוכנית שיקומית. כל אלה מלמדים לדעתה על כוונתו לשקם עצמו.

6. המשיבה תומכת יתדותיה בדעת הרוב של הועדה, בטענה כי החלטה זו מבוססת היטב, עושה איזון נאות בין כל השיקולים, וכי בית משפט זה לא יתערב בשיקול דעת זה.

7. בשוקלנו את טיעוני הצדדים, סבורים אנו כי לא נמצאה כל עילה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטתה של הועדה. מקובלת עלינו עמדת המשיבה, כי גדר התערבותו של בית המשפט לעניינים מינהליים בשיקול דעתה והחלטותיה של ועדת השחרורים – שהינה רשות מנהלית – מצומצם לביקורת שיפוטית על סבירות ההחלטות, ואין בית המשפט שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הועדה. (ראה פסק-דינה של כב' השופטת חיות ברע"ב 3703/03 ברודי נ' ועדת השחרורים תק-על 2003 (2) 2537).

8. עיון בחומר אשר הועמד לרשותה של הועדה מלמד על כך, כי אכן החלטתה ניצבת על אדנים ראויים:

ראשית, העותר הוכיח עצמו כמי שאינו ראוי לאמון, שעה שהפר את אמונה של ועדת שחרורים קודמת, אשר שחררה אותו שחרור מוקדם על תנאי בתנאים בהם הוא לא עמד, כאשר העבירות בגינן נאסר את מאסרו הנוכחי נעברו כבר כחלוף חמישה חודשים מאז שוחרר.

שנית, נראה אף כי העותר לא זנח את עיסוקו בפלילים, והמשיך בו אף בין כתלי בית הכלא. כעולה מן הידיעות המודיעיניות, אשר חלקן בעלות סיווג מודיעיני גבוה, המשיך העותר במעשיו הנואלים אף בין כתלי בית הכלא, כל עוד שהה בבית הכלא שטה. עצם העובדה, כי הוא הועבר לכלא אחר, שם חדל ממעשים אלה, יש בה כדי ללמד על כך, כי כל עוד שהה בסביבה אשר אפשרה לו שלא לכבד את החוק, המשיך במעשיו אלה. לטעמנו, אין בעובדה כי לא נמסרו ידיעות מודיעיניות גבי העותר, משך התקופה בה שהה בכלא מגידו, כדי להפחית מחומרתם של מעשיו בכלא שטה.

צודקת דעת הרוב של חברי הועדה, כי את התנהגותו של אסיר יש לשקול לאורך כל תקופת מאסרו.

ושלישית, כעולה מדו"ח גורמי הטיפול, הרי העותר טרם עבר תהליך משמעותי של שינוי ומתמיד בנטייה להשליך מעשיו על גורמים חיצוניים וללא נטילת אחריות.

בנסיבות אלה, מסקנתה של הועדה, לפיה העותר חסר תובנה למצבו וחסר מודעות לחלקים הבעייתיים שבאישיותו, נשענת על אדנים ראויים.

9. נוכח כל האמור, לא מצאנו כי נפל כל פגם בדעת הרוב של חברי הועדה. אף נציין, כי דעת המיעוט נשענת בעיקרה אך ורק על אורך התקופה בה חדלו להתקבל ידיעות מודיעיניות גבי העותר. מתקופה זו מסיק בעל דעת המיעוט כי חל שינוי ממשי במצבו של העותר. סבורים אנו, כי בכך לא נעשה שקלול נאות של כל הנתונים הנוגעים לעותר. על כן, מן הראוי לאמץ את נימוקיה של דעת הרוב.

10. נוכח כל האמור, מצאנו כי אין מקום להתערב בהחלטתה של הועדה, ובהתאם מורים אנו על דחיית העתירה.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום י"א באלול, תשס"ח (11 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.

__________ _____________ ___________

מנחם בן דוד אברהם אברהם בנימין ארבל

נשיא – אב"ד שופט שופט