ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ד"ר יאן נגד פפיסמדוב :


בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו

ברע001968/08

בפני:

כבוד השופטת יהודית שטופמן

26/08/2009

נ ג ד

נלי פפיסמדוב

ע"י ב"כ עו"ד

ענת וקסלבאום

המשיבה

פסק דין

א. בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 27.7.08 של ראש ההוצל"פ (כתוארו אז) (כב' הרשם אבי כהן) בתיק הוצל"פ 0128225086 לפיה, נדחתה, בין היתר, בקשת המערער להפחתת צו החיוב בתשלומים.

אני מחליטה לתת רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן:

ביום 3.3.08 פתחה המשיבה כנגד המערער בהליכי הוצל"פ לביצוע פס"ד שניתן ביום 16.1.08 בתביעה שהגישה המשיבה כנגד המערער בבית הדין האזורי לעבודה בת"א (ע"ב 8495/04). החוב בתיק ההוצל"פ נכון ליום 27.7.08 עמד על סך של 73,000₪.

ביום 18.4.08 נמסרה לידי החייב אזהרה, בה נקבע צו חיוב בתשלומים סטנדרטי, בסכום של 1,000 ₪ לחודש שהיה על המערער לשלם, החל מחודש אפריל 2008 ואילך.

ביום 23.6.08 שילם המערער סכום של 100₪ בלבד, על חשבון החוב.

כנגד המערער מתנהלים ארבעה תיקי הוצל"פ, לרבות התיק נשוא ערעור זה, בהיקף חובות כולל של כ- 2,822,000₪. במסגרת הליכי ההוצל"פ הוצא כנגד המערער צו עיכוב יציאה מהארץ והוטל עיקול על רכב הרשום ע"ש אביו.

ביום 23.6.08 הגיש המערער בקשה להפחתת צו החיוב בתשלומים וכן הגיש בקשות לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ ולביטול העיקול שהוטל על הרכב.

ביום 15.7.08 התקיים בפני ראש ההוצל"פ דיון מאוחד בשלוש הבקשות ונחקרו המערער, המשיבה, אביו של המערער וחוקר פרטי מטעם המשיבה.

ביום 27.7.08 ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ, לפיה התקבלו הבקשות לביטול עיקול הרכב ולביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, כשראש ההוצל"פ מציין כי הוכח בפניו כי "מטרת ביטול צו העיכוב היא נסיעות לחו"ל למטרת טיפולים רפואיים יחודיים במצבו הרפואי הקשה מאד של החייב, ואולי אף להצלת חייו ממש" (עמ' 3 להחלטה). עם זאת, ראש ההוצל"פ דחה הבקשה להפחתת צו החיוב בתשלומים. ראש ההוצל"פ התייחס למצבו הרפואי והכלכלי של המערער, אך סבר כי למערער פוטנציאל השתכרות בסכום של של 3,000 ₪ לחודש אך הוא מגלה אדישות לפירעון חובותיו. ראש ההוצל"פ לא קיבל את טענת המערער לפיה הוא מתגורר בדירה ששימשה כמרפאת שיניים, מהטעם שיש בה מסמכים וציוד רפואי רב, שלגישת ראש ההוצל"פ ראוי למוכרו. ראש ההוצל"פ קבע כי המערער מקבל תמיכה כלכלית מהוריו והורה לו לפנות למוסד לביטוח לאומי לקבלת קצבת נכות. בנוסף, ציין ראש ההוצל"פ כי המערער לא שילם למשיבה ולו את הסכום המינימאלי שיכול היה, לטענתו, לשלם. בנוסף, קבע ראש ההוצל"פ כי יתכן שלמערער רכוש נוסף וקשרים עסקיים עם אמו ובתו, המניבים לו הכנסות נוספות. לפיכך, קבע ראש ההוצל"פ כי צו החיוב בתשלומים החודשי יעמוד על סך של 1,000 ₪, על אף שהמערער יכול היה לשאת בסכום גבוה יותר, וזאת בשל תיקי ההוצל"פ הנוספים התלויים ועומדים כנגד המערער.

ההחלטה לדחות את הבקשה להפחתת צו החיוב בתשלומים, היא נשוא הערעור שבפני.

בהתאם להחלטתי מיום 26.4.09, בה אפשרתי למערער לפנות להליכי פש"ר, ומשלא התקבלה הודעה מטעם המערער עד למועד זה, יינתן פסק דין בערעור זה.

ג. המערער טוען כי הוכח בפני ראש ההוצל"פ מצבו הבריאותי הקשה, שאינו מאפשר לו, כיום, להמשיך ולעסוק במקצועו כרופא שיניים. המערער טוען כי כתוצאה מכך נקלע למשבר כלכלי והוא נתמך, כספית, על ידי הוריו הפנסיונרים. המערער טוען כי הוא חייב סכומי כסף גבוהים בתיקי הוצל"פ נוספים בגינם משלם סכום של 200 ₪ לחודש. המערער טוען עוד כי הוא מתגורר בדירה שכורה בת 1.5 חדרים ששימשה בעבר כמרפאת השיניים בה עבד. המערער טוען כי חברת "א.ב.ה מרפאות שיניים" בה עבד כשכיר, הוקמה ע"י הוריו והיא אמורה להסגר בקרוב. בנוסף, הציוד הרפואי שראש ההוצל"פ ציין שראוי למוכרו, שייך לחברה ונמכר זה מכבר. המערער טוען כי טעה ראש ההוצל"פ בקבעו כי המערער אדיש לפירעון חובותיו בעוד המערער אינו פורע את החוב למשיבה מאחר שאין לו אמצעים לכך. המערער טוען כי עבד, באופן חלקי, עד ארבעה חודשים בטרם הדיון בפני ראש ההוצל"פ, בניגוד לעצת רופאיו ועל מנת לסייע לפציינטים ותיקים, וכיום אין הדבר אפשרי עקב בשל החמרה במצב בריאותו. המערער טוען כי ראש ההוצל"פ טעה כשקבע כי כושר השתכרותו מגיע לסכום של 3,000 ₪ לחודש ולא קיבל את האסמכתאות שהוצגו ולפיהן אין המערער מסוגל לעבוד. למעשה, כך לטענת המערער, הורה לו ראש ההוצל"פ לעבוד חרף האישורים רפואיים וחרף הנזק הצפוי לבריאותו. עוד טוען המערער כי אין להוריו חובה, על פי דין, להשיב את חובותיו והסיוע שמקבל מהם משמש את המערער לתשלום שכר דירה ולהוצאות מחיה, משאין לו הכנסות אחרות. המערער טוען כי טעה ראש ההוצל"פ משלא קיבל את גרסת המערער לפיה איננו פונה לקבלת קצבה מהמל"ל מטעמי בושה. בנוסף, טוען המערער כי אין בסיס ראייתי לקביעת ראש ההוצל"פ לפיה אפשר שיש למערער רכוש ומיטלטלין, וכי גם כיום קשרים עסקיים בינו לבין אמו ובתו מניבות לו הכנסות אחרות.

ד. המשיבה, כבת 71, טוענת מנגד כי המערער ששימש כמעסיקה במשך שמונה שנים, פיטר אותה בשנת 2000, ועד היום טרם שילם לה פיצויי פיטורין, חופשה שנתית ודמי הבראה. רק לאחר הליכים משפטיים ארוכים ניתן בשנת 2008 פס"ד כנגד המערער שקיבל את כל טענותיה, אולם עד היום ולמרות שנקטה בהליכי הוצל"פ, לא שילם לה המערער אלא סכום של 100 ₪.המשיבה טוענת כי החלטת ראש ההוצל"פ התקבלה לאחר חקירה ארוכה, והיא אינה חורגת ממתחם הסבירות. המערערת טוענת כי הוכח שהמערער, בניגוד לטענתו, מתגורר בדירה בת ארבעה חדרים בת"א והוא מנהל ומקבל שכר ממרפאת השיניים שנרשמה באופן פיקטיבי ע"ש בתו, והציוד הרפואי שבמרפאה משמש אותו לצורכי עבודתו. כמו כן, הוכח כי המשיב מקבל סיוע מהוריו, בסכומים של אלפי שקלים בחודש, ומסרב לפנות למוסד לביטוח לאומי לקבלת קצבת נכות. לפיכך אין להיענות לבקשתו להפחתת צו החיוב בתשלומים לסכום של 100 ₪ לחודש בלבד.

ה. הלכה פסוקה היא כי ראש ההוצאה לפועל הוא זה אשר המופקד על עריכת חקירת יכולת לחייבים, וערכאת הערעור לא תתערב בהחלטתו אלא במקרים נדירים, יוצאי דופן, בהם חרג ראש ההוצל"פ בהחלטתו ממתחם הסבירות (ראו: בר"ע (ת"א) 1071/03 גולן נ' בנק לאומי (טרם פורסם, 2.2.03); בר"ע (ת"א) 1853/04 הידרו מנוף בע"מ נ' אלי סנדורסי (טרם פורסם, 13.9.05)).

איני סבורה כי מקרה זה נמנה על אותם מקרים חריגים ויוצאי דופן.

סעיף 7ג(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, קובע לאמור:

" 7ג. חזקה בדבר יכולת החייב -(א) על החייב הנטל להוכיח את מידת יכולתו לפרוע את החוב הפסוק ולהביא בפני ראש ההוצאה לפועל את כל המידע והמסמכים הדרושים לשם כך. לא הרים החייב את נטל ההוכחה או לא הביא את המידע כאמור, מבלי לתת הסבר סביר לכך, יראו אותו כבעל יכולת המשתמט מתשלום החוב הפסוק לרבות לענין הליכי הבאה ומאסר לפי פרק ז'2."

סעיף 7ג(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, קובע, איפוא, חזקה הניתנת לסתירה, בדבר יכולתו של החייב לפרוע את חובותיו. על החייב מוטל הנטל להוכיח, לראש ההוצל"פ, את היקף יכולתו לפרוע את החוב הפסוק, ולהביא בפני ראש ההוצל"פ את כל המידע והמסמכים הדרושים לכך (ראו: בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, עמ' 223-225, מהדורה חמישית).

בענייננו, כאמור, נחקר המערער ביום 15.7.08 ארוכות על ידי ראש ההוצל"פ, כב' הרשם אבי כהן, שהתרשם כי המערער איננו מוסר פרטים מדויקים ומלאים על פוטנציאל השתכרותו כרופא שיניים. ראש ההוצל"פ קבע:

"החייב טוען אמנם כי כבר לפני שנים נקבע שאסור לו לעבוד בעיסוק זה, והמציא לכך אישורים ואסמכתאות, אך הודה ואישר כי, בפועל, עסק גם עסק בכך עד לפני מספר חודשים. אין אפוא לקבל את האסמכתאות אותן הציג החייב לגבי יכולת העבודה שלו, שכן הוא הוכיח, בעצמו ובהתנהגותו, כי בכל זאת יכול כן לעבוד. אני קובע איפוא כי לחייב יש פוטנציאל השתכרות של 3,000 ₪ לפחות" (עמ' 4)

כמו כן, קבע ראש ההוצל"פ כי אינו מקבל את טענת המערער, לפיה הוא מתגורר בדירה שכורה ששימשה אותו בעבר כמרפאת השיניים, וכן קבע ראש ההוצל"פ כי על סמך הראיות שהובאו, לפיהן מתגורר המערער בבית הוריו ובבית בתו, יתכן שלמערער רכוש ומיטלטלין אותם לא חשף בפני ראש ההוצל"פ, והדבר נזקף לחובתו. בנוסף, ציין ראש ההוצל"פ כי יתכן שקשרים עסקיים של המערער עם אמו ובתו מניבים לו הכנסות נוספות.

מעיון בהחלטה עולה כי בניגוד לטענת המערער, ראש ההוצל"פ התייחס למצבו הכלכלי והרפואי הקשה של המערער, אך השתכנע שהמערער מגלה אדישות כלפי החובה לפרוע את החוב, כמו גם כלפי מיצוי פוטנציאל ההשתכרות שלו. ראש ההוצל"פ מצא כי על המערער לקבוע סדרי עדיפות במשאביו, באופן שייתן משקל רב יותר לחובה לפרוע את חובותיו. כמו כן, ייחס ראש ההוצל"פ חשיבות לכך שהמערער לא שילם למשיבה, ולו את הסכום המינימאלי, שעפ"י הודייתו יכול לשלם.

איני סבורה, כי נתפס ראש ההוצל"פ לכלל טעות.

גם לגישתי, בהתבסס על יכולת ההשתכרות הפוטנציאלית של המערער, כמו גם על התמיכה הכספית לה הוא זוכה מהוריו, בתוספת קצבת הנכות לה הוא זכאי מהמוסד לביטוח לאומי, העמדת צו החיוב בתשלומים, על דרך האומדן, על סך של 1,000 ₪ בחודש, היא סבירה. יותר מכך, ראש ההוצל"פ ציין כי לגישתו המערער יכול לשלם סכום גבוה יותר, אך מאחר שלמערער חובות נוספים, נקבע צו החיוב בתשלומים בסכום של 1000 ₪ בלבד.

צו התשלומים החודשי, הוטל, איפוא, לאחר חקירת יכולת ארוכה ומפורטת ולאחר שראש ההוצל"פ שקל את מלוא השיקולים הרלוונטיים, לקביעת צו חיוב בתשלומים.

כמו כן, לא סביר בעיני כי מאז אפריל 2008 עושה המערער דין לעצמו ואיננו משלם דבר על חשבון חובו, אף לא את הסכום שהוצע על ידו.

ו. בנסיבות אלה, כאמור, אינני סבורה כי מן הראוי להתערב בהחלטת ראש ההוצל"פ בענין צו החיוב בתשלומים והערעור נדחה.

אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ו' באלול, תשס"ט (26 באוגוסט 2009), בהעדר הצדדים.

י' שטופמן, שופטת



מעורבים
תובע: ד"ר יאן הראל
נתבע: נלי פפיסמדוב
שופט :
עורכי דין: