ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בוחמן נגד להב :


6

בתי המשפט

בית משפט לתביעות קטנות רחובות

תק 001469/09

תק 001469.1/09

בפני כבוד השופט גדעון ברק

תאריך:

04/09/2009

בעניין:

בוחמן ארטיום – ת.ז. 306197021

התובע

נגד

1 . להב מיכל – ת.ז. 201377215

2 . איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ

הנתבעות

תביעה שכנגד

ובעניין:

מיכל להב

התובעת שכנגד

נגד

1 . בוחמן ארטיום

2 . איילון חברה לביטוח בע"מ

הנתבעים שכנגד

פסק דין

1. עסקינן בתאונת דרכים, שאירעה ביום 4.4.09 בין רכב שהיה נהוג על ידי מר ארטיום בוחמן (להלן: "ארטיום") לבין רכב שהיה נהוג על ידי גב' מיכל להב (להלן: "מיכל") ולכל אחד מהמעורבים בתאונה גירסה אחרת לנסיבות קרות התאונה – הכל כמפורט להלן:

א. לטענת ארטיום נהגה מיכל ברכבה והיות ולא אותתה על כוונה לפנות ולבצע פניית פרסה, עקף הוא את רכבה ותוך כדי העקיפה, ביצעה מיכל פניית פרסה ופגעה בחלק הקדמי ימני של רכבו. ארטיום ניסה לברוח מהפגיעה וכתוצאה מכך נתקל בעמוד שהיה במקום.

כתוצאה מתאונה זו, הוכרז רכבו של ארטיום "טוטל לוס" ובגין כך, תובע הוא את נזקיו בסך כולל של 15,243 ₪, הכולל בחובו: סך של 12,319 ₪ שווי הרכב הניזוק, סך של 924 ₪ שכ"ט שמאי וסכום נוסף של 2,000 ₪ בגין עוגמת נפש והפסד ימי עבודה.

ב. לטענת מיכל, נסע ארטיום מאחוריה עת הבחינה בחניון בצידו השמאלי של הכביש. לאחר שהבחינה בחניון, האטה את מהירות נסיעתה והחלה בפנייתה שמאלה כאשר לפתע החל ארטיום לעקוף את רכבה למרות שבמקום היה קו הפרדה לבן רצוף.

כתוצאה מכך, נפגע רכבה של מיכל לכל אורך צידו השמאלי.

מאחר ומיכל סבורה שהאחריות לקרות התאונה רובצת על ארטיום, הגישה היא כתב תביעה שכנגד בו מבקשת היא לחייב את ארטיום לשלם לה את נזקיה בסך של 4,499 ₪, הכולל בחובו: סך של 3,782 ₪ בגין השתתפות עצמית, סך של 217 ₪ עבור כינון וסך של 500 ₪ בגין עוגמת נפש.

2. לאחר ששמעתי את הצדדים המעורבים בתאונה ואת נציגי חברות הביטוח של כל צד ולאחר שעיינתי היטב בכתבי הטענות ובמצורפים לכל אחד מהם, אני קובע כי האחריות המירבית לקרות התאונה רובצת על מיכל , אך גם לארטיום רשלנות תורמת – אם כי בשיעור הפחות מאחריותה של מיכל – זאת לאור הנימוקים המפורטים להלן:

א. א) גם אם אתייחס רק לאמור בכתבי הטענות, הרי שמהעובדות שפורטו בהם ברי לי כי מיכל נהגה בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת, עת החליטה לבצע הפנייה או פניית הפרסה אל כיוון החניון מבלי לבדוק אם הפנייה אפשרית ומבלי לחסום את דרכם של המשתמשים בדרך.

הן מכתב ההגנה והן מהתביעה שכנגד עולה, שמיכל – בהגינותה- לא ציינה כלל שהיא אותתה לפני ביצוע הפנייה. גם בעדותה בבית המשפט לא זכרה מיכל אם אותתה בטרם הפנייה, שכן לדבריה:

"לא זוכרת אם במקרה הזה אותתתי. אני לא רוצה להגיד פה סתם דברים" (עמ' 3 לפ', ש' 8- 9).

בנסיבות התאונה כפי שאירעו ולאור טענתה של מיכל, אני קובע כי מיכל לא אותתה בטרם ביצוע הפנייה.

לעניין זה, עלי להוסיף כי גם אם הייתה מאותתת, טרם יצאה היא בכך לידי חובה, שכן אין די בכך שנוהג רכב מאותת אלא שנוהג רכב גם לאחר שמאותת עדיין חובה עליו לבדוק אם לאחר האיתות הפנייה אפשרית מבלי להפריע למשתמשים האחרים בדרך.

ב) במקרה זה, אני קובע כי עם "גילוי" החניון, החליטה מיכל ברגע האחרון לפנות שמאלה אל עבר החניון והיא עשתה זאת מבלי לאותת כלל ובאותו שלב פגע רכבו של ארטיום ברכבה של מיכל.

זאת ועוד, אני לא מאמין למיכל שהיא הביטה במראה בטרם ביצעה את הפנייה ולא ראתה את מכוניתו של ארטיום. תוצאת התאונה מצביעה על כך, שרכבו של ארטיום היה כבר קרוב מאד לרכבה של מיכל – בעת ביצוע הפנייה- ואם כך, אם אכן מיכל הייתה מביטה במראה, אין ספק שהיה עליה להבחין ברכבו של ארטיום ולא לבצע באותה עת את הפנייה.

העד מטעם מיכל, ישב בחלק האחורי של רכבה ולכן ספק הוא אם בכלל הוא יכול היה לראות היכן היה רכבו של ארטיום, ברם הוא מעיד על הסטייה של מיכל על מנת להחנות את רכבה "ופתאום" נכנס בהם הרכב האחר.

למעשה, מעדותו של עד זה עולה, שהוא כלל לא ראה את רכבו של ארטיום ופתאום שמע את הבום של המכה (עמ' 4 לפ', ש' 15- 23).

ג) הייתה מחלוקת בין הצדדים, מהו מקום המדויק של התאונה, שכן אם מיכל מציינת בכתב ההגנה שהתאונה אירעה ליד בית מס' 10, הרי שלטענת נציג חברה הביטוח איילון, אפשר לראות שהתאונה אירעה במרחק מה מהבית מס' 10.

מעובדות המקרה עליהן העידו המעורבים בתאונה עולה, שאין נפקא מינה אם התאונה אירעה ליד בית מס' 10 או במרחק מה ממקום זה, שכן בשאלה השנויה במחלוקת כיצד אירעה התאונה אין מחלוקת רצינית בין הצדדים.

ד) הנימוקים המפורטים לעיל מביאות אותי למסקנה, כי מירב האחריות לקרות התאונה נובעת מחוסר זהירותה של מיכל עת ביצעה פנייה מהירה לעבר אותו חניון שגילתה לפתע תוך כדי נסיעתה.

ב. א) בעקיפתו של ארטיום את רכבה של מיכל, תרם הוא את תרומתו לקרות התאונה, שכן אילו היה מבחין בעוד מועד בפנייתה של מיכל ומתאים את מהירות נסיעתו לתנאי שנוצר באותה עת, הייתה התאונה נמנעת.

אני מקבל את טענת נציג חב' הביטוח איי.די. איי שעל עוקף רכב חלה חובת זהירות יתרה וכפי שעולה במקרה זה – לא ביצע ארטיום את העקיפה בזהירות הדרושה.

ארטיום מאשר, שבעת שהוא החליט לעקוף, ביצעה מיכל את הפנייה. אכן, היעדר איתות מצד מיכל לביצוע הפנייה נתנה לארטיום לחשוב שאין בדעתה לפנות ולכן ביצע את העקיפה, ברם היות ומסתבר שהעקיפה הייתה כה סמוכה לאותה פנייה, הרי שעולה מכך ששיקול נוסף בעת העקיפה ובמהירות סבירה בנסיבות המקרה, יכול היה ארטיום לסטות – כפי שסטה- בצורה הדרגתית אף מבלי להיכנס באותו עמוד.

אין ספק, שפנייתה הפתאומית של מיכל, גרמה לו לארטיום לסטות ולהיכנס לעמוד, ברם סטייתו גם לא מנעה פגיעה ברכבה של מיכל באותו חלק המשתקף בחוות הדעת ובתמונות רכבה של מיכל.

ב) הן בכתב ההגנה והן בכתב התביעה שכנגד מציינת מיכל כי ארטיום עקף את רכבה תוך חציית קו הפרדה לבן רצוף – טענה שהוכחשה על ידי ארטיום.

לעניין זה עלי לציין, כי גם אם נכונה טענתה של מיכל, שארטיום עקף תוך חציית קו הפרדה לבן רצוף, הרי שהמסקנה מכך היא, שבאותו מקום בו עקף ארטיום את רכבה של מיכל קיים קו הפרדה לבן רצוף ולכן השאלה היא, כיצד הייתה רשאית מיכל לבצע הפנייה שמאלה כאשר באותו מקום בו פנתה היה קו הפרדה לבן רצוף?

מכל מקום, סטיית מיכל לעבר החניון על ידי ביצוע הפנייה בוצעה באופן מיידי ללא איתות ובכך חסמה את דרכו של ארטיום ופנייה כזאת בוצעה בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת מבלי לבדוק את תנאי הדרך אם הפנייה אפשרית.

3. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל, אני קובע כי אחריותה של מיכל לקרות התאונה מגיעה לכדי 80% ואילו רשלנותו של ארטיום מגיעה לכדי 20%.

בהתאם לכך ובהתאם לחלוקת האחריות הנ"ל, על המעורבים בתאונה לשלם את הנזק כמפורט להלן:

א. א) מתוך הנזק הממשי שהוכיח ארטיום בסך 13,243 ₪ (נזק לרכב בתוספת שכ"ט שמאי) על הנתבעות לשלם לארטיום סך של 10,594 ₪ (80% מתוך הסך של 13,243 ₪).

הסך הנוסף הנתבע על ידי ארטיום בסך 2,000 ₪ בגין עוגמת נפש ואובדן ימי עבודה – לא הוכח.

על כן, אני מחייב את הנתבעות: להב מיכל, איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ, שתיהן ביחד ו/או כ"א מהן בנפרד לשלם לבוחמן ארטיום את הסך של 10,594 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה -3.5.09- ועד התשלום בפועל.

ב) כמו כן, אני מחייב את הנתבעות הנ"ל לשלם לתובע בוחמן ארטיום הוצאות משפט בסך 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ב. א) באשר לתביעה שכנגד, שהגישה להב מיכל נגד בוחמן ארטיום ואיילון חב' לביטוח בע"מ, אני מחייב את בוחמן ארטיום, איילון חב' לביטוח בע"מ, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד, לשלם ל-להב מיכל הסך של 756 ₪ (20% מתוך ההשתתפות העצמית ע"ס 3,782 ₪) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד – 18.6.09- ועד התשלום בפועל.

יתרת סכום התביעה (כינון בסך 217 ₪ ועוגמת נפש בסך 500 ₪) נדחית – מחוסר הוכחה.

ב) כמו כן, אני מחייב את הנתבעים הנ"ל לשלם ל-להב מיכל הוצאות משפט בסך 100 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ב. הסכומים בהם חייבתי לעיל כ"א מהצדדים ניתנים לקיזוז ולכן על להב מיכל, איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ לשלם לתובע בוחמן ארטיום את סכום הנזק בסך של 9,838 ₪ (10,594- 756) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 3.5.09- ועד התשלום בפועל.

כמו כן, על הנתבעים הנ"ל לשלם לתובע בוחמן ארטיום הוצאות משפט בסך

400 ₪ (500- 100) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום ט"ו באלול, תשס"ט (4 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים והיות וביום הדיון הייתה תקלה במחשב, על המזכירות להעביר לכ"א מהצדדים העתק מפסק הדין וכן מפרטיכל הדיון של יום 1.9.09.

ברק גדעון - שופט

001469/09תק 333 אירית


מעורבים
תובע: בוחמן ארטיום
נתבע: להב מיכל
שופט :
עורכי דין: