ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלעזרה אילן נגד מסיעי שדרות כהן :


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע

עב 002803/07

בפני:

כב' השופטת יעל אנגלברג-שהם

- ד ן י ח י ד -

06/09/2009

בעניין:

אלעזרה אילן

ע"י ב"כ עוה"ד

ווסר אדוארדו

התובע

נ ג ד

1 . מסיעי שדרות כהן ובניו בע"מ

2 . מסיעי שדרות בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד

פוריאן נטלי

הנתבעות

פסק דין

תביעה זו עניינה תשלום הפרשי שכר, פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, הפרשות מעביד לפנסיה וקרן השתלמות, פדיון חופשה שנתית ונזק בגין סירוב ליתן מכתב פיטורין.

רקע עובדתי

1. הנתבעת היא חברה העוסקת בהסעות באזור הדרום. מנהלה של הנתבעת הוא מר יהודה כהן (להלן - "מנהל הנתבעת" ו/או "יהודה כהן").

2. התובע, תושב שדרות, עבד אצל הנתבעת כנהג הסעות של רכב טרנזיט עד ליום 6.5.07. הצדדים אינם תמימי דעים לגבי מועד תחילת העסקתו, לגרסת התובע - עבד החל מחודש מאי 2005 ואילו לגרסת הנתבעת החל מיום 15.6.05.

3. תנאי העסקתו של התובע נקבעו על פי הסכם עבודה אישי מיום 16.5.05 (נספח א' לתצהיר יהודה כהן).

4. התובע הלין על עבודתו בשעות הלילה וביקש לשנות את הסידור הזה. בשל כך, הגיע התובע הגיע ביום 6.5.07 למשרדי הנתבעת. לאחר חילופי דברים בין מנהל הנתבעת לבין התובע הסתיימה עבודת התובע אצל הנתבעת. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לתוכן השיחה והאם התפטר התובע מרצונו או שמא פוטר על ידי הנתבעת.

5. ביום 8.5.07 שלח התובע מברק אל מר יהודה כהן ובו טען, כי הנתבעת הפסיקה את עבודתו ביום 6.5.07 באופן שרירותי, כן דרש התובע קבלת מכתב פיטורין ופיצויים.

6. ביום 9.5.07 השיבה הנתבעת מכתב לתובע בו נכתב, כי היא מצטערת על החלטתו לעזוב את מקום העבודה באופן מיידי וללא הודעה מוקדמת וכי היא נותנת לו אפשרות לשוב לעבודה לאלתר. התובע הגיע למשרדי הנתבעת על מנת לנסות להגיע להסדר, אך לא היתה הסכמה בין הצדדים והתובע לא חזר לעבודה.

7. ביום 9.7.07 פנה התובע במכתב לנתבעת, באמצעות בא כוחו, עו"ד ווסר, בדרישה לתשלום פיצויי פיטורין וזכויות סוציאליות נוספות. משלא נענה, הגיש התובע ביום 29.8.07 תביעתו זו לבית הדין.

המחלוקות

8. הצדדים חלקו בסוגיות הבאות -

א. מועד תחילת העסקתו של התובע.

ב. שיעור שכרו החודשי של התובע.

ג. האם התובע פוטר או התפטר וכפועל יוצא משאלה זו זכאות התובע לפיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת.

ד. זכאות התובע לפדיון ימי חופשה וגמול שעות נוספות.

ה. האם חלות על הצדדים הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף הההסעים ו/או צו ההרחבה וזכאותו לזכויות סוציאליות מכוחם.

להלן תידונה המחלוקות כסדרן.

מועד תחילת העסקתו של התובע

9. בין הצדדים קיימת מחלוקת לגבי מועד תחילת העסקתו, לגרסת התובע - החל מחודש מאי 2005 ואילו לגרסת הנתבעת החל מיום 15.6.05.

אין חולק, כי הסכם העסקה בין הצדדים נחתם ביום 16.5.05 (נספח א' לכתב הגנה) וכי על פי הרישום בתלוש השכר מועד תחילת העבודה הוא ביום 16.5.05. גם על פי הרישום בכרטסת החופשה שהוגשה מטעם הנתבעת עצמה - התובע החל לעבוד בחודש מאי .

אשר על כן, גרסת הנתבעת בעניין זה נדחית והריני קובעת כי התובע החל לעבוד אצל הנתבעת ביום 16.5.05.

השכר החודשי

10. לגרסת התובע, כמפורט בתצהירו (סעיף 9), שכר היסוד לכל אורך תקופת העסקתו עמד על שכר מינימום. לגרסתו, יש לכלול במסגרת השכר גם את רכיבי השעות נוספות ושעות השבת, שהיוו מרכיב קבוע וחלק אינטגראלי משכרו. בתצהירו, ציין כי יש להעמיד את שכרו על סך של 5,434 ₪ ובסיכומיו ביקש להעמידו על סך של 4,200 ש"ח.

הנתבעת טוענת, כמפורט בתצהירו של מנהלה מר יהודה כהן, כי שכרו של התובע נקבע על סך של 3,500 ₪ צמוד לתוספת היוקר המשולמת לשכירים במשק שהגיע לסך של 3,710 ₪.

11. נטל ההוכחה לעניין השכר הקובע מוטל על התובע.

בחקירתו הנגדית אישר התובע את גרסת הנתבעת, כי סוכם עימו על שכר מינימום והוא יודע שקיבל שכר מינימום (עמ' 9-10 לפרוטוקול). כשנתבקש התובע להסביר את האמור בתצהירו לפיו שכרו עמד על סך של 5,434 ש"ח השיב מפורשות, כי לא קיבל שכר כזה.

בהמשך העדות, ציין כי כל חודש קיבל לחשבון 4,200 ₪ וזאת כפי שסוכם עימו (עמ' 10 לפרוטוקול).

עדותו של התובע בעניין זה לא היתה סדורה ואין מנוס מהמסקנה, כי התובע לא הרים את הנטל הדרוש להוכחת טענותיו הן בשל הסתירה בגרסאותיו והן בשל הודאתו המפורשת בפני, כי שכרו עמד על שכר המינימום.

12. גם תלושי השכר והסכם ההעסקה תומכים בגרסת הנתבעת.

מעיון בתלושי השכר מתברר, כי שכר היסוד של התובע עמד בדרך כלל על שכר המינימום בסך של 3,350 ₪, בין החודשים 6/05- 3/06 ובהמשך התעדכן והגיע עד לסך של 3,586 ₪ עד לתום עבודתו.

באשר לשכר נטו - שכר זה לא היה קבוע, כנטען על ידי התובע, אלא השתנה מדי חודש בחודשו והוא נע בין 4,200 ל-4,500 ₪.

באשר לרכיב ה"שעות נוספות" - אף הן לא היו קבועות והשתנו מדי חודש בחודשו.

בהסכם ההעסקה סוכם עם התובע על שכר מינימום ואף אם נאמר לתובע כי שכרו לא יפחת מסך של 4,200 ₪, הכוונה היתה ככל הנראה כי מדובר בשכרו לאחר תוספת של שעות נוספות.

אשר על כן, מתקבלת טענת הנתבעת כי שכרו של התובע עמד על שיעור שכר מינימום בסך של 3,710 ₪.

פיטורין או התפטרות

13. התובע טען, כי פוטר מעבודתו עקב תלונותיו באשר לכך שעבד שעות עבודה רבות. לדבריו, בשיחתו עם מנהל הנתבעת ביום 6.5.07, קבל על כך שעקב שעות העבודה בלילה, קיים חשש שלא יוכל להישאר ערני וכי הדבר מהווה סיכון חיי אדם. לטענת התובע, במהלך השיחה, עובד הנתבעת דורון כהן תקף אותו בצעקות, נלקחו ממנו בכוח מפתחות הרכב ומכשיר המירס והוא סולק ממשרדי החברה.

הנתבעת טוענת מנגד, כי התובע הגיע למשרדי הנתבעת על מנת לדרוש מהנתבעת את הפסקת העסקתו בלילות וכשדרישתו לא נענתה, החליט להפסיק לאלתר את עבודתו אצל הנתבעת כאשר הוא הניח את המפתחות ומכשיר המירס על השולחן ויצא מהמשרד. למרות בקשותיה של הנתבעת ונכונותה לבוא לקראתו ולהפחית את מספר הלילות, התובע סירב לשוב לעבודה. לפיכך - הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים. עוד טען מנהל הנתבעת, כי התובע עבר לעבור בחברה אחרת מספר ימים לאחר עזיבתו.

14. להלן גרסאות הצדדים בעניין הפגישה ביום 6.5.07 -

כך העיד התובע בפני-

"ש. למה הגעת?

ת. בשביל לומר בפניו (לדורון - י.א.ש.) שאני לא יכול עם הלילות שהוא נותן לי.

...

ש. מי נכח בפגישה הזו?

ת. בחדר היו אני יהודה ודורון.

ש. מי מביניהם אמר לך את מפוטר את המילה מפוטר שמעת?

ת. אמרו לי "אנחנו לא צריכים אותך". דורון לקח את המירס ואת המפתחות (עמ' 18 לפרוטוקול).

בהמשך עדותו - ציין התובע, כי נאמר לו על ידי יהודה "עוף מהמשרד" (עמ' 19 לפרוטוקול).

בדיון מיום 3.3.08 שהתקיים בפני כב' הרשם כהן, העיד התובע, כי הפגישה מיום 6.5.07 התקיימה ביום שהנתבעת נתנה לו את סידור העבודה בסביבות שעת הצהרים. (עמ' 2 לפרוטוקול).

יהודה כהן מנהל הנתבעת אישר את גרסת התובע, לפיה התובע הגיע למשרד על מנת להודיע כי הוא אינו מוכן לעבוד יותר בלילות. לדבריו, הנתבעת הציעה לו לעבוד פעמיים בשבוע בלילה והתובע השיב, כי הוא לא רוצה לעבוד כלל בלילות. עוד טען, כי ביום 9.5.07 פנה למזכיר מועצת הפועלים מר דוד אזולאי על מנת שיסייע להחזיר את התובע לעבודה.

וכך העיד בפני בעניין זה-

"אמרתי לו שזה הסכם שלנו אתה רוצה לעזוב את העבודה תן שבוע לארגן עובד זרק את המפתחות ואמר שלא מוכן לעשות לילה והוא מוכן להישאר ללא לילה שאלתי אותו מי יעשה לילה אמר לא יודע אני לא עושה יותר לילה. אמרתי שאני צריך זמן וגם אם אתה רוצה לעזוב תן זמן למצוא נהג ונגמור יפה. אמר שאם אני לא מסכים עכשיו הוא הולך, אמרתי שאני לא יכול עכשיו ואל תעמיד לי תנאים. יצא מהמשרד יצאתי והתקשרתי לאזולאי ואמרתי שידבר איתו כי שם את המפתחות ויוצר לי בעיה. אני ערבתי את אזולאי לאחר יומיים התובע בא למשרד שוב ואמרתי שאבוא לקראתו כי אין לי נהג לרכב שלו, אמרתי שאני מוכן לבוא לקראתו שיעשה לילה אחד ואמצא תחליפים ושלא ישאיר אותי ללא נהג אמר שהוא לא מוכן אם יש לילה. כאן הסתיימו העניינים. כתבתי לו שנית מכתב עם העתק להסתדרות שהוא צריך לחזור לעבוד באופן מיידי ולתת לי שהות למצוא נהג." (עמ' 27 לפרוטוקול).

בפני כב' הרשם כהן, היתה גרסתו של יהודה כהן זהה.

15. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות - הריני קובעת כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי הינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, ואלו טעמי-

אין חולק, כי התובע לא היה שבע רצון מעבודה בלילות במשך תקופה ממושכת (עדותו בעמ' 11 לפרוטוקול) והוא זה שיזם את השיחה עם מנהלי הנתבעת ביום 6.5.07 וזאת עקב רצונו להפסיק לעבוד בלילות.

אין חולק, כי טרם השיחה ביום 6.5.07, לנתבעת לא היתה כל כוונה להפסיק את עבודתו של התובע והיא שיבצה אותו לעבודה כרגיל, כיוון שנזקקה לעבודתו.

עדותו של מנהל הנתבעת יהודה כהן לפיה בשיחה בין הצדדים באותה הפגישה השיב לתובע לפיה עליו לעבוד פעמיים בלילה וכי התובע סירב וביקש לא לעבוד כלל לילות ואף סירב להצעת הנתבעת לעבוד לילה אחד - היתה מהימנה בעיני ואף עולה בקנה אחד עם גרסת התובע. עם זאת, שוכנעתי כי מר כהן כעס על סירובו של התובע ואכן סילק אותו מהמשרד.

16. הלכה פסוקה היא, כי התפטרות או פיטורים ב"עידנא דריתחא" אינה התפטרות או פיטורים שלא ניתן לחזור מהם. וכדברי בית הדין הארצי בפרשת "עין בר" -

"השאלה אם מדובר בפיטורים או התפטרות נקבעת לפי בדיקה מיהו הצד הפועל על מנת להביא לניתוק היחסים... הלכה היא כי צד לא יתפס בעידנא דריתחא. ... את השאלה אם הפיטורים או ההתפטרות היו בעידנא דריתחא יש לבחון על פי השאלה אם המצהיר על כוונותיו חזר בו מדבריו תוך זמן קצר... בית הדין קבע לפי חומר הראיות כי דוד יוסף התפטר ב"עידנא דריתחא" אך חזר בו תוך זמן קצר. בסירובה של המערערת להחזירו לעבודה מדובר בפיטורים.." (עע (ארצי) 184/03 עין בר מפעלי אפיה בע"מ - דוד יוסף ניתן ביום 8.6.06).

הלכה פסוקה היא, כי מעשה פיטורין או התפטרות צריך שיהא מעשה רצוני מפורש וברור בין שיהא בכתב, בין שיהא בעל פה ובין שיהא בהתנהגות (בג"צ 566/76 אלקו בע"מ נ' בית הדין הארצי וההסתדרות הכללית, פ"ד לא (2) 197). עוד נקבע כי חייבת להיווצר הוודאות כי אכן הצד הפועל אמנם התכוון לסיים את הקשר והודיע על כך לצד השני. (דב"ע שם /116-3 שלום סלמה - מדינת ישראל פד"י יב 375)).

אלא שלא שוכנעתי מעדותו של יהודה כהן, כי אף בשיחה שהתקיימה בין הצדדים יומיים לאחר מכן, ניסתה הנתבעת להחזירו לעבודה.

17. תימוכין לכך, מצאתי בהתנהלות הצדדים לאחר מכן לרבות בחילופי המכתבים בין הצדדים.

ביום 8.5.07 שלח התובע מברק אל מר יהודה כהן ובו טען, כי הנתבעת הפסיקה את עבודתו ביום 6.5.07 באופן שרירותי, כן דרש התובע קבלת מכתב פיטורין ופיצויים. התובע לא ביקש לחזור לעבודה במכתב זה אלא ציין מפורשות "אני משלים עם הפסקת עבודתי".

ביום 9.5.07 השיבה הנתבעת מכתב לתובע בו נכתב –

"אנו מצטערים על החלטתך לעזוב את עבודתך באופן מיידי וללא הודעה מוקדמת, למרות שיחות הטלפון והפגישה שנערכה עמך במשרד שבה הובהר לך כי אפשר לסיים עבודה בצורה יפה תוך מתן הודעה מוקדמת ונתינת אפשרות לחברה לאתר נהג אחר, בחרת בדרך לא ראויה ופגעת בחברה בצורה קשה.

הריני להזכירך כי הנך חתום על הסכם עבודה המפרט את תנאי עבודתך זכויותך וחובותיך.

לפנים משורת הדין אנו נותנים לך אפשרות לחזור לעבודתך הסדירה באופן מיידי או לחילופין לסיים את עבודתך בדרך המקובלת.

במידה ולא תתייצב לעבודתך באופן מיידי יועבר הנושא בעניינך לטיפול

משפטי"

מכתב זה תומך לכאורה בגרסת הנתבעת לפיה היא בעצם לא היתה מעוניינת כלל בעזיבתו של התובע וכי אף יומיים לאחר מכן, הביעה בפניו את רצונה להשיבו לעבודה.

כאמור, ייתכן והיה ניתן לראות במעשה הנתבעת משום פיטורים ב"עידנא דריתחא" שרשאית היתה לחזור בה מהם, אלא שבד בבד עם הוצאת מכתב זה, הנפיקה הנתבעת את תלוש השכר לחודש 4/07 ובמסגרתו, ערכה חשבון "פדיון חופשה סופי", אשר נערך רק למי שעבודתו הסתיימה ולא למי שצפוי כי ישוב לעבודה. עריכת חשבון זה סותרת את טענת הנתבעת לפיה, באותו שלב לא ראתה עצמה כמי שפיטרה את התובע וציפתה כי ישוב לעבודה.

התובע עצמו אישר בעדותו כי לאחר משלוח המברק (יומיים לאחד עזיבתו) הגיע למשרד הנתבעת וקיים עימה פגישה (עמ' 19 לפרוטוקול). עוד אישר התובע, כי מר אזולאי ממועצת הפועלים אמר לו לחזור לנתבעת לנסות להסתדר (סעיף 11 לתצהיר) ועדותו כי שב למשרד ושוחח עם הנתבעת מתוך כוונה לשוב לעבודה וכי באותה העת לא היתה לו כל עבודה אחרת (בניגוד לטענת הנתבעת), מהימנה עלי.

18. מכאן, מצאתי כי התובע הוכיח את זכאותו לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.

משהודה התובע כי שכרו החודשי עמד על שיעור שכר המינימום, ומשתקופת עבודתו עמדה על שנתיים ימים, זכאי הוא לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 7,420 ₪ ולדמי הודעה מוקדמת בסך של 3,710 ₪.

באשר לפיצוי בגין אי מתן מכתב פיטורין - משלא הוכיח התובע כי פנה ללשכת התעסוקה וחתם בלשכה, לא הוכיח את הנזק שנגרם לו בגין אי קבלת המכתב ואין הוא זכאי לכל פיצוי בגין רכיב זה.

בנסיבות אלה - לא היתה רשאית הנתבעת לקזז משכרו האחרון את דמי ההודעה המוקדמת ועליה להשיב לתובע את הסך של 1,851 ₪ שקוזז שלא כדין (נ/1).

תחולת "ההסכם הקיבוצי"

19. הצדדים חולקים באשר לחלות ההסכם הקיבוצי הכללי על יחסי העבודה ביניהם. התובע טען לחלותו של הסכם קיבוצי שנחתם עם מועצת המובילים והמסיעים ביום 26.3.96.

בפרשת בוקאעי סעיד (עב(ב"ש) 1218/05 ניתן ביום 4.1.09) בחנתי את שאלת תחולתו של הסכם זה ושם קבעתי כי "כעולה מהודעת הממונה, ההסכם מיום 26.3.96, אינו בבחינת הסכם קיבוצי תקף".

מכאן, ככל שהתובע מסתמך על הסכם זה בתביעתו להפרשות לפנסיה, דין תביעתו להידחות.

בסיכומיו, טוען התובע כי הובטח לו כי לאחר שנת עבודה יופרשו עבורו כספים לקופת ביטוח מנהלים. גרסה זו עלתה לראשונה בעדות התובע, הוכחשה על ידי הנתבעת ולא נתמכה בכל ראיה שהיא. משכך, דינה להידחות.


פדיון ימי חופשה

20. לגרסת התובע, כמפורט בסיכומיו, הוא זכאי בכל תקופת עבודתו ל- 28 ימי חופשה שנתית. לטענתו קיבל יום חופשה אחד בלבד. התובע הצהיר, כי הנתבעת שלמה לו סך של 810 ₪ בגין חופשה שנתית ולפיכך, לטענתו הוא זכאי לפדיון ימי חופשה בגין 23 ימים.

לגרסת הנתבעת, כמפורט בתצהיר מנהלה, התובע ניצל את כל ימי החופשה המגיעים לו, וזאת כמפורט בכרטיס היעדרויות וחופשה שצורף לתצהיר (נספח ד').

עוד טענה הנתבעת, כי כרטסת החופשות תואמת את הכתוב בתלושי השכר ועל כן יש לקבל את הרישום בכרטסת כמהימן.

21. הלכה פסוקה היא, כי על המעביד מוטל הנטל להוכיח כמה ימי חופשה ניצל העובד, ומה היתה היתרה שנותרה עומדת לזכותו בתום תקופת עבודתו (ראה דב"ע לא/22-3 ציק ליפוט נ' חיים קסטנר פד"ע ג' 215).

בענייננו, הנתבעת מבקשת להסתמך על כרטסת החופשות, בה מצוינים ימי החופשה שניצל העובד מדי חודש בחודשו.

משעולה מתלושי השכר כי רישום ניצול ימי החופשה נעשה מידי חודש בחודשו (וזאת על פי מועד הנפקת התלושים כרשום על גבי התלוש - נספח ת/1 - ת/20 לכתב התביעה) ונמסר לידי התובע ולא נטען על ידי התובע כי רישום זה אינו משקף את המציאות, יש לראות בו כרישום אמיתי ומהימן.

עם זאת, גרסת התובע לפיה הנתבעת שלמה לו סך של 810 ₪ בגין חופשה שנתית לא נסתרה, שכן בתלוש השכר של חודש 4/07 (נ/1) לכאורה שלמה הנתבעת סך של 1,234 ₪ בגין פדיון חופשה סופי, אך סכום זה קוזז שלא כדין בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

22. מעיון בכרטסת (התואם את תלושי השכר) עולה, כי בשנת 2005 ניצל התובע 6 ימי חופשה, בשנת 2006 ניצל 10 ימים ובשנת 2007 לא ניצל התובע כל ימי חופשה.

בגין תקופה של שנתיים - היתה הנתבעת חייבת לתובע תשלום בגין 24 ימי חופשה.

משניצל התובע במהלך עבודתו 16 ימים ומשבפועל לא שלמה הנתבעת לתובע בתלוש השכר של חודש 4/07 סך של 1,234 ₪ בגין פדיון סופי עבור 8 ימי חופשה (על אף שהסכום רשום בתלוש), חייבת הנתבעת לתובע הפרש בגין 8 ימי חופשה בסך של 1,234 ₪.

גמול שעות נוספות וגמול בגין שעות מנוחה

23. התובע תבע בכתב התביעה גמול שעות נוספות בסך של 7,625 ₪ מעבר למה ששולם לו בגין רכיב זה בתלושי השכר (14,839 ₪), בתוספת פיצויי הלנת שכר, וזאת בהסתמך על טענה כללית, כי בכל שבוע עבד 9 שעות נוספות.

באשר לעבודה בימי המנוחה - תבע התובע סך של 16,235 ₪ מעבר למה ששולם לו בגין רכיב זה בתלושי השכר (2,485 ₪), וזאת בהסתמך על טענה כללית, כי בכל שבוע עבד 6 שעות ביום מנוחה.

הנתבעת טענה מנגד, כי התובע נתבקש מדי פעם לעבוד שעות נוספות בהתאם להזמנות שנתקבלו וכי הנתבעת שלמה לתובע גמול בגין אותן שעות נוספות, כפי שמופיע בתלושי השכר. עוד נטען על ידה, כי התובע לא נהג מעבר לשעות המותרות על פי תקנות התעבורה.


המסגרת המשפטית

24. הלכה פסוקה היא, כי -

"התביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות... התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות שהועבד כך, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב" (דב"ע לב/32-3 מרלן פורימוביץ -. ישראל בר-אדון, פד"ע ד' 39; דב"ע נז/7-3 נחום לבון - מ.ת.מ תעשיה ומלאכה בע"מ, פד"ע לב 584).

הווה אומר, הלכה היא שעל התובע לפרט את תביעתו, לכמת אותה כראוי, ולהוכיח לא רק את עצם עבודתו בשעות נוספות אלא גם ובמיוחד את היקפה ואת התשלומים המתחייבים מכך. (ראה: דב"ע לב32/3-3 עזבון המנוח שמואל נתן כהן ז"ל - אטי רוזנהויסר, פד"ע ו, 99, 307).

25. לגרסת התובע בתצהירו, עבד משעה 5.00 ועד שעה 8.00 בבוקר (3 שעות), משעה 14.30 ועד 19.00 (4.5 שעות) ובהמשך היום משעה 23.30 ועד 1.30 אחר חצות (שעתיים), סה"כ 9.5 שעות ביום ובמוצאי שבת מצאת השבת ועד 12.00 בחצות (סעיף 7 לתצהיר).

בחקירתו הנגדית העיד התובע בנוגע לסדר יומו, כי עבד מהשעה 6.00 בבוקר הסיע עובדים משדרות למפעל אוסם באשדוד, נסיעה שארכה עד לשעה 7.00; לאחר ההסעה לאשדוד לקח ילדים בתוך שדרות עד שעה 8.00; לאחר מכן שהה בביתו עד לשעה 14.30 ואז יצא להסעה קבועה למפעל באשדוד ואסף פועלים של משמרת שנייה לעבודה והחזיר את הפועלים שסיימו לעבוד בשעה 15.00. (עמ' 14 לפרוטוקול).

26. מעדותו של יהודה כהן עולה, כי התובע עבד רק על רכב טרנזיט והנסיעות שלו היו בעיקרן של עובדים בודדים למפעל אוסם באשדוד (פקידות) ובחזרה וכן הסעות גנים בתוך שדרות.

סידור העבודה השבועי שלו היה לפי סידור עבודה קבוע של המפעל ובהתאם לסידור זה, שלמה לו הנתבעת שעות נוספות. (עמ' 22 ו-25 לפרוטוקול).

עוד עלה מעדותו, כי התובע הסיע בבוקר פקידות של המפעל וכן תלמידים בגן קבוע בבוקר בשעות 7.30 ועד 8.00 בשדרות וכן עשה פיזור של הילדים בשעה 15.00 בשדרות.

לפי עדותו, התובע לא עבד בימי שישי, שכן הפקידות לא עבדו ביום זה (עמ' 22 לפרוטוקול). יהודה העיד בנוסף, כי התובע נדרש לעבודה פעמיים בשבוע בלילה נסיעה לאוסם וכי אחת לחודש נדרש לעבוד במוצאי שבת בסידור העבודה של אוסם (עמ' 23 לפרוטוקול).

עוד עלה מעדותו, כי ברכב התובע לא הותקן מכשיר טכוגרף, וכי לגביו היה סידור שבועי קבוע ולא סידור יומי (עמ' 25 לפרוטוקול).

27. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בחומר הראיות - מצאתי כי יש לדחות את התביעה לגמול שעות נוספות.

התובע לא הביא כל ראייה אובייקטיבית להוכחת שעות עבודתו או להוכחת מתכונת עבודה בשעות נוספות כנטען על ידו ותביעתו בעניין זה הינה כללית ולא מפורטת, כנדרש בפסיקה.

יתרה מזו, לא שוכנעתי כי התובע עבד שעות נוספות כנטען על ידו ואף מעדותו הוא עולה, כי מסגרת עבודתו הקבועה היתה בין השעות 6.00 עד 8.00 בבוקר ומשעה 14.30 ועד כ-17.00 אחה"צ (דהיינו כחמש שעות ביום ולא 9.5 כנטען על ידו).

באשר לעבודה בלילה - התובע לא הוכיח מתכונת קבועה של עבודה מדי לילה ולא פירט מהם הימים בהם עבד בלילות, ומקובלת עלי עדותו של מנהל הנתבעת לפיה התובע עבד פעמיים בשבוע בלילה.

גם באשר לעבודה במוצאי שבת - לא הוכיח התובע כי עבד בכל שבוע במוצאי שבת, בשעות הנטענות על ידו ומקובלת עלי עדותו של מנהל הנתבעת, לפיה בגין העבודה במוצאי שבת קיבל תשלום.

28. משעולה מתלושי השכר, כי הנתבעת שלמה לתובע גמול שעות נוספות 125% ו-150% על פי רוב מדי חודש בחודשו ולא הוכח בפני, כי התובע זכאי לגמול שעות נוספות או לגמול בגין ימי מנוחה, מעבר למה ששולם לו - דין התביעה ברכיב זה לידחות.

פדיון דמי הבראה

29. בסיכומיו ויתר התובע על רכיב תביעה זה – ולכן דין תביעתו להדחות.

אחרית דבר

30. תביעות התובע לפיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה והחזר קיזוז - מתקבלות. הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן -

א. פיצויי פיטורים בסך של 7,420 ₪

ב. דמי הודעה מוקדמת בסך של 3,710 ₪.

ג. פדיון חופשה בסך של 1,234 ₪.

ד. החזר קיזוז שלא כדין בסך של 1,851 ₪.

סכומים אלה ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.5.07 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

תביעות התובע לגמול שעות נוספות, פיצוי בגין הפרשות מעביד לקרן פנסיה, פיצוי בגין אי מתן מכתב פיטורים ודמי הבראה - נדחות.

הנתבעת תשא בהוצאות התובע ובשכר טרחת עו"ד בסך של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים .

ניתן היום י"ז באלול, תשס"ט (6 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים.

יעל אנגלברג-שהם

שופטת



מעורבים
תובע: אלעזרה אילן
נתבע: מסיעי שדרות כהן ובניו בע"מ
שופט :
עורכי דין: