ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בן שיטרית משה נגד ועדת השחרורים :

1

בתי המשפט

בבית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת

עעא000588/08

בפני:

כב' הנשיא מנחם בן דוד – אב"ד

כב' השופט אברהם אברהם

כב' השופט בנימין ארבל

תאריך:

11/09/2008

בעניין:

בן שיטרית משה ת"ז 056240484

העותר

נ ג ד

1. ועדת השחרורים

2. שב"ס

המשיבים

עתירה לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 על החלטת ועדת השחרורים מיום 17.7.2008 בראשות כב' השופט בדימוס ע' שרון, וחברים בה ה"ה פ' לוגסי, א' פנר וד' בן לולו

פסק דין

העותר מרצה שנת מאסר אחת בגין עבירה של סחיטה באיומים והחזקת סכין שלא כדין. משמלאו שני שלישים למאסרו הוא ביקש להשתחרר על תנאי, ובקשתו נדחתה בידי ועדת השחרורים. על כך באה עתירתו, ובה הוא מבקש לשכנע בחוסר סבירותה של ההחלטה.

עיינו בעתירה ובתשובה לה, כמו גם בתיק ועדת השחרורים, שמענו על פה את טיעוניהם של עורכי הדין, שקלנו בכל אלה וסופו של יום באנו לכלל דיעה, כי אין מקום להתערבותנו בהחלטת הועדה, משלא מצאנוה בלתי סבירה.

ראשית נציין, כי מרבית חייו הבוגרים של העותר היו חיי פשע, ומעיד על כך היטב גיליון הרשעותיו הקודמות, העמוס לעייפה בעבירות מעבירות שונות שעבר העותר משך חייו, ובכללן עבירות סמים, רכוש ואלימות, ובראשן עבירה של שוד מזוין והריגה משנת 1990. הוא ריצה לא פחות מששה עונשי מאסר בפועל, וזהו לו מאסרו השביעי.

אכן, הרשעתו האחרונה, קודם למאסרו הנוכחי, היתה לפני כעשור שנים. לטענת הסניגור – הוא שיקם מאז את חייו, ומעידתו הנוכחית היתה בבחינת חריג, משמע מעידה חד פעמית. טענה זו אנו מתקשים לקבל, נוכח תיאור המעשים המיוחסים לעותר ולשותפו, אלה שהביאוהו למאסרו הנוכחי, ואלו אינם מתאפיינים כמעידה חד פעמית, אגבית, אקראית משהו, שאינה מלמדת על נטישת דרך העבריינות. העותר הורשע בכך, שגבה בכפיה מפלוני, לו הלווה כספים, את החזרי ההלוואה, וכספים רבים נוספים מעבר לכספי החוב. המעשים נעשו לאורך זמן, יחד עם שותף כאמור, כך שאין כל דרך לראותם כמעשה חד פעמי. יתר על כן, לא מן הנמנע, כי העבירות הללו, סחיטת כספים באיומים, נעשו תוך שימוש בעובדה, כי העותר ידוע בעברו העברייני.

עברו הפלילי החריג בהרשעות שבו, לרבות מספר עונשי המאסר הרבים שנגזרו עליו, מלמדים, הם לבדם, על המסוכנות הנשקפת מן העותר אם ישוחרר. על כך נוספת העובדה, כי מארבעה מאסרים קודמים שלו שוחרר העותר שחרור מוקדם על תנאי, והנה הוא שב בכל זאת לסורו, ללמדך על מסוכנותו.

הסניגור המלומד מפנה את תשומת הלב לכך, שהעותר יצא ויוצא לחופשות, גם לאחר החלטתה של ועדת השחרורים, ללמדך כי גם אנשי שב"ס אינם רואים בו אדם מסוכן. טענה זו אין בידינו לקבל, באשר השיקולים הצריכים לשחרור על תנאי אינם כשיקולים ליציאה לחופשה, הדברים ידועים ואין לנו להרחיב בהם.

עוד טוען הסניגור להפליית מרשו ביחס לשותפו לעבירה. גם טענה זו אין אנו מקבלים, באשר נסיבותיהם של השניים שונות בתכלית, ודי אם נזכיר את הפער בגילאים, ההבדל הרב בעבר הפלילי, והעובדה שהשותף ריצה בעברו "רק" שני עונשי מאסר.

הועדה הנכבדה סברה, כי תכנית השיקום שהכינה רש"א עבור העותר אינה עשויה להפיג את המסוכנות הטמונה בו. במסקנה זו, עליה קובל העותר בעתירתו, איננו רואים חוסר סבירות, נוכח כל שאמרנו עד כה.

העותר קובל עוד על כך, שהועדה נסמכה על מידע מודיעיני, המלמד על המשך פעילות עבריינית של העותר בבית הכלא. הוא מבקש כי נחשוף בפניו את החומר המודיעיני, משלא נעשה הדבר אצל ועדת השחרורים. ובכן מתוך עיון בפרוטוקול הדיון אצל הועדה למדנו, כי ב"כ המשיבה ביקשה לראות במידע המודיעיני בחינת חומר חסוי, ועל כך לא באה כל התנגדות של הסניגור המלומד. אלא שגם אם נתעלם מן המידע המודיעיני, די באשר אמרנו עד כה על מנת לבוא לכלל מסקנה, לפיה מן העותר נשקפת סכנה, ונראה כי לכך היתה מגיעה גם הועדה, באשר היא ראתה את מסוכנותו בשיקולים האחרים שמנינו, שיקולים שמצאו ביטוי גם בהחלטתה שלה. מכל מקום, אין בידינו לומר, כי החלטת הועדה בדבר מסוכנותו של העותר, כשהיא נסמכת על השיקולים שנמנו למעלה, היא בלתי סבירה, עד כי אין בנמצא ועדה סבירה, שהיתה מקבלת החלטה שכזו.

סוף דבר, ומשלא השתכנענו, כי החלטת הועדה לוקה בחוסר סבירות, אנו דוחים את העתירה.

ניתן היום י"א באלול, תשס"ח (11 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

מנחם בן דוד

נשיא – אב"ד

אברהם אברהם

שופט

בנימין ארבל

שופט

000588/08עעא064 איתי בהלול-גור