ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גאבר נגד בטוח לאומי-סניף ירושלי :


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

בל 010716/07

בפני:

כב' השופטת יפה שטיין

נציג ציבור, מר תמיר ברשד

01/09/2009

בעניין:

גאבר סעיד

ע"י ב"כ עו"ד

פוקרא סאלח

תובע

נ ג ד

המוסד לבטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד

חברת אלהרר
מונזר ג'אבר

עדי סמואל

נתבע

צד ג'1
צד ג'2

פסק דין

1. זוהי תביעה להכרה בתאונה שאירעה למר סעיד ג’אבר (להלן: "התובע" או "סעיד") ביום 10/7/05, כ"תאונת עבודה", כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק").

2. התובע תובע כי בית הדין יחייב את המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד" או "הנתבע") לשלם לו דמי פגיעה ולקבוע את דרגת נכותו בשל התאונה. מאידך, המוסד מצידו הגיש תביעת צד ג' כנגד מי שנטען כלפיו כי הוא המעסיק – צד ג' 1 - חברת אלהרר חיים ובניו בע"מ (להלן: "החברה" או "חברת אלהרר"), וכן כנגד צד ג' 2 - מונזר ג'אבר (להלן גם: מונזר).

2. הרקע לתביעה

א. התובע, יליד שנת 1981.

ב. ביום 10/7/05, עת עסק בעבודות פינוי של פסולת עפר מביתו של מר דוד מזרחי (להלן: "מר מזרחי"), בשכונת גילה בירושלים (להלן: "המקום"), נפל על גופו סלע, וכתוצאה מכך נקטעה רגלו הימנית (להלן: "התאונה").

ג. אין חולק כי התובע לא היה רשום במוסד אצל מי מצדדי ג' כעובד שכיר, ואף לא היה רשום כעצמאי.

ד. ביום 24.4.06, הגיש התובע למוסד תביעה לתשלום דמי פגיעה, וזו נדחתה מן הטעם שהתובע לא היה מבוטח לא כשכיר ולא כעצמאי, וכי לא קמה חובה למוסד לשלם לו דמי פגיעה או כל סכום שהוא. לאור זאת הגיש התובע תביעה זו לבית הדין.

ה. יחד עם כתב ההגנה הוגשה תביעה כנגד צדדי ג' – חברת אלהרר, וכנגד מונזר ג'אבר. שני צדדי ג' (אשר לא היו מיוצגים), הכחישו את הטענה כי הם היו מעסיקיו של התובע, אם כי צד ג 2' – אף שהגיש תצהיר - לא הופיע לדיונים בבית הדין, אף שהוזמן כדין.

ו. במועד הדיון לא הופיע נציג ציבור נוסף שהוזמן, ועל מנת למנוע בזבוז זמנם של הצדדים ועינוי דין – קוים הדיון בהעדרו.

3. הפלוגתאות שבתיק (כפי שנקבעו בדיון מיום 19/11/07):

א. מה היה מעמדו של התובע בעת קרות התאונה- שכיר או עצמאי.

ב. אם היה התובע שכיר, מי היה מעבידו: האם החברה או מונזר.

ג. אם היה התובע עצמאי, האם היה רשום כעצמאי לפני התאונה.

ד. בכפוף לאמור לעיל, האם נפגע התובע בתאונת עבודה והאם הוא זכאי התובע לדמי פגיעה.

4. דיון:

א. השאלה העיקרית שבפנינו הינה מה היו היחסים שבין התובע לבין צדדי ג', והאם נחשב עובד של מי מהם, או שמא – היה בבחינת עובד עצמאי.

ב. לטענת הנתבע, מאחר שבעת קרות התאונה לא היה התובע רשום כלל במוסד על ידי מי מצדדי ג', ואף לא היה רשום כעובד עצמאי, הרי שאיננו נכלל בגדר "עובד שכיר", וכי יש לראותו כ"עובד עצמאי" אשר אינו רשום ככזה, ולפיכך אינו מבוטח לעניין פגיעה בעבודה. וכך כתבה לתובע פקידת התביעות במכתבה מיום 19/2/07 :
"1. אינך מבוטח כעובד שכיר לפי סעיף 75(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי- על
פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום יחסי עובד ומעביד בינך לבין
גיאבר מונזר או יגאל אלהרר.

2. על פי אופי עבודתך הינך בגדר עובד עצמאי.
3. על פי סעיף 77(א) לחוק, תנאי למתן גמלה לעובד עצמאי הוא, שהמבוטח היה
בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי או שעשה את המוטל עליו כדי
להירשם
.

מבדיקת מסמכי הגביה עולה, שלא נרשמת המוסד כעובד עצמאי" .

ג. בעקבות דחייה זו, הגיש התובע את התביעה שלפנינו כנגד המוסד. לטענת התובע, התקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין חברת אלהרר, ומאחר שנפגע במסגרת עבודתו עבור יגאל אלהרר בפינוי פסולת עפר מביתו של מר מזרחי, יש להכיר בתאונה מיום 10/7/05 כתאונה בעבודה.

ד. מהעדויות ששמענו בתיק עולה, כי מר מזרחי הכיר את יגאל אלהרר (להלן גם:יגאל), מעבודות של צבע ואיטום שביצע עבורו במסגרת שיפוצים שנערכו בדירתו ע"י חברת אלהרר. לפיכך, פנה אליו מר מזרחי בבקשה כי יעזור לו בבעיית רטיבות שנתגלתה בקירות ביתו. על מנת לפתור את הבעיה ביקש מר מזרחי להיעזר בשירותיו של יגאל מחברת אלהרר, כדי לפתוח פתח בצד הבית ולפנות את העפר מתוכו ולגלות את הנזילה (נ/10 ש' 4-12; פרוטוקול הדיון מיום 28/4/08, עמ' 18 ש' 14-16). כך בדבריו של יגאל (הודעתו במשטרה מיום 10/7/05, עמ' 1 ש' 1-2):

"אני מבין את החשד המיוחס לי. עשיתי לבעל הבית דוד איטום על הגג, לאחר מכן הוא רצה שאני אחפור לו מתחת לבית אז הוא רצה שאני אביא לו פועלים שיעשו את העבודה"

א. אין חולק כי ביום חמישי, ה-7/7/05, הגיעו למקום העבודה מר מזרחי, יגאל, וכן מונזר, אשר הגיע יחד עם אחיינו – סעיד (התובע). מהעדויות עולה כי תחילה המתינו, בזמן שבעל מקצוע של החברה פתח דלת בקיר הבית עם מסור, ולאחר מכן החלו מונזר ואחינו סעיד לפנות פסולת עפר מתוכו. כך בדבריו של יגאל אלהרר (הודעתו במשטרה מיום 22/3/06 עמ' 2 ש' 40-42):

"ביום הראשון הזמנו אני ומונזר ובעל הדירה בעל מקצוע עם משור לפתיחת דלת בקיר, פתחנו בפתח בגובה שתי מטר ורוחב מטר עשרים בערך וכשפתחנו את הפתח אז נשפך פסולת והתחילו לפנות את הפסולת שנשפכה באותו יום..."

ב. ע"פ האמור בכתב התביעה, ההצעה שהוצעה לתובע לעבוד במקום, הגיעה אליו באמצעות דודו, מונזר ג’אבר, לאחר שיגאל אלהרר ביקש ממונזר למצוא לו עובדים נוספים לשיפוצים ועבודות שונות (ס' 3 לכתב התביעה). מאידך, לטענת חברת אלהרר, מונזר הוא שהביא את התובע, על דעת עצמו, לעזור לו בעבודת פינוי פסולת העפר (ס' 5 לתגובת הצד השלישי).

ג. אין חולק כי בבוקרו של יום ראשון, ה- 10/7/05, הגיעו סעיד ומונזר למקום העבודה והחלו בעבודתם ללא נוכחותו של איש. לאחר זמן קצר, נפל סלע בעפר שנחפר על גופו של סעיד וכתוצאה מכך נקטעה רגלו הימנית, כאמור.

ד. לאור נתונים אלו, יש לבדוק, כאמור, האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין החברה, כמו גם בין התובע לבין מונזר. מונזר, כאמור, לא הופיע לדיונים בבית הדין, על כן לא ניתן להסתייע בתצהיר שהגיש. אעפ"כ, איננו מוצאים לחייבו רק בשל כך – ושאלת מעמדו תיגזר מכלל העדויות שבתיק.

ה. המבחן העיקרי בשאלת קיומם של יחסי עובד - מעביד הוא המבחן המעורב, הבנוי משילוב של מספר מבחנים, שהדומיננטי בהם הוא מבחן ההשתלבות (ר' ע"ע 300021/98 זאב טריינין – מיכה חריש ואח', פד"ע לז).

ו. שני פנים למבחן ההשתלבות: הפן החיובי – האם מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של ה"מפעל" ולפיכך אין הוא "גורם חיצוני" לו; והפן השלילי – האם האדם בו מדובר הנו בעל עסק עצמאי משלו (דב"ע לא/3-27 עיריית נתניה – דוד בירגר, פד"ע ג' 177).

ז. ברם, במקרה שבפנינו, לא ניתן ליישם ולבדוק את מבחן ההשתלבות, ובמיוחד לא בפן החיובי שלו, במיוחד לאור נסיבות התאונה והעובדה שהתאונה ארעה במהלך יומו השני של סעיד בעבודה. מכיוון שמדובר פרויקט ספציפי שרק החל, כאשר התאונה ארעה ממש בתחילת העבודה, קיים אפוא קושי של ממש ליישם ולבדוק את הפן החיובי של "מבחן ההשתלבות" כמדד ליחסי עובד- מעביד. באשר לפן השלילי של מבחן ההשתלבות – מנספח נ/1 שהוגש לבית הדין, עולה כי חברה אחרת, חברת "ליברטי", הייתה זו שדיווחה על התובע כעובד שלה. התובע עצמו סתר את עצמו בשאלת עבודתו אצל חברת ליברטי. בעמ' 10 רישא אישר כי משנת 1999 ועד מספר חודשים לאחר התאונה היה מדווח ע"י חברה זו כעובד שלה, אך בהמשך (שם, שורות )13,14, נשאל והשיב:
"ש. אני רואה שגם בתקופה שאירע האירוע, גם אז דווחת כעובד שכיר אצל ליברטי.
ת. לא. מזמן אני עבדתי אצל ליברטי."

ח. על פניו עולה, אפוא, כי התובע, אף שהיה מדווח כעובד של חברת ליברטי, עסק בפועל בחלק מהזמן בעבודות אחרות. שאם לא כן – לא יהיה זה סביר כי מעסיק זה היה מדווח עליו. השאלה היא האם עובדה זו כשלעצמה מאיינת בהכרח את קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין חברת אלהרר במועד התאונה. התשובה לכך שלילית. ע"פ הפסיקה, העובדה כי אדם היה "רשום" כעובד בחברה אחרת, אינו מהווה בהכרח אינדיקציה של ממש להיעדר יחסי עובד- מעביד (לעניין זה ר' דב"ע נב/158-3 רות יאיר – אהרון גליברמן, פד"ע כה 31; דב"ע לב/1-3 גלוב שירותי נסיעות בע"מ – לוי, פד"ע ג 246; דב"ע לו/ 110-3 טויטו – מגן דוד אדום, פד"ע ט 238). לפיכך, אין די בעובדה שהתובע היה רשום כעובד אצל חברת ליברטי (אף שניסה להכחיש עובדה זו), כדי לקבוע כי אין יחסי עובד ומעביד בינו לבין חברת אלהרר.

ט. לענייננו יפים דבריו של הנשיא צ' בר ניב בדב"ע לא/3-27 שלעיל, בעמ' 189:

"ייאמר מיד, שהמבחן אשר לפיו ייקבע, אם פלוני מעמדו הוא מעמד של 'עובד' או של 'מפרנס עצמאי', לא יכול שיהא יציב לדורות, קיים בכל הנסיבות וטוב ליישום לכל המטרות. המסגרת החברתית-כלכלית שבה מתקיימים היחסים שאת מהותם באים להגדיר, מהות העבודה מבחינת תהליכי הייצור ודרכי השירות, האמצעים שלהם מזדקקים, יחסה של החברה לעבודה ול'עובד' ומטרת החוק או מערכת החוקים שבהקשר ליישומם באים לקבוע את המבחן – כל אלה גורמים משתנים הם, ועם השינוי, ישתנה המבחן. הגורמים המשפיעים על מהות היחסים המוגדרים כיחסי עובד ומעביד, אינם באים, מן ההכרח, בזה אחר זה ואין מצב אחד מחליף את האחר, בבחינת 'ישן מפני חדש תוציא', אלא שלרוב פועלים הם זה לצד זה. מכאן גם הצורך במבחן רחב וגמיש. המבחן צריך שיענה על מגוון של יחסים ונסיבות, ויהא בו מכנה משותף למעמדם של אלה השונים זה מזה, כשוני שבין פועל ליד מכונת ייצור בבית-חרושת ובין ראש המעבדות המדעיות של אותו בית-חרושת, שתפקידו פיתוח אמצעי ייצור חדשים ואף מחקר טהור; כשוני שבין פועל במה של אופרה או תזמורת ובין המנצח הקבוע של התזמורת; כשוני שבין השומר ליד שער הכניסה לאוניברסיטה ובין הרקטור של האוניברסיטה"

י. במצב הדברים, יש לבחון את יחסי העובד- מעביד, לאור מכלול הדברים, תוך בדיקתם של מבחני עזר נוספים הקיימים בפסיקה, כגון: מי קבע את שכרו של התובע ואת תנאי העסקתו; למי היה התובע כפוף; מי פיקח עליו ובמי היה תלוי בעבודתו; מי שילם לתובע את שכרו; מי סיפק לו את הציוד הנדרש לעבודה; כיצד הוצגו היחסים לצדדים שלישיים וכיו"ב. ברי כי אף אחד ממבחני העזר הנ"ל אינו מכריע כשלעצמו, אבל מהצטברותן של מסקנות מבחנים אלה ומשקלולם, ניתן לקבל תווי מתאר נכונים להכרעה אודות טיב היחסים שבנדון (ר' לדוג', ע"ע 300274/96 שאול צדקא – מדינת ישראל, פד"ע לו 625; דב"ע נה/5-2 ורדה דעבול ואח' – משרד העבודה והרווחה ואח', פד"ע כט 481; ע"ע 300245/97 משה אסולין ואח' – רשות השידור, פד"ע לו 689).

יא. חברת אלהרר טענה בתגובתה להודעת צד ג' כי מהות העבודה ותמורתה סוכמו בין מונזר למר מזרחי ישירות, ללא מעורבות של יגאל אלהרר, אשר רק תיווך בין הצדדים (ס' 3 שם):

"מר יגאל אלהרר אשר הכיר את מר מונזר ג'אבר 'תיווך' בין הצדדים ונוצרה התקשרות ישירה בין אותו מר מונזר לבין מר דוד מזרחי, כאשר הוסכם בניהם כי הוא יבצע עבודה כקבלן, לחפירה והוצאת חומר חפור"

וכך בעדותו של יגאל אלהרר בפנינו (פרוטוקול הדיון מיום 28/4/08, עמ' 20 ש' 4-14):

"ש. בעמוד האחרון בשורה 86, אתה מספר שהיתה פגישה שלך ושל מונזר ובעל הדירה, ובה סוכם שהעבודה תהיה בקבלנות.

ת. כן.

ש. איפה היתה הפגישה הזאת.

ת. אני חושב אצלו בבית.

ש. מתי זה היה אתה זוכר.

ת. אני חושב שזה היה לפני תחילת העבודה, ביום רביעי אני חושב, אם העבודה היתה ביום חמישי.

ש. אז ההסכם הזה התייחס רק לעבודת החפירה.

ת. כן. מונזר בא אלי ואמר לי שאין לו עבודה, ואמרתי לו הנה יש פה את בעל הבית, תסכם איתו מחיר וכך את העבודה".

יב. ברם, אנו השתכנענו כי לא כך היו פני הדברים. שכן, לא זו בלבד שטענה זו נסתרה על ידי מר מזרחי (פרוטוקול הדיון מיום 28/4/08, עמ' 25 ש' 1- 9), היא אף גם נסתרה מדבריו של יגאל אלהרר עצמו (פרוטוקול הדיון מיום 28/4/08 עמ' 23 ש' 6- 7). וכך העיד מר מזרחי:

"ש. הכרת את הפועלים.

ת. לא. אני בבוקר הולך לעבודה, ובערב חוזר לבית.

ש. עם מי סיכמת עם ביצוע העבודות.

ת. עם יגאל.

ש. מול מי סיכמת את המחיר של פינוי המכולות.

ת. לא רק מכולות, סיכמתי הכל מול הקבלן, היה לי קבלן ורק איתו התעסקתי.

ש. זכורה לך פגישה יחד עם יגאל ומונזר בנוגע לביצוע עבודות.

ת. לא".

לעומת זאת העיד יגאל אלהרר (פרוטוקול הדיון מיום 28/4/08 עמ' 23 ש' 6- 7) כי:

"ש. סיכמת עם בעל הדירה. מה סיכמת איתו בעניין תמורת העבודה?

ת. שהוא יתן למונזר 500 ₪...

ובעמ' 17 ש' 17-18 שם:

"...אמר לי כמה יעלה לי אמרתי אני אדבר איתו כמה הוא רוצה ואני אחזור אליך. אמרתי למונזר כמה אתה רוצה אמר לי 500 ₪, אמר לי בסדר שיעבדו 500 ₪, סעיד עוד לא היה תמונה בכלל".

יג. מתברר, אפוא, כי יגאל אלהרר הוא היה זה שבא בדברים עם מונזר, פגש אותו במקום העבודה ביום חמישי, וסיכם עימו על מהות העבודה ותמורתה (חקירתו במשטרה מיום 10/7/05 עמ' 2 ש' 1; ומיום 22/3/06, ש' 18-19), כאשר מחצית מהתמורה שקיבל מונזר, נתן לפועל הנוסף, סעיד.

יד. בחקירתו במשטרה מיום 10/7/05, טען יגאל אלהרר כי מונזר הוא שהיה אחראי לפקח על העבודה במקום (ש' 15 שם). טענה זו עולה בקנה אחד עם טענתו של יגאל אלהרר לעיל, כי שימש רק כ'מתווך' לעסקה וכי הוא אך עובד שכיר בחברה, נהג וקניין (פרוטוקול הדיון מיום 28/4/08, עמ' 23 ש' 16-17):

"ש. האם נכון שאתה מנהל בחברה.

ת. אני לא מנהל בחברה, אני עובד שכיר, נהג וקניין".

טו. אלא, שטענה זו אינה מתיישבת עם הדברים שאמר בחקירתו במשטרה מיום 22/3/06, שם טען יגאל אלהרר כי הינו מנהל עבודה אצל אביו בחברה (ש' 53). שם גם פירט, אגב אורחא, הוראות שונות שלטענתו הורה למונזר, הוראות שאינן מתיישבות עם טענתו כי לא נדרש כלל לפקח על העבודה במקום וכי לא היה אחראי. כך בש' 42-45 שם:

"ביום הראשון ראינו את הסלע ודברנו שצריך להיזהר, אמרתי למונזר שיעשה פיגום ויביא ציוד מתאים להוציא את הסלע"

ובהמשך, שורה 49:

"אני אמרתי למונזר מה לעשות ומה להביא ובתור קבלן משנה היה צריך לדאוג לזה."

טז. למעשה, טענתו של יגאל אלהרר, כי לא היה אחראי לפקח על העבודה במקום וכי "הסמיך" לכך את מונזר (חקירתו במשטרה מיום 10/7/05, ש' 15), אינה סבירה ואינה יכולה להתקבל, שכן, כאמור לעיל, מר מזרחי כלל לא הכיר את הפועלים במקום, ואף אם היה מכירם - לא הייתה זו אלא היכרות קצרה ביותר. בנוסף, מכיוון שמר מזרחי יצא, כפי שהעיד, בבוקרו של יום, ושב בערב לביתו, אין זה מתקבל על הדעת כי לא ביקש מאיש שיפקח על העבודה הנעשית במקום, ולחילופין אין זה סביר כי ביקש זאת מאחד הפועלים (מונזר) שכלל לא הכיר או שפגש בו, לכל היותר, זמן קצר קודם תחילת העבודה במקום.

יז. על כן, הנכון בעניינו הוא האמור בתצהירו של מר מזרחי, כי יגאל אלהרר הוא שנתן את ההוראות ואת ההנחיות לפינוי פסולת העפר (תצהירו מיום 27/1/08, ס' 5) וכן דברי מר מזרחי למוסד מיום 25/7/06 (עמ' 2 ש' 7), שם הבהיר כי הוסכם עם יגאל אלהרר, כי:

"הוא דואג להכל"

ובעמ' 2 ש' 11-14 שם:

"אני לא מכיר את הקבלן לא את העובדים ולא היה לי שום קשר איתם, לא של שכר ולא של כלום א תמי שאני מכיר זה רק את יגאל הקבלן בלבד".

יח. דברים אלו מקבלים חיזוק דווקא מיגאל אלהרר, שבאמירת אגב התייחס למונזר ולסעיד כעובדים "שלו", עליהם הוא אחראי ולא כקבלני משנה עצמאיים. כך בחקירתו במשטרה מיום 10/7/05, ש' 9: "יש לי שני עובדים הפצוע ומונזר".

יט. אין חולק כי יגאל אלהרר קיבל לידיו את התמורה לעבודה ומתוכה שילם לפועלים את משכורתם. כך בחקירתו של יגאל אלהרר במשטרה ביום 22/3/06, ש' 18-19, ש' 89 ובפרוטוקול הדיון מיום 28/4/08, עמ' 18 ש' 1-2 ובעמ' 17 ש' 24:

"...ונתתי לו את הכסף, העברתי את הכסף למונזר. את כל 500 ₪ העברתי למונזר".

כ. כמו כן, אין חולק כי יגאל אלהרר סיפק למונזר ולסעיד כלי עזר לעבודתם במקום. כך עדותו של יגאל אלהרר בפרוטוקול הדיון מיום 28/4/08, עמ' 19 ש' 19-21 ובעמ' 19 ש' 27 עד עמ' 20 ש' 3.

כא. יש לשים אל לב כי העבודה שנדרשה, פינוי פסולת עפר למכולה, הינה עבודה פיזית אשר אינה דורשת מיומנות מוקדמת כלשהי, ויכול כל אדם לעשותה. על אף שאנו מאמינים לדברי יגאל אלהרר, כי לא נוצר קשר אישי בינו לבין סעיד, הרי שאנו סבורים כי אין בכך כדי להשליך, בנסיבות העניין, על שאלת קיומם של יחסי עובד- מעביד בין יגאל אלהרר לתובע. העובדה כי היה צורך בפועלים שיבצעו את העבודה אינה משתנה בשל כך שיגאל אלהרר לא נדרש לזהותו של מבצע העבודה שיכול היה אחר לעשותה או בשל כך שיגאל אלהרר לא ראה לנכון להביא לעבודה זו את מי מפועליו הקבועים.

כב. בנוגע להתרשמותם של צדדים שלישיים, הרי שראיה לכך שמר מזרחי ראה דווקא ביגאל אלהרר את האחראי לפינוי פסולת העפר, מתברר, כי לאחר קרות התאונה, היה זה יגאל אלהרר שנדרש, על ידי מר מזרחי, להמשיך בפינוי הסלע ממקום התאונה ולא מונזר, שהיה לטענתו של יגאל אלהרר, "קבלן המשנה" לפינוי הפסולת (חקירתו במשטרה מיום 21/8/05, עמ' 2 ש' 13-18; חקירתו במשטרה מיום 22/3/06, עמ' 3 ש' 72-79). עובדה זו יש בה כדי לחזק את דבריו של מר מזרחי כי יגאל אלהרר לא היה 'מתווך' בינו לבין מונזר, אלא האחראי הישיר לביצוע העבודה. כך בפרוטוקול הדיון מיום 28/4/08, עמ' 24 ש' 27 עד עמ' 25 ש' 9:

"ש. מי ביצע את העבודות.

ת. יגאל הקבלן.

ש. מי ביצע בפועל את העבודות.

ת. הפועלים שלו.

ש. הכרת את הפועלים.

ת. לא. אני בבוקר הולך לעבודה, ובערב חוזר לבית.

ש. עם מי סיכמת עם ביצוע העבודות.

ת. עם יגאל.

ש. מול מי סיכמת את המחיר של פינוי המכולות.

ת. לא רק מכולות, סיכמתי הכל מול הקבלן, היה לי קבלן ורק איתו התעסקתי.

ש. זכורה לך פגישה יחד עם יגאל ומונזר בנוגע לביצוע עבודות.

ת. לא".

כג. כאמור לעיל, יגאל אלהרר היה נציג החברה ולטענתו מנהל העבודה בה. גם מבלי להידרש לפרטי ההתקשרות בין יגאל אלהרר לבין מר מזרחי, ברי כי התקשרות זו נעשתה מטעם החברה ועל דעתה, וכפי שאמר יגאל אלהרר "אני לקחתי את העבודה ועדכנתי את אבא" (בחקירתו במשטרה מיום 22/3/06, ש' 55).

כד. לאור כל האמור, ועל אף שדובר בעבודה לפרק זמן קצר, אנו סבורים, כי ממכלול הראיות ומבחני הפסיקה, המאזניים נוטות לקביעה כי התובע היה עובד שכיר של החברה במועדים הרלוונטיים, ולא של מר מונזר, ומאידך, כי התובע לא היה עצמאי. אנו מקבלים את גרסתו של התובע באשר לאופי ההתקשרות מול יגאל אלהרר בתיווכו של מונזר, כאשר על פי גרסה זו התקבל התובע לעבודה כעובד שכיר, בשכר יומי, אף אם לעבודה מסויימת ונקודתית, ולפרק זמן קצר.

כה. לעניין זה נבהיר, כי ממכלול הראיות לא נתגלתה כל ראיה המצביעה על יחסי עובד- מעביד בין סעיד לדודו מונזר. ולהיפך - השניים חלקו בניהם שווה בשווה גם את העבודה במקום וגם את השכר שקיבל עבורם מונזר מיגאל אלהרר. למעט העובדה כי יגאל אלהרר הכיר היכרות מוקדמת את מונזר ולפיכך פנה אליו בכל העניינים הנוגעים לדבר ואף שביקשו שיביא עימו עובד נוסף לביצוע העבודה, לא נתגלתה כל הבחנה רלוונטית בין השניים, ולא ניתן לקבוע כי מונזר היה מעסיקו.

כו. כאן המקום לציין, בשולי הדברים, כי על אף שלא נדרשנו למבחן ההשתלבות שבפסיקה, הרי שאין אנו סבורים כי ניתן לראות בעבודתו של התובע, עבודה שאינה "בתחום העיסוק העיקרי" של החברה - כטענת הנתבע. כאמור לעיל, החברה קבלה על עצמה את העבודה לטפל ברטיבות שנתגלתה בביתו של מר מזרחי ולא הובאה בפנינו כל ראיה כי לא הייתה זאת עבודה "בתחום עיסוקה העיקרי". העובדה שלשם הטיפול ברטיבות היה צורך לפנות פסולת עפר מהבית, אינה הופכת פעולה פשוטה זו להיות עבודה שאינה "מתחום העיסוק העיקרי" של החברה, על כל המשתמע מכך. לדעתנו, המדובר בעבודת לוואי הכרחית לטיפול ברטיבות בביתו של מר מזרחי, כפי שסוכם בין הצדדים.

5. הודעת צד שלישי

א. הנתבע טען בכתבי טענותיו כי, באם יתברר כי נתקיימו יחסי עובד- מעביד בין התובע למי מהצדדים השלישיים, הרי שיש לחייב את המעסיק בהתאם להוראת סעיפים 369 ו- 354 לחוק הביטוח הלאומי.

ב. סעיף 369 (א) לחוק הביטוח הלאומי, קובע כי:

"לא נרשם מעביד בהתאם לתקנות על פי סעיף 379 או לא שילם במועד התשלום את דמי הביטוח בעד עובד פלוני, ולפני הרישום או אחרי מועד התשלום ולפני סילוק הפיגורים קרה לעובד מקרה המזכה לגמלה, רשאי המוסד לתבוע מהמעביד סכום השווה לגמלאות בכסף ששילם המוסד, או שהוא עתיד לשלמן, ואת השווי הכספי של הגמלאות בעין שניתנו לזכאי לגמלה, בקשר לאותו מקרה".

ג. מסעיף זה משתמע כי הנתבע רשאי לתבוע מהמעסיק תשלומים על פי הסעיף, וזאת בתנאי שהוכיח כי המעסיק לא נרשם כמעביד ולא שילם דמי ביטוח בעד עובדו לפני קרות התאונה ("מקרה המזכה בגמלה").

ד. בעניינו, התובע החל לעבוד עבור חברת אלהרר יום עבודה אחד לפני קרות התאונה (כאמור, הגיע התובע לאתר לראשונה, ביום חמישי, ה- 7/7/05, ונפצע בבוקר יום ראשון, ה- 10/7/05). יש לברר, אם כן, האם בשעות הספורות שחלפו מתחילת עבודתו של סעיד אצל החברה, הפרה החברה את חובת הדיווח והתשלום לנתבע.

ה. תקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי (גביית דמי ביטוח), התשי"ד-1954, קובעת את ההוראות בדבר הדין והחשבון שחייב מעביד להגיש למוסד בדין עובדיו. שם נקבע כי:

"דין וחשבון מעביד על שכר עובדיו

(א) כל מעביד יגיש במועד תשלום דמי הביטוח בעד עובדיו דין-וחשבון, לפי טופס שאפשר להשיגו בכל אחד מסניפי המוסד, בדבר השכר המשתלם לכל אחד מעובדיו בתקופת התשלום שלגביה מוגש הדין-וחשבון.

...

(ב) כל מעביד יגיש למוסד יחד עם הדין-וחשבון האמור בתקנת משנה (א), דין-וחשבון על כל אחד מעובדיו היומיים בטופס שאפשר להשיגו בכל אחד מסניפי המוסד.

ו. לחברת אלהרר מס' פועלים קבועים, עליהם היא מדווחת לרשויות המס, באופן קבוע. מלשון ס"ק ב' דלעיל עולה, כי על המעביד לדווח על עובד יומי - יחד עם הדין והחשבון הכללי, אותו מגיש המעביד למוסד על כל יתר עובדיו הקבועים.

ז. בשל האמור, ברי כי במועד קרות התאונה, טרם קמה לחברה החובה לרשום את התובע כעובד ו/או לשלם עבורו דמי ביטוח לאומי. שכן, כאמור לעיל, התאונה התרחשה יום עבודה אחד לאחר תחילת העסקתו של התובע. לפיכך, נשמט למעשה הבסיס להודעת צד שלישי המבוססת על סעיף 369 ו- 354 לחוק. לעניין זה ר' פסק דין בעניין דומה שניתן בבית הדין האזורי בחיפה, ע"י כב' השופטת נאוה וימן בתיק ב"ל 1986/03 סרגי נובק – המוסד לביטוח לאומי, שם הגיעה השופטת למסקנה דומה. יצויין עוד, כי כאשר מדובר בחברה הנוהגת לדווח על עובדיה ולשלם עליהם מיסים כדין (ובענייננו שוכנענו שכך הדבר) יהיה זה אף הגיוני, שבמועד בו טרם קמה החובה החוקית לדווח על עובד, לא תעמוד החברה בסיכון של תאונות העלולות להתרחש בטרם קמה החובה החוקית לדווח עליו.

6. סוף דבר

א. התביעה מתקבלת, והתביעות כנגד צדדי ג' – נדחות.

ב. התובע היה עובד שכיר של חברת אלהרר במהלך קרות התאונה ביום 10/7/05, ועל כן יש להכיר בו כנפגע תאונת עבודה. יחד עם זאת וכאמור – איננו מחייבים את צדדי ג' בחבות בגין פס"ד זה.

ג. הנתבע ישלם לתובע סך של 2,000 ₪ + מע"מ כשכ"ט עו"ד.

ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

ניתן היום, יב' באלול תשס"ט, 1 בספטמבר 2009, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

נציג ציבור

תמיר ברשד

יפה שטיין- שופטת

אב"ד



מעורבים
תובע: גאבר סעיד
נתבע: המוסד לבטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: